תפריט עמוד

קמרון – התנדבות במקלט פרימטים

קמרון – התנדבות במקלט פרימטים

יערות הגשם בקמרון הולכים ונעלמים, חברות העצים יעילות מתמיד, אנשי השבטים אובדי עצות, ציידי הקופים חוגגים והסחר בגורי גורילות ובאיברים נמשך. במקלט ייחודי לפרימטים ניסה צוות קטן של מתנדבים לתת סיכוי לפיצ'ו, ניינגו וחיות אחרות

בוצה קטנה של גורילות נדדה לאורך נהר ביער הגשם שבדרום קמרון. הקבוצה נעה בזהירות. פולשים חדרו באחרונה ליער – כורתי עצים וציידים. בקבוצה שתי נקבות עם גורים, זכר בוגר, סילבר בק ("כסוף גב"), וכמה צעירים. רחש חשוד. מתוך הסבך התרומם צייד חמוש ברובה ארוך קנה. אחת האמהות, עם גורה צעירה, היתה ערנית במיוחד ונמלטה לעבר מעבה היער. אבל המארב היה מתוכנן היטב. בנתיב המילוט ארב לה צייד נוסף. ירייה נשמעה והאם נפלה. הגורה, בת כמה חודשים, נשארה צמודה לפרוות הגופה. הזכר הדומיננטי שאג בעודו רץ לכיוון הקטל, מנסה להגן בגופו על משפחתו. כדור נוסף, והזכר הענק נפגע בכתף. הוא התרומם והתקדם זועם לעבר הצייד המבוהל. לחיצה על ההדק, וכלום. כדור עקר. הזכר המשיך להתקדם, חושף ניבים ומתופף על חזהו האדיר. מרוב לחץ לא הצליח הצייד לטעון שוב את הרובה. הוא הזיע, ידיו רעדו. פחד מוות בעיניו. שוב ירייה. הזכר הענק התמוטט. חברו של הצייד הגיח מאחור וחיוך של ניצחון על פניו.
הגורה הקטנה הביטה בציידים מבוהלת. הם תחבו אותה צורחת לתוך שק גדול וחשוך. שלל מוצלח: זכר ענק, הרבה בשר וגם כפות ידיים גדולות שיכולות להימכר כמאפרות; נקבה, שבשרה שווה יותר, שכן היא מיניקה; ויש גם בונוס – גורה קטנה, שאולי אפשר למכור אותה לתיירים. לאחר שביתרו את גופות הגורילות הבוגרות עלו הציידים על הקאנו ושטו במורד הנהר. לידם היה מונח שללם – בשר אדום מכוסה בפרווה שחורה, וליד ערימת הבשר שק בד מתנועע ומייבב. הסתיים עוד יום של ציד מוצלח.
כמה שעות אחר כך בקריבי (Kribi) – עיירת תיירים היחידה כמעט בקמרון, על חוף טרופי בדרום המדינה, דקלי קוקוס ומפל מים לאוקיינוס – ניסו הציידים למכור את הסחורה. התיירים המעטים לא התלהבו לרכוש גורת גורילה מבוהלת. בעלי מלון ריחמו עליה לבסוף ושילמו עבורה כ־20 דולר. שבועיים אחר כך הם העבירו אותה למקלט פרימטים (קופאים). הגורה, הנקראת היום פיצ'ו (Pitchou), היתה הגורילה הראשונה שפגשתי כשנכנסתי למקלט שליד העיירה לימבה
(Limbe).

הגורילה פיצ'ו מתחילה להתאקלם
חודשיים לפני שהגעתי לקמרון יצאה מהארץ לילך לוי, לעבוד כמתנדבת במקלט הפרימטים שבלימבה (הפרימטים הם אחת מסדרות היונקים, הכוללת כ־230 מינים ומחולקת לקיפופים, קופי העולם החדש וקופי העולם הישן הכוללים את קופי האדם – שימפנזים, גורילות, אורנג־אוטאנים, גיבונים והאדם). בגנים הבוטניים של לימבה, במבנה בן 130 שנים, שריד להיאחזות גרמנית ששימשה ליצוא עבדים, נמצא החדר של לילך. שני מטרים על ארבעה מטרים, חלון, מאוורר תקרה ושקע למחשב הנייד. לא רחוק משם נמצא מטבחון, המשותף לה, לכריס וללינדה פרסי, זוג המתנדבים שמנהל את המקלט.
מיהרנו למקלט, 15 דקות הליכה משם. כל העובדים, למעט לינדה וכריס, מקומיים, וכולם באו ללחוץ את ידי ולברכני. יצאנו לחצר הגדולה. פיצ'ו, הגורילה הקטנה, קלטה בזווית העין את דמותה של לילך, קפצה מידיו של המטפל והתקדמה לעברה, ידיה פשוטות לפנים והיא קוראת בהתרגשות כאומרת: הרימי אותי, חבקי אותי. לילך הושיטה ידיים, ופיצ'ו טיפסה עליה והתכרבלה בזרועותיה, תוך שהיא מפיקה קולות הנאה. כמה דקות אחר כך ינקה מבקבוק, עיניה עצומות בעונג.
במקלט שבע גורילות שפלה (Gorilla gorilla gorilla), ופיצ'ו היא הצעירה ביותר. בנוסף לגורילות נמצאים במקלט עשרה שימפנזים
(Pan troglodytes) צעירים, עשרה שימפנזים בוגרים, קופי גונון
(Cercopithicus) ממינים שונים, בבונים ((Papio, מנדרילים
(Papio sphinx), דרילים (Mandarillus leucophaeus) ועוד. סך הכל כ־60 קופים. הגורילה הגדולה ביותר, ניינגו, היא בת שבע, חזקה בצורה מדהימה ומנהיגה את החבורה שבמכלאה, ובעצם את המקלט כולו.
"כשפיצ'ו הגיעה לכאן", מספרת לילך, "היא ישבה במשך ימים שלמים מכורבלת, מחבקת את עצמה, מבוהלת וחורקת שיניים גם תוך כדי שינה. היא היתה חולה, גירדה בהתמדה את פצעי העור שהיו לה מתולעים, שערה נשר והיו לה בעיות עיכול". במקביל לשיקום הגופני, החלו במקלט גם בשיקום נפשי, שכלל מטפל צמוד, 24 שעות ביממה, מעין תחליף לאם שהציידים הרגו. המטרה היא להכניס  את פיצ'ו למכלאה עם שאר הגורילות; בהתחלה לכמה שעות ביום, עם מטפל מלווה, ואחר כך, לאחר שתבסס את מעמדה בקבוצה (תהליך הכולל מריבות וחבטות, ולכן יש צורך בשמירה של מלווה) עתידה פיצ'ו להשתלב ולחיות כחלק מהחבורה.

חברות העצים וסחר האיברים
מחוץ למקלט המצב מדאיג. רוב שטחה של קמרון הוא איזור טרופי, שהיה מכוסה בעבר הלא רחוק ביערות גשם (למעט ערבה שבצפון המדינה). פחות מעשרה אחוזים מיערות הגשם שרדו, והמעט שנשאר הולך ונעלם בקצב מהיר. חברות הכריתה עובדות ביעילות. כלים כבדים פורצים דרכי גישה ביער לעצי הענק שסומנו על ידי הסיירים .
בשל תנאי העבודה הקשים, אין הצדקה כלכלית לכרות עצים "פשוטים", אך עם פריצת הדרך מגיעים מתיישבים חדשים, ש"מנקים" את היער למטרות חקלאיות: חברות מטעים נוטעות בשטחים של עשרות אלפי דונמים דקלי שמן, עצי גומי, קקאו ועוד. חברות הכריתה גם מעודדות את הציד כ"השלמת הכנסה לכורתים", ובמשאיות הענק שמובילות את הגזעים הכרותים למנסרות ולנמלים מובל גם בשר הציד. יעילות, זה שם המשחק.
לאורך כבישי קמרון שבהם עברנו ראינו בשר ציד (Bush Meat) למכירה, מעושן וגם טרי – מכרסמים, איילים והרבה קופים. מוטות ארוכים, שבקצותיהם חוט כחכה, עליו קשור הבשר. לעיתים בעל החיים עדיין נע בקצה המוט. הציד אמנם אינו חוקי בקמרון, אבל במדינה שאחת מוועדות האו"ם העניקה לה באחרונה את התואר "המדינה המושחתת ביותר בעולם", קשה לאכוף חוקים.
רוב הציד נועד לשוק המקומי, אבל בקמרון מתנהל גם סחר חוץ. עדיין קיים בעולם שוק שחור לקופים ובמיוחד לגורים, ומתברר שיש קונים גם לאיברים. ביוני 1998 נמצאו בחנותו של סטיבן וויליאם בניו־יורק כפות ידיים ורגליים של גורילות (שנמכרו כמאפרות), שתי גולגלות של גורילות, זרועות של אורנג־אוטאן, יד של גיבון, שטיח מפרוות טיגריס, ניבי אריות ואפילו חמש גולגלות של אינדיאנים (אלה הוחזרו לקבורה באמריקה הדרומית, ובעל החנות חויב ב־9,000 דולר דמי משלוח). וויליאם נשפט ונידון למאסר ולקנס.

ניבי המנדריל והצלקת של סטיבן

הדרילים, קופים יפהפיים שבטנם צבעונית, כמו גם איברי המין של הזכרים, נמצאים רק בקמרון ובניגריה. הם מככבים בראש רשימת ארגוני שימור הטבע הבינלאומיים של קופים הנמצאים בסכנת הכחדה באפריקה. במקלט בלימבה נמצאת הקבוצה השלישית בגודלה בעולם של דרילים בשבי, ועל כן הוא אחד ממרכזי הריבוי החשובים ביותר לקופים אלה, הנראים כמו אחיו הקטנים והעדינים של המנדריל. המנדריל הוא בבון ענק, ולזכר עורף חזק, פניו עטורים בצבעי אדום וכחול וכך גם איזור חלציו. כשהוא מפהק, מתגלים ניבים עצומים, שאורכם מגיע לחמישה סנטימטרים.
הניבים האלה מוכרים היטב לאנשי לימבה. במקלט מתגורר מנדריל עצום, בשם מאן אלון (Man Alone) ובהיסטוריה שלו נרשמו מעללים רבים. באחד הימים, בזמן שאכל, הכניס סטיבן את ידו לכלוב של מאן אלון כדי לנקותו. מאן אלון חשד שסטיבן זומם לגנוב לו אבוקדו ונעץ בזרועו את ניביו העצומים. 14 ימים שהה סטיבן בבית חולים. הפציעה דרשה עשרות תפרים ועוד חודש החלמה בבית. היום הם שוב חברים, והמנדריל מלטף ועושה לסטיבן "גרומינג" (Grooming, סרקנות בלשון המדענים; כלומר, התעסקות עם הפרווה של פרט אחר), במיוחד באיזור הצלקת הטרייה.
במקרה אחר, בגלל רשלנות של עובד חדש, יצא מאן אלון מהכלוב והתחיל להסתובב במקלט. בתוך דקות התרוקן המקלט מקבוצה של תלמידי בית ספר שסיירו במקום כחלק מפרויקט לימודי. רק המטפלים נשארו, עוקבים ממרחק אחרי מאן אלון. לילך רצה להכין מזרק הרדמה, כריס כיוון את הרובה, ירה והחטיא. בסופו של דבר נמאס למאן אלון להסתובב והוא חזר לכלובו, שם חיכו לו אבוקדו ובננות כפיתיון. "כמו מלך גאה הוא צעד ברחבי המקלט", סיפרה לילך. "תוך כדי המרדף שמנו לב שגם ניינגו, הגורילה הגדולה, הצטרפה לחגיגה. היא ראתה שיש אקשן, הניחה ענף על חוטי הגדר החשמלית ויצאה מהמכלאה. אבל היא ילדה ממושמעת ונחמדה, ובסופו של דבר הצלחנו להחזיר אותה לכלוב".

משתה החלב של הגורילות
אחר הצהריים, טיפולים בשימפנזים החולים. תרופות נגד שיעול, תה ג'ינג'ר, אנטיביוטיקה. העונה הגשומה החלה ויש הרבה חולים, בעיקר בקרב השימפנזים והגורילות הצעירים. הלחות והצפיפות במקלט תורמות להידבקות, וגם הקשיים הכלכליים שאינם מאפשרים אספקה של מזון מגוון, איכותי ועשיר בחלבונים מן החי (ילדי העובדים אוספים חגבים ומוכרים אותם למקלט, כמזון עתיר חלבון עבור קופי הגונון). גם האנשים בעונה זו חולים יותר – שפעת, מלריה, טיפוס, טפילים. על פי בקשתה של לילך, רוב המטען שהבאתי מהארץ היה תרופות, סירופים ומזון תינוקות.
תוך כדי טיפולים, צריך גם להשגיח על פיצ'ו ולתת לה תשומת לב. הפעילות האהובה עליה ביותר היא לשכב על הברכיים של לילך, בעוד לילך מדגדגת אותה. גורילה צעירה מתגלגלת מצחוק זה מחזה משעשע בפני עצמו; אז היא נראית כמו איש זקן וקטן קומה שמחרחר. צחוק הגורילות.
לפני השקיעה משכיבים את פיצ'ו ואת בניטו (Benito) בחדר עם תורן הלילה (שתיהן חולות, ולכן גם על בניטו משגיח מטפל צמוד). סיבוב אחרון במקלט, סירופ לשימפנזים החולים שנמצאים בבידוד, ליטוף פרידה למוסה (Musa), מנדרילית צעירה שאיבדה את אצבעות כף ידה במלכודת. "למרות הטראומה שעברה, היא מהפרימטים העדינים והצנועים שפגשתי", מספרת לילך.
רוב העבודה במקלט אפורה למדי. ארבע פעמים ביום האכלה (פירות וירקות טריים), ניקיון כלובים פעמיים ביום, הכנסת ענפים טריים, תיקון הכלובים והתמודדות עם תקלות לא צפויות. פעמיים ביום – חלוקת חלב לגורילות ולשימפנזים הצעירים. אין מראה מתוק ומשעשע משבע גורילות שיושבות זו לצד זו, כל אחת עם ספל חלב, ובמבט של ילדות טובות מבקשות תוספת.

גורי הגחן חוזרים לטבע
באחד הימים הגיע למקלט צייד וניסה למכור זוג גורי גֶחַן
(Genetta tigrina, טורף ממשפחת הגחניים, שעימה נמנית גם הנמייה; מין דומה היה בארץ ונכחד). אחד העקרונות של המקלט הוא שאסור לקנות בעלי חיים מציידים, גם אם באותו רגע קשה להתגבר על הדחף; קנייה מציידים תעודד את המשך הציד. כשמגיע למקלט צייד עם מין שנמצא בסכנת הכחדה, קוראים למשטרה ומחרימים ממנו את בעל החיים. הצייד לא הבין מדוע אין איש רוצה במרכולתו, ואחרי שראה את תמונתה של פיצ'ו על הקיר, הוסיף: "אם אתם רוצים, אני יכול להשיג בשר כזה". הצייד שולח לדרכו לאחר שהבטיח שיחזיר את גורי הגחן למקום שבו נאספו, אך זמן קצר אחר כך נמצאו הגורים נטושים, סמוך למקלט.
לינדה וכריס ניסו פעמים רבות לגדל גורי גחנים, אך הם תמיד מתו מסיבה לא ידועה. לילך החליטה להיענות לאתגר ושיכנה אותם בחדרה, הרחק מהמקלט, בתנאים סטריליים יחסית. בעזרת טְפִי היא האכילה אותם בחלב כל ארבע שעות, גירתה אותם לעשות את הצרכים שלהם (באמצעות ליטוף עם נייר טואלט רטוב; בטבע, האמא עושה זאת על ידי ליקוק) והגורים התפתחו יפה. הגחנים הם בעלי חיים עדינים וסקרניים ביותר. הם לא פחדו מלילך ונהגו לטפס עליה ולהתלטף. בהדרגה, החלה לילך להוסיף חלבונים לתפריט שלהם – בהתחלה חלב עשיר עם ביצים, אחר כך חגבים  וגם בשר טחון שקנתה בשוק. לילך חזרה בינתיים לארץ, לארגן את משלחת המתנדבים לקמרון (ראו מסגרת בעמוד הבא). בדיווח האחרון שהגיע בדואר האלקטרוני נמסר כי פיצ'ו התאקלמה ועברה לגור בחצר המכלאה עם שאר הגורילות, וכי הגחנים שוחררו בשמורת הגנים הבוטניים, איזור מיוער ומוגן.

תקווה לשימפנזים הבוגרים
בימים האחרונים לשהותנו בקמרון נודע כי תקוותנו עומדת להתגשם. חוקרת בשם אסטל רבלנד הגיעה מגיניאה המשוונית עם תקציב זעום להקמת אתר שיקום לשימפנזים הבוגרים שבמקלט. האתר יהיה שלב ראשון בפרויקט שחרורם לטבע. הקושי בשחרור שימפנזים לטבע הוא איתור איזור, רצוי שמורה, המוגן מפני ציידים אך אינו תפוס על ידי קבוצות של שימפנזי בר. בשלב הראשון יש להעביר את השימפנזים למכלאות ענק, שבהן הם לומדים בהדרגה לשרוד, ללא עזרת בני אדם.
המקלט בלימבה נמצא היום בתפוסה מלאה, וגרוע מכל הוא מצבם של השימפנזים, החיים בצפיפות ובכלובים ישנים. העברת השימפנזים הבוגרים לאתר השיקום תפנה מקום לשימפנזים נוספים ותהפוך את המקלט לתחנת מעבר ושיקום ראשוני. אנשים רבים בקמרון קונים מציידים גורים של קופים כחיות מחמד ומחזיקים אותם, לרוב בתנאים קשים ובמצב תזונתי ירוד, קשורים בחבל בחצר. כשהשימפנזים והגורילות מתבגרים, נאלצים האנשים לשים אותם בכלובים. כך, למשל, מחזיקים בחצר של מלון מפואר בלימבה שני שימפנזים בכלוב קטן כבר 20 (!) שנה. השנים בשבי הפכו אותם למתוסכלים ולאלימים. אתר השיקום המתוכנן הוא פתח של תקווה עבורם.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קמרון, בארצו של טרזן

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות