טיימינג הוא עניין של תזמון. הפעם, אחרי הפעמים הקודמות – בים המלח, הכנרת ורמת הגולן עליהן כתבתי פה, תומר, חבר שכמו אח הוא לי, שנולד באותו היום כמוני (בהפרש של שנה לטובתי) הצליח להצטרף – דאבל טיולדת!
מאחר והיעד צריך לעמוד בשלושת התנאים: מסלול מעגלי, חד יומי ועם מקור מים, התכנון הפעם היה על הציר בין עין פרת לעין מבוע במדבר יהודה. מכיוון שכל תכנית היא בסיס לשינויים, בשל עומס חום ומורכבות לוגיסטית נדחה העניין למועד אחר. אי לכך הרכבנו מסלול חדש העונה להגדרה אך בצורה קצת אחרת – השילוש הקדוש: נחל יגור, הג'קוזי של חוף שקמונה בחיפה ולסיום טבילה בבאר טבעון (סמוך לאלוני אב"א).
דאבל טיולדת עם תומר, חבר שכמו אח הוא לי
"הכל קורה למעני" סיננתי לעצמי את המנטרה בבוקרו של יום האירוע, עת מצבר הרכב שבק חיים – סימן לבאות או רמז מטרים להמשך היום, חשבתי לעצמי. "הכל משתבש לטובה" ענה תומר טלפונית כשברקע מתנגנת לה גרסת הכיסוי המדליקה של לוס כפרוס לשירו של זהר ארגוב "נכון להיום"- מומלץ.
נחל יגור, או למה לטפס על ההרים כי הם שם?
תחנה ראשונה – נחל יגור. בכניסה לקיבוץ, סמוך לחניון הלילה של שביל ישראל, נפתחה לאחרונה עגלת קפה המנציחה את זכרו של אסיף לוגר ז"ל, בן הקיבוץ ולוחם שריון שנפל בימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. אביו עידן קיבל אותנו בעיניו הטובות והרחיב על המיזם עליו הוא עמל עם קבוצת המתנדבים. שאבנו כוח מהישראלי היפה והתחלנו לטפס על ההר הירוק תמיד, כמאמר שירו של יורם טהר לב (גם הוא יליד הקיבוץ שנטמן בבית הקברות הסמוך).
עם עידן, אביו של אסיף לוגר, ליד עגלת הקפה שמנציחה את זכרו של אסיף
את המסלול בנחל יגור ניתן לעשות גם באופן קווי ולהשאיר רכב בעוספיא. אנחנו התחלנו עם הסימון האדום שהשתלב בהמשך עם זה של שביל ישראל. היתרון הגדול במסלול (הידוע בכינויו שביל היערנים) הוא היותו מוצל ברובו, מה שהופך את החום המעיק של ימי החמסין לבריזות נעימות, ולכן שמחנו על בחירתנו – שיחוק. המסלול מומלץ למיטיבי לכת. בחודשי האביב אחרי הגשמים, הוא אפילו מסוכן יותר מחשש להחלקה, נתון שלקחתי בחשבון לאור העובדה שזה מסלולי הראשון מאז קרעתי את גיד האכילס (חצי שנה פחות יום). אם שרדתי את השלג (לינק) אעבור גם את זה – למות או לכבוש את ההר, כנאמר בהמנון בית"ר.
"החיים הם כמו טיפוס על הר. יש עליות, עוצרים בדרך, אבל זה שווה את הנוף" – שיתפתי את תומר בתובנה בזמן שהשקתי את פק"ל הקפה המתחדש, ולא חסרות פנינות חמד ראויות לעניין. בדרך זכינו לראות לא מעט שלוליות, זכר לגבי המים שקיוונו לראות לצד מכוניות מדורדרות – כמו אוניות טבועות בספארי צלילות.
מקום יפה לקפה בנחל יגור
כמקובל בתקופת בין הזמנים פגשנו גם לא מעט חרדים. "טאטא", זעקנו יחדיו קצת אחר כך בפיק של שביל נוף כרמל, שם איחלנו אחד לשני בברכת יומולדת: "שינוי לטובה", אמר תומר ןאני עניתי: "שנהנה מהיום הזה, גם הוא יעבור".
בדרכנו חזרה (סימון ירוק) פגשנו את בועז, מדריך "פק"ל שביל" שמספק מעטפת לוגיסטית (לינה, אוכל ושאר ירקות) לשביליסטים, אחלה רעיון, אחלה ביצוע, אחלה אנשים בדרך – גם בחזרה.
עם המטיילים החרדים בין הזמנים
ג'קוזי טבעי ומקווה טהרה
אם הזכרתי אחלה אנשים, עמוס, חבר קיבוץ וחבר לדרך, חיכה לנו בסיום כדי להמליץ על שווארמה כשרה בנשר ומשם המשכנו לתחנה השנייה בשילוש – מקור המים, אך הפעם – הים התיכון. סמוך למכון לחקר הימים, מתחת לתל שקמונה, קרוב לחוף, נמצא חור עגול גדול בסלע הריף – ג'קוזי טבעי בין הגלים מול השקיעה עם בירה קרה, רומנטיקה לעת זקנה.
הג'קוזי הטבעי למרגלות תל שקמונה
אם בקור עסקינן, הקינוח הרוחני הביא אותנו לצומת אלונים, שם ניצב לו מבנה אבן קטן העונה לשם "המקווה של רבי יהודה הנשיא", או בשמו הנוסף באר טבעון, או בשמו הנוסף עין שרקרק – כולם מובילים לאותו מקום. בתוך המבנה, בריכה קטנה מוקפת אבני בזלת אליה נאגרים המים, מקווה טהרה שזכה לתהילה בזכות רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה שחלק את חייו בין ציפורי (מושב הסנהדרין) לבית שערים הסמוכה (שם נקבר).
המקווה של רבי יהודה הנשיא. בתוך המבנה, בריכה קטנה מוקפת אבני בזלת אליה נאגרים המים
"סוף העולם, זה קרה כשהפסקנו לחלום" של ברי וגפן סגר לנו מעגל מוסיקלי באופן סימבולי. "כשכמות החלומות שנותרו לך גדולה מאלו שטרם הגשמת אתה עוד צעיר", אמרתי לתומר והוא השיב: "צריך לעשות את הטיולדת יותר מפעם בשנה". זרמתי – כמו הבירה, מעין הבירה וברקע צעיר לנצח של בוב דילן סגר מעגל.
