הטיול שלנו כבר באמצעו, פחות או יותר, ואנחנו מרגישים מוכנים למבחן הקרוואן! טוב, לא באמת העמדנו את עצמנו במבחן, אבל כבר כשתכננו את הטיול היה לנו ברור שאת חלקו אנחנו רוצים להעביר בקראוון, או CAMPERVAN כמו שהוא נקרא פה. ביודענו שאנחנו לא מטיילים בעונה, לא הזמנו אותו מראש, דבר שאיפשר לנו לזהות את הקטע הנכון לנו בטיול להעביר בקרוואן.
הזמנו אותו ל-6 ימים ו-6 לילות, מקווינסטאון, ניו זילנד, וגם את ההחזרה תיאמנו לקווינסטאון. כדי לא להיכנס לעיר בשלב הזה של הטיול, החזרנו את המכונית השכורה בשדה התעופה של העיר ומשם גם אספנו את ה-JUCY שלנו, בצבעי סגול וירוק, בהתאם למיתוג החברה. למרות היותו מותאם לזוג (מיטה זוגית ואפשרות למיטה נוספת) זהו בית שלם על גלגלים, מאובזר ופונקציונלי. מראש החלטנו שנשכור קרוואן עם מקלחת ושירותים. האתגר התחיל.
הנסיעה מלווה בקרקושים ורעשים מוזרים, הרכב ישן יותר מהרכבים השכורים שאנחנו מורגלים בהם, פחות "סוחב" ופחות קל לתמרון. לזה מתרגלים בשעות הנהיגה הראשונות. בימים הקרובים נלך ונתרגל גם לשינה, אכילה, מקלחת ומגורים בתיבה הנוסעת הזאת. בקצרה: אפשר לעשות בה הכל, כל עוד אתה מבין מה צריך להזיז לצורך כך…
הקראוון שלנו: מבט מבפנים | צילומים רפי קורן ואורית גוטרבוים-פרטוק
כבר בדרך החלטנו לזרוע מסורת לכלל המטיילים ב-JUCY, שמזוהים מרחוק בגלל הצבעים העזים של הקרוואן. נפנפנו לשלום לכל רכב JUCY שהגיע מולנו, ובמרבית המקרים גם קיבלנו נפנוף בחזרה. ככה התמדנו כל פעם, ובימים הבאים כבר היו מקרים שהקדימו לנו נפנוף. זהו. החלטנו שאנחנו את חותמנו טבענו לדורות הבאים.
את התחנה הראשונה שלנו בקרוואן עשינו בטה-אנאו, בחוף המערבי, ממנה יצאנו לטרק קפלר ולמילפורד סאונד. אבל הרבה לפני חוויות המסע, חיכתה לנו חוויית הערב הראשון שלנו בקרוואן. כדי לא לקפוץ בבת אחת למים הקרים, בחרנו במחנה מאובזר ומצויד, מרשת TOP 10, שכמוהו פזורים הרבה בכל רחבי המדינה. עם זאת, הגענו בערב רטוב למדי, וגם לא ידענו עדיין לנצל את הפאסיליטיז העומדים לרשותנו במחנה הזה, מה גם שהתלהבנו להתנסות בכל מה שהציע לנו ה-JUCY שלנו. רפי בישל לנו פסטה מושלמת, התקלחנו ב"קפסולה" המתקראת מקלחת, וכמובן שישנו ב"חדר השינה", במרחק 15 ס"מ מתקרת הקרוואן. רק החלטה אסטרטגית אחת החלטנו מראש, את הישיבות החשובות באמת בשירותים, אנחנו לא עושים בקרוואן!
טרק קפלר
קמנו לבוקר המחר היפהפה, שתינו את הקפה שהכנו לנו במטבחון הקרוואן, מקלחת והתארגנות, ועם מונית מים מאגם טה-אנאו הוקפצנו עם נהג המונית מארק החביב אל מעבר לאגם, לברוד ביי, שהיא התחנה השנייה בטרק. משם צעדנו, במסלול שכולו עלייה, עד לבקתת לאקשמור, ואז בחזרה. היינו לבד במסלול לאורך כל ההלוך, ורק כשהתחלנו לרדת התחלנו לראות עוד מספר זוגות ספורים של מטיילים. נוסף על הנופים המרהיבים של יער סבוך וירוק, שכאילו לקוח מתפאורת סרטי דיסני, ולשלג שחיכה לנו ביציאה מהיער, חוויית ההליכה לבד היא חזקה ומשכרת.
ההגעה לבד לחוף לתחילת הטרק גם זימנה לנו מפגש פרטי וקרוב עם להקת ציפורי קיאה יפהפיות וסקרניות, שהתקרבו אלינו עד מגע ממש, ודיגמנו לנו לסדרת תמונות שלא האמנו שנצלם אי פעם. בהיותנו לבד, זכינו להסברים והמלצות להמשך המסלול ממארק, נהג מונית המים, שגם הציע לנו להתקשר אליו כשנרצה לחזור, על מנת שלא נצטרך לחכות לשעות הקבועות של מונית האיסוף. אימצנו את ההמלצה בשמחה וגם ניצלנו אותה.
מפגשים קרובים במיוחד עם ציפורי קיאה
חוויית הטיול שלא בעונה ובלי עשרות, שלא לומר מאות, מטיילים יחד איתנו המשיכה גם בעלייה בכביש מילפורד היפהפה. לאורכו עצרנו במספר עצירות נופיות והליכות רגליות קצרות שמזמן כביש 94 המרהיב הזה. באותו ערב כבר בחרנו (מה גם שהמבחר היה דל), במחנה האחרון שלפני המילפורד סאונד, בו מותרת חניית קראוונים ללילה, כדי להגיע לשייט הראשון של הבוקר. לעומת הראשון, הדבר היחיד שהיה למחנה הזה להציע, הוא שירותים ומים זורמים למילוי בקרוואן. זה, וחניה לצד נחל זורם, שהיה הטלוויזיה שלנו לאותו הערב. האמת, לא היינו צריכים יותר מזה והקראוון סיפק את כל צרכינו (מלבד אלה שהתחייבנו לעשות מחוצה לו).
השיט למילפורד סאונד, שלא הוזמן מראש (שוב, תוך ניצול העובדה שאנחנו מחוץ לעונה. לא לנסות את זה בעונה עצמה!), גם הוא היה כמעט פרטי, עם קומץ אנשים באנייה, במיוחד כשלקחנו את הקרוז הראשון של היום. השיט מספק גם חוויה נופית וגם רגעי קסם כמו מעבר מתחת למפל שוצף והזדמנות לשתות ממימיו.
מילפורד סאונד. נופים קסומים ושתייה של מי מפל במהלך השייט
ממילפורד עשינו את דרכנו חזרה בדרך שכבר עברנו, אל וואנאקה, שגם בה חנינו בחניון קראוונים מאובזר, בו כבר ידענו לנצל יותר את המקלחות, שמספקות פרטיות מושלמת, המטבח המשותף, שבו אפשר גם לבשל וגם לאכול, ויתר שירותי המחנה. את המים האפורים בקרוואן (מי המטבח והמקלחת), וגם את התכולה המצטברת באגן המנקז את השירותים, צריך לרוקן. הכל פשוט להפעלה, ולא מציק בעליל, אם עושים זאת בזמן. בבוקר שלמחרת רפי חזר מהמקלחת עם הכרזה שמבחינתו אפשר להמשיך את הטיול בקרוואן עד סופו! (ספוילר: זה לא קרה).
וואנאקה היפהפייה, השוכנת על האגם, סיפקה לנו מסלול הליכה נעים וקל סביב האגם (מסלול המילניום), מסעדה משובחת בשם KIKA של מטבח ניו זילנדי עכשווי, וכמובן את העץ המפורסם והמצולם ביותר בניו זילנד, באגם וואנאקה. עוד נחזור אליה בשמחה, כולל בטיול הזה.
מוואנאקה התחלנו לנסוע, אנחנו וה- JUCY, אל הקרחונים פוקס ופרנץ ג'וזף, הפעם בידיעה מכוונת ומתוכננת מראש להגיע אליהם במזג אוויר בהיר ומושלם. הצלחנו!!! הדרך לפוקס עוברת במעבר האסט, ומאפשרת עצירות במקומות יפהפיים, חלקם עם הליכה רגלית קצרה, וחלקם ממש כמעט על הכביש. אנחנו ביקרנו במפלי ת'נדר קריק, וב- BLUE POOLS.
מפלי ת'נדר קריק
בפוקס, מלבד הליכה סביב אגם מת'יסון הפוטוגני והמפורסם, ושקיעה אדומה-ארגמנית עמוקה ועזה, המראנו בבוקר לטיסה מעל מאונט קוק והקרחונים, כולל נחיתה בשלג. בלי ספק אחד משיאי הטיול. מעט יקר, אבל ההשקעה לגמרי משתלמת. זו חוויה חד פעמית, ומזג האוויר הבהיר עם השמים התכולים המרהיבים רק הפך אותה למושלמת במיוחד. גם בפוקס חנינו במחנה מאובזר, אם כי פחות נהנינו ממנו, כי הגענו אליו בשעה מאוחרת, אחרי יום ארוך "בחוץ".
אגם מת'יסון הפוטוגני
בסיום הטיסה, המשכנו לקרחון פרנץ-ג'וזף. הבנו מיד, ששיאו של היום מאחורינו. לכן החלטנו ללכת במסלול חביב ולא ארוך מדי לקרחון פרנץ ג'וזף, ולהתחיל את החזרה שלנו דרומה כבר באותו יום. שוב, החלטה ששינתה את התכנון המקורי, ומאוד השתלמה לנו בהמשך, בלוחות הזמנים המרווחים יותר שעמדו לרשותנו כתוצאה ממנה. למשל: אפשרנו לעצמנו עוד עצירה נינוחה מול אגם וואנאקה, לארוחת צהרים של סנדוויצ'ים מושקעים שהכנו לעצמנו במטבח הגורמה (עם המקרר המלא) של הקראוון.
טיסה מעל מאונט קוק והקרחונים ונחיתה בשלג בפסגת מידלטון
בסיום הטיסה, המשכנו לקרחון פרנץ-ג'וזף. הבנו מיד, ששיאו של היום מאחורינו. לכן החלטנו ללכת במסלול חביב ולא ארוך מדי לקרחון פרנץ ג'וזף, ולהתחיל את החזרה שלנו דרומה כבר באותו יום. שוב, החלטה ששינתה את התכנון המקורי, ומאוד השתלמה לנו בהמשך, בלוחות הזמנים המרווחים יותר שעמדו לרשותנו כתוצאה ממנה. למשל: אפשרנו לעצמנו עוד עצירה נינוחה מול אגם וואנאקה, לארוחת צהרים של סנדוויצ'ים מושקעים שהכנו לעצמנו במטבח הגורמה (עם המקרר המלא) של הקראוון.
לקראת הלילה הרביעי, בו חנינו במקרורה, מחנה שקשה להגיד עליו שפינק אותנו ביותר מדי שירותים, התחילה להתגבש ההחלטה ששישה ימים זה יופי, ולא צריך יותר. העייפות התחילה להצטבר: הנהיגה המאומצת יותר, הערבים הצפופים שלא מאפשרים ישיבה מרווחת עם המחשב, או סתם רביצה משותפת, האילוצים המשתנים הנובעים מאופי המחנה. על אף שנהנינו מאוד מהחוויה ומתחושת ההרפתקה, ואפילו שישנו היטב ב"תא השינה", החוויה היא מעט שוחקת פיזית.
מיד אחרי שהחלטנו להסתפק בחוויית ששת הימים והלילות, התחלנו ליהנות אפילו יותר מה-JUCY שלנו. הבנו את יתרונותיו ואת מגבלותיו, ניצלנו את אלה וצמצמנו את אלה, נהנינו מהאפשרות לעצור בכל מקום בדרך ולארגן לנו ארוחות, למדנו להגיע מוקדם יותר למחנה ולנצל את שירותיו, כולל מטבח ומקלחת, ואפילו את הלאונג' המשותף לישיבה מול המחשב, היינו מאורגנים יותר עם הציוד ומיקומו בכל שעה של היום, ובכלל, נקשרנו לרכב הזה, שהפך לנו בית לימים האלה. מעין אינטימיות שהולכת ומתחזקת עם הזמן. במקביל, וכזוג, שמחנו לגלות שהצפיפות והתנאים הפחות נוחים לא רק שלא מייצרים בעיות, אלא גם מקרבים, ומוכיחים לנו את הזרימה הטבעית שבינינו. ועדיין – שישה ימים הרגישו לנו התקופה המדויקת לחוויה הזאת, וכבר התחלנו לפנטז על הלילה הראשון במיטה "נורמלית" במרחק של יותר מ-15 ס"מ מהתקרה.
הימים הבאים בהם טיילנו עם הקראוון היו בשמורת הר אספירינג, בנסיעה נינוחה לאורך עמק מתוקיתוקי (Matukituki valley) הפסטורלי, ולמחרת באיזור קורמוול, איזור גידולי הפירות היפהפה, אותו זיהינו כבר בנסיעה הקודמת על כביש 6 מקווינסטאון לוואנאקה. גם בהם ניצלנו את כל נפלאות הקרוואן שלנו, ושלל פינוקי המחנה שחנינו בו בקורמוול.
הנוף הפסטורלי של עמק מתוקיתוקי
לאור הקשר החזק שנוצר בינינו לבין ה-JUCY שלנו, ואחרי שכבר מילאנו את השליחות לנטוע מסורת ברכה לשלום בין משתמשי ה- JUCYבאשר הם, יכולנו לסכם את החוויה כמוצלחת מאוד, ולומר בפה מלא שאנחנו את מבחן הקרוואן עברנו!
את הקרוואן החזרנו כשהוא ריק ונקי, עם מכלי דלק וגז מלאים, וכשגם אנחנו מלאים חוויות, סיפורים והווי כרימון, כיאה לחג הסוכות שפרש עלינו את חסותו. אפשר לומר שקיימנו מצוות ישיבה, או לכל הפחות נסיעה, בסוכה.
כל פרקי הבלוג לייב מניו זילנד: