| באותו בוקר יום ראשון גשום ניסה יאני אוקר למכור לאשה יפנית גרמופון עם אוזן ענקית. הלקוחה שאלה באנגלית משובשת אם תוכל לשמוע את המכשיר מנגן. אוקר, בעל דוכן בשוק הפשפשים בברלין, הניח תקליט ישן של הזמר הצרפתי נינו פרר על המכשיר וסובב את הידית. היפנית הקשיבה לחריקות הנוראות שבקעו מן האוזן, שמעה כמה צלילים מקולו של פרר שר על מדאם רובר והלכה מבלי להגיד מילה לדוכן הבא. מבט חטוף על הדוכן שלו בשוק הפשפשים הבהיר שאוקר הוא חובב גדול של טכנולוגיה שחלף זמנה: היו שם פטיפונים, גרמופונים, רשמקולים מהסוג הישן, עם סלילים גדולים, מקרנות של סרטי שמונה מילימטר ומכונות כתיבה עתיקות. באופן מפתיע התברר במהלך הבוקר שיש לו לא מעט לקוחות. רוב אלה שעצרו ליד הדוכן היו אנשים מבוגרים, שהביטו במכשירים הישנים בחיבה כפוגשים מכר ותיק. קל היה להבין שהמכשירים האלה מזכירים להם את נעוריהם. באותו בוקר קנו שני מבקרים מכונות כתיבה ישנות, עם מקשים גדולים ועגולים (22 אירו כל אחת). ישישה אחת קנתה מקרן של סרטי שמונה מילימטר (12 אירו) וסיפרה בהתרגשות: "יש לי סרט של חצי שעה עם מסיבת האירוסין שלי. אתם בטוחים שאפשר לראות אותו עם המכשיר הזה?" יאני הבטיח לה חגיגית שאם לא תצליח לראות את סרט האירוסין תוכל להחזיר את המכשיר ביום ראשון הבא. שיטוט ברחבי השוק גילה שיש סדר בפריסת הדוכנים. בחלק אחד מכרו בעיקר תכשיטים וכלי בית. בחלק אחר ספרים והמון תקליטים ישנים, שבאופן מפתיע התברר שיש להם קהל גדול ונלהב מאוד. בהמשך השוק מכרו מכשירים חשמליים מכל סוג וגודל, והבהירו באורח חד משמעי שאי אפשר לבדוק אם הם פועלים. בצידו השני של השוק התמקדו בעיקר בבולים, במטבעות, ברהיטים ובשטיחים. בקצה הרחוק ביותר מכרו בגדים משומשים במצב מצוין. השוק ליד טירגארטן בברלין הוא אחד ממאות שפזורים ברחבי אירופה. שווקי הפשפשים, באורח קצת מוזר, מסרבים להיעלם ולאחרונה, בגל נוסטלגיה לחפצים ישנים, אפילו זוכים לפריחה ולפופולריות גדולים. למרות שמרכזי קניות חדשים ומבהיקים נפתחים בכל מקום, השוק של ברלין פועל במשך כל השנה בימי ראשון. המשכימים מגיעים לכאן כבר בשמונה וחצי בבוקר ומתחילים לחפש מציאות. האחרונים עוזבים בסביבות שלוש אחר הצהריים. בכל שבוע, הסביר לי יאני, מגיעים כמאה בעלי דוכנים, רובם קבועים, פורשים את הסחורה על שולחנות העץ שמספקת העירייה, משלמים סכום קטן (כשמונה אירו) עבור השימוש בדוכן ומנסים להתפרנס. הם מוכרים מגוון מוזר ולא הגיוני של כלי מטבח, רהיטים, בגדים, ספרים, תקליטים, מפות שולחן וכל מיני חפצים לא מוזרים. השכנים של אוקר בדוכן הסמוך, שני ילדים בני 12 ו-13, מכרו צלחות וכוסות שנראו כאילו נלקחו מארון המטבח של אימם. אחיהם התינוק ישב לידם, קשור בעגלה ונראה כאחד המוצגים שמוצעים למכירה. חלק מן הסחורה שהוא מוכר קיבל יאני בירושה. חפצים אחרים הביאו לו חברים. כמה פעמים קנה תכולת דירה שלמה. חמש שנים ברציפות הוא מגיע מדי שבוע לכיכר בה מתקיים השוק. בשלוש אחרי הצהריים הוא פורש לבר הסמוך. בשאר ימי השבוע הוא מלמד מוזיקה בקונסרבטוריון העירוני הסמוך. "חמישה ימים אני יושב בחדר סגור ומקשיב לנגינה של ילדים קטנים. ביום שבת אני שותה וישן וביום ראשון אני כאן, יושב כל היום בחוץ, מדבר עם המון אנשים ומרוויח קצת כסף. אני מת על זה." במהלך השיחות עם יאני ועם מוכרים אחרים התגבשה ההסכמה ששוקי הפשפשים הפזורים ברחבי היבשת הם סוג של דינוזאור שמסרב בתוקף להיעלם מן העולם. "בכל שנה אומרים לנו שאין סיכוי שנשרוד", אמרה מונה, בעלת דוכן סמוך, יפהפייה כסופת שיער בגובה מטר תשעים, שמכרה תכשיטים עתיקים במחירים מצחיקים. "הרי עכשיו יש המון קניונים ומרכזי קניות עם חנויות נוצצות ויש אפילו שוק פשפשים גלובלי ווירטואלי שקוראים לו Ebay, שם כל אחד יכול למכור כל מה שהוא רוצה, בכל רחבי העולם. איזה סיכוי יש לנו, עם הדוכנים הקטנים שלנו, במקום לא גדול, מול כל ההתפתחות הזו? אבל העובדות מוכיחות אחרת. בכל שנה מגיעים לכאן יותר אנשים, המקום מתפרסם, תיירים מכוונים את הביקור בעיר לימי ראשון כדי לראות את השוק. יש לנו הרגשה של שמורת טבע עם פריחה נדירה". רוב האנשים, התברר במהלך השיחה, אינם מגיעים לשוק עם "רשימת קניות מדויקת". הם באים לשוטט, לבלות את בוקר יום א' בחוץ ואולי למצוא איזו "מציאה". "כל הפיתוי של שוק פשפשים", הסבירה שכנה של יאני שמכרה אגרטלים גדולים מחרס שציפורים מוזרות מצוירות עליהם, טמון בעובדה שהלקוחות מגלים לפתע משהו שתמיד חלמו עליו אבל לא זכרו או לא ידעו. הם משוטטים בין הדוכנים ולפתע רואים משהו שהם מוכרחים לקנות. הרבה פעמים זה חפץ שהיה להם בילדותם, ספר שקראו אצל סבתא שלהם, או גלובוס ישן שהיה לדוד שאהבו. ברגע הנהדר הזה הם מוכנים לשלם כל מחיר". היא שאלה מה קניתי וקצת במבוכה הראיתי לה את התקליט של נינו פרר שקניתי מיאני בארבעה אירו. "נכון, הודיתי, זה מזכיר לי מסיבה אחת מזמן, לפני המון שנים, כשהייתי בן 15.
היא צחקה ואמרה: "אתה רואה? בניגוד למקומות החדשים, כאן יש עדיין את ההרגשה של 'מחפשים את המטמון'. זה הקסם של שוק הפשפשים". שווקים באירופה: | 
