תפריט עמוד

מכשפים בפרו: פגישות בהואקבמבה

הואנקבמבה, בצפון-מערב פרו, נודעת במכשפים שפועלים בה. מרחבי המדינה מגיעים חולים, סובלים ופושטי רגל כדי להיפטר מהצרות. שליחי מסע אחר הרחיקו עד הואנקבמבה כדי לזכות בברכת המאסטרו

תחנת הדלק ביציאה מפיורה היתה אבק ושמש חמה וכתמי שמן שחורים על משטחי הכורכר המהודקים. פנינו לצל הגדר. האישה מהקפה, שדמה בכול לתחנת הדלק של "קפה בגדד" חוץ מהשם, צעקה, מצביעה על משאית קטנה שעצרה בינינו לבינה: "הואנקבמבה?"
"הואנקבמבה".
"כמה זמן?"
"10 – 12 שעות", אמר הנהג. השמש, חמש מעלות מדרום לקו המשווה, הרתיחה את המדבר. הנפנו תרמילים לתוך המשאית שבארגזה עמדו חביות דלק טבולות בנסורת וטיפסנו אל הגגון שמעל תא הנהג.

פנינו לתוך פרבר של פיורה, מצפצפים למי שדרכו מובילה להואנקבמבה. הבטתי במפה. 300 קילומטרים של דרך. אני מכיר את הדרכים האנדיניות. אני שונא כשהן מטפסות לגובה של 4,000 מטרים, מסמנות קו דק מעל התהומות, השמים מאפירים והקור זורם לאורך דופנות העץ.

בחמש, אחרי שש שעות של נסיעה, עצרה המשאית לארוחת צהריים. עננים אפורים גלשו מדופן ההר ומילאו את האוויר בטיפות לחות. כשיצאנו מהמסעדה, נדלקו אורות צהובים בכפר וברזנט נמתח על אחורי המשאית, אל המקום שבו ישבנו לא הגיע כיסוי. פרשנו ניילון כחול ומזיע כשהמשאית החלה לטפס בדרכי הבוץ לתוך הסיירה. הצצתי החוצה, גלגלי המשאית נוברים בבוץ החלקלק על תהומות ההולכים ומעמיקים.

"כמה זמן להואנקבמבה?"
"שלוש שעות למעבר ועוד שלוש שעות אחר כך", אמרה האישה שליד הנהג.
חצות במקרה הטוב. שמחתי שנעלתי נעליים והוצאתי את המעיל. המשאית טיפסה בחושך. הניילון הלח רשרש כשהמשאית המשיכה להסתובב על פני התהומות. "נהג אטי במיוחד", אמר דנדן מתחת לצעיף הניילון, "איך הצלחנו למצוא משאית כזאת?"
"התעוררנו מאוחר, איחרנו לאוטובוס ולא רצינו לחכות לטיסה", הזכרתי.

ענן לח ופרץ רוח שהטיח את הניילון. רוח של מעברי הרים. חצינו את הענן והשמים נפתחו בכוכבים נוצצים. הבטנו בצלב הדרום ובקנטאורוס, המשאית נסעה באטיות בתוך הקור. לילה בלי ירח. בתים דוממים בראש המעבר. הבוץ קפא. הנהג משך ועצר באחד הפיתולים. 4,000 מטרים. "לישון." הוא אמר בעיניים עצומות. הנוסעים התכרבלו מתחת לברזנט. דנדן ישב קפוא בארגז הקטן שמעל התא. צעדתי בחושך, מעשן באוויר הקפוא. 11 וחצי בלילה. 12 שעות מפיורה.

ב- 12 וחצי דפקתי על החלון. הנהג התעורר בכבדות ואני טיפסתי למעלה. מזיז אברים קרושים. המשאית היטלטלה בעייפות למטה. אחת וחצי, אורות צהובים של גנרטור בעמק. בשתיים ורבע חצתה המשאית גשר מעל נהר ההאונקבמבה. חצינו את פרשת המים, ההואנקבמבה זורם לג'ונגל, לאמזונאס. המשאית עצרה בפלאזה דה ארמאס. שתיים וחצי בבוקר. נשים עייפות חיכו בכיכר האפלה, מוכרות מרק ראש וקנלה, תה קינמון. הנחנו תרמילים, שילמנו לנהג והתיישבנו על השרפרפים.

"אני אעזור לך", אמר ילד. "באתם למאסטרו?"
"לאיזה מאסטרו?"
"יש הרבה, אבל רק אחד הוא טוב באמת".
"ואיך אפשר להגיע אליו?"
"בארבע יוצא האוטו. תחכו פה בכיכר, אתם יכולים לישון על הדשא, הואנקבמבה זה מקום שקט. אין גנבים. להגיד לאוטו?"
"חכה רגע", אמר דנדן בפה מלא דג ואורז. "אתה רוצה לעלות בארבע וחצי?"
"אני רוצה לישון. המכשף יחכה יום".
הילד, חלקלק ודברני, ליווה אותנו למלון שבפאתי הכיכר. מעבר לתריסי העץ רעשה מוסיקה באולם הספורט. דפיקות על דלת העץ. האור לא חדר דרך התריסים המוגפים. פתחתי את הדלת והילד חמק פנימה, מתיישב על המיטות.
"הטנדר מחכה למטה", אמר דנדן, מציץ מהמרפסת.
"מי אמרת הוא השמאן הטוב מכולם?"
"המאסטרו?" שאל הילד, "חואן מנואל מלנדרס גרסיה".
"יש אחרים?"
"יש הרבה אחרים, אבל הוא הכי טוב. היחיד שטוב".

הטנדר נסע במתינות לתחנת הדלק שהיתה שתי חביות מתחת לעץ ואחר כך ירד אל הנהר על דרכי הבוץ כדי להטליא נעל בחתיכת צמיג משומש. ואז החל המסע המפואר לאורך נהר המכשפים, צפונה לאורך דרכי הבוץ. טנדר הטויוטה מחליק על פני ערמות הבוץ, טובע בשלוליות. הפרואני היה נהג רע להלל. הוא הקיף סיבוב, זינק לתוך העלייה ושקע בבוץ הדביק. עשרה פועלים חקלאים, חמושים במעדרים אינקאיים קטנים, הביטו בנו. "חצי סול לכל מי שחופר ומרחיב את הדרך!" שאג הנהג והעשרה התנפלו על שולי העפר, מתיזים אדמה ובוץ לכל עבר. "זאת חריצות", אמר דנדן בהערכה ואני התיישבתי בעייפות על גבעה קטנה.

לא יותר משעה עבדו הפועלים היחפים והטנדר הסתער, ממשיך לטפס במעלה דרכי הבוץ, פנימה לתוך ההר. הנהר זרם למטה אפור חלבי ומסביב היו ההרים ירוקים בעשב שנבט בגשמי העונה הרטובה. מדרונות ההרים סודרו חלקות חלקות ורק עצים בודדים נותרו ממאות שנים של התיישבות. על ספסל העץ שבאחורי הג'יפ ישב סוחר נעליים שמן ומלא תקווה מלימה, עולה אל המרפא המפורסם כדי לקבל את ברכתו. הנוסעים האחרים קראו לו גורדו. שמן.

חצינו את בתי העץ של סללה. קולונוס רכובים על סוסים נאים על הדרך. בקצה פיתול ועלייה תלולה, עמד בית שהשקיף על העמק המוארך שתחתיו. "זה הבית של המאסטרו." אמר דנדן. זה יכול היה להיות רק בית של מאסטרו. הטנדר עצר בתוך חצר בוצית שהוקפה בשלושה בניינים מוארכים בני קומה, שגגותיהם רעפים וקירותיהם בוץ לא מטויח. למרות השמים הכחולים, היה משהו אפל בחצר. 
 
"היאווסקה", הצביע דנדן על הדטורה שפרחיה הגדולים נפלו באדום וכתום. צמח הזיות שהשמאנים, הקורנדרו, הברוכוס, המאסטרו משתמשים בו לאבחנות. מעבר לו צמח גבוה ופורח בצהוב קקטוס הסאן פדרו, עוד אחד מצמחי ההזיות של הסיירה.

העננים התפזרו מעל העמק המוארך. חואן מנואל מלנדרס גרסיה היה לבוש בפונצ'ו ירוק ושערותיו החלקות גלשו על מצח עגול מעל עיניים שנאחזו בקרעי ערפל, זוהרות ופעורות. הוא הוביל אותנו לחדר אפלולי שדלתו נפתחה אל משטח הדשא שהשתפל אל העמק. "נתלה כילות", אמר דנדן, הוא תלה את הערסל בין שני עמודי עץ מתחת לגג ונרדם בשמש שקרנה מעל הרכס המערבי. פרשתי את המזרן הדק על הדשא הלח. כילות בתוך חדרי חומר לא מטויחים הן דבר נחוץ בדרום אמריקה. באפלולית קירות החומר חי פשפש שעקיצתו אינה שונה מעוקצים אחרים. בעקיצה מועבר טפיל הנודד בדם במשך שנים עד שהוא מתיישב על קרום הלב. גורם להתקפת לב הרסנית. אין טיפול חוץ מהכילות.

הרעב העיר אותנו. צעדנו על פני שדה שתירס ותפוחי אדמה נשתלו בו במסורג אל בקתה אפלה אחרת, מפקידים את הדגים המומלחים בידיה של בעלת הבית. על הדשא שבין הבתים ישב זוג עגום פנים. הם נראו בני 40 ויותר. הבעל היה דייג מפיורה ונישואיו עם האישה היו נישואים שניים. הוא הפסיד כספים על הספינה. הילדים התנכרו לאמם החדשה. לפני חמישה חודשים הגיע הזוג לטיפול בפעם הראשונה. הם עלו לסיפרינו סוריטה (SIPRINO SURITA) מהכפר יומבה (YUMBE). סיפרינו גבה מהם 175 דולר עבור הטיפול. אלא שמאז רק הידרדר המצב. שני הילדים, בני ה-14 וה-15, מסרבים לבוא הביתה והאישה הפילה פעמיים, מדממת כל עשרה ימים. "סרטן הרחם", אמר דנדן.

"סיפרינו הוא מרפא רמאי", אמר הבעל. "נדבקה בנו עין הרע. מאז הפגישה האחרונה איתו, מכרתי את הספינה והמסעדה שאשתי מנהלת התמוטטה. לכן הגענו לחואן מנואל מלנדרס גרסיה. אתמול היינו בלגונה והלילה הוא יטפל בנו שוב. מחר אנחנו חייבים לחזור לפיורה".
 
"אין היום טיפול לילי", אמר מלנדרס גרסיה. הוא לא נראה כמו מי שמסוגל לטפל טיפול לילי במשהו. "הם יתאכזבו", אמר דנדן, "הם משוכנעים שהוא יטפל בהם הלילה. מעניין אם הטיפול שלו הוא טיפול אמיתי של רפואת צמחים או פלסבו." פלסבו הוא מונח לטיני שתורגם לעברית כ"אין-בו" תרופה שעבודתה פסיכולוגית ולא כימית. ישבנו על ספסלי הבוץ שמחוץ לחדר והבטנו בעמק המחשיך. קר.
"ממתי אתה מאסטרו?"
"מגיל 15".
"היו עוד קורנדרוס במשפחה?"
"דוד שלי היה קורנדרו".
"ויש בסביבה עוד מאסטרוס טובים?"
"יש המון מאסטרוס, אלא שכולם רמאים. אני היחיד שהוא באמת".

בספרו של מירסאה אליידה על השמאניזם נכתב ששמאניזם עובר בירושה. נשאר במשפחות וחלק מהתהליך הוא היטרפות הדעת בגיל צעיר. מתחת לחלקו האחר של הבית עמד טנדר חדש ובוהק. גורדו בא לשבת לידנו בחושך.
"הוא מבוהל לחלוטין." אמר דנדן. "הוא בחיים לא עזב את לימה. הוא בטוח שיש כאן חיות רעות." פשפשים. כמו כל הדברים שיש בהם עקיצה ומוות בסופם. סכנה גדולה יותר מהדברים שאפשר לראות בעין.

הבוקר היה אפור והעמק שמתחת ירוק. בדרך החומה שטיפסה אל הבית עלו שני סוסים ופרדה. "קוראים לה רוזיטה", אמר הסייס בגאווה. "חואן מנואל מלנדרס גרסיה הוא הדוד שלי". כשפים הם עסקם של הואנקבמבה, יומבה, סללה וסאן אנטוניו. עליתי על גב הסוסה וכיוונתי אותה החוצה, אל דרך הבוץ. מטפס במעלה התלול בעקבות שק העצמות שנגרר מתחת לדנדן ולפרדה החסונה שנשאה את גורדו. המאסטרו עלה גם הוא בדרך הרחבה. דפקתי ברוזיטה כדי שתלך במקביל לסוס של דנדן. "זה אותו מאסטרו?"

"לא." אמר דנדן. "הוא מאוד דומה. הם כנראה אחים. למי יש כוח לעלות ללגונה כל יום?". הסוסים שאלו את עצמם את אותה שאלה, מחליקים מהדרך הרחבה לשבילים צדדיים שטיפסו בתלילות או ירדו במדרונות זקופים וצרים לתוך נחלים שחתרו את השביל לעיסת בוץ. השבילים היו בורות עמוקים של פסיעות סוסים. רוזיטה הוכיחה חוסר חוכמה מופגן, בוחרת את המקומות המטופשים ביותר כדי לרדת או לטפס בהם. רוזיטה ואני התחלנו לפתח את התיעוב ההדדי שהתחלף במשך שעות הרכיבה להתעלמות זועפת.

עננים אפורים התקבצו בעמק הגבוה שאליו טיפסנו. משוכות השיחים הקוצניים, העצים הנמוכים בגובה של למעלה מ-3,850 מטרים. "עד כאן", אמרו בן דודו של מלנדרס גארסיה ואחיו, שנשא איתו את החרב הטכסית ושק הסממנים. הם תפסו באפסרי הסוסים כשירדנו אל אדמת הביצה, פוסעים אל האגם האפור שנמשך מוארך ממעלה העמק עד אלינו.
"איך קוראים למאסטרו?"
"חוזה מנואל מלנדרס גרסיה. הוא אחיו של חואן".
חוזה צעד על גושי העשב בתוך הביצה ואלו שקעו ועלו מיד כשהוסר מהן כובד הצעד. כשהגענו לחוף תקע חוזה את החרב במרחק של חמישה מטרים מקו המים, פורש מצע לפניהם, מניח עליו בקבוקים, צמחים, משרות צמחי רפואה וקמעות. הוא הורה לדנדן ולגורדו לעמוד מולו, פורס לימון וזורה עליו מלח. הוא החל למלמל, שואב לימון מעורב באלכוהול, טבק ומלח דרך האף. "יבורך חברנו מלימה שבא לקבל את ברכתה של הלגונה, נאחל לו כי לא ייגע בו יותר שום רע", הוא ירק, מרסס לרוחות השמים. "יבורכו חברנו שבאו מהארץ הגדולה ישראל על מנת לקבל את ברכתנו וברכת הלגונה, הלוואי ולא ייגע בהם שום רע". שוב שאב פנימה אלכוהול מעורב במלח, טבק ולימון, יורק אותו לרוחות השמים, גופו מתעוות ברעידות הקאה כשתערובת החומצות, המלחים, הניקוטין והאלכוהול זורמת מפיו ומאפו אל האדמה השחורה והלחה שליד האגם. זרם המילים התגבר, וגופו החל לנהוג עצמאות. הוא סימן לגורדו ולדנדן להושיט את ידיהם, מוזג את התערובת המתועבת שאותה שאפו פנימה, פניהם מתעוותים. "הבגדים!" הורה חוזה, הסייסים מביטים מהצד. גורדו ודנדן נשארו בתחתוניהם. הטמפרטורה מחוץ ללגונה לא היתה רחוקה מאפס. צבע המים היה אפור וקפוא. "אל תתרחקו מהגדה".

גורדו צעד לתוך המים הקרים, טובל בהם. גורל חמש חנויות הנעליים בלימה מול עיניו, אחת משלוש המכוניות שנאלץ למכור. הוא הביט בחוזה. מבטו של המכשף. מבטו של המכושף. גם דנדן נמשך לתוך הטכס. עומד רטוב לאחר שצלל למי הלגונה הקרה, מביט במים האפורים.

חוזה מנואל מלנדרס גרסיה סימן לגורדו לעמוד מולו, שולף מהאדמה את החרב שחודה קהה, מעביר אותה על גופו של גורדו, מנקה את הרוחות הרעות, מעביר אותה בין האצבעות, מסובב את גורדו מתחת לחרב. לאחר מכן חיבק אותו, החרב מונחת לרוחב מאחורי הגב, מניף את גורדו, לא איש קל, אל השמים, כשזה בועט בחוזקה את הרוחות הרעות. חוזה הניח את גורדו על האדמה הקרה, מניח את החרב על הבטן, מניף את גורדו מגבו, רגליו של גורדו בועטות החוצה את הרוחות הרעות. משהונח גורדו על האדמה, זינק אל השמים, צועק: אריבה! אריבה! מגביה ומאדיר את מזלו הטוב. דנדן חיכה לידו, כשחוזה, לאחר שהניח לגורדו, ניקה את דנדן בחרב, מסובב אותו מתחת לחרב הקהה, מניף את 100 הקילוגרמים של דנדן כדי שיבעט את הרוחות הרעות, טפילי הלישמניה והמעיים ואת כל טפילי המלריה, הטיפוס ווירוסי קרום הלב שאסף בשנים שבהן הוא סובב ביובלי האמזונאס. דנדן זינק אל השמים קורא אריבה! מול נשר בודד שנמלט אל מעל הלגונה וחוזה היזה על המבורכים בשמים זולים מעורבים באלכוהול, לימון, מלח וטבק. תערובת צמחי הרפואה נוערה בבקבוק הסגור, משפיעה טוב. "נהוג להשאיר משהו. תרומה. זה לא חובה." אמר אחד מנושאי הכלים.

"כמה להשאיר?"
"חמישה סולס", אמרתי, "אם נראה לך שהוא נעלב, תוסיף עוד עשרה". חשבתי על הזוג מפיורה שהשאיר כמה מאות אצל סיפרינוס סורטה. חוזה לא נעלב, טומן את השטר בכיסו. הכול היה מוזר כל כך, השמים האפורים, ריח הבשמים, האלכוהול, הטבק, הלימון, הקמח שפוזר על ראשיהם של המבורכים, עיניו הזגוגיות של חוזה שנשא את החרב על כתפו. הנחנו לנושאי הכלים לרכוב על הסוסים, העדפנו ללכת, מדלגים בין בוץ, שלוליות וצמחים לחים בחזרה אל הכפר.

"איך היה הטכס?" שאל חואן מנואל מלנדרס גרסיה כשחזרנו בשעת אחר צהריים אל הבית, תשושים מעייפות. "אני מקווה שטוב", אמר דנדן. קיווינו שלעולם לא נצטרך להיזקק לברכות מהסוג הזה. דנדן תלה את הערסל בין עמודי העץ ונרדם עד שהשמש גלשה מעבר לקו הפסגות וצל קר כיסה את הבית. ילדים וילדות הכינו בובה גדולה לשרוף על המדורות בלילה האחרון של הקרנבל, והטיחו דליי מים בבני השכנים.
"הלילה אתה מרפא אנשים?"
"לפעמים טכסים כאלו מתחילים בתשע בלילה ונמשכים עד חמש בבוקר. לילה שלם", אמר חואן מנואל מלנדרס גרסיה.
"והלילה?"
"הלילה לא. אין מספיק אנשים".
"שלושה זה לא מספיק?"
"זה אותו טכס לכולם ואם הייתם בלגונה, אז זה אותו דבר".
"גורדו יהיה מאוכזב. הוא נוסע מחר ללימה. איפה אתה מעביר את הטכס?"
"בחדר מאחור".

החדר היה מפולש אל מדרון הדשא אבל, כמו שאר החדרים מתחת לרעפי החרס האפורים, שמר על אפלה נאותה. חיות מפוחלצות השתלשלו מהתקרה ומסכות מטילות אימה נתלו מהקירות. על כוננית קטנה וחלודה סודרו כלי מלחמה, חרבות, עוברי חיות טרף אלות וסכינים. אפלולית החדר, הריח הטחוב, ראשי החיות המפוחלצות, עשן צמחי המרפא. חדר כשפים.

הבוקר עלה אפור ורטוב על סאן אנטוניו. דנדן נכנס לחדר שבו הכינו עוזרים של המאסטרו תערובות צמחים מושרות באלכוהול כדי שיעמדו על מדפים וישרו מזל. גורדו נכנס אל החדר, וחזר כשראשו מפודר קמח. הוא נשא ג'ריקן ירוק וגדול שבתוכו מי הלגונה המקודשת. הטנדר טיפס במאמץ מלמטה, פרק תשעה אנשים קודרים שבאו לאשש את חיייהם בברכת המאסטרו. כמה סבל יש בעולם? פרנסה בשפע. טיפסנו על הטנדר. הנהג עצר באחד הסיבובים הנמוכים, קורא לחצר אחד הבתים. גמד התייצב בצד הדרך, שר את סיפור חייו. השעשוע. עליבות הכפר ויפי העמק והשיר העצוב בפני תוף הפח המחייכים והעגולים של הילד שלא התבגר.

המיניבוס טיפס החוצה מהעמק במעלה התלול, יורד בתוך הענן הסמיך, מתפתל בדרכי הבוץ, המשורטטות על המדרונות הזקופים העטופים ביערות עננים לחים וירוקים.

למטה, חיכו מטעי המנגו והוואבאס והצ'יפלס של הבננות. המיניבוס דהר על דרכי העפר, יוצא אל המישורים של המדבר של סצ'ורה, חוצה דרך בקתות העץ, העזים, הסוסים והחזירים של נוודי המדבר לאורך הכביש. היה נעים לחזור למדבר. אושר של לילה חם ורוח של מרחבים. רחוק מכישוף של הרים גבוהים ולגונות אפורות. רבצנו על הגג ליד ג'ריקן המים הקדושים שלקח גורדו מהלגונה, נשאר לשבת דחוס בספסל האחורי של המיניבוס, כספו נגנב ממנו כאות של מזל טוב בהואנקבמבה.
 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 1

    לא מעוניין

פרו: קונדורים מעל קניון קולקה

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    תגובות

    1. יהושע פרנקל הגיב:

      לידיעת מחפשי המכשפים:
      כדאי מאוד להתרחק מהשפעות וטיפולים של המכשפים שנזקי "טיפולפ ממשיכים להדהד ולפעפע בנפש לאורך שנים וגורמים נזקים נפשיים ותפקודיים פיזית.
      לפני 333 שנים הייתי בפרו כתרמילאי ולאחרונה זיהה אצלי מטפל תודעתי שורשי קשיים כאלה ב"טיפול" שקיבלתי מאיזה מכשף ששלח אותי למסע שהחזרה ממנו היא סיבוב ארוך של כאבים.
      שומר נפשו ירחק מ"טיפול"ם.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    כתבות מפרו

    מנקורה, טרוחיו, צפון פרו – המדריך לתרמילאי
    מנקורה, טרוחיו, צפון פרו – המדריך לתרמילאי

    מנקורה היא עיירת חוף הנמצאת בצפון פרו, כשעתיים דרומית לגבול אקוודור. מוקדי העניין המרכזיים בעיירה הם חוף הים לאוהבי גלישת הגלים וקייטסרפינג. טרוחיו היא עיר גדולה שקרוב אליה נמצאת צ'אן צ'אן, עיר הבוץ

    טרקים בהוארז – המדריך לתרמילאי
    טרקים בהוארז – המדריך לתרמילאי

    העיר הוארז היא המקום המושלם לאוהבי טרקים, טיפוס הרים, טיולי יום וספורט אתגרי. היא שוכנת בצפון פרו לרגלי "קורדיליירה בלנקה" - הרכס הלבן, וסביבה יש אינספור הרים מושלגים, קירות טיפוס טבעיים, לגונות, שבילי הליכה, מסלולי רכיבה על אופניים ...

    לימה, נאסקה, הואקצ'ינה – המדריך לתרמילאי
    לימה, נאסקה, הואקצ'ינה – המדריך לתרמילאי

    בלימה מזג האוויר בדרך כלל אפור. רוב המטיילים רק חולפים בה בדרכם ליעדים אחרים אך לא חסר מה לעשות בעיר עצמה ובעיקר סביבה. פירטנו כאן על מסלול בעיר וכן על האתרים הואקצ'ינה וקווי נאסקה - מחוץ לעיר