צילום פורטרטים מרתק אותי. מאז ומתמיד אהבתי אדם, ובשילוב עם חיידק הצילום שנדבקתי בו, זהו תחום מושלם מבחינתי. חקר התרבויות מפעים בעיניי, וכאן, בארצנו הקטנטונת, זכיתי להכיר אנשים מכל גווני הקשת: חרדים בסמטאות צפת, מתפללים בכנסיה האתיופית, כמרים במיסת חג המולד בנצרת, צ'רקסים בכפר כמא, עבריים בדימונה, יוצאי אתיופיה בעפולה או נזירים בחג האפיפניה בקאסר אל יהוד. כשאני מצלמת, פשטות היא שם המשחק – אני אוהבת לתעד אנשים בצורה הטבעית ביותר ולהעצים יופי אותנטי. התצלום הוא אולי בעובי פלקט, אך הוא הרבה מעבר לכך. אם תסתכלו טוב, תראו את נפשו של המצולם, על כל מה שעבר עליה ממש ברגע שלחצתי על הקליק. זה אולי לא קל להנציח רגש דרך העדשה, אך צריך לדעת להקשיב לאובייקט כשהוא לא מדבר, ופשוט לתת לו את הבמה להיות מי שהוא באמת. כדי לעשות זאת, אני מנסה ללכת על פי תחושת הבטן ולקחת את הזמן. הסבלנות שלי, שלא לומר איטיות, היא יתרון גדול בצילום פורטרטים – סופסוף מצאתי דרך להפוך את הלימון ללימונדה…
|
צילום: פורטרט מקומי
צילום פורטרטים מאפשר לתעד אנשים בצורתם הטבעית והאותנטית ביותר, ונותן הזדמנות להציץ מעבר לתמונה, אל נפשו של המצולם. גלית גובזנסקי מגלה למה לסוג הצילום הזה איטיות היא תכונה מבורכת |
.jpg)
