בסוף מאי כאשר העשב ברמת הגולן הצהיב והקוצים חידדו את להביהם, נסעתי עם ילדי הגדולים ענבל ונדב לצפון מקסיקו, אל דרום חצי האי באחה קליפורניה וחופי האוקיינוס השקט וים קורטז. השארתי את הקרוואן בצל העצים בחוות עין תאנה, סגרתי את פתחי החלונות, הפשרתי את המקרר, הכנסתי את האופניים פנימה, ונפרדתי מכולם לשלושה שבועות. יותם הבטיח שיקפוץ מידי פעם לראות שהכל בסדר.
בגיל צעיר התאהבתי בעולם התת ימי, שנירקלתי ובהמשך צללתי בשוניות האלמוגים בסיני, למדתי קורסים בזואולוגיה באוניברסיטה ובמיוחד אהבתי את קורס חסרי חוליות שעוסק הרבה בחיי השונית. הייתי על סף לימודים לתואר שני בביולוגיה ימית כאשר החיים זרמו לכיוונים אחרים. בהמשך התמעט זמני הפנוי והמשקפת העלתה אבק.
חלפו שנים רבות עד שיום אחד פנתה אלי ענבל, בתי הבכורה, והציעה שניסע ביחד לצלול בעולם: "מעניין אותי לראות ולהכיר חיות ים גדולות", אמרה לי. יותר משעניינו אותי הצלילות, שמחתי על ההזדמנות להיות ביחד רק אני והיא, מה שלא קרה הרבה בילדותה. נסענו ביחד לאיים המלדיביים וראינו כי טוב. מאז כבר צללנו יחד גם בגלפגוס ובסיני. אני זוכר היטב את ההתרגשות שאחזה בי ואת הלחלוחית בעיניים ביום שבו ענבל הודיעה לי שהיא הולכת ללמוד ביולוגיה ימית.
השנה ענבל מסיימת את הלימודים לתואר ראשון במכמורת, ובין המבחנים שלה והעיסוקים שלי מצאנו זמן לצאת שוב למסע שנירקולים וצלילות. הפעם הצטרף אלינו למסע הימי גם בני האמצעי נדב.
נסעתי עם ילדי הגדולים ענבל ונדב לצפון מקסיקו, אל דרום חצי האי באחה קליפורניה וחופי האוקיינוס השקט וים קורטז
השנה ענבל מסיימת את הלימודים לתואר ראשון במכמורת, ובין המבחנים שלה והעיסוקים שלי מצאנו זמן לצאת שוב למסע שנירקולים וצלילות. הפעם הצטרף אלינו למסע הימי גם בני האמצעי נדב
התרפיה עושה את שלה
יצאנו לדרך ארוכה. טיסה של חמש שעות למדריד ומשם עוד 12 שעות למקסיקו. עצרנו ללילה במקסיקו סיטי. בערב לקחנו מונית מהמלון לכיכר גריבאלדי, המקום אליו מגיעים המקומיים והתיירים בעקבותיהם כדי לאכול מטעמים מקומיים ולשמוע מוזיקת מריאצ'י רומנטית.
הנגנים מסתובבים בין המסעדות חבושי סומבררו מפוארים, עטויי מחלצות מסורתיות, ומציעים לאורחים מוזיקה כבקשתם. ככל שהחוגגים שותים יותר מרגריטות או טקילות משתחררים המעצורים, נפתחים הארנקים, המוזיקה קולחת, הדמעות זורמות והתראפיה עושה את שלה בתיקון לבבות שבורים.
למחרת בצהרים טסנו ללוס קאבוס. אלפרדו הנהג חיכה לנו בשדה התעופה. העמסנו את המזוודות ויצאנו לדרך. נסענו בכביש צר שמשמש תנועה מקומית דלילה. נוף מדבר ליווה אותנו, חולות צהובים בין ים כחול והרים יבשים, עצים אפורי גזע ומעטי עלים, ובעיקר קקטוסי קרדון גבוהים ועבי גזע, שלוחים כמו יד אדם ענקית היוצאת מן האדמה ושולחת אצבעות עבות ושעירות מקוצים אל השמיים. נקרים היכו במקורי פטיש וחצבו חורי קינים בעמודי הקקטוסים. יונים המו ונופפו בכנפיהם להכריז בעלות על קקטוס.
בדרך ביקש נדב מאלפרדו בקשה מוזרה. האם הוא יכול לעצור ליד מעיין שנוכל להתרענן בו. להפתעת כולנו הנהן אלפרדו ותוך דקות ספורות מצאנו את עצמינו משתכשכים בנווה מדבר עם דקלים ושפע מים נעימים שזורמים מתוך גבעה היישר אל בריכה קטנה.
להקה גדולה של דולפינים מסתובבים Spinner dolphin. עשרות דולפינים זריזים שחו יחדיו וזינקו מעל המים, משחקים עם הסירות והצופים ובעיקר אחד עם השני. מידי פעם הגדילו לעשות, קפצו לגובה והסתובבו סביב עצמם כמו כישור בטווית צמר, כמו מקדחה בפעולה ומכאן שמם
הנגנים מסתובבים בין המסעדות חבושי סומבררו מפוארים, עטויי מחלצות מסורתיות, ומציעים לאורחים מוזיקה כבקשתם. ככל שהחוגגים שותים יותר מרגריטות או טקילות משתחררים המעצורים, נפתחים הארנקים, המוזיקה קולחת, הדמעות זורמות והתראפיה עושה את שלה בתיקון לבבות שב
לקראת הערב הגענו לעיירה הקטנה לה ונטנה
החיים מתחת למים
לקראת הערב הגענו לעיירה הקטנה לה ונטנה והתמקמנו בבית הארחה נעים הצופה דרך יער קקטוסים וצלב כנסיה אל המפרץ הכחול והיפה. בשלושת הימים הבאים יצאנו מידי בוקר בסירת מנוע אל מרחבי מפרץ קורטז לצפות בחיים שמתחת לפני הים.
יודעי דבר בעולם התת מימי מכירים את השם מובולה (mobula). התרגום הרשמי לעברית הוא כנפתן אבל ענבל לא שמעה את השם הזה מעולם. מובולס או כנפתנים, חתולי ים וכרישים שייכים לאותה מחלקה זואולוגית מרתקת המכונה דגי סחוס.
כשאליאס המדריך קרא "מובולס" וקפץ למים, קפצתי עם כולם. מן המעמקים עלו בדבוקה אחת עשרות או מאות יצורים מעויינים כמו קלפים גדולים מהסיפור 'עליסה בארץ הפלאות'. הם היו צבועים בגווני חום ושחור ובטן לבנה עם זנב דקיק וקצר. שחינו בתוך מרק של מובולות. אהבתי את הכנפיים המנפנפות במים, את המחושים בצבעי שחור ולבן. חשתי התרגשות מיפי הטבע המרחיב את הלב והנשמה. הייתי במרחק של מטרים ספורים ורציתי לחבק את כולם.
למראה המון המובולות עבר בי זיכרון ישן. טיול משפחתי ביוון עם שמחה אשתי דאז, והילדים שלנו. עלינו בדרך עפר אל הר גבוה, ושם למעלה בעמק ערפילי מתחת לפסגה נתקלנו בעדר כבשים שגלשו אלינו מכל עבר בצילצול פעמונים ונדב הקטן פורש את כפיו למעלה וקורא בהשתאות מיליונים…
אני מוציא את הראש מהמים ורואה את נדב הגדול מולי והוא אומר לי "אבא, אתה יודע במה נזכרתי בזמן הצלילה כשראיתי את המובולות?" ואני שואל אותו "במה נזכרת?" והוא מסתכל עלי ואומר "מיליונים" ואני משיב לו "אני יודע, נזכרתי באותו דבר" ושנינו מתחבקים מעוצמת הזיכרון המשותף והעיניים שלי דומעות מהתרגשות.
ליד האי ז'ק קוסטו נתקלנו בכמה סירות עם מטיילים ובלהקה גדולה של דולפינים מסתובבים Spinner dolphin. עשרות דולפינים זריזים שחו יחדיו וזינקו מעל המים, משחקים עם הסירות והצופים ובעיקר אחד עם השני. מידי פעם הגדילו לעשות, קפצו לגובה והסתובבו סביב עצמם כמו כישור בטוויית צמר, כמו מקדחה בפעולה ומכאן שמם.
למה הם מוציאים אנרגיה חשובה לקפיצות ראווה שכאלו, למה מובולס קופצים מטרים ספורים אל מעל המים ונמרחים ב'ספלאש' על פני הים, ולמה הצבאים עורכים קפיצות ראווה או סטוטינג. החוקר אמוץ זהבי כבר נתן את התשובה הנכונה לדעתי לכולם. "עיקרון ההכבדה" הוא קרה לזה, הם מושכים תשומת לב לכאורה מיותרת ומסתכנים בחשיפה לטורפים, אך הם מציגים את חוזקם ואומץ ליבם וכמה קשה יהיה לטורף להשיגם, וכמה כדאי לנקבות שלהם להזדווג איתם ולהעביר את הגנים האלו לצאצאים שלהן.
הרחק פנימה אל ים קורטז הגענו אל סלע "המלכה" לה ריינה. כמה אריות ים רובצים שם על הסלעים ומתחממים בשמש. שני זכרים גדולים גועים בקול ומתחרים זה בזה. אני שוחה בקירבתם וכשאחד מהם מתקרב אלי אני עוצר וממתין בחשש קל לתגובתו. אלא שאני לא מעניין אותו, והוא חוזר לרקוד עם נקבה קטנה ממנו בגלגולים במים. היא נענית בהתלהבות והם יוצאים במחול דמוי סלסה זוגי וירטואוזי ומרגש.
התמקמנו בבית הארחה נעים הצופה דרך יער קקטוסים וצלב כנסיה אל המפרץ הכחול והיפה
בשלושת הימים הבאים יצאנו מידי בוקר בסירת מנוע אל מרחבי מפרץ קורטז לצפות בחיים שמתחת לפני הים
צילום: ענבל רז. כשאליאס המדריך קרא "מובולס" וקפץ למים, קפצתי עם כולם. מן המעמקים עלו בדבוקה אחת עשרות או מאות יצורים מעויינים כמו קלפים גדולים מהסיפור 'עליסה בארץ הפלאות'
צילום: ענבל רז. למה הדולפינים מוציאים אנרגיה חשובה לקפיצות ראווה שכאלו, למה מובולס קופצים מטרים ספורים אל מעל המים ונמרחים ב'ספלאש' על פני הים, ולמה הצבאים עורכים קפיצות ראווה או סטוטינג. החוקר אמוץ זהבי כבר נתן את התשובה הנכונה לדעתי לכולם. "עיקרון ההכבדה" הוא קרה לזה
להקה גדולה של דולפינים מסתובבים Spinner dolphin. עשרות דולפינים זריזים שחו יחדיו וזינקו מעל המים, משחקים עם הסירות והצופים ובעיקר אחד עם השני. מידי פעם הגדילו לעשות, קפצו לגובה והסתובבו סביב עצמם כמו כישור בטווית צמר, כמו מקדחה בפעולה ומכאן שמם
אורח ענק
לקראת סופו של יום אני מתיישב בניחותא, פושט את חליפת הגומי ומסיר את זוג הסנפירים. דומה שזה היה יום מושלם של חוויות עם חיות הים. הסירה חותכת במהירות ובקו ישר אל החוף. אלא שאז קורה הדבר הכי פחות צפוי. אינני יודע למה זה הגיע לנו. מבלי לחפש ובלי להתכוון, באמצע הצ'אנל על הדרך לחוף העיירה פגשנו בכריש לוויתן.
הוא היה ענק, כעשרה מטרים אורכו, ויפה, עם העור האפור כהה והנקודות הלבנות המסודרות שלו, והוא שחה לאט. התארגנתי במהירות, ויתרתי על החליפה, שמתי מסיכה וסנפירים וקפצתי עם כולם למים. כל כך מרגש לשחות לצידו של הדג הענק הזה, להביט מקרוב בזימים שלו, בדגים הטרמפיסטים הדבוקים לגופו, בעין הקטנה שלו, בפה הנפער אך מעט לסנן פלנקטון, לראות את תנועות הזנב הקלות המניעות אותו. לרגעים אחדים ומרגשים הצטרפתי אל חייו של הענק הרגוע הזה בלב הים, הרגשה שהמשיכה ללוות אותי שעות ארוכות.
צילום: ענבל רז. כריש לוויתן – הוא היה ענק, כעשרה מטרים אורכו, ויפה, עם העור האפור כהה והנקודות הלבנות המסודרות שלו, והוא שחה לאט
בערב, בבית הארחה בלה ונטנה הכנו ארוחה ישראלית מקסיקנית, אבוקדו וסלט קצוץ, בישלנו חומוס ומג'דרה. אני שלפתי מהמגירה ידע ישן, קנינו בקבוק רום, קרח ולימונים, סלים בעל הגסט האוז הביא סוכר סודה ונענע טריה והכנתי קוקטייל מוחיטו לכל אורחי המקום, סתם כי בא לי לפנק, ובא לי להרגיש את התחושה הטובה הזאת של הנתינה.
מבאחה קליפורניה יצאנו למסע ספארי צלילות באיי סוקורו ועל כך אספר וארחיב בפרק אחר. אבל רגע לפני החזרה לארץ חזרנו ל'לה ונטנה'. הים היה שקט וצלול, הראות נקיה מתחת לים ומעליו, ונראה היה שהטבע מזמין אותנו להישאר ולהנות מן החיים כי אין למה למהר.
נסענו אל חוף המגדלור פונטה ארנה, חוף שרטון החול היפה שיורד אל הים. פגשנו שם את מילטון ואשתו פיירה הנוודים הקולומביאנים שחיים בקרוואן כבר שש שנים ומטיילים לאט לאט. בדרכים במקסיקו נולד הבן מטי. חואן השכן המקסיקני עם הוואן הצטרף גם הוא. ישבנו בצילה של סככת דייגים לסיפורי חוויות של נוודים.
רוח הנדודים נשבה באוויר וליטפה את פני וטעמה מתוק כדבש. ענבל ואני נפרדים היום מנדב שנולד לרוץ ונשאר כאן עוד כחודשיים. היום הוא יוצא להרפתקה שלו אל שבט הטרהומארה בקניון הנחושת. אני בדרכי חזרה לארץ אבל נושם לרווחה את רוח הנדודים שקוראת לי לצאת לחופשי אל העולם הגדול… זה יגיע.
בערב, בבית הארחה בלה ונטנה הכנו ארוחה ישראלית מקסיקנית, אבוקדו וסלט קצוץ, בישלנו חומוס ומג'דרה
ישבנו בצילה של סככת דייגים לסיפורי חוויות של נוודים
נסענו אל חוף המגדלור פונטה ארנה, חוף שרטון החול היפה שיורד אל הים. פגשנו שם את מילטון ואשתו פיירה הנוודים הקולומביאנים שחיים בקרוואן כבר שש שנים ומטיילים לאט לאט
ענבל ואני נפרדים היום מנדב שנולד לרוץ ונשאר כאן עוד כחודשיים. היום הוא יוצא להרפתקה שלו אל שבט הטרהומארה בקניון הנחושת
נתקלת בטעות בכתבה? חוסר עדכון? נשמח לקבל ולעדכן >>
