תפריט עמוד

טנריף – מסלול טיול

טנריף הוא האי הגדול והמתוייר ביותר באיים הקנריים, ואחד המגוונים שבהם. דרומו של האי צחיח, ובו נמצאים מרבית החופים התיירותיים, וצפון האי ירוק ופורה. הזמנה לטיול

טנריף – מסלול טיול

ביקור בטנריף מתחיל בדרך כלל באחד משני שדות התעופה של האי – השדה הצפוני, זה שליד הבירה סנטה קרוז דה טנריף, או הדרומי, זה שאליו מגיעות רוב טיסות השכר שמביאות את הנופשים לחופי לוס קריסטיאנוס ולפאיה דל לאס אמריקס.

כיוון שהאי אינו גדול במיוחד כדאי לפצל את השהייה בו לשני מקומות בלבד או אפילו להתגורר במשך כל הביקור במקום אחד וממנו לצאת לטיולים ברחבי האי. אפשר לחזור מכל מקום כדי ללון במקום בו בחרתם. הכבישים באי טובים בדרך כלל, אם כי באזורים ההרריים הם מפותלים מאוד והנסיעה בהם אינה מהירה. קל לחלק את הסיור באי לשני חלקים: זה היוצא מן החוף המזרחי שבצפונו שוכנת סנטה קרוז וזה המתמקד באזור החוף הצפוני. מכל אחד מהם אפשר להגיע בנסיעה לא ארוכה במיוחד לאזור הר טיידה ולפארק הלאומי הנושא את שמו.

רוב המטיילים בטנריף לנים לצד החופים, משם אפשר לטייל בקלות למרכז האי ההררי | צילומים: שאטרסטוק

מהחוף המזרחי אל הר הגעש טיידה
אבחנה חשובה לפני שמתחילים לסייר בטנריף נעשית בין אזורי החוף לבין פנים האי. שני אזורים אלה, החופים מול פנים האי, שונים כיום באורח קיצוני זה מזה. הם שונים בנוף, באיכות הכבישים, באנשים שתפגשו בכל אחד מהם, מקומיים ותיירים, במידת המודרניזציה שלהם ואפילו בסוג האוכל והאקלים שלהם. ככל שתעפילו מן החוף אל ההרים מתגלה אי שונה לגמרי, שלא הפך עדיין לאתר תיירותי הומה אדם.

הסיור נפתח בעיירה קנדלריה, כעשרים ק"מ מדרום לסנטה קרוז. קנדלריה אמנם שוכנת על חוף הים, אבל החופים באזור זה אינם מושכים את הנופשים, בעיקר בגלל שהם צרים למדי ובעלי חול שחור – כתוצאה מהתפוררות הלבה שנפלטה לפני כמה מאות שנים מהר הטיידה, בימיו הסוערים יותר. כל אלה הופכים את קנדלריה לדוגמה מצוינת למה שהיתה טנריף לפני בואם של התיירים. זוהי עיירת דיג שקטה, בתיה צבועים לבן בוהק, יש בה כמה מסעדות דגים מצוינות, חוף שחור נהדר וכיכר כנסייה רחבת ידיים.


קנדלריה, עיירה שקטה עם כנסייה מרשימה

מול הים, במרחק כמה עשרות מטרים מן הכנסייה המרשימה, הציבו בני קנדלריה שורת פסלי דמויות, כל אחד מהם בגובה כארבעה מטרים. הדמויות הן גיבורי גואנצ'ס מיתולוגיים קדומים. רובם נראים כלוחמים חסונים וכמה מהם כפילוסופים או משוררים. השילוב בין חזית הכנסייה לגיבורי הגואנצ'וס מבטא היטב את תרבות בני טנריף כיום.


הדרך מקנדלריה לגימאר קצרה מאוד, פחות מעשרה קילומטרים, אבל השינוי משמעותי ומהותי. גימאר נמצאת על צלעו של ההר וברגע שעזבים את רצועת החוף נעלמת תעשיית התיירות של טנריף. אין בגימאר בתי מלון או חנויות מזכרות, אבל יש בה בתי קפה קטנים, כיכר בה בוהים בטלני העיירה זה בזה וכמה ברים לא מצועצעים. המסעדות בגמאר מקומיות ומשפחתיות. בעלי הבית לא מדברים אנגלית, או כל שפה אחרת מלבד ספרדית. רובם גם מגישים רק אוכל מקומי מסורתי – דג מבושל חריף שמזכיר חריימה, תפוחי אדמה אפויים וירקות מבושלים.

הפארק הלאומי טיידה, ברקע – הר הגעש טיידה, שהשפעתו ניכרת כמעט בכל מקום באי | צילום: tenerife tourism ©

כדאי להמשיך מגימאר בדרך המתפתלת על צלעו של ההר, במקביל ומעל לכביש החוף היורד דרומה. זו נסיעה איטית אבל הנוף יפהפה – במהלך כל הדרך אפשר לצפות מגובה של כמאתיים מטר אל חופי הים ובעיקר לראות את הטראסות, שעליהן עיקר גאוותם של החקלאים בטנריף. מאמץ אדיר מושקע בבנייתן ובטיפוחן של הטראסות האלה. רבות מהן בנויות מאבנים מסותתות. המשך הדרך חולף על פני עיירות קטנות וכפרים לא מתויירים כפאסניה, איקור, או אריקו. אם רוצים לזרז את הנסיעה אפשר לרדת מגימאר חזרה לכביש החוף, ביחיד באי בעל ארבעה מסלולים, ולנסוע במהירות דרומה.

באזור העיירה אל מדאנו הנמצאת מדרום לכביש כדאי לפנות ימינה (צפונה), לכיוון גראנדילה דה אבונה. מכאן מעפיל כביש מפותל מאוד לכיוון פארק הטיידה. השפעתו של הר הגעש טיידה, שגובהו 3,718 מטר, ניכרת כמעט בכל מקום באי. הוא משפיע על מזג האוויר, על הצמחייה, על טיבם של חופי הים ועל האנשים. פסגת ההר, המושלגת במשך כל השנה, היא מוקד משיכה ונחשבה פעם ל"אוורסט של אירופה". הפארק הגיאולוגי בסביבתו של ההר הוא אחד האתרים המרתקים ביותר באי. במורדות של הרכסים הנמוכים יותר חולפים ביערות עצי מחט.


אזור לאס קאנאדאס מפורסם בסלעים המדהימים והנוף הייחודי שלו 

בגובה 2,500 מטר מגיעים לשער הכניסה לפארק. זהו אזור המכתש הענק לאס קאנאדאס. אזור זה התפרסם בזכות הסלעים המדהימים והנוף הייחודי שלו. הסלעים, המצוקים והנוף המגוון הם צירוף תוצאת פעילותו הגעשית של הטיידה, מבנהו הגיאומורפולוגי של האזור ופעולות בלייה בנות מיליוני שנים. הצוק המכונה "פטרייה" הוא ללא ספק האתר המצולם ביותר בטנריף, אבל הסביבה כולה עשויה לפעור גם את פיהם של אלה שאינם חובבי גיאולוגיה מושבעים.

התמזל מזלנו וביקרנו באיזור ההר טיידה פעמיים – תחילה ביום בהיר וקיצי ולאחר כמה ימים כאשר ההר והפארק כוסו במעטה שלג. קשה להחליט מתי נראה האיזור מדהים יותר, אם כי אפש לשכוח מראה של משטחי לבה שחורה מכוסים בפתיתי שלג לבן. "התשלום" על כך היה שבשתי הפעמים לא פעל הרכבל העולה אל פסגת ההר. פעולתו של הרכבל מופסקת כאשר הרוח הנושבת באיזור חזקה מדי. המעוניינים יכולים להמיר את העלייה ברכבל שנמשכת שמונה דקות בטיפוס רגלי לגובה של כאלף ומאתיים מטר מן החניון אל הפסגה המושלגת. מן הפסגה אפשר לראות כמה איים אחרים בקבוצת האיים הקנריים.


המגדלור בפונטה דה טנו

מדרום מערב לטיידה משתרעים אזורים שעד לפני כמה עשרות שנים נחשבו בעיני בני האי לצחיחים וחסרי תועלת. מהחופים האלה מגיעה כיום פרנסתם של רוב תושבי טנריף. אם ממשיכים מעט צפונה לכיוון פונטה דה טנו קל מאוד להגיע למפרצונים ולקטעי חוף מבודדים למדי ונעימים במיוחד. קטע הכביש בין בואנה ויסטה דל נורטה, בקצה הצפון מערבי של טנריף לפונטה דה טנו הוא אחד מקטעי הדרך היפים באי. הכביש מתפתל על צלע ההר התלול, חוצה את הרכס בכמה מנהרות קטנות ומשקיף מל מקום אל גלים שמתנפצים על המצוקים. בקצה הדרך ניצב מגדלור מנצנץ.

החוף הצפוני של טנריף
מכאן מזרחה משתרע חלקו השני של המסלול – החוף הצפוני של טנריף. בנסיעה ממערב למזרח חולפים תחילה על פני העיר גראצ'יקו. עד להתפרצותו של הר הגעש טיידה, בשנת 1706, שימשה גראצ'יקו כנמל המרכזי של טנריף. נחלי הלבה חסמו את המפרץ ושיתקו את הנמל. רק אז צברה פוארטו דל קרוז את מעמדה כנמל החשוב באי. כאשר מתבוננים בגראצ'קו מן הכביש היורד אליה מהטיידה מתגלה פנורמה נפלאה. העיר שוכנת על קצה לשון יבשה, מפרץ קטן, איים שחורים וזעיריםבמרחק לא גדול מן החוף, בתים לבנים והרבה גגות אדומים. בעיר עצמה אפשר לבקר בנמל הדייגים ובכמה אתרים מעניינים, המקנים לה מקום של כבוד במורשת הקנרית.


חוף חולי ליד פוארטו דל קרוז 

כמה קילומטרים מזרחה משם שוכנת העיירה איקוד דה לוס וינוס. בלב איקוד ניצב עץ גדול ומיוחד ששמו "הדרקון של איקוד". מחלוקת גדולה נסבה בין המומחים סביב גילו המופלג של עץ הענק, שגובהו כ-17 מטרים. לרוע המזל אין בגזע עץ טבעות שיעידו על גילו וכך התפתחה המחלוקת. מדען גרמני טען פעם שהעץ בן 6,000 שנים ובכך הכתיר אותו כיצור הזקן ביותר בעולם החי והצומח. שמחתם של בני העיר היתה רבה והם אכן מתייחסים אל העץ כאל תרנגולת שמטילה ביצי זהב. עשרות שלטים מפנים את המבקר בעיר אל העץ. למרות שמומחים טוענים כיום שגילו של העץ רק 2,000 שנים. אחרים, בלחש, אומרים שגילו אולי רק 600 שנה. אבלבני איקוד לא מקשיבים למלעיזים כאלה. מראה העץ מיוחד ומרשים וגם אם גילו אינו כמה אלפי שנים הביקור בו הוא חוויה שנחרתת בזיכרון. המשך הדרך מזרחה חולף על פני העיר פוארטו דל קרוז ומתפתל הלאה אל לשון היבשה הצפון מזרחית של האי.

אפשר לבלות כמה ימים נפלאים בטיולים רגליים והסעודות כפריות מענגות בשבילי הר אנאגה, באזור הצפון מזרחי של טנריף. מעט מאוד ישובים מסתתרים כאן בין ההרים. הנוף ירוק ופראי מאוד והמרחקים לא גדולים. אפשר לחצות את האזור כולו בנסיעה בפחות מיום אחד ואפשר לצעוד בו בנינוחות שבוע שלם מבלי לחזור פעמיים לאותו מקום.

כמה דברים שאפשר לראות ולעשות בטנריף – בסרטון הבא:

מידע מעשי
הגעה: נכון לכתיבת שורות אלו, אין טיסות ישירות בין ישראל לטנריף. אפשר להגיע לאי בטיסות המשך מברצלונה או ממדריד (הטיסה אורכת כשלוש שעות). אין צורך באשרת כניסה כדי לבקר בטנריף.

מזג האוויר: יש הבדלי טמפרטורה קטנים בין העונות בטנריף. הטמפרטורה נעה בין 17 מעלות צלזיוס במהלך החורף ל-24 מעלות בשיאו של הקיץ. חלקו הדורומי של האי מעט יותר חם מחלקו הצפוני.

כסף: כמו שאר האיים הקנריים, גם טנריף הוא חלק מספרד, ולכן המטבע הוא אירו.

 

מגדלים אנושיים בקטלוניה

האם המאמר הזה עזר לך?

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *