תפריט עמוד

מקסיקו – עובדות שאולי לא ידעתם

מקסיקו – עובדות שאולי לא ידעתם

מדוע חוגגים יום מיוחד למתים, כמה טונות אבנים יש בפירמידת השמש, על שם איזו מדינה מקסיקנית נקרא הכלב הקטן בעולם, ומיהו העכבר הכי מהיר במקסיקו? כמה עובדות וסיפורים מסקרנים על מקסיקו

צ'יוואווה, שנחשב לגזע הכלבים הקטן ביותר, נקרא על שם מדינת צ'יוואווה (Chihuahua) בצפון מקסיקו, לאחר שתיירים אמריקאים חזו בו שם לראשונה לפני כמאה שנה. הדעות על מקורותיו חלוקות. יש אומרים שהוא נצר לכלבים הקטנים של הטולטקים, מהתרבויות הקדומות באזור, והיה הכלב הקדוש של האצטקים, אחרים אומרים שהוא נצר לכלב מצרי דווקא, ויש גם סברה שהוא בכלל הובא למקסיקו מסין. רשת המזון המהיר האמריקאית טאקו בל, שמוכרת אוכל מקסיקני תעשייתי, בחרה בצ'יוואווה מדבר להוביל את מסע הפרסום שלה בסוף שנות התשעים של המאה שעברה. אחד המשפטים המפורסמים של הכוכב הזעיר הוא:  Yo quiero taco bell – אני רוצה טאקו בל.

>
ב־1953 הציגו אולפני האחים וורנר דמות מצוירת חדשה: ספידי גונזלס, העכבר הכי מהיר במקסיקו. חמוש בסומבררו ובמבטא מקסיקני כבד, חמק ספידי הזריז והערמומי מכל חתול שנקרה בדרכו. ב־1955 זכה הסרט "ספידי גונזלס", שבו מתעמת ספידי עם אויבו הגדול ביותר, סילבסטר, באוסקר. בסוף שנות התשעים הפסיקה קרטון נטוורק, רשת הטלוויזיה האמריקאית שבידיה הזכויות לסרטי האנימציה של אולפני וורנר, לשדר את סרטי ספידי בהוראת בעלי הרשת טד טרנר, שטען כי הם עלולים לפגוע בקהל ממוצא מקסיקני, מכיוון שהם סטריאוטיפיים וגזעניים. מעריצי העכבר המצויר יצאו למאבק והחתימו על עצומות שנשלחו לרשת. לטענה שהמקסיקנים בסרטים מוצגים כעצלים, שתיינים, מסטולים ורודפי שמלות, עונים המעריצים שדמותו של ספידי נקייה מכל הפגמים האלה (או לפחות משלושת הראשונים). יתרה מכך, הוא מציג דמות מקסיקנית חיובית: מהיר, חכם, בעל חוש הומור מפותח, ותמיד דואג לקחת חבר שיכור הביתה ולהגן על עכברים אחרים מפני חתולים זוממים.


חגיגות יום המתים בוואחקה | צילומים: שאטרסטוק

> בכל שנה ב-2-1 בנובמבר מתקיים אירוע מיוחד ברחבי מקסיקו: יום המתים שבו מתייחדת מקסיקו עם אלה שהלכו לעולמם. בבוקר האירוע טורחים בני המשפחה על הקברים והמזבחות של יקיריהם. הם מנקים את הקברים, מדליקים נרות וקטורת, מקשטים את הקברים בפרחים גדולים ובהירים, מתפללים, מעלים זכרונות על המתים, שרים, אוכלים ושותים במעין פיקניק מורבידי. המזון שנועד לאירוע מבוסס על בשר מתובל, שוקולד ועוגיות סוכר בצורות של גולגולות אנשים ובעלי חיים. בשש אחר הצהריים מצלצלים הפעמונים כל שלושים שניות כדי לזמן את המתים. הם יצלצלו במשך כל הלילה, ועם הזריחה למחרת ייפסק הצלצול ובני המשפחה והחוגגים ישובו לבתיהם. מקור החגיגות בעמיה הילידיים של מקסיקו שהאמינו כי נשמות המתים שבות בכל שנה לבקר את קרוביהן כדי לאכול, לשתות ולעלוץ.

> סמלה המובהק ביותר של הכנסייה במקסיקו מאז 1531 הוא פסלה של מריה החומה מגוודלופה (Guadalupe), דמות של הבתולה מריה המקשרת בין הדת הקתולית ובין האמונות האינדיאניות. בשנת 1531 זכה אצטקי בן 53 ושמו חואן דייגו להתגלות של הבתולה, ודמותה הוטבעה בדרך נס על כובעו. בשנה שעברה, בעת ביקור במקסיקו, הודיע האפיפיור יוחנן פאולוס השני על הכנסתו לרשימת הקדושים של הכנסייה. 

> ב־19 בספטמבר 1985 רעדה אדמת מקסיקו סיטי בעוצמה של 8.1 בסולם ריכטר. נהרגו בין 10,000 לעשרים אלף תושבים, אלפים רבים איבדו את ביתם, והנזקים הוערכו בארבעה מיליארד דולר.

> על שטח של 1,972,547 קילומטר רבוע חיים במקסיקו 103,400,165 איש.

> במדיניות הפוכה לזו של חיסול האגמים שהנהיג הכובש הספרדי, נולדו במקסיקו בשנים האחרונות 74 אגמים מלאכותיים חדשים גדולים, חלקם באורך העולה על חמישים קילומטר. המים במאגרים האלו משמשים להשקיה וליצירת כרבע מצריכת החשמל במדינה.


רכבת תחתית במקסיקו סיטי. השלישית בצפיפותה בעולם, אחרי מוסקבה וטוקיו

> מקסיקו היא ביתם של לא פחות מ־1,041 מיני ציפורים, 439 מיני יונקים, 989 מיני זוחלים ודו־חיים וכ־27 אלף מיני צמחים. כעשרה אחוזים ממיני החי והצומח בעולם נמצאים ב־1.4 אחוז מאדמת כדור הארץ.

> אם שופטים לפי אופרות הסבון המשודרות בטלוויזיה המקסיקנית, אפשר לחשוב שרוב אוכלוסיית המדינה היא ממוצא ספרדי טהור. בפועל, כשמונים אחוז מהמקסיקנים הם מסטיסו (צאצאים של נישואי תערובת בין ילידים או עבדים אפריקאים לספרדים ואירופאים אחרים) וכעשרה אחוזים אינדיחֶנה, אמריקאים ילידים או אינדיאנים "טהורים", כולל בני נהואה, מאיה, ספוטק, מיקסטק, טוטונאק, טראסקו ופורפצ'ה. שאר התושבים הם לבנים, ספרדים במוצאם ואחרים.

> חוקרים מעריכים כי עד היום אבדו במקסיקו לפחות 139 שפות של קבוצות אתניות ילידות. השפה השלטת במדינה כיום היא ספרדית, אך כשבעה מיליון איש דוברים גם כחמישים שפות אינדיאניות. 15 אחוז מהאינדיאנים הללו לא מדברים ספרדית כלל.

> תעלומת הצבע הכחול של בני המאיה העסיקה את החוקרים שנים רבות. בני המאיה אהבו מאוד את הצבע הכחול והשתמשו בו תדיר. במשך מאות שנים לא דהה הצבע מציוריהם ונשאר כחול עז, אף שציורי הקיר נחשפו לתנאים קשים של גשם, רוח ולחות, כמו למשל בציורי הקיר באתר בונמפק (Bonampak). לאחרונה פתרה את התעלומה חוקרת מאוניברסיטת טקסס באל פאסו. לורי פולט וצוותה מצאו כי בני המאיה היו מחממים תחילה תערובת שמורכבת מטיט ואינדיגו. החימום גרם לתגובה כימית שליכדה את שני המרכיבים ואפשרה לגוון להישאר עמיד למשך זמן רב. לדברי החוקרת, החומר לא רק עמיד, אלא גם ידידותי לסביבה. לא פלא אפוא שחברות לייצור צבעים עוקבות מקרוב אחר המחקר ומתעניינות ביישומים המודרניים האפשריים לטכניקה עתיקה זו של בני המאיה.


את אהבתם של בני המאיה לצבע הכחול אפשר לראות בציורי הקיר באתר בונמפק

> לפני הכיבוש הספרדי היו כשני שלישים משטחה של מקסיקו מיוערים. בשל רעיית יתר, כריתת עצים, יישוב יתר וניהול לא נכון של משאבים נותרו כיום יערות רק על פני 300 אלף קילומטר רבוע, שהם כ־15 אחוז בלבד משטח המדינה. המצב מחמיר כל שנה, בעיקר בשני העשורים האחרונים: המדינות צ'יאפס (Chiapas) וטבסקו (Tabasco) איבדו מאז 1980 יותר ממחצית הג'ונגלים הטרופיים שלהן.

> ב־17 בדצמבר 1790 התגלתה בחפירות שנערכו בכיכר המרכזית של מקסיקו סיטי אבן ענקית במשקל 25 טונה. על האבן שורטט לוח שנה, שאחר כך התברר שתיאר את השנה של האצטקים. האבן, המצויה כיום במוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, סותתה בשנת 1479 והוקדשה לאל העיקרי של האצטקים: אל השמש. האבן סיפקה גם היכרות עם לוח השנה שהתקיים במקסיקו לפני הכיבוש הספרדי.

לוח השנה האצטקי היה לוח שנה אזרחי שעל פיו ביססו המקסיקנים האצטקים את הטקסים והפולחנים הקשורים למחזורים החקלאיים. לוח השנה מבוסס על 18 חודשים, שכל אחד מהם אורך עשרים יום. כל חודש מנה ארבעה שבועות של חמישה ימים כל אחד. לוח השנה מנה 365 ימים, ואת חמשת הימים שאינם במניין החודשים והשבועות הקדישו האצטקים לאי מעש: היו אלה מעין ימים ריקים, שבהם חדלו כל הפעילויות היומיומיות הרגילות.

> גרינגו הוא כינוי לתושב ארצות הברית, ובעצם לכל זר שלא נולד במקסיקו. לפי מיתוס מקובל המושג נטבע בשנת 1846 כאשר נחתים אמריקאים פלשו למקסיקו סיטי ושרו "Green grow the Lilacs". מתברר שזה לא נכון, וגם לא המיתוס שלפיו המקסיקנים צעקו לעבר הנחתים, שלבשו ירוק, "Green Go, Green Go". מקור הכינוי הוא בשיבוש של הביטוי בספרדית Me es griego ("זה יוונית בשבילי"), שמשמעותו "זה לא מובן לי". השיבוש הופיע כנראה לראשונה בזמן שהאמריקאים פלשו למקסיקו, אבל השיר "Green grow the Lilacs" נכתב רק כשישים שנה אחר כך.

> ממזרח למקסיקו סיטי מזדקרים שני הרי געש, השני והשלישי בגובהם בהרי מקסיקו כולה. הפעיל שבהם הוא הפופוקטפטל (Popocatepetl), "ההר המעשן", המתנשא לגובה של 5,452 מטר ונחשב להר הגעש החמישי בפעילותו בעולם. שכנו, האיסטסיהואטל (Iztaccihuatl), "הנסיכה הנרדמת", מתנשא לגובה של 5,286 מטר. אגדות ומיתוסים רבים סופרו ומסופרים על שני ההרים האלה שהיו נאהבים. לפי אחת האגדות, פופו היה לוחם שהתאהב באיסטה, בת הקיסר. היא מתה מרוב צער כשאהובה נלחם רחוק ממנה. עם שובו יצר פופו את שני ההרים, הניח את גופתה על אחד מהם ונעמד על השני בעודו אוחז בלפיד. עם מעט דמיון, האיסטסיהואטל אכן נראה כאשה השוכבת על גבה, וכאשר מביטים בהר מכיוון מקסיקו סיטי ביום בהיר אפשר לראות ארבע פסגות – הראש, החזה, הברכיים וכפות הרגליים. לרגלי הרי הגעש מתכנסות קבוצות של שאמאנים המדברים אל ההרים הקדושים, עורכים טקסים כדי לשלוט על מזג האוויר ודואגים לרפואת אדם, בהמה וקרקע.


הפופוקטפטל, "ההר המעשן", הר הגעש החמישי בפעילותו בעולם


>
  ספירת הזמן היתה מרכיב מפתח בתפיסת עולמם של המאיה. באמצעותה הם ביקשו לשלוט בחיי היום־יום, לפענח את רצון האלים ולהבין את העולם שמסביבם. בהתאם לכך הם פיתחו שיטות ספירה מתוחכמות שמעסיקות חוקרים עד היום. שני לוחות קלנדריים ושיטת ספירה על בסיס עשרים ("הספירה הארוכה") היו המסד לתארוך הזמן אצל המאיה. הצולקין (Tzolkin), לוח השנה הדתי־פולחני, היה של 260 יום ושימש לקביעת ימי החגיגות לאלים ולניבוי גורלם של בני אדם לפי תאריך לידתם. בלוח זה היו עשרים ימים, לכל אחד שם משלו, והיו סופרים אותם 13 פעמים. כך נוצרו 260 צירופים של שם ומספר (260=20X13), וכל 260 יום החל מחזור ימים חדש. לוח השנה השני נקרא האאב (Haab), הוא שימש לקביעת שנת השמש, כמו השנה שלנו, ומנה 365 ימים. היו בו 18 חודשים, בכל חודש עשרים ימים ולכל חודש שם משלו. אל 360 הימים שנוצרו בספירה הוסיפו המאיה חמישה ימים להשלמת השנה, ואלה נחשבו הרי גורל, כי כל פגע, חולי או מעשה והתנהגות לא נאותים שקרו בהם היו צפויים לחזור שוב ושוב לנצח.

 


פירמידות השמש והירח בטיאוטיהואקאן

>
טיאוטיהואקאן (Teotihuacan), עיר האלים של האצטקים שאכלסה בשיאה כ־300 אלף איש, הוכרזה ב־1987 כאתר מורשת עולמית של אונסקו. פירמידת השמש שבטיאוטיהואקאן היא הפירמידה השלישית בגודלה בעולם. מידות בסיסה: 220X230 מטר, גובהה כ־66 מטר. שטחה במקור: 765 אלף מטר רבוע. 248 מדרגות מוליכות אל ראשה. היא נבנתה בסביבות 100 לפני הספירה משלושה מיליון טונות אבנים, לבנים וחצץ, בלי להסתייע בכלי מתכת, בבהמות משא ובעגלות למיניהן, והיתה צבועה באדום בהיר. ב־1905־1910 נעשו בפירמידה עבודות שימור. ארכיטקט השימור ליאופלדו באטרס הוסיף למבנה המקורי מפלס חמישי, ורבות מאבני החזית המקוריות הוסרו. ב־1971 התגלתה מנהרה שמובילה מהצד המערבי של הפירמידה אל מערה בדיוק מתחת למרכז הפירמידה, ובה נמצאו פריטי פולחן. משערים שפולחן השמש בוצע במקום עוד לפני שהוקמה הפירמידה.

> המשקה הלאומי של מקסיקו הוא הטקילה, שאותו מזקקים מצמח האגבה הכחולה, ראו בכתבה הבאה >>

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 3

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

הים הקריבי - בוקאס דל טורו

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

code

+ 22 = 24