תפריט עמוד

רבות שמענו על וייטנאם, אך נדמה כי אנו יודעים על המדינה הזאת כה מעט. בתודעתנו וייטנאם קשורה עדיין למלחמה ההיא העקובה מדם, שחצתה את דעת הקהל האמריקאי ועד היום מעוררת סערות מדי פעם. אולם המציאות העכשווית שונה לגמרי: מסע לגילוי יופייה הנסתר של וייטנאם חושף את המטייל לנופי בראשית בתוליים ומגוונים, ומעל הכול מפגיש אותו עם פסיפס אנושי אותנטי, עשיר ובלתי שגרתי, שמותיר אחריו רושם עז. העם הווייטנאמי נחשף באופיו האצילי, בגאוותו הלאומית, בחריצותו ובקבלת הפנים החמה והידידותית, וכל זאת בניגוד לתדמית שהצטיירה בסרטים כמו "בוקר טוב וייטנאם", "פלאטון" ו"אפוקליפסה עכשיו". וייטנאם מהווה יעד קלאסי למטייל עצמאי ולתרמילאים, בהיותה מאתגרת ובעלת שפע שכיות חמדה, נוחה להתמצאות וידידותית עד מאוד.

מבט גיאוגרפי: הרים, יערות ונהר אדיר
המבנה הגיאוגרפי של וייטנאם אחראי ליצירת ציר אורך מהדרום לצפון – מהו צ'י מין סיטי (הידועה גם בשם סייגון) על דלתת המקונג ועד להאנוי השוכנת על גדות הנהר האדום. וייטנאם היא מדינה צרה וארוכה, בעלת מבנה של האות S, והיא משתרעת מגבול סין בצפון ועד למפרץ תאילנד בדרום. חופיה המזרחיים גובלים בים סין הדרומי, ובמערב היא גובלת בלאוס ובקמבודיה. מרבית שטחה הררי ומיוער.

87 מיליון תושביה של וייטנאם מאכלסים שטח של כ-330,000 קמ"ר. המדינה נחלקת לארבעה אזורים גיאוגרפיים עיקריים: בדרום, דלתת המקונג – אסם התבואה של וייטנאם – משתרעת על שטח של 80,000 קמ"ר ונחשבת אחת הדלתות הגדולות בעולם; רצועת החוף המזרחית לאורך ים סין הדרומי משתרעת על פני כ-3,000 ק"מ; במערב נמצא האזור ההררי הנמשך לכל אורך המדינה מדרום לצפון ותופס כשני שלישים משטחה; גם אזור הצפון הסמוך לגבול עם סין הוא הררי, ובו נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר בוייטנאם – הר פאן סי פאן, שגובהו 3,143 מטר.

בשל המבנה הגיאוגרפי והטופוגרפי שלה, האקלים בוייטנאם מגוון מאוד ומאפשר לבקר בה בכל עונות השנה – יתרון מובהק למטיילים. בצפון יש שתי עונות: מנובמבר עד אפריל שורר חורף קריר ולח, ואילו העונה היבשה היא ממאי ועד אוקטובר אז שולט הקיץ החם. בעונה הרטובה, בין יולי לנובמבר, פוקדים טייפונים את וייטנאם והשפעתם ניכרת בעיקר בחלקיה המרכזיים והצפוניים של המדינה. בדרום המדינה, במיוחד בדלתת המקונג, שורר אקלים סוב-טרופי חם ולח. במרבית חודשי השנה נרשמים טמפרטורות ממוצעות של 27 עד 31 מעלות. בדרום שתי העונות המרכזיות הן ממאי עד נובמבר – העונה הרטובה, ומדצמבר עד אפריל – העונה היבשה.

מפרץ האלונג. מתוך המים מזדקרים המוני איים בשלל צורות, והם יוצרים מחזה מרהיב במיוחד | צילום: בריאן טאן

מבט היסטורי: בין אתוס למיתוס
אלף שנות כיבוש סיני ושכנות גיאוגרפית השפיעו השפעה תרבותית עזה על וייטנאם, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. השפעה זו ניכרת בעיקר בתחומי הדת, הספרות, הלשון, המוסר והמנהגים. לעומת התחומים ה"וותיקים" הללו, בתחום החברתי והפוליטי התעצבה וייטנאם רק ב-150 השנים האחרונות בין שני צירים המהווים עד עצם היום הזה נדבכי יסוד בהווייתה. הציר האחד הוא אתוס המאבק הממושך בקולוניאליזם הצרפתי שנמשך כמאה שנים (1954-1859), והמשכו במאבק חסר הפשרות כנגד האמריקאים (1975-1965). מאבק ממושך זה לעצמאות נחרט בתודעת היחיד והחברה כזיכרון קולקטיבי שעיצב את זהותה הייחודית של וייטנאם, חישל את רוחה ומתווה כיום את דרכה המדינית. "ארוכה הדרך לחירות" היא לא רק סיסמה, כי אם אמת צרופה בחיי החברה הוייטנאמית.

הציר השני הוא המיתוס המגולם בדמותו של אבי האומה הוייטנאמית המתחדשת, הו צ'י מין. דמות הרואית שהובילה את המאבק בקולוניאליזם הצרפתי, את המאבק חסר פשרות כנגד האמריקאים ואת וייטנאם לעצמאות מדינית תוך הושטת יד לשלום. השלום הוא יסוד מוסד במורשתו של הו צ'י מין ומקרין כיום על דרכה המדינית של וייטנאם.

בית העירייה בהו צ'י מין סיטי. ההשפעה הצרפתית ניכרת בעיר | צילום: אייסטוק

חיים על המים: הו צ' מין ודלתת המקונג
ראשיתו של הטיול בוייטנאם – מדרום לצפון – בהו צ'י מין סיטי (סייגון), בירת הדרום, העיר הגדולה ביותר בוייטנאם. העיר, שבה גרים למעלה משלושה מיליון תושבים, היא לבה השוקק והפועם של וייטנאם ובירתה הכלכלית. הו צ'י מין סיטי מפגישה את המטייל עם כרך תוסס, סוער, דינאמי וסואן. עשרות אלפי קטנועים נעים ללא הרף ברחובותיה ומהווים את כלי התחבורה הבלעדי. העיר משמשת מוקד משיכה למטיילים מכל רחבי העולם והיא בעלת צביון קוסמופוליטי. מאה שנות קולוניאליזם צרפתי הטביעו חותם עמוק על המבנה האורבני. ההשפעה הצרפתית ניכרת בעיקר בתחום האדריכלות: בית האופרה, בית הדואר המרכזי, בית מועצת העיר (הוטל דה-ויל) וקתדרלת הנוטרדאם מהווים עדות חיה לחיי תרבות, דת ומנהל באוריינטציה צרפתית. ההשפעה הצרפתית ניכרת כל גם בתחום הקולינרי. הבאגט הצרפתי "מככב" בכל וייטנאם, ובמיוחד בסייגון, כמוביל גסטרונומי לצדו של האורז. תולדות המאבקים בקולוניאליזם הצרפתי ובכיבוש האמריקאי המהווים חלק חשוב בזיכרון הקולקטיבי של העם הוייטנאמי מתועדים בכמה מוזיאונים. מומלץ לבקר בשניים מהם: היכל האיחוד מחדש ומוזיאון הו צ'י מין סיטי.

על מנת לחוש את אווירתה המיוחדת של העיר מומלץ בחום לערוך סיור ממונע על גבי סיקלו – תלת אופן – בהדרכת נהג הסיקלו, תופעה חברתית מרתקת בפני עצמה. הו צ'י מין סיטי, מהווה נקודת מוצא מצוינת לסיור בדלתת המקונג, שהיא לא רק תופעה גיאוגרפית כי אם בעיקר תופעה תרבותית-חברתית. נהר המקונג זורם לאורך 4,200 ק"מ וחוצה בדרכו שש מדינות: ראשיתו בטיבט והמשכו דרך סין, מיאנמר (בורמה), לאוס, קמבודיה וסופו בוייטנאם. המקונג, ביחד עם רצועת חוף באורך של יותר מ-3,000 ק"מ עתירי מפרצים ושפע של מקורות מים, יצרו תרבות ימית ייחודית במינה המהווה גורם חשוב ביותר בהתנהלות חיי היום יום.

החיים על המים הם יסוד מוסד בהווייתה של וייטנאם. מטייל הרוצה להתחקות אחר תרבות ימית מרתקת זו חייב להקדיש פרק מיוחד במסלולו למסע על המים. המסע הימי בדלתא מפגיש את המטייל עם "סיר האורז" הגדול ביותר של וייטנאם. בוייטנאם החיים סובבים סביב מחזור גידול האורז, ובדלתת המקונג מתקיימים שניים עד שלושה מחזורי גידול בשנה. תוך כדי שייט על הנהר מומלץ לעצור ולבקר בכפרים הקטנים השוכנים על תוואי הרשת המסועפת של המקונג כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי מתהליכי ייצור מוצרי האורז הרבים המהווים את מרכיב המזון העיקרי של תושבי וייטנאם. חוויה מיוחדת נוספת היא השווקים הצפים שעל המקונג היוצרים מעין איים חיים ותוססים על המים.

שוק בדאלאת. בתקופת המלחמה קצינים משני עברי המתרס נהגו לנפוש בדאלאת | צילום: אייסטוק

המשך המסע צפונה: ערים ואתרים
נמשיך במסענו צפונה. הנה כמה ערים ואתרים שאסור לפספס בדרך:

דאלאת – העיר המרכזית של אזור ההרים הדרומיים שוכנת כ-300 ק"מ מצפון לסייגון. דאלאת נבנתה על ידי הצרפתים כעיירת נופש לאנשי המנהל. זוהי עיירה קסומה, ירוקה ושלווה בעלת ניחוח צרפתי מובהק. בעת מלחמת וייטנאם דאלאת נותרה מחוץ לאזורי הקרבות, שכן באופן מוזר היא המשיכה לשמש כמקום נופש לקצינים בכירים משני המחנות הלוחמים.

נא טראנג – מדאלאת מומלץ מאוד להגיע לנא טראנג, במרחק כ-200 ק"מ צפונה. זהו אתר נופש ימי קסום בעל מי טורקיז צלולים. אפשר לצאת לשיט של יום שלם ולפגוש על סיפון הספינה מטיילים מאוסטרליה, יפן, גרמניה, סקנדינביה ועוד. מפגש בין תרבותי מרתק ומעניין המשולב בחוויה קולינרית יוצאת מן הכלל.

הוי-אן – שכיית חמדה נדירה, שהוכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. זוהי ללא ספק העיר המרתקת ביותר השוכנת לחופי ים סין הדרומי. במאות ה-18-17 הוי-אן שימשה כנמל מרכזי לסוחרים ממערב וממזרח וכמושבה הסינית הראשונה בדרום וייטנאם. הרובע העתיק שזור חנויות, בתי קפה ומסעדות בעיצוב עתיק ומרתק ואסורה בו תנועת כלי רכב. הקדישו להוי אן לפחות יומיים, ומומלץ מאוד לשכור אופניים. הוי אן נתפשת על ידי הוייטנאמים כ"מכה" של הקניות, בעיקר בתחום הלבוש. הוי אן מפורסמת גם בשוק הדגים העשיר והמרתק ביותר בוייטנאם והמנוהל כולו על ידי נשים, משחר ועד לילה. המקום מהווה חוויה קולינרית ייחודית במינה, לא רק למטיילים הזרים, אלא גם, ובעיקר, לתושבי המקום. גאוות העיר הוא קאו לאו (CAO LAU), תערובת של אורז עם ירקות ברוטב המהווה תאווה לחיך.

מפרץ האלונג – המסע צפונה מביא אותנו אל מפרץ הא לונג (HA KONG BAY) השוכן לפתחה של דלתת הנהר האדום ואשר הוכרז על ידי אונסק"ו בשנת 1994 כאתר מורשת עולמי. מתוך המפרץ המשתרע על פני שטח של כ-1,500 קמ"ר מזדקרים 1,969 איים בצורות שונות ומגוונות היוצרים מחזה צבעוני מרהיב במיוחד. סיור ושייט במפרץ הוא בבחינת חובה, ומומלץ להקדיש למסע על המים בין יומיים לשלושה ימים, ולשלב במהלכו ביקור בעיירה הגדולה ביותר במפרץ – קאט בא (CAT BA) השוכנת בחלקו הדרומי. בעיירה זו ממוקם פארק לאומי המזמן למטייל מגוון טרקים. החוויה העיקרית בקאט בא היא לצפות בחיים המתנהלים על המים – מאות סירות וספינות המשמשות למגורים ולמסחר והמהוות את לבה הפועם של העיירה. בעת שקיעה המפרץ והסירות שבו נבצעים בצבעים מרהיבים.

רחוב בהאנוי. בניגוד להו צ' מין סיטי בעלת הצביון המערבי, האנוי ממשיכה לשמור על התרבות המסורתית | צילום: ג'ייקוב לייטנר

האנוי – האנוי הבירה, השוכנת על גדות הנהר האדום, מפגישה את המטייל עם פסיפס אנושי מרהיב. בניגוד להו צ'י מין סיטי הקוסמופוליטית ובעלת הצביון המערבי (סואנת וצפופה), שומרת האנוי על ייחודה התרבותי וניכרת בה השפעה של התרבות הסינית. עם זאת, לא ניתן לטשטש את ההשפעה הצרפתית הבאה לידי ביטוי בבתי הקפה הקטנים בעלי סגנון פריזאי מובהק. שפע אגמים וגנים יוצרים תחושה של מרחב ירוק בלב העיר. במרכז העיר נמצא האגם הואן קים (HOAN KIEM), אבל הלב הפועם האמיתי של האנוי נמצא מצפון לאגם – הרובע הישן, שהוא אזור מקסים עם רחובות עתיקים עמוסי שווקים, מסעדות ובתי קפה. בתי הקפה סין קפה, קים קפה, קווין קפה ורבים נוספים משמשים כמרכזי תיירות ומוקדים לתכנון מסלולים ומפגש בין תרבותי מאלף של מטיילים מכל רחבי העולם. האנוי מהווה גם נקודת מוצא יוצאת מן הכלל למסלולי כוכב במחירים אטרקטיביים במיוחד. על ארבעה אתרים בעיר אסור לוותר: המאוזוליאום של הו צ'י מין, מייסדה ומכוננה של וייטנאם המודרנית או כפי שהוייטנאמים מכנים אותו "הדוד" או "אבי האומה"; מוזיאון הו צ'י מין המפתיע והמרתק, שמתעד את וייטנאם המתחדשת (אגף מיוחד מתעד פשעים נגד האנושות, ובו יש גם פינת הנצחה לשואת העם היהודי); מקדש הספרות שעוקב אחר מורשת התרבות הסינית; וכלא האנוי שבו הוחזקו טייסים שבויים אמריקאים.

סאפה – כ-300 ק"מ צפונית להאנוי, בגובה של כ-1600 מ' ובסמוך לגבול הסיני, שוכנת העיירה סאפה (SAPA) המהווה מוקד משיכה למטיילים מכל רחבי העולם ומרכז יציאה לטרקים אל השבטים ההררים השוכנים במרחב. אזור הררי זה מפגיש את המטייל עם שבטים מסורתיים, שנותרו עדיין ללא השפעה מערבית. טרסות האורז היפהפיות במדרונות הרכסים והגבעות יוצרות תמונת נוף מרהיבה במיוחד. השוק של סאפה נחשב לססגוני ביותר בצפון וייטנאם, ובימי שבת וראשון הוא הופך למקום מפגש של אנשי השבטים ההררים. לאזור הצפון ההררי שבמרכזו סאפה מומלץ להקדיש ארבעה ימי סיור מלאים.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.