תפריט עמוד

מקסיקו: לרפא את הרפואה

מקסיקו: לרפא את הרפואה

עד לא מזמן הוגדרה הרפואה של בני המאיה כמלאכת שטן. מרפאים נעצרו בעוון החזקת סמים וידע קדום רב אבד. עכשיו פועל במדינת צ'יאפס שבדרום מקסיקו ארגון של שאמאנים, מיילדות ומרפאים ילידים בניסיון לשקם את שיטות הריפוי המסורתיות כנכס של העם. על טקסים, חלקי נשמה ורפואה הוליסטית

חצר המוזיאון לא נראתה מבטיחה. הצמחים היו מעולפים. מלבדי לא היתה שם נפש חיה שתתרשם משלטי ההסבר הנעוצים בערוגות. לי היה חם מכדי להתלהב מן העובדה שבמקסיקו קיימים כמעט שלושים אלף מינים של צמחים ושכמה אלפים מהם אפשר למצוא במדינת צ'יאפס (Chiapas) שבדרום המדינה. גם לא התרגשתי מכך שצמחי מרפא רבים גדלים כאן לשימוש ולתיעוד. קיוויתי רק שבתוך המוזיאון יהיה קצת קריר.
התפלאתי לגלות שחלל המוזיאון הוא בעצם מרפאה, תרתי משמע. חלל עבודה של שאמאנים במגוון טכניקות הריפוי המסורתי, מקום שמעצם הווייתו נועד לרפא לא פחות מאשר את ענף הריפוי עצמו; לאחות את השבר שחל ברפואה המסורתית של בני המאיה באזור.
"אני מתמחה באיחוי שברים", אמר לי מרפא קשיש מבני המאיה כאשר שוחחנו על עבודתו ועל גורל בני עמו, שעדיין כואב את השבר שחולל הכיבוש הספרדי בזהותו. "האנשים לא מקשיבים בימינו לקשישים, לכן מעטים כל כך זוכרים את קיומו של מרפא השברים או את קיומה של הרפואה המסורתית על מגוון התמחויותיה".
אובדן זיכרון הוא מחלה איומה, וכשתרבות שלמה מאוימת בכך יש לנקוט את כל האמצעים. זאת הבינו קומץ של מרפאים מסורתיים כשהקימו לפני פחות משני עשורים את OMIECH — ארגון המרפאים הילידים של מדינת צ'יאפס, הפועל לשימורה של הרפואה המסורתית.
הגשם יורד בעתו ובנדיבות בצ'יאפס, אדמתה עשירה במשאבים, אך כתוצאה ממדיניות ניצול מתמשכת צ'יאפס היא אזור מוכה עוני. מרגע שהכובש הספרדי פלש לאדמתם, השתלט על נפשם ורמס את תרבותם, הפכו בניה של האדמה השופעת הזאת לאזרחים דרג ב'. מטרת הארגון, שעם חבריו נמנים שאמאנים ("הילול" בשפת המאיה), רופאים רגילים, מיילדות ומרפאים מסורתיים, היא לחזק את האמונה בריפוי המסורתי, ככלי תרבותי וככלי פוליטי כאחד.
לפני כחמישים שנה נאסרה בחוק מלאכת השאמאנים כדי לשרש מנהגים שנראו לבעלי

"יום ולילה". לוח ציור המסמל את הדואליות של המרפא, שלו כוחות זכריים ונקביים כאחד. המאיה היא תרבות של טבע, ותפיסת הריפוי היא הוליסטית. לפי אמונתם, האדם חי ופועל בתוך רשת מסועפת שמחברת אותו אל הקהילה,אל הטבע ואל האלוהיות, וכולם אחוזים זה בזה. בעיה באחד מן העולמות -האישי, הקולקטיבי או העל טבעי 
עשויה להתגלות כסימפטום לחולי אצל האדם או בטבע

השררה כמעכבים את האינטגרציה של התושבים בתרבות המודרנית. הרפואה המסורתית הוגדרה כמלאכת שטן. מרפאים נעצרו בעוון החזקת סמים. ידע קדום רב אבד.
שיקום ההריסות החל רק בשני עשורים האחרונים, וכחלק ממנו הקים OMIECH בשנת 1997 מוזיאון, שמרכז פעולות מחקר, תיעוד, תצוגה ומעורבות בקהילה, ומשמש קליניקה לטיפולים מסורתיים. חלקו שובה הלב של המוזיאון הוא סדרת מיצבים ריאליסטיים הממחישים את עולם טקסי הריפוי, אולם פעילות אנשיו רחבה הרבה יותר: מאבק בחוקרים זרים, המאיימים לחמוס את הידע הקדום ולקדם באמצעותו אינטרסים כלכליים בינלאומיים. האיגוד מזהיר מפני קונצרנים בינלאומיים של תרופות, המנצלים בחוסר הגינות את אוצרות התרבות של המאיה. לפי תפיסת OMIECH, הריפוי המסורתי הוא נכס של העם. הוא זמין ונגיש והוכיח את עצמו באלפי שנות קיומו. זהו הדגל שאליו נקראים הנדכאים, העניים. מובטח להם שבעזרת שמירה על המסורת, תפילה נכונה ושיקוי מתאים יוכלו תמיד להגן על עולמם כפרטים, כחברה וכתרבות שנלחמת על קיומה.

טקס הריפוי וכוח האלכוהול
המוזיאון נמצא בפאתי סן קריסטובל דה לאס קאסאס
( San Cristobal de las Casas), בירת צ'יאפס ואחד ממוקדי התיירות המרכזיים של מקסיקו. מוכר הכרטיסים, צמא למבקרים ולחברה, שמח על בואי והתנדב להסביר על הארגון, שנוסד בשנת 1978 ומאגד כיום 825 אנשי ריפוי מסורתי הפועלים ב־38 קהילות האזור.
כשנכנסתי למוזיאון עלה ניחוח מרענן ממרבד עלי המחט הירוקים שרשרשו חרישית תחת סוליות נעלי. "זאת הכנסייה", הסביר הבחור. לרגלי המזבח המעוטר בירק ופרחים כרעו שלוש דמויות דוממות, בובות בגודל טבעי, לבושות כמנהג בני סן חואן צ'מולה (San Juan Chamula), כפר שכן של בני מאיה טסוסיל (Tzotzil). הדמויות הביטו אל על בתחינה. אֵם, בנה החולה והמרפא, ההילול, מושהים ברגע של תפילה. מוזיקה חרישית משלימה את אווירת המסתורין. נדמה שבעוד רגע ייעורו לחיים.
המבט הבוער, המבריק מדמעות שקפאו כזגוגית על משטח העין, מוכר למי שמבקר בכנסיות האזור. לא פעם עמדתי בכנסייה – האמיתית – בצ'מולה, נרגשת לנוכח איש או אשה המשיחים את מר לבם לפני כוחות עליונים, מתמקחים בקול רם על גורלם ומתעלמים לחלוטין מהיותם בפרהסיה.
במוזיאון התפאורה ערוכה, השחקנים ניצבים, חסרה רק הוראת הבמאי "אקשן" כדי שהחלל יקום לתחייה וטקס הריפוי יתקיים. ההילול ילגום ממשקה הפוש (Pox) האלכוהולי שהביאו הלקוחות, וכך יסמן שהוא מקבל על עצמו את מטלת הריפוי. "ככל ששיכורים יותר, הקשר עם העולמות הנסתרים הדוק יותר", העיד בפני הילול מבני הצ'מולה. "שיכרון הוא מצב נפלא לתפילה, כי מרגישים משוחררים לומר הכל".
הטקס יימשך כשההילול ילפף שלוש אצבעות על מפרק כף ידו או על מרפקו של הנער ויקשיב ל"דיבורו של הדם". באופן זה הוא יאבחן את הבעיה שמייסרת את נשמת הנער ופוגעת בגופו. לאחר מכן ייתן הנחיות, אילו מצרכים על המשפחה להשיג ובאילו מינונים, ולבסוף יערוך את טקס הריפוי. המצרכים הנדרשים לריפוי הם פרחים, נרות, קטורת שרף ריחני ואלומות שיחי מרפא. שימוש במשקה מוגז עוזר להיפטר מרוחות רעות, אלו יוצאות כשהגז מבעבע ופורץ מן הגוף. ביצה שמעבירים על כל חלקי הגוף מנקזת לתוכה את עין הרע (ממצב פנים הביצה יודעים מה טיב המחלה). איבוק קפדני של הגוף, בתרנגולת שסופה להיערף ככפרת הנשמה אחרי שספגה מהגוף את הרוחות הרעות, נחשב לטיפול מתקדם. הטקס ייחתם ביריקת פוש על פני החולה, הנחשבת סגולה להסרת רוחות רעות.
בני המאיה מייחסים את תחלואיהם למצב של אובדן חלק נשמה או נפילתו בשבי. הם מאמינים שלאדם 13 חלקי נשמה, שעלולים להיפגע עקב רשלנות, טראומה, קללה או זעם האלוהויות. כל אדם, לפי אמונתם, חי בכפילות, עם נפש תאומה שמתגלמת בבעל חיים. הנפש התאומה הזו – נָגוּאל, ובמונח מדויק יותר: טוֹנאל – מתגלית להילול בטקס מיוחד לאחר לידתו של התינוק. לפעמים המצוקה היא של הטונאל, ואז על ההילול לצאת למסע בעולמות נסתרים כדי לטפל בבעיה. כדי לגונן על האדם יש לשמור בסוד את זהות הטונאל שלו. שאיש לא יפגע בו במזיד.

לוח ציור המתעד את רדיפת הרפואה המסורתית. לפני כחמישים שנה נאסרה בחוק מלאכת השאמאנים כדי לשרש מנהגים שנראו לשלטון המקסיקני כמעקבים את האינטגרציה של התושבים בתרבות המודרנית. למרות הדיכוי, רבים מבני תרבות המאיה 
מאמינים כי בעזרת שמירה על המסורת, תפילה נכונה ושיקוי מתאים הם יוכלו להגן על עולמם כפרטים, כחברה וכתרבות

תרבות של טבע וריפוי הוליסטי
הכנסייה איננה רק מוצג מוזיאוני, אלא חלל מקודש המשמש לעריכת טקסי ריפוי. הקדושים שמעטרים את הקירות עברו "הקדשה והסמכה" בכנסיית סן קריסטובל והועברו לכאן בתהלוכה חגיגית מהכפרים שבהם הם האלים העליונים. הקדושים הנוצריים זוכים לטיפול שוטף, למנחות ולתפילות, וכולם זוכרים שכל אחד מהם, ברוח הסינקרטיזם, מייצג גם אלוהות מאיה מסורתית.
צילום ענקי כאילו ממוסס את אחד הקירות, נוף של פסגות מתעגלות ותכול שמים פורץ אל אפלוליות החדר וממזג פנים וחוץ להמחיש כי תרבות המאיה היא תרבות של טבע. תפיסת הריפוי היא הוליסטית. לפי אמונתם, האדם חי ופועל בתוך רשת מסועפת שמחברת אותו אל הקהילה, אל הטבע ואל האלוהויות, וכולם אחוזים זה בזה. בעיה באחד מן העולמות – האישי, הקולקטיבי או העל טבעי – עשויה להתגלות כסימפטום לחולי אצל האדם או בטבע.
בני המאיה מאמינים בהדדיות, וברוח זו הם שוקדים לטפח ולטפל בגוף, בנשמה, בחברה, בטבע ובאלוהויות. כל חריגה מן האיזון מחייבת את עזרת כל הגורמים: אמנם המחלה אישית, אבל המשפחה והקהילה מעורבות בהכנות ובביצוע של טקס הריפוי, הטבע נרתם להעניק את סודותיו באמצעות צמחי מרפא והאלוהויות מעניקות את ברכתן. ללא המאמץ המשותף אין סיכוי להחלמה. המרפאים הם המנצחים על הטקס, הם המתאמים, המתווכים ואלה שמנהלים משא ומתן עם "היסודות העלומים הקובעים" ועם האלמנט שנפגע.
להיות הילול זה ייעוד. נבחרים אליו באמצעות התגלות. ההילולים טוענים שחלק ניכר מהסודות ומהידע המקצועי מתגלה להם בחלום. להילול ידע רב בתורת העשבים וצמחי המרפא, ויש לו דרכים משלו לזכות ברשות הצמחים להיקטף ובהסכמתם לשתף פעולה.
במלאכת הריפוי נהוג להשתמש בנרות בצבעים ובגדלים שונים, לכן בחר אוצר המוזיאון להציג את אומנות מייצר הנרות. הנרות הלבנים מיועדים לחיזוק שלוות הנפש, הכתומים להיפטר מאנרגיות שליליות, הירוקים לריפוי ממחלה, הזהובים כערובה לאושר, ובשחורים משתמשים במקרים קשים כדי להוליך שולל את הרע. לא הרחק משם פינת המלאכה של מייצר הפיליקו – תערובת לעיסה מקומית המיוצרת מערבוב של שום, גיר ועלי טבק, ומיועדת להרחיק רוחות רעות, קנאה, כאב בטן וסחרחורת.

מרבית הרופאים הילידים מתנגדים לרעיון החדש של שיתוף פעולה בין רפואה קונבנציונלית למסורתית

תהליך הלידה והצעה מפתה
במיצב המדגים לידה כל המשפחה מעורבת בהכנות. ההתרגשות רבה והמיילדת המנוסה מנצחת על החגיגה בתוקף הניסיון המצטבר שלה. אליה פונות הנשים לעזרה בכל עניין, לה יש ידע בתחום השיקויים לשיכוך כאבים, לזירוז צירים או לעיכובם. היא גם זו ששולטת בריטואלים הסמליים הנדרשים: למשל, פריעת שיער היולדת והעברת סכין על בטנה כדי לעודד את העולל להתנתק מכבלי ההריון.
משמסתיימת מלאכת המיילדת מגיע תורו של ההילול. תפקידו לברר את התחזית האסטרולוגית של הרך היילוד ולגלות את הטונאל שלו. לשם כך הוא משרטט ציורים מקודשים על הרצפה מחוץ לדלת הבית ונשאר להתפלל לצד המשפחה כל הלילה. בבוקר הוא בודק את הציור ומאתר את הטונאל על פי העקבות שהותיר בציור.
"אם את רוצה לקבוע תור לריפוי תצלצלי אלי", אמר מי שהתחיל כמוכר הכרטיסים, המשיך כמדריך וסיים כמקדם מכירות, והושיט לי עלון הסבר רב לשוני. נזכרתי בטקס ריפוי שעברתי לפני כמה שנים אצל אחד ההילולים של בני הצ'מולה, ובהחלט לא התחשק לי לחוש שוב את יריקת הפוש על פני.
באותו הטקס, תמורת סכום נוסף, גילה לי ההילול שאני מחוברת לשני טונאלים רבי עוצמה, שמטעמי בטחוני האישי לא אגלה מהם. הופתעתי. לאדם רגיל יש רק נפש חיצונית אחת המתגלמת בבעל חיים. ההילול מיהר להוסיף שהוא באופן אישי מחובר לשלושה, שלא יהיו אי הבנות חס וחלילה. הוא פתח בשבילי כל מיני אפשרויות לריפוי. הרבה מעבר לתחלואים שחשדתי בקיומם. או שמא טעיתי?

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

הים הקריבי - בוקאס דל טורו

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות