תפריט עמוד

שקע דנקיל: לבה רותחת, גופרית ומלח

הנופים שמקבלים את פני המטייל בשקע דנקיל בצפון אתיופיה יוצאי דופן ומהפנטים: הרי געש, בריכות גופרית בצבעים שלא מהעולם הזה, מישורי מלח אינסופיים. ולכך נוספה התפרצות מפתיעה של הר הגעש ארטה אלה עם עמוד אש דרמטי ולבה שזרמה באינספור גוונים של צהוב, כתום ואדום. עמרי ונדל חזר משם נפעם

היתה זו חוויה של פעם בחיים. מסע לילי על גבי לבה טרייה אל ליבו של הר געש מתפרץ. אגם הלבה הייחודי בארטה אלה, "ההר המעשן", באזור נידח של שקע דאנקיל, השתנה לפתע בהתפרצות שהחלה בינואר 2017. המדריכים הובילו אותנו בלילה ללא שביל, בין קילוחי הלבה הטריים המתפוררים מתחת לרגליים, לתצפית במזרקת לבה ובנהרות לבה הגואים וזורמים על צלע ההר מול עינינו המשתאות ומצלמותינו המתקתקות.

לטיול היו שיאים נוספים: בריכות הגפרית הצבעוניות של דאלול, שכאילו נלקחו מפלטה של צייר חסר מעצורים. כורי המלח ושיירות הגמלים, עולם הולך ונעלם בשל פריצת הכבישים המודרניים לאזור. אנשי שבט העפאר קשי היום, המתמודדים עם תנאים בלתי אפשריים של 57 מעלות בקיץ ואדמה צחיחה שפרט לשכבות המלח לא גדל בה כמעט דבר.


שקע דנקיל. תנאי חיים בלתי אפשריים, עם 57 מעלות בקיץ ואדמה צחיחה שלא גדל בה דבר | צילומים: עמרי ונדל

יוצאים לדרך
נחזור להתחלה. יצאנו קבוצה של 14 מטיילים ותיקים לטיול לשקע דאנקיל (Danakil) בצפון אתיופיה, סמוך לגבול עם אריתריאה. במפגש ההכנה נאמר לנו כי הידיעות על ההתפרצות החדשה של הארטה אלה מעורפלות: יתכן שאגם הלבה הוותיק בלוע ההר נסתם או נהרס, ולא ידוע אם בכלל נצליח להגיע קרוב מספיק כדי לראות את הלבה. בכל זאת, הסקרנות הטבעית והאפשרות, שאולי לא תחזור, לראות את כוחות הטבע בפעולה, הכריעו וכולם החליטו להמר ולצאת לטיול. הזמנתי את בני רן להצטרף והוא נענה מיד, אולי בשל המיוחדות של ההתפרצות, ואולי בשל הזיכרון המשותף מאפריקה – טיול בר מצווה לקניה וטנזניה.

את הלילה הראשון באתיופיה העברנו במלון פלאנט בעיר מקלה (Mekele), פינוק אחרון לפני הירידה לשטח, שם התנאים יהיו מן הסתם פחות טובים. השכם בבוקר נסענו דרך העיר המתעוררת. בדרך עצרנו בכמה נקודות מעניינות ושמענו הסברים בוטניים על הצמחייה המקומית – עץ הדרקון, שיטה, גפן בשרנית. קבוצה של נערות לבושות בבגדים מסורתיים ששו להצטלם תמורה כמה ביר, המטבע המקומי שערכו כשישית שקל.


נערה מקומית בבגדים מסורתיים

המשכנו לרדת מהרמה לשקע דאנקיל בכביש טוב, עד לנקודה בה נטשנו אותו לטובת דרך עפר, שם פגשנו מספר קבוצות שחזרו מהר הגעש. הדיווחים התחלפו מדי רגע – איזו בריכת לבה פעילה כרגע והאם ניתן להגיע. חצינו קילוחי לבה וחרוטים וולקניים צעירים, בני מספר שנים, וביקרנו בבקתת זרדים אצל משפחה עפארית אמידה. הבקתה עשויה ענפים ודמוית איגלו ובתוכה ראינו כלי בית עשויים עורות. בני העפאר נוודים מגדלי צאן ויש לכל משפחה כמה בקתות במקומות שונים. הנשים עוסקות בכל המלאכות כולל הקמת הבקתות ופירוק הבית לנדידה. הגברים דואגים להגנה ועובדים לעיתים בכריית והובלת המלח.


בקתות זרדים של בני העפאר, הגרים באזור הצחיח הזה

עמוד האש
המשכנו בדרך חתחתים על הבזלת הטרייה, כשהג'יפים בקושי מתמודדים עם הדרך הקשה. לבסוף הגענו למחנה משם אין יותר דרך, ויש להמשיך מספר שעות ברגל כשהגמלים נושאים את הציוד. כבר עם רדת החשכה התגלה מרחוק זוהר כתום על ראש ההר ארטה אלה. התכנית היתה להגיע לסדק חדש בצלע ההר, שם על פי השמועות יש בריכת לבה מרשימה. לשאלתנו מדוע לא עולים לפסגה, ממנה נראה זוהר כתום בוהק, נענינו כי מאז ההתפרצות האחרונה, בשל קילוחי הלבה הטריים המשתנים כל הזמן הגמלים כבר לא עולים עד הלוע. ניצלתי את הזמן עד תחילת ההליכה כדי להעביר לחבר'ה תצפית שמים: ראינו את משושה החורף, את שביל החלב ואת קנופוס, כוכב שלא ניתן לראות מישראל בשל מיקומו הדרומי.


עמוד אש התפרץ מההר במחזה מרהיב מלווה בקולות מחרישי אזניים

בעשר וחצי בלילה יצאנו למסע הרגלי. תחילה השביל היה נוח, אולם בהמשך הפך לאתגרי יותר ויותר, כשאנו צועדים לאור פנסים בין קילוחי לבה טריים עם קצוות חדים ומתפוררים. אחרי כשלוש שעות של הליכה הגענו למחנה העליון, שלא היה יותר מכמה אבנים מסודרות בצורת ח'. משם כבר היה אפשר לראות היטב את ההתפרצויות מהסדק הוולקני החדש. ניסינו להירדם אך זה היה קשה, תרתי משמע, כיון שהגמלים עם המזרונים בוששו להגיע. בשלוש וחצי לפנות בוקר יצאנו לקטע האחרון, אל המופע הגעשי. כבר בחצי הדרך שמענו קולות שריקה רועמת. עצרנו כחצי קילומטר מההתפרצות,  כיוון שהמדריכים המקומיים אמרו שהדרך על הלבה הפכה למסוכנת מדי. למרות המרחק, מה שראינו וצילמנו עלה על הציפיות: עמוד אש, גייזר לבה מתפרץ שהשמיע קולות מחרישי אזניים, ומדי כמה דקות נפלט פרץ לבה כזיקוקי דינור.


התפרצות הר הגעש ארטה אלא: הלבה החלה לגלוש במורד, תוך שצבעה משתנה מצהוב-כתום לאדום כהה

אחרי כן גאה אגם הלבה שבסדק ועלה על גדותיו תוך יצירת מפל לבה וזרימה שהלכה והתקררה, ואז זרימות נוספות – הזרימה האחרונה הייתה סמוכה לגייזר וגרמה להפסקתו, אך היתה היפה מכולם. הלבה החמה עלתה בצהוב-לבן והחלה לגלוש במורד, תוך שהצבע משתנה לצהוב-כתום, אחר כך כתום-אדום ולבסוף אדום כהה-שחור. חמישים גוונים של לבן-צהוב-כתום-אדום.

אגמי המלח
אחד הדברים המאפיינים את שקע דנקיל הוא מישורי מלח אינסופיים, ובני שבט העפאר, הנודדים במדבר עם הצאן שלהם, עוסקים גם בכריית מלח. יצאנו עם הג'יפים אל אגם Ifdera בו מתבצעת הפקת מלח בבריכות אידוי בשיטות של תחילת המאה שעברה. שואבים את מי האגם, שמליחותו 13%לבריכות, שם אחוז המלח עולה בהדרגה, עד שבבריכה האחרונה המים מתאדים לגמרי ונותר רק מלח – תהליך האורך שלושה חודשים. הפועלים אוספים את המלח במריצות ועורמים אותו לערמות ענקיות. והכל בחום עז ותמורת שכר של 200 דולר לחודש. נכנסנו למי מעיין חם, שהזכיר את ים המלח, ונהנינו מג'קוזי טבעי בחום של כ- 40 מעלות. את הלילה העברנו במחנה אוהלים על גדת האגם, לקול המיית הרוח והגלים באגם.

הליכה לאורך אגם מלח

כורי מלח בבריכת האידוי האחרונה. עבודת פרך בחום עז תמורת כמה מאות שקלים בחודש

מכאן, נסיעה ארוכה של כ-300 ק"מ הביאה אותנו לאגם א-סאלה. מכאן מעבירים את המלח בשיירות גמלים אל הרמה. המסורת העתיקה הזאת, שנמשכת כבר מאות שנים, עתידה לחלוף מהעולם בקרוב עם פתיחת הכביש, אז יחליפו משאיות את שיירות הגמלים, ומובילי הגמלים וחוצבי המלח יאבדו את פרנסתם המסורתית.


כלי העבודה של כורי המלח: מקלות, גרזנים וסכינים

הפועלים משתמשים במקלות לום כדי להפריד את שכבות המלח, בגרזנים כדי לחצוב אריחים מרובעים ובסכינים כדי לסתת אותם – לסתת נדרשות כחמש דקות כדי ליצור אריח מרובע בגודל של 40 ס"מ ועובי של כ-10 ס"מ. משקלו של כל אריח מלח כחמישה קילוגרמים. כ-20 אריחים מועמסים על הגמלים והם מובלים בשיירות אל העיר מקלה, שם הם נמכרים במחיר גבוה כמעט פי 10 ממחירם באזור הכרייה. הפועלים עובדים בצוותים: בעל המקלות, החוצב בגרזן, הסתת והמעמיס על הגמלים. בסך הכל, הצוות מייצר כעשרים אריחים לאדם ביום עבודה, מה שלפי חשבוני מעמיד את משכורתם החודשית על כמאה דולר.


אריחי המלח מועמסים על גמל. מכאן ישאו הגמלים את המלח לעיר מקלה

בריכות הגופרית הצבעוניות של דאלול
למחרת, בדרך לבריכות הגופרית, הר מלח אדום הפר את החדגוניות של מישור המלח האינסופי. מההר הזה מפיקים מלח אדום, שמחירו מופקע. הנופים מזכירים את הר סדום, אם כי אופן ההיווצרות שונה. המשושים ליד קצה זה של האגם היבש חומים בשל האדמה האדומה שמתחת, עם שולי מלח לבנים. בעמודים האנכיים יש שכבות כהות עם היפוך בסדר ההיווצרות – שכבות עליונות נוצרו לפני התחתונות. אנחנו מבקרים במערת מלח הדומה למערות בהר סדום עם תצורות יפות של המסת מלח דמויות סכינים.


הר מלח אדום שובר את החדגוניות של מישורי המלח הלבנים

משושים אדומים-לבנים למרגלות הר המלח

משם, נסיעה קצרה הביאה אותנו לדאלול, בריכות הגופרית המרהיבות. שורה ארוכה של ג'יפים מעידה שזה אתר ביקור פופולרי מאוד, ולא בכדי. הליכה קצרה על סלעי מלח סגולים ואז, ללא הכנה, העיניים נשטפות במראות שלא מהעולם הזה. לפנינו מתגלה נוף מדהים של צבעים וצורות שלא ראיתי מעולם. בריכות ומשטחי גופרית בצבע צהוב לימון, עם דפנות נטיפיות לבנות, המזכירות את פמוקלה שבתורכיה. פתחי גייזרים קטנים, פטריות סלע מלח גדולות ולבנות, כעין ריף אלמוגים המורכב מעמודונים אדומים היוצרים תבניות שונות. היינו מוקסמים והמצלמות עבדו שעות נוספות.


בריכות הגופרית. צורות וצבעים שהעין לא שבעה מהם

בריכות עם דפנות נטיפיות לבנות, המזכירות את פמוקלה שבתורכיה

לאחר ששבענו מהמראות נסענו למקלה, עם העלייה לרמה מזג האוויר הלוהט מתקרר. חזרנו לציביליזציה, למלון פלאנט המוכר. מכאן יצאנו לחלקו השני של הטיול, לאקסום ולכנסיות החפורות של לליבלה, אבל על כך בפעם אחרת.

עוד מחוויות הטיול בסרטון הבא:

בתמונה הפותחת: בריכות הגופרית המהפנטות של שקע דנקיל | צילום: עמרי ונדל

עוד מידע על טיול לאתיופיה

הכותב טייל באתיופיה עם חברת טיולי רדיוס

שבטים בעמק נהר האומו באתיופיה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מאתיופיה

מסע משפחתי באתיופיה – חלק ב': דרום
מסע משפחתי באתיופיה – חלק ב': דרום

במהלך הטיול בדרום אתיופיה זכינו להכיר את הופי, בן לשבט המורסי שעזב את הכפר ועבר לגור ב"עיר". לשמחתנו הוא הזמין אותנו להצטרף אליו לביקור של משפחתו שנותרה בכפר. כפר שכוח-אל ולא מתויר, באזור שמאוכלס בכ-14,000 בני שבט המורסי, ...

מסע משפחתי באתיופיה – חלק א': צפון
מסע משפחתי באתיופיה – חלק א': צפון

לימור צדוק ערכה טיול משפחתי תרמילאי באתיופיה, שנולד כמתנת שחרור. מהכנסיות העתיקות היפות המסתתרות על האיים הגעשיים באגם טאנה, דרך המפלים הגועשים של הנילוס הכחול, המשך בטרק בהרי הסימיאן הגבוהים אל חגיגות הטימקט הצבעוניות בגונדר - שהשתבשו להם ...

"בונה" – טקס הקפה האתיופי
"בונה" – טקס הקפה האתיופי

יהודי אתיופיה אימצו באופן מסורתי את המשקה הלאומי, ואת טקס הקפה האתיופי המכונה "בונה". החוקר ניסים קריספיל מספר על תולדות הקפה באתיופיה ובתימן, ועל מבנה הטקס המיוחד. ומה אומרים באתיופיה כאשר רוצים להגיד "אין לי חברים שאפשר לסמוך ...