בדרך כלל הגעתי בעבר לאיטליה בעונת הסתיו, אם לטיול משפחתי, אם לסדנת צילום.
הפעם טסנו במאי, בשיא האביב. שדות פורחים רבים בלטו לעין באומבריה, שם שהינו כשבוע כחלק ממסע בן שבועיים.
התאריך חפף לימי הפסטיבל השנתי בגוביו (Festa dei ceri). שנים רבות שמעתי על יופיו ועוצמתו. ביום ראשון ה-15 במאי 2023 יצאנו בשעה מוקדמת מעיירה קטנה באומבריה. מרחק כשעה נסיעה לגוביו (גם היא באומבריה).
כיוון שתכננתי לחוות אותו באופן יסודי ומראשיתו התייצבנו בשעה 6:30 בבוקר בשערי גוביו. עשרות מתופפים ומאות משתתפים כבר מילאו את העיר היפה והעתיקה הזו. למשמע קריאתו של ראש הטקס יצאה השיירה לדרכה כדי להעיר את תושבי העיר ליום הגדול. אספו בדרך את הקפיטנו מביתו, ותשואות רמות ניסרו את חלל האוויר.
להרבה כבוד זכה הקפיטן, שהוא דמות מרכזית ואהודה בגוביו.
לבוש המשתתפים של שלוש הקבוצות בלט בגוונים עזים, מכנסיים לבנים, חולצות בצבע צהוב לקבוצת סנט אובלדו, כחול לקבוצת סן ג'ורג'יו ושחור לסנט אנטוניו. מה שבלט יותר מכל היה האבנט שהוא בד אדום באורך של כשלושה מטר, והיה מרתק לצפות בלבישתו סביב המותניים. הקבוצות מתקבצות סביב עיסוקם ומסורת משפחתית. הם מוערכים בכ-400 משתתפים פעילים לכל קבוצה. בפועל מספרם גדול בהרבה.
המשך הטקסים כללו מיסה מרגשת והובלתם של הנרות ועליהם דמויותיהם של אובלדו הקדוש של העיר, סן ג'ורג'יו והנזיר אנטוניוס.
במשך שעות עברו בסך תזמורות כלי נשיפה ותופים בחוצות העיר.
מה שבלט יותר מכל זו השמחה וההתלהבות, וכצלם מצאתי בהן עניין רב. למרות הצפיפות הרבה לא ניכרו סימני אלימות.
הבטחתי לעצמי לשוב אל הפסטיבל המופלא הזה.
לפניכם צילומים המשקפים את חווייתי כצלם מאירוע,
תודה לדלית קצנלנבוגן על המידע.
שש וחצי בבוקר – אור ראשון על גוביו, עיר מימי הביניים עם שרידי עתיקות רומיים. ענני אביב. במרחק של שעה משם אירעו באזור רוונה שיטפונות קטלניים (כל הצילומים: ברוך גיאן)
אחד מרגעי השיא בכיכר המרכזית. על הנרות ניצבים נציגי הקבוצות לכל תשואות רמות. העננים הכבדים הוסיפו נופך דרמטי לאירוע
זוג אוהבים בתהלוכה. התעלמו לחלוטין ממצלמתי וטוב שכך. זו התמונה האהובה עלי מכל הפסטיבל
התלהבות ושמחה ושירה שפרצה מקבוצת סנט אובלדו. כשעה נצבתי לצידם, מכושף, כשאלו שרו וחגגו. הקבוצה בצהוב הייתה הבולטת מבין הקבוצות בשמחה ובשירה. כד צבעוני נישא על ידי אחד המשתתפים. גוביו ידועה בעבודת הקרמיקה שלה
שיח ידיים ואצבע בפיאצה המרכזית שם תוך זמן קצר יגיעו הנרות ואלפי משתתפים
משתתף ססגוני מקבוצת סנט אובלדו
מפגש חברים ומשפחות וכיאה לאיטלקים, הכל אקספרסיבי
אחרי המיסה מתחילה תהלוכה עם דמויותיהם של סנט אובלדו בצהוב, סנט ג'ורג'יו וסנט אנטוניו בכחול ובשחור
מהחלונות צופים משתתפים על המיסה. דגלים מייצגים את הקבוצות השונות
משתתפי הפסטיבל, ים של אנשים בחולצות כחול צהוב שחור מאזינים למיסה המרגשת. בסופו של דבר הפסטיבל הוא טקס דתי
הקפיטנו וסגנו נאספו מבתיהם לקול תשואות רמות. ניכר היה אהבת הקהל לאנשים אלו. הקפיטן עם כובע נוצות, והוא וסגנו לבשו בגדי לבד. שייחד אותם מהמשתתפים האחרים, חרב ונדנה נשאו השניים במתניהם, עלתה לי המחשבה שכך ראיתי את דון קיחוטה וסנשו פנשה בדמיוני
אחוות המתחרים. אליה גרילי בחולצה כחולה מקבוצת סנט ג'ורג'יו עם חבריו. אליה סיפר מעט על הפסטיבל וטען שזה הפסטיבל מספר אחד באיטליה. יתכן. יש לו כמה מתחרים רציניים
מפת גוביו, פרוג'ה, איטליה:
———–
ברוך גיאן – צלם נוף ומורה דרך, מדריך קבוצות צילום בארץ ובחו"ל. גר בירושלים