תפריט עמוד

רומא: זוטות ומכמני תרבות

שתפו:

אחרי שערך במשך שנים מסעות קשוחים במקומות הכי רחוקים וחצה רכסים, מדבריות, הרי געש, שדות קרח, ג'ונגלים וסוואנות, מצא את עצמו ספי בן יוסף פתאום מגלה את ערי התרבות של העולם, שקודם עוררו בו רק בעתה. והנה הוא מביא לנו פכים קטנים, חוויות אישיות מצולמות. והפעם מרומא, ערשה של ראשית חייו

עודכן 11.10.24
שנים שחיי נעו במעגלים המחוספסים של מסעות טיפוס הרריים קשוחים ובחציות הרכסים הכי מפתים בעולם; מדבריות, הרי געש, שדות קרח, ג'ונגלים וסוואנות – היו מושגים נרדפים לחדשי השנה שלי. נהרות כמו זמבזי, מקונג, אמזונס וברהמפוטרה היו רק מבואות לשייט על פני ביצות רוחשות מיסתורין, חיפוש טיגריסים, כמו מרדפים אחרי דובי קוטב, היו נקודות ציון בזמן (שלי….) וטורי צוקים – ששמותיהם בדרך כלל מעטרים רק אטלסים או סיפורי הרפתקאות מילדותי הרחוקה – היו "יעדים" בלוח העבודה שלי, בין שהות קצרה אחת לשניה בארץ-מולדת. ונכון, גם לשביליה הצנועים "הקדשתי" זמן לא מבוטל. יש לי אפילו עדויות לכל זה…
איכשהו, מבלי להרגיש שזה מגיע – כמו השנים הנוקפות מבלי להיות מודע להן כלל – מצאתי את עצמי בערי התרבות של העולם, שקודם לכן, רק שמן היה מעורר אצלי אסוציאציה מבועתת בגלל המימד המוזיאוני שלהן. והנה התרחש הפלא; משמות של שדות-תעופה בדרך אל ההרפתקה, הן הפכו לאבני דרך חדשות בחיי, נפלאות ומסקרנות.
אי אפשר לי וגם לא אוסיף ולא אצליח לחדש מאום, אף לא לאחד, בתיאורים על וינה, לונדון, ברלין, מילאנו, פאריס או רומא. ממש לא. גם לא צילומים של פסלים ארוטיים אטרוסקים, פרוטומות של קיסרים מורעלים, ציורים של חולי דבר מימי-הביניים, קסדות מחוררות של פרשים גרמנים משופדים על חניתות צרפתיות ומגדלי פעמונים עטויי תחרות שיש. שהרי כל חובב אמנות מתחיל יכול לרייר עליהם ותוך כך גם ללמד אותי באמצעותם א"ב של תרבות מערבית; ובסופו של דבר אני באתי משם, אפילו שאני 'פריק' של האצטקים והאינקה, והנוודים המונגולים, וגם פולחני וודו שחורים וקניבליזם הם כמעט לחם חוק אצלי (רק כמעט…).
כל האוצרות האלה של ערי-התרבות, ממילא דחוסים באינספור אלבומי ספרות ובקונטרסי תמונות בשבעים לשון ובכל דוגמא קליגרפית מוכרת. אז קטונתי. עדיין אני נפעם מכל מכמני התרבות הזו, שהיתה ערשה של ראשית חיי ועדיין אני מחפש בה את הזוטות ואת מה שבאמת משלח אלי את נימיו.
אולי אתחיל כאן "מיני סדרה" של חוויות אישיות מצולמות; אבל אנא ובבקשה, לא לצפות למגדל פיזה רוקד למבאדה עם הביג-בן וגם לא לקולוסיאום עטוף בעור ג'ירפה מאנטארקטיקה. אה? סתם, פכים קטנים, כי זה מה שמדבר באופן שאני מבין…
עורק החיים הקדום - נהר הטיבר הוא מרחב אינסופי להתפייטות. אז אני עוצר כאן….

עורק החיים הקדום – נהר הטיבר הוא מרחב אינסופי להתפייטות. אז אני עוצר כאן…

משהו שאם הייתי קורא תחתיו את הצירוף: ״בלי מילים״, הייתי מתעצבן. ׳מה בלי מילים? אין לך מה להגיד?״ אז הנה, בלי מילים אפילו שיש לי מה להגיד

משהו שאם הייתי קורא תחתיו את הצירוף: ״בלי מילים״, הייתי מתעצבן. ׳מה בלי מילים? אין לך מה להגיד?' אז הנה, בלי מילים אפילו שיש לי מה להגיד

בהגדרה האישית - כמה שאני אוהב את רומא. וואוו.

בהגדרה האישית – כמה שאני אוהב את רומא. וואוו.

כיכר פיורי. פרחים יש בדוכנים, המרחב כולו הוא שוק של 18 שעות ביממה, והכי אהבתי את פסלו של ג׳ורדנו ברונו זצ״ל, שמחפש בעיני הברונזה הריקות שלו את הבלאטה המדוייקת שעליה האינקויזיציה שרפה אותו בשנת 1600.

כיכר פיורי. פרחים יש בדוכנים, המרחב כולו הוא שוק של 18 שעות ביממה, והכי אהבתי את פסלו של ג׳ורדנו ברונו זצ״ל, שמחפש בעיני הברונזה הריקות שלו את הבלאטה המדוייקת שעליה האינקוויזיציה שרפה אותו בשנת 1600.

סיפור שלם עומד מאחורי הפיל והשטיח שעל גבו. סיפור שקשור למתחים, לעלבונות ול״נקמות״ קטנות המלוות את עיצוב הפסל ואת כיכר נרווה על ידי אבי הפואטיקה בשיש ג׳ובאני ברניני (מאה 17). האובליסק הקטן שעל גבו, זו כבר גניבה מסיפור אחר.

סיפור שלם עומד מאחורי הפיל והשטיח שעל גבו. סיפור שקשור למתחים, לעלבונות ול״נקמות״ קטנות המלוות את עיצוב הפסל ואת כיכר נרווה על ידי אבי הפואטיקה בשיש ג׳ובאני ברניני (מאה 17). האובליסק הקטן שעל גבו, זו כבר גניבה מסיפור אחר.

עוד אובליסק (הגדול בכל האובליסקים המוכרים), שנוצר בימיו ובשמו של אחד מגדולי הפרעונים המצרים - תחותמס ה-3 (מאה 15 לפני הספירה!!). הרומים התאהבו במונומנטים הפרעוניים האלה וגנבו אותם ממצרים במומחיות וביעילות כזו, שהיום מתנוסס ברומא מספר כפול של אובליסקים מאשר בארצם המקורית - מצרים….

עוד אובליסק (הגדול בכל האובליסקים המוכרים), שנוצר בימיו ובשמו של אחד מגדולי הפרעונים המצרים – תחותמס ה-3 (מאה 15 לפני הספירה!!). הרומים התאהבו במונומנטים הפרעוניים האלה וגנבו אותם ממצרים במומחיות וביעילות כזו, שהיום מתנוסס ברומא מספר כפול של אובליסקים מאשר בארצם המקורית – מצרים…

אחד מגיבורי ילדותי היה יוליוס קיסר. היו עוד, אבל הם לא מהפרק הזה. כאן רצחו אותו. ממש על הבמה המעוגלת שבאמצע המרחב הזה המלא ברומא של פעם-פעם.

אחד מגיבורי ילדותי היה יוליוס קיסר. היו עוד, אבל הם לא מהפרק הזה. כאן רצחו אותו. ממש על הבמה המעוגלת שבאמצע המרחב הזה המלא ברומא של פעם-פעם

וכאן - ללא תואר וללא הדר - שרפו את גופתו ויש בתושבי רומא היום, בלי קשר למרחק הזמן, כאלה שעדיין מגיעים להניח פרחים במקום. לראות כדי להאמין …

וכאן – ללא תואר וללא הדר – שרפו את גופתו ויש בתושבי רומא היום, בלי קשר למרחק הזמן, כאלה שעדיין מגיעים להניח פרחים במקום. לראות כדי להאמין…

אין לי מה להכביר מילים על אורני רומא, שממעמדם הראשוני כערך בוטני-אסתטי הגיעו אל תחומי הספרות, המוסיקה וכיו״ב ביטויים אמנותיים. כאן הם בשכונה ובצילום הבא הם מעל הראש….

אין לי מה להכביר מילים על אורני רומא, שממעמדם הראשוני כערך בוטני-אסתטי הגיעו אל תחומי הספרות, המוסיקה וכיו״ב ביטויים אמנותיים. כאן הם בשכונה ובצילום הבא הם מעל הראש…

עיר הנצח (בערך, כי השנה היא רק בת 2,777 שנים ואצלנו בשכונה יש ערים עם יותר נצח…), לא יכולה בלי להתנאות במציאות אלוהיות שיש רק בה (ועם אינספור סיבות). ולמשל: הכבלים ה׳אמיתיים׳ שבהם רותק פטרוס הקדוש (האפיפיור הראשון וממלא מקומו של ישוע, וגם שומר שער השמים, ממש בעצם הימים האלה) בימיו האחרונים, טרם שצלבו אותו עד צאת נשמתו.

עיר הנצח (בערך, כי השנה היא רק בת 2,777 שנים ואצלנו בשכונה יש ערים עם יותר נצח…), לא יכולה בלי להתנאות במציאות אלוהיות שיש רק בה (ועם אינספור סיבות). ולמשל: הכבלים ה׳אמיתיים׳ שבהם רותק פטרוס הקדוש (האפיפיור הראשון וממלא מקומו של ישוע, וגם שומר שער השמים, ממש בעצם הימים האלה) בימיו האחרונים, טרם שצלבו אותו עד צאת נשמתו.

את דמותה של פלס-אתנה, דמיינתי כל חיי (ומן הסתם לא רק אני) כאישה יפהפיה, חובשת קסדת נחושת ממורטת, חמושה - כאלת המלחמה - בשריון ומגן ורומח. מסתבר שבתקופה אשר בה באמת היא חיה בליבם של המוני העם, ובמקדשיה ממש, היו מי שגילפו את אידיאל היפהפיה הלוחמת בדמות, נו, קצת רחוקה ממה שחשבנו. משהו בין המדוזה היוונית לחתחור המצרית.

את דמותה של פלס-אתנה, דמיינתי כל חיי (ומן הסתם לא רק אני) כאישה יפהפייה, חובשת קסדת נחושת ממורטת, חמושה – כאלת המלחמה – בשריון ומגן ורומח. מסתבר שבתקופה אשר בה באמת היא חיה בליבם של המוני העם, ובמקדשיה ממש, היו מי שגילפו את אידאל היפהפייה הלוחמת בדמות, נו, קצת רחוקה ממה שחשבנו. משהו בין המדוזה היוונית לחתחור המצרית

בית האצילים של בורגזה יכול למלא מדף שלם של ספרי היסטוריה, דת, ספרות פשע וארוטיקה פרועה ומזל שהיום הם כבר לא איתנו. אני, מכל מקום, התאהבתי בסמלי הדרקונים שלהם, שנראים לי בסך הכל אהבלים מוחלטים ולא ממש מטילי אימה.

בית האצילים של בורגזה יכול למלא מדף שלם של ספרי היסטוריה, דת, ספרות פשע וארוטיקה פרועה ומזל שהיום הם כבר לא איתנו. אני, מכל מקום, התאהבתי בסמלי הדרקונים שלהם, שנראים לי בסך הכל אהבלים מוחלטים ולא ממש מטילי אימה

ועוד משהו שהוא כמעט הכי רומאי - פסלים (לא גדולים, לא מפוארים, לא משיש ולא בעיצובים המדהימים של אמני הרנסאנס), מגולפים מאבני המקום וכאלה שנלקחו במהלך מאות שנים מתוך המוני המזבלות הארכיאולוגיות בעיר ושולבו בבניינים חדשים, ״סתם״ ברחוב, בפינת בניין. שיהיה. החתול הזה נאסף מן הסתם ממקדש מצרי, שהיה ואיננו עוד, ומסתכל על הרחוב ממרומי הקומה ה-3. ולא, הוא לא מיילל, לא נושף ולא יורק. חתול ביתי לחלוטין.

ועוד משהו שהוא כמעט הכי רומאי – פסלים (לא גדולים, לא מפוארים, לא משיש ולא בעיצובים המדהימים של אמני הרנסאנס), מגולפים מאבני המקום וכאלה שנלקחו במהלך מאות שנים מתוך המוני המזבלות הארכיאולוגיות בעיר ושולבו בבניינים חדשים, ״סתם״ ברחוב, בפינת בניין. שיהיה. החתול הזה נאסף מן הסתם ממקדש מצרי, שהיה ואיננו עוד, ומסתכל על הרחוב ממרומי הקומה ה-3. ולא, הוא לא מיילל, לא נושף ולא יורק. חתול ביתי לחלוטין.

צ׳ירקוס מאקסימוס הוא חלק מסיפור גדולתה של בירת האימפריה (הכי אימפריה שבעולם). לא, אני לא נכנס כאן לעניין המונומנט הזה, והתמונה היא של מה היום עושים תושבי רומא במקום שבו טסה המרכבה של בן-חור.

צ׳ירקוס מאקסימוס הוא חלק מסיפור גדולתה של בירת האימפריה (הכי אימפריה שבעולם). לא, אני לא נכנס כאן לעניין המונומנט הזה, והתמונה היא של מה היום עושים תושבי רומא במקום שבו טסה המרכבה של בן-חור

בוקר טוב על גבעת הקפיטול

בוקר טוב על גבעת הקפיטול

קבצן בסטייל. 100% made in Italy

קבצן בסטייל. 100% made in Italy

בכל 21 באפריל חוגגים ברומא את יום ההולדת של העיר. מילא תהלוכות עם רעש ובלגן, שופרות חצוצרות ותופים, אלא גם משחזרים במדוייק את צורת לבושם של כל המעמדות ושכבות האוכלוסיה של רומא העתיקה. סנאטורים, טריבונים, לגיונרים וחילות עזר, כוהנות ופרוצות ומה לא. ו…. השמחה רבה. הייתי עד. ואגב, הקשתות העתיקות והעמודים ברקע - אינם בקולוסיאום.

בכל 21 באפריל חוגגים ברומא את יום ההולדת של העיר. מילא תהלוכות עם רעש ובלגן, שופרות חצוצרות ותופים, אלא גם משחזרים במדוייק את צורת לבושם של כל המעמדות ושכבות האוכלוסיה של רומא העתיקה. סנאטורים, טריבונים, לגיונרים וחילות עזר, כוהנות ופרוצות ומה לא. ו… השמחה רבה. הייתי עד. ואגב, הקשתות העתיקות והעמודים ברקע – אינם בקולוסיאום

ובמסגרת המשוגעת (קצת) של מה אנשים נורמאלים מוכנים לעשות ולהשתטות, כאילו אם אתה תייר אז אתה גם קצת טמבל, הנה המקבץ הבא: במבוא לאחת הכנסיות המדיבאליות של רומא, ניצבת אבן עם גילוף של מסכה. מישהו הצמיד לה את הסיפור שאישה הרוצה להוכיח לבעלה את חפותה וישרה (אם הטמבל פקפק בכל…), תשים את ידה בלוע מסכת האבן. אם היד יוצאת שלמה, אז היא תמה וברה וגו׳. אהבלים מכל העולם מגיעים, משלמים כניסה, עומדים בתור ומצלמים זה את זה באקט בחינת התומה והטומאה, וגנבי הדעת שליחי אלוהים, סופרים את הכסף ….

ובמסגרת המשוגעת (קצת) של מה אנשים נורמלים מוכנים לעשות ולהשתטות, כאילו אם אתה תייר אז אתה גם קצת טמבל, הנה המקבץ הבא:
במבוא לאחת הכנסיות המדיבאליות של רומא, ניצבת אבן עם גילוף של מסכה. מישהו הצמיד לה את הסיפור שאישה הרוצה להוכיח לבעלה את חפותה וישרה (אם הטמבל פיקפק בכל…), תשים את ידה בלוע מסכת האבן. אם היד יוצאת שלמה, אז היא תמה וברה וגו׳. אהבלים מכל העולם מגיעים, משלמים כניסה, עומדים בתור ומצלמים זה את זה באקט בחינת התומה והטומאה, וגנבי הדעת שליחי אלוהים, סופרים את הכסף…

מאז שיש גם טלפונים סלולארים, אפשר גם לצלם את הכנסייה מבעד לחור. אז למה באמת לא לעמוד בתור חצי שעה (ביום נטול תנועה ולא בעונת התיירות)? במרחק 24 מ׳ מהשער יש מרפסת תצפית נהדרת שממנה אפשר לצלם את סנט פטרוס, אבל את מי זה משכנע?

אירוע נוסף מתחום הטימבול העולמי (תיירים. תיירים…) : התור הוא כדי להגיע את השער הירוק הנעול תמיד, שמבעד לחור המנעול שלו אפשר לראות את כיפת סנט פטרוס. מאז שיש גם טלפונים סלולארים, אפשר גם לצלם את הכנסייה מבעד לחור. אז למה באמת לא לעמוד בתור חצי שעה (ביום נטול תנועה ולא בעונת התיירות)? במרחק 24 מ׳ מהשער יש מרפסת תצפית נהדרת שממנה אפשר לצלם את סנט פטרוס, אבל את מי זה משכנע?

ועל גבול האימה: פונטנה-טרווי. אני בחרתי את הזווית הזו של המזרקה, ובליבי כיניתי אותה ״זווית הרחמים על האהבלים״…

מה שחשוב כאן זו המגנוליה. כלומר - הפריחה המדהימה שלה באביב. שווה פי 100 מהכנסייה שברקע

מה שחשוב כאן זו המגנוליה. כלומר – הפריחה המדהימה שלה באביב. שווה פי 100 מהכנסייה שברקע

קוציץ. כלומר אקאנתוס. לא סורי כמו אצלנו, כי הוא רומאי במאה אחוז, אבל יפה, ומאד ברור מדוע היה המודל לגילוף עיטורי הכותרות הקורינתיות בעולם הקלאסי העתיק

קוציץ. כלומר אקאנתוס. לא סורי כמו אצלנו, כי הוא רומאי במאה אחוז, אבל יפה, ומאד ברור מדוע היה המודל לגילוף עיטורי הכותרות הקורינתיות בעולם הקלאסי העתיק

ככה, נכנס הסנאי הזה לצילום. בעוד שנייה הוא יתחבא מאחורי סרקופאג עתיק משיש, אבל את זה כבר לא הספקתי לצלם

ככה, נכנס הסנאי הזה לצילום. בעוד שנייה הוא יתחבא מאחורי סרקופאג עתיק משיש, אבל את זה כבר לא הספקתי לצלם

תיאטרון מרצ׳לו. שוב, מונומנט קיסרי שאנחנו מכירים מהספרים את כל הקיסרים שהיו מעורבים בבנייתו. הוא באמת מונומנט חשוב ומפואר אבל הפרגים בחזית. הפרגים. היו שווים את הכל.

תיאטרון מרצ׳לו. שוב, מונומנט קיסרי שאנחנו מכירים מהספרים את כל הקיסרים שהיו מעורבים בבנייתו. הוא באמת מונומנט חשוב ומפואר אבל הפרגים בחזית. הפרגים. היו שווים את הכל.

————-

ספי בן יוסף – איש ידיעת הארץ והעולם הגדול, טייל, עיתונאי וצלם, יצר סגנון כתיבה והגשה מיוחד ומקורי. בעל טורים ומדורי טיולים פופולריים ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה.
לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מרומא

טסטאצ'ו: ערש המטבח הרומאי המסורתי
טסטאצ'ו: ערש המטבח הרומאי המסורתי

כיצד הפכה שכונת פועלים חסרת חן לערש המטבח של רומא? שכונת טסטאצ'ו שנבנתה ליד בית מטבחיים ענקי והיתה בעלת שם רע, עברה שינוי, הטביעה את חותמה על המטבח הרומאי והיום ...

עודכן 11.10.24

יעל עופר | צילומים: יעל עופר

טיפים לרומא: ההמלצות הכי טובות
טיפים לרומא: ההמלצות הכי טובות

כמה עולה מונית משדה התעופה למרכז העיר? איך להימנע מתורים ארוכים לקולוסאום ולוותיקן? מה ההבדל בין טרטוריה לריסטורנטה? ואיך לשתות את הקפה שלכם בלי להיחשד כתיירים? כמה טיפים נהדרים שיעזרו ...

עודכן 11.10.24

מערכת מסע אחר אונליין

רומא לצעירים – מקומות ששווה להכיר
רומא לצעירים – מקומות ששווה להכיר

אחרי שסיימתם לבקר באתרים ההיסטוריים המתבקשים, כמו הקולוסיאום, הפורום הרומי ומזרקת טרווי, צאו להכיר את שכונותיה האחרות של רומא. הזדמנות לפגוש צעירים מקומיים, לשוטט בין חנויות עצמאיות ולהתחבר לרוח המהפכנית ...

עודכן 28.4.18

נועה בורשטיין-חדד

שתפו: