תפריט עמוד

פרחי חוצ'יטאן

פרחי חוצ'יטאן

הזמן עובר לאט בחוצ'יטאן, אבל על עקבים גבוהים. מדוע הפכה דווקא העיר המאובקת וצרובת השמש לבירת הטרנסווסטיטים, המושות (נשים בגוף גבר) והגייז של דרום מקסיקו? על נשים חזקות, גאווה מקומית ופייסטות צבעוניות

נותרה רק שעה עד הרגע הגדול של המלכה אמֶריקָה, הרגע שחיכתה לו שנים. פֶלינָה, חברה נוספת בקהילת הטרנסווסטיטים ובעלת סלון לעיצוב שיער במרכז המסחרי, ליד השוק המקומי, סידרה את התסרוקת בעוד המלכה אמריקה מתאפרת. כשהיתה סוף־סוף מרוצה ממה שראתה במראה, עברה אמריקה להיטיב את שמלתה הצהובה הזוהרת.
בחצר הבית לא נראו סימני התרגשות. אִמהּ, קשישה בלבוש מסורתי הדוברת רק ניב אינדיאני־טהואנטפקי, אכלה בשקט תירס. אביה, אינדיאני־מקסיקני קשה יום שעובד עם שוורים, ישב בין הררי תירס המחכים להתבשל ושתה מיץ מקנקן. בחלומות הפרועים ביותר קשה היה להאמין שמטרים ספורים מהם מתכונן במתח בנם אמריקה (שמו המקורי הוא רוּבֶּן), מלכת דראג בת 24, לתהלוכה המסורתית של הפייסטה השנתית ברחוב הראשי 
של חוצ'יטאן (Juchitán), עיר כמעט נשכחת של כשמונים אלף תושבים באזור טהואנטפק
 (Tehuantepec) בדרום מדינת אואחאקה (Oaxaca).
בשוק המקומי מוכרים בשר חזיר ובשר לטאות בתוך טורטייה, ואת הבירה מלווה צלחת של חגבים מטוגנים ומלח תולעים, תערובת של פלפלים חריפים ותולעי קקטוס קלויות. נראה שהזמן עובר כאן לאט, אבל על עקבים גבוהים. כי עד כמה שזה מפתיע, דווקא חוצ'יטאן, עיר בינונית, צרובת שמש, המשמשת שוק ענקי לכפרים שסביבה וממוקמת בצומת חשוב בכביש פּאן־אָמֶריקנה, היא בירת הטרנסווסטיטים, המושות (Muxa, אשה בגוף גבר) 
והגייז של דרום מקסיקו.
הסובלנות כלפיהם גדולה כאן יותר מאשר בכל מקום אחר במקסיקו. לוּיס, למשל, בן 38 שחי באישטֶפֶּק (Ixtepec), רק 15 קילומטר מחוצ'יטאן, מספר שבעירו אסור לו ללבוש בגדים לפי בחירתו במשך היום משום שיעצרו אותו, פשוטו כמשמעו. "ראש העיר אמר בפירוש שאסור לנו להתלבש כנשים", הוא אומר. "גם הכנסייה לא מקבלת זאת".
בחוצ'יטאן, לעומת זאת, למרות הרקע הקתולי והאינדיאני, ולמרות ההיסטוריה המאצ'ואיסטית של העיר כספקית של גנרלים רבים למהפכה המקסיקנית, מקבלים את הגייז בחום. בעיר בולטת במיוחד קהילה של כמה מאות מושות אינדיאניות־ספוטקיות, העוסקות בעיצוב ובייצור בגדים, בעיצוב שיער ובטיפוח יופי, בהפקת מסיבות ובעיצוב, אבל גם במכירות, בעריכת דין ובפוליטיקה. אחדות מהן מתפרנסות מעבודה בזנות על כביש פאן־אמריקנה. הסובלנות המקומית קוסמת להומוסקסואלים ולטרנסווסטיטים מכל רחבי מקסיקו, והם משאירים מאחור את בתיהם ואת משפחותיהם ומחזקים עוד יותר את הקהילה בעיר.

למרות הרקע הקתולי והאינדיאני ולמרות ההיסטוריה והמצ'ואיסטית של חוצ'יטאן כספקית של גנרלים רבים למהפכה המקסיקנית, העיר מגלה סובלנות רבה במיוחד כלפי קהילה של כמה מאות מושות (נשים בגוף גבר ) אינדיאניות ספוטקיות

לא ברור מי הגיע אל העיר קודם – הסובלנות והאהדה או קהילת הטרנסווסטיטים והגייז עצמה. מיתולוגיה מקומית מספרת כי האל שלח את אחד השדונים שלו אל האדמה עם שק של הומואים. הוא ציווה עליו לפזר אותם באופן אחיד ברחבי העולם. כשעף השדון מעל חוצ'יטאן הטיחה אותו רוח עזה אל ענף גדול, השק נקרע, ועל העיר נפלו הומואים במספר יוצא דופן. הסבר נוסף, אולי משכנע יותר, קושר את הסובלנות כלפי הגייז לכוחן של הנשים במחוז כולו, בעיקר בעיירה השכנה טהואנטפק, ולגאוות התושבים בפייֶסטות ובמנהגים מקומיים של מסורת הספוטקה, שהנשים והגייז נחשבים אחראים לשימורם.

האמא גאה בשמלה של הבן
ישבנו בגינה בחצר הפנימית של בית המשפחה והסתכלנו בתמונות של אֶריקה. משנות העשרה המוקדמות שלו הוא לבש בגדי נשים בחגיגות משפחתיות, באירועים ובימי הולדת. התמונות מסודרות בקפידה באלבום תמונות כחול שעל כריכתו רישום עדין של דיוקן אשה בשחור.
את עיני צדה תמונה שבה הוא מופיע בשמלה ירוקה מקושטת בפרחים צבעוניים, שלבש ביום הולדתו ה־23 שנחגג בגינה שישבנו בה. שאלתי אם תפרה אותה בעצמה או קנתה אותה. "מובן שתפרתי אותה", אמרה אריקה, וכהרף עין יצאה מאחד החדרים אִמה, אינדיאנית קשישה בלבוש מסורתי, והשמלה בידה. "הנה היא", אמרה והושיטה אותה לאריקה, ועיניה מתלקחות בגאווה. הגרינגו ביקש לראות את השמלה של בנה.

באווירה המיוחדת השוררת כאן, בת בגוף בן או הומוסקסואל במשפחה נחשבים לברכה, למזל. מבחינתן של אמהות רבות, בן כזה עדיף על בת, שבמוקדם או במאוחר תעזוב את המשפחה

"עזבתי את בית הספר בסוף כיתה ו'", צוחקת אריקה בשביעות רצון בולטת. "פשוט לא יכולתי ללבוש שוב מכנסיים". כשמביטים באריקה אפשר לראות איך סובלנות וקבלה צומחות מהשורש, מהמשפחה. אריקה עובדת כמעצבת, בעיקר למסיבות, אבל גם תופרת קישוטים לבגדים ולבתים. במקרה הצורך היא עובדת כמנקה. היא בת 25, האחרונה מתשעה ילדים שנשארה בבית עם הוריה וכמה בני דודים. אין לה תוכניות לעזוב בקרוב. היא עובדת מגיל עשר, וכבר זמן רב היא תורמת למשק הבית מעל ומעבר למתבקש. חקלאות היתה בעבר מקור ההכנסה העיקרי של המשפחה. כיום, כשהחקלאות הגיעה לשפל חסר תקדים, אריקה היא המפרנסת היחידה כמעט של משפחתה.

אריקה, הלובשת בגדי נשים משנות העשרה המוקדמות שלה, ואמה, אינדיאנית קשישה בלבוש מסורתי הגאה בבתה. אריקה, בת 25 היא האחרונה מתשעה ילדים שנשארה בבית עם הוריה.
אין לה תוכניות לעזוב בקרוב

אין זה נדיר לראות בחוצ'יטאן בנים עדינים בני חמש, שש או שבע, נשיים למראה, מלווים את אמותיהם לשוק או יושבים על מדרגות הבית וצובעים את ציפורניהם בלק. כשיגדלו, חלקם יהיו ודאי מושות ויצטרפו לקהילת הטרנסווסטיטים של העיר. במשך מאות שנים חגגו משפחות בחברה המטריארכלית שבאזור את לידתן של בנות יותר מאשר את לידתם של בנים. מחוז טהואנטפק הוא בבירור מחוז של נשים. יש אומרים שהוא נשלט על ידי נשים. אם תשאלו על כך את הגברים בקנטינות המקומיות, אתם עלולים לחטוף אגרוף בפרצוף. אבל אם תשאלו את הנשים בדוכני הפירות והירקות שבשוק, תזכו לחיוך מסתורי. מכל מקום, לנשים יש אחיזה חזקה במסחר המקומי והן שמנהלות את ענייני הכספים במשפחה.  
אומרים שכאשר האם מבחינה בפוטנציאל היא יכולה להכניס את בנה הפעוט לתוך שמלת ילדה מוקדם מאוד ולא לתת לו לצאת ממנה לעולם. "בנות מחליקות מהאשה כאילו הן לא יכולות לחכות לאתגר של החיים, אבל כשמולידים בנים הכאב הוא עצום", הסבירה פעם אֵם לשתי בנות בגוף בנים. היא לא הרגישה שום כאב כשנולדו שניים מבניה. כך ידעה בוודאות שילדה בנות בגוף של בנים. היא קיבלה את הברכה, היא אומרת, כמו כל כך הרבה אמהות אחרות בחוצ'יטאן.
באווירה המיוחדת השוררת כאן, בת בגוף בן או הומוסקסואל במשפחה נחשבים לברכה,

אין זה נדיר לראות בחוצ'יטאן בנים עדינים בני חמש שש או שבע, נשיים למראה, מלווים את אמותיהם לשוק או יושבים על מדרגות הבית וצובעים את ציפורניהם בלק. כשיגדלו, חלקם יהיו ודאי מושות ויצטרפו לקהילת הטרנסווסטיטים של העיר

סימן של מזל. מבחינתן של אמהות רבות, בן כזה עדיף על בת, שבמוקדם או במאוחר תעזוב את המשפחה. 
בן הומוסקסואל הוא הבטחה לחֶברָה תמידית, לעזרה במטלות הבית ולתמיכה יומיומית. וחשוב מכל – בן כזה לעולם אינו נוטש את הוריו. הוא יטפל בהם בעתות מחלה ובזקנה. הוא עשוי להעניק ביטחון כלכלי, והקשר בינו ובין אמו הוא הקשר האיתן ביותר בתרבות זו.

הומואים עשויים ללא חת
יש הטוענים כי הייחוד באופן שבו נתפסים ההומוסקסואלים בחוצ'יטאן נעוץ בגאווה של בני העיר בחגיגות ובמסורות תרבות הספוטקה שלהם. הנשים וההומוסקסואלים שומרים את המסורות האלה חיות ונושמות, וכמה מהפייסטות בחוצ'יטאן מוקדשות באופן בלעדי לקהילה הצבעונית המיוחדת של העיר.

להשתייך לאינטרפידאס (העשויות ללא חת) פירושו לחיות את העצמי הפנימי האמיתי שלך ולקבל אותו בגאווה. במילים אחרות, פשוט להרגיש בנוח עם מי שאתה באמת

הפייסטה הגדולה ביותר מסוג זה נערכת בחודש דצמבר ונקראת הפייסטה של האינטרֶפּידאס (intrepidas, העשויות ללא חת), על שם חבורה שהקים אוסקר קאסורלה. "אני זוכר שהייתי בורח מן המשטרה כשהייתי בחור צעיר. בחוצ'יטאן היו כולאים אותך באותם ימים, או לפחות ממררים לך את החיים ככל האפשר", נזכר קאסורלה, בשנות החמישים לחייו, כשהוא מתמתח לאחור בכסאו. "באחד המרדפים האלה טיפסתי לגג כדי לברוח משוטר שניסה לעצור אותי, וכשעליתי נפלו לי הסנדלים. למחרת הגיע השוטר עם הסנדלים שלי ביד ודרש ממני לשלם כדי לקבל אותם בחזרה, ועוד יותר חשוב – כדי שלא יפרסם שאני הומו. מובן ששילמתי. היום זה נשמע כמו סיפור מאחת הערים הגדולות במקרה הגרוע, בטח ובטח לא כמו משהו שהיה קורה כאן, בחוצ'יטאן. אני יכול לומר לך שמאוד השתנינו כאן".

במשך מאות שנים חגגו משפחות בחברה המטריארכלית שבאזור את לידתן של בנות יותר מאשר את לידתם של בנים. מחוז טהואנטפק הוא בבירור מחוז של נשים

קאסורלה, הומוסקסואל אמיד שנולד וגדל בחוצ'יטאן, הוא מנהיגה הבלתי מעורער וגם נציגה הפוליטי של קהילת הגייז החזקה במקום. לפני 26 שנה הקים את חבורת האינטרֶפּידאס. "להשתייך לאינטרפידאס פירושו לחיות את העצמי הפנימי האמיתי שלך ולקבל אותו בגאווה", הוא מסביר. "במלים אחרות, פשוט להרגיש בנוח עם מי שאתה באמת".
בתחילה היתה זו קבוצה קטנה של אנשים שארגנו "מְסיבות אחרות". במרוצת השנים החלו האינטרפידאס לקיים את החגיגה שלהם כל שנה בשבת הראשונה אחרי 15 בנובמבר. החגיגה נמשכת יומיים, ומגיעים אליה גייז מכל רחבי מקסיקו וגם ממדינות מרוחקות כמו צ'ילה ויפן. בסך הכל משתתפים בה כ־2,000־3,000 איש, יותר ממחציתם גייז וטרנסווסטיטים. ההשתתפות היא ללא תשלום, אבל בהתאם למסורת, כל משתתף מביא קרטון של בירה או משקה אחר.
חולף רק מעט יותר מחודש, והקהילה פוצחת בפייסטה נוספת, שנמשכת שלושה ימים ונקראת "סנטה קרוס דל סיילו, בּאילה קונמיגו" (צלב קדוש של השמים, בוא לרקוד איתי)  שילוב ייחודי של תרבות ספוטקה ומסורת נוצרית, בהנהגת קהילת הטרנסווסטיטים של חוצ'יטאן.
זו הפייסטה שהמלכה אמריקה התכוננה אליה כשיצאה לחצר המשפחה בשיא זוהרה, בשמלה שעיצבה ותפרה בעצמה, צהובה מכף רגל ועד ראש. שבועות ארוכים נמשכה 
הכנת השמלה. אחרי הכל, לפני שנה בדיוק, ב־28 בדצמבר, נבחרה אמריקה להיות אחת 
משתי מלכות הפייסטה השנה, והבחירה מחייבת.
מאות אנשים המתינו לתחילת התהלוכה. פרים עם פרחים על קרניהם מלווים משאיות מקושטות שממתינות לשאת את שתי מלכות הפייסטה. שאר המשתתפות עמדו בשורה, עדויות קישוטים נוצצים, ניגוד חד לחוצ'יטאן המאובקת ולדרך העפר הלא מרוצפת שעמדו בה. 

שפתון, חזייה ממולאת ונעלי עקב הם אביזרי חובה בקרב המושות(נשים בגוף גבר) 
של חוצ'יטאן. רבות מהן עוסקות בעיצוב ובייצור בגדים, בעיצוב שיער ובטיפוח יופי,
בהפקת מסיבות ובעיצוב אבל גם במכירות בכריכת דין, בפוליטיקה ובזנות  

גדולים וקטנים הצטופפו סביב, ולקצב התופים וקול הזיקוקים החלה התהלוכה לצעוד ברחובות חוצ'יטאן, צעדה שתימשך שלוש שעות. כלי פלסטיק, דליים, צעצועים קטנים ומגזרות נייר צבעוניות נזרקו באוויר לעבר הקהל; רשתות דיג קטנות הושלכו אל המתקהלים, לכדו אותם ואז שחררו לאחר שכולם צחקו קצת; מתנות נזרקו לכל עבר; 
כל מה שיכול היה להעלות חיוך נעשה. הרגשה של קרנבל אמיתי באוויר. 
אין מתבוננים מהצד, רק משתתפים. שונה מאוד ממצעדי גאווה במקומות אחרים בעולם.
בלילה הקודם נבחרו מלכות הפייסטה של השנה הבאה, במסיבה פרועה שבה האתגר העיקרי הוא להבדיל בין נשים לגברים. גייז באיפור כבד צעדו בלבוש נשים, בשמלות ספוטקיות מסורתיות הנקראות טיהאנוּ, כשצלבים נוצריים מקיפים אותם. אוכל ובירה הוגשו בשפע, המסיבה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה, והפייסטה כולה התאפיינה בתערובת של מנהגי תרבות ספוטקה, מסורת דתית נוצרית ודרך החיים של הגייז והטרנסווסטיטים.
הפייסטה הזאת היא מנהג חדש יחסית בחוצ'יטאן, ועל המשתתפים להכין ולשלם מכיסם על הכל -מהשמלה ועד המשאית שהם נוסעים עליה, העיטורים, המתנות הרבות שמחלקים לקהל, הבירה והמזון, הלהקות המנגנות.
המלכה אמריקה מעריכה שהוציאה לקראת חגיגות השנה יותר מ־15 אלף פסו (משכורת של חצי שנה לעובד ממוצע באזור). קרובים וידידים עזרו לגייס את הכסף ותרמו חלק מהבירה והאוכל.
אנחליקה, המשמשת השנה כאחראית הכללית על הפקת הפייסטה וניהולה, חסכה לקראתה שלוש שנים. "אני מרגישה היום גאה מאוד על שאני מעניקה כל כך הרבה מכל הלב. אני מקווה שהחגיגה תלך ותגדל משנה לשנה. היא חשובה לקהילה וכיפית מאוד לכולנו".

ולפעמים החגיגה נגמרת
אבל החגיגה לא  נמשכת לנצח. אריקה יודעת שיש דברים שלא ישתנו לעולם. "אפילו אם נחוקק חוק שיגן עלינו, תמיד נשמע שריקות וצחוקים בדרך הביתה. אבל זה כבר נעשה חלק מהחיים שלנו". גם בחוצ'יטאן נאלצים גייז להתמודד לפעמים עם פנים קשים ועצובים של המציאות. קחו, למשל, את סיפורה של צ'יקִייָה.
בגיל 12, כאשר עדיין היתה בן, עבר לחוצ'יטאן כדי לזכות בחינוך טוב יותר משיכול היה לקבל בכפר העני שבו גרה משפחתו. בגיל 16 השלימה צ'יקייה את תהליך השינוי, החלה ללבוש בגדי נשים והצטרפה לקהילת הטרנסווסטיטים של חוצ'יטאן. מאז איבדה צ'יקייה כל קשר עם משפחתה, החיה במרחק שלוש־ארבע שעות נסיעה בלבד. "הרגשתי שאני בת, והם לא יכלו לסבול את זה", היא ממלמלת בלי להרים את עיניה.

הייחוד באופן שבו נתפסים ההומוסקסואלים בחוצ'יטאן נעוץ בגאווה של בני העיר בחגיגות ובמסורות תרבות הספוטקה שלהם. הנשים וההומוסקסואלים שומרים את המסורות האלה חיות ונושמות

לאחר שהתקלחה בעזרת דלי עוברת צ'יקייה בחצר קטנה מכוסה עפר, בין תרנגולות וכלבים, מתחת לערסל, ונכנסת לבית עץ קטן של שני חדרים שהיא חולקת עם משפחה ועוד שלושה חברים הומואים. היא מסרקת בקפידה את שיערה הארוך, מציירת מחדש בשחור את גבותיה המגולחות ולובשת מכנסיים תחתונים, לקראת ערב נוסף של עבודה במטבח המסעדה.
"הוא בחור מיוחד, וגם עובד חרוץ", אומרת מגדלנה, בעלת מסעדת לָה פּארִייָה המתמחה בבישול ביתי ונמצאת ברחוב הראשי של חוצ'יטאן. "אני משתדלת לתת לו עבודה כל יום. במובן מסוים הוא בן משפחה שלי, בייחוד עכשיו שאין לו משפחה משלו. אני משלמת לו לא רע, בתקווה שלא ייצא להרוויח כסף ברחובות".
צ'יקייה, בת 23, מנסה נואשות להחזיק מעמד. "אני לא אוהבת ללכת לשם", היא אומרת ומתכוונת ל"כביש קוקה קולה" שליד הפּאן־אָמֶריקנה, שבו צמח רובע זנות שכולו טרנסווסטיטים.
מלונות זולים, תחנות דלק. בשעת לילה מאוחרת המשאיות חונות בתעלות מאובקות. כמו אחרים שאינם עובדים שם באופן קבוע, מודה צ'יקייה שלפעמים היא באה למקום סתם לחפש. ספֵק עבודה, ספֵק כסף, ספֵק הרפתקאות.
כבר היה אחרי חצות כשראיתי שלוש צלליות חוצות לאיטן את הגשר. עמדתי במקום מואר יחסית בכביש, לכן לא יכולתי לראות בבירור מי מתקרב אלי, אבל הייתי די בטוח שהם רואים אותי לא רע.

"אפילו אם נחוקק חוק שיגן עלינו, תמיד נשמע שריקות וצחוקים בדרך הביתה. אבל זה כבר נעשה חלק מהחיים שלנו"

כשפסעו לראשונה לתוך האור לא האמנתי למראה עיני. בחיוכים גדולים ושפתיים אדומות, בשמלות קצרצרות, עקבים גבוהים וכמות לא מבוטלת של איפור, נראו אריקה וחברות נוספות מוכנות ומזומנות למשימה. הבנות התפזרו והחלו לנסות למשוך תשומת לב, נופפו בידיהן, מחאו כף, צעקו, לעתים הרימו את שמלותיהן גבוה באוויר, כשכלי הרכב, רובם משאיות, חלפו על פניהן.
חלק מהנהגים צפרו, כמה עצרו לשיחה קצרה או קיללו  והמשיכו הלאה. יהיה סוג תשומת הלב שקיבלו אשר יהיה, דבר אחד התברר לי מעל כל ספק – לא מדובר בעבודה בלבד, אלא גם במפגש חברתי. סרסורים לא מעורבים בעניין, הבנות מנהלות את עצמן.
כעבור כשעה ירדה משאית אל צד הכביש וחנתה. נראה שהנהג עצר ללינת לילה, אך כעת יש לו כוונות אחרות. 

"כביש קוקה קולה" שליד כביש הפאן-אמריקנה, שבו צמח רובע זנות שכולו טרנסווסטיטים עם מלונות זולים ותחנות דלק

הלילה היה קר, העסקים היו יגעים למדי. אריקה סיפרה שבלילה הקודם היתה לה הצלחה רבה. "היתה המון עבודה  המשך הכביש היה חסום וכולם נתקעו כאן, הרווחתי 800 פסו" (בסביבות תשעים דולר). "בלילה שקט כמו הלילה אנחנו חוזרות לפעמים הביתה 
בלי כסף, או אולי עם מאה פסו (קצת יותר מעשרה דולרים). אתה מבין, כשמאוד שקט אנחנו מורידות את המחיר".
בסביבות שתיים לפנות בוקר החלטתי לסיים את הערב. עזרו לי למצוא מונית במחיר הוגן, ונסעתי לי משם. חיבוק פרידה אחרון, וזאת היתה הפעם האחרונה שראיתי את הבנות. נופפתי מהחלון האחורי אל אריקה וחברותיה. איני יודע למה, אבל דווקא ברגע ההוא נזכרתי בפגישתי הראשונה עם אריקה, קצת יותר משבוע קודם לכן. באותו זמן לא ידעתי שהיא עובדת בכביש קוקה קולה, אבל נדמה לי שאמה ידעה, ובכל זאת היתה גאה להפליא בבנה.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קניון רפלקשן, יוטה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות