תפריט עמוד

רומא וירושלים – תאומות לא זהות

ביקור עכשווי ברומא מוביל אל כמה אתרים מפורסמים מאוד לצד כמה אתרים שקושרים להיסטוריה הפרטית שלנו. ביקור אחר, בירושלים, מבהיר עד כמה קרובות שתי הערים האלה ועד כמה גדולים ההבדלים ביניהן

עד שלא באתי אל רומא העיר, חשבתי שפאר התרבות היא יוון, ואילו רומא היא רק העתק בזוי, אלים ואכזר של תרבות יוון האנושית כל כך. אבל ברומא עצמה הדברים נראים אחרת לגמרי. אמנם הרבה מיופייה של העיר הוא תזכורת צורמת לאכזריותה הבלתי נסבלת, כמו למשל הקולוסיאום המפורסם, שלפחות מיליון אנשים נרצחו בו במאתיים שנות קיומו, רק כדי לספק שעשועים להמון הרומאי, שלא יהיה להם יבש עם הלחם. ובכל זאת ביופי של העיר הזו יש משהו מאוד אנושי, ולמעלה מכך, ביכולת של הרנסנס להתייחס בטבעיות ובהמשכיות שכזו אל העבר. היוונים של היום לא מזכירים לי בכלל את יוון העתיקה, הפער כנראה גדול מדי, העבר נשכח. גם היהודים של היום לא ממש דומים ליהודים של פעם. אבל בין נפילת האימפריה הרומית ובין הרנסנס, כאילו לא עבר זמן רב כל כך, רק אלף שנה. ורומא כמעט הצליחה לפצות על הפער הזה. אולי לפחות ליצור אשליה חזותית של הצלחה.

קלאסיקה והמשכיות תמידית
רומא היא עיר שהקלאסיקה הייתה נוכחת בה תמיד. אפילו דלתות מברונזה מהעת העתיקה עדין תלויות על ציריהן בבניין הפנתיאון. מי שהתרגל לארכיאולוגיה הישראלית, שבה מוצאים מבנים הרוסים מתחת לאדמה, לא ימלט מקריאת התפעלות לנוכח הכיפה של הפנתיאון העומדת על מקומה כבר אלפיים שנה. שם ברומא ניתנת ההזדמנות לראות את המבנים הרומים בשלמותם ולא רק בהריסותיהם. מיכאלאנג'לו יכול היה לראות את שרידי הבזיליקה של קונסטנטינוס שבפורום הרומאי ולהעתיק את המבנה שלה לכנסיית סן-פייטרו בוותיקן. התיאטרון של מרצ'לו שבנה הקיסר אוגוסטוס הפך בימי הביניים למבצר ואחר כך לטירה פרטית ברנסנס, ועד היום גרים שם אנשים, דבר שמזעזע ללא ספק כל ישראלי חובב ארכיאולוגיה, האמון על החלוקה הברורה בין עתיק לחדש. יש המשכיות גם בסגנון הבנייה. הרומנסקי מצטט את הקלאסי. הרנסנס מחדש את הקלאסי, הברוק מרחיב שוב את אותו נושא בשינויים, ומשם הלאה אל הניאו-קלאסי של המאה ה-19. הכל אותו הדבר (לא ממש, אבל כמעט). המערב מביט על המזרח ההרוס כולו ממלחמות, ומתנשא עליו בעת החדשה. במזרח לא רואים המשכיות. במזרח צריך לחפור הרבה מתחת לאדמה כדי לגלות את שרידי העבר. רומא היא פרויקט פשוט יחסית בשביל ריזורג'ימנטו, תנועת התחייה הלאומית האיטלקית, בשונה מארצנו שבאוריינט, ארץ של מדבר ושווקים מזרחיים. אצלנו העת העתיקה היתה צריכה להיות מומצאת מחדש בעזרת הארכיאולוגיה והדמיון הפורה של דור המייסדים הציוני.

בשעה שאני יושב למרגלות הקשת הכי ירושלמית ברומא וכותב כמה מלים עבריות במחברת שלי, מסביר המדריך האמריקאי, המלקט תיירים לסיור חינמי קצר, שכל הדרכים מובילות ממש אל שער הניצחון של טיטוס שעומד על הדרך הקדושה החוצה את הפורום הרומאי. מה אני מרגיש כשאני כותב כאן, למרגלות תהלוכת הניצחון הרומית הפוסעת בסך אל הפורום וכלי המקדש השדודים בידיה? אני מרגיש בבית כמובן ומצטלם מכמה זוויות עם המנורה השדודה החקוקה בה כדי להנציח את יהדותי השברירית. לא רחוק ממנה נמצאת הקשת של קונסטנטינוס, הקיסר הנוצרי הראשון. היא מאוחרת מקשת טיטוס ב-250 שנה ובנויה מלקט של שרידי מבנים אחרים, עדות לכך כי מצב האמנות בעיר בתקופת קונסטנטינוס היה כל כך רע עד שנאלץ להסתפק בגניבה אמנותית מאלה שקדמו לו. את נצחונו במלחמה המונצח בקשת הזאת מאיירים תבליטים של מלחמה אחרת בכלל. איזו עליבות. קונסטנטינוס מצדו התעצבן ממצבה העלוב של רומא השוקעת ואמר לחבר'ה: ככה? עכשיו אני אורז את הפקלאות שלי ועובר לעיר חדשה במזרח, לביזנטיון. בנוסף לכך הוא גם המיר את הדת של האימפריה למונותאיזם השנוא. שידעו להם.

כל הדרכים מובילות לרומא
כשחזרתי מרומא והגעגועים אל העיר ההיא תקפו אותי, יצאתי לשוטט בירושלים עירי בניסיון להיזכר בתקופה שגם כאן היה בעצם רומא. אמנם רק עיר קטנה במזרח האימפריה, אבל בכל זאת היהלום של המזרח, וגם דרכיה הוליכו, כמו הדרכים כולן, לרומא. קשתות ניצחון, כמו שראיתי שם, היו אופנה פופולרית ברומא, והנה גם בירושלים אפשר לראות היום לפחות שלוש כאלה. הראשונה, והמפורסמת ביותר מכונה בשמה הנוצרי "אקה הומו", ובעברית, הנה האיש, רמז למיקומה הנוכחי בראשיתה של דרך הייסורים הנוצרית, ולקריאתו של הנציב הרומי פונטיוס פילטוס בהציגו את ישו לפני היהודים מבקשי דמו. חלק מן הקשת עובר ממש מעל הסמטה, ואילו חלק אחר מסתתר בתוך כנסיית האחיות ציון שנבנתה במאה ה-19 במקום. למרות כל הכוונות הנוצריות הטובות, המחקר הארכיאולוגי טוען בתוקף שמדובר בקשת ניצחון רומית אופיינית שזמנה כמאה שנים לאחר ישו, כאשר הקיסר אדריאנוס בנה מחדש את ירושלים כקולוניה רומית טיפוסית. בקומת המרתף של מנזר האחיות ציון אפשר לגלות גם את מרצפות האבן הגדולות של הפורום הרומי שהיה במקום הזה, ואפילו את החריטות על האבנים שיצרו לוחות משחק עבור החיילים הרומאים המשועממים שהיו צריכים להעביר כאן משמרות ארוכות ומשמימות. כנסייה נוספת שמחביאה במרתפיה קשת ניצחון היא "אלכסנדר נייבסקי", ממש ליד כנסיית הקבר. החוקרים טוענים כי במקומה של כנסיית הקבר עמד בשעתו מקדש נאה לאפרודיטה ופורום סביבו, והכנסייה ממשיכה למעשה מסורת של מקום מקודש רומי-פגני. קשת שלישית שעדין אפשר לראות היום מתחבאת מתחת לשער שכם, הכניסה הראשית אל העיר באותם הימים. על גביה עוד ניתן לראות במאמץ את שרידי האותיות לטיניות שפירושן: "קולוניה אליה קפיטולינה", נחקק בצו עשרת הנבחרים (ראשי העיר). ברומא, לעומת זאת, ניתן לראות עד היום על כל מכסה ביוב את חותם העיר האומר: של הסנאט והעם הרומאי. גם הקשת של שער שכם ניצבה בכניסה לפורום רומי רחב ידיים שאת שרידיו ניתן לראות היום.

הפורומים האלה הם הלא אבות הפיאצות האיטלקיות המפורסמות שמעצבות את אופייה העירוני של רומא עד ימינו אלה, ומעניקות למבקרים בעיר שעות ארוכות של תענוג ויזואלי על כוס קפה או גביע של גלידה איטלקית. בפורומים של רומא העתיקה ניתן למצוא מבנה החוזר על עצמו: מקדש לאל ופורום פתוח לצדו שבשוליו בזיליקה, מבנה מקורה המשמש להתכנסות ולמפגש של חשובי העיר. והנה גם בירושלים ניצב בשעתו מבנה דומה, הלא הוא הפרויקט הגדול של הבנאי הכי רומאי של ירושלים – הורדוס ובית המקדש המורחב שלו. הורדוס בנה מחדש את בית המקדש היהודי, אבל נדמה שהוסיף לו טוויסט רומאי, בדמותה של בזיליקה אופיינית בקצה הדרומי של הרחבה. מבט משוחרר ממטענים תרבותיים יהודיים יגלה לעיננו פורום רומי טיפוסי. רבים הם משחזרי המקדש בירושלים של היום. אפשר לראות את הדגם שבנה אבי-יונה במלון הולילנד, את הדגם שבמנהרות הכותל מעשה ידיו של הרב קורן, ואת הדגם הממוחשב במרכז דוידסון מתוצרת אוניברסיטת קליפורניה. אפשר גם לעלות ממש אל רחבת הר הבית של היום עם המסגדים היפים שעליה, ולהתרשם מהפורום רחב הידיים שעד היום הוא מרחב מקודש רב רושם.

המבנים המותירים יותר מכל את חותמם על המבקרים ברומא הם בוודאי מזרקות המים המשובבות הפזורות בעיר. לא, כאלה לא מצאתי בירושלים, ונדמה לי שלא אמצא בשום מקום אחר בעולם, אבל עובדה פחות ידועה היא שהמזרקות היפות האלה בנויות בדרך כלל בקצה של אמת מים המוליכה מים אל העיר. המומחיות הגדולה של האדריכלים הרומאים הייתה בנייה של אמות מים, מומחיות שהם התגאו בה מאוד וראו בה עדות לנעלותה של הציוויליזציה שלהם על פני האחרות (ובמקרה זה במידה מסוימת של צדק). 11 אמות הוליכו מים אל רומא העתיקה ואורכן הכולל הוא 350 קילומטר. חלק מהאמות האלה חודשו ועדין מתפקדות עד היום. המזרקה המפורסמת ביותר של רומא, פונטנה די טרווי, שנבנתה במאה ה-16, (ובמאה העשרים רחצו במימיה מרצ'לו מסטרויאני ואניטה אקברג ב"לה דולצ'ה ויטה" של פליני), הוקמה בקצה אמת מים מהמאה הראשונה לפני הספירה, הקצרה באמות המים של רומא שאורכה 22 קילומטר. המזרקה של אקווה פליצ'ה, גם היא ניצבת בקצה של אמת מים שבנה קלאודיוס במאה הראשונה לספירה, וחודשה במאה ה-16, כשעליה הוצב פסלו של משה, שמנמן ומקורנן. מימיה מזינים גם את מזרקת הטריטון המפורסמת של ברניני. נפילתה של רומא קשורה אף היא באמות המים, כאשר לאחר הכיבוש הגותי החריבו הכובשים את אספקת המים של העיר ושתקו את החיים בה. כבר בסוף המאה השנייה לפני הספירה למדו החשמונאים מבני בריתם הרומאים את טכנולוגיית הבנייה של אמות מים, והובילו אחת כזו שאורכה 23 קילומטר מעין עיטם שמדרום לבית לחם להר הבית בירושלים. אחר כך הוסיף הורדוס למערכת הזאת עוד שתי אמות, אחת שהגבירה את אספקת המים אל בית המקדש, ואחרת פרטית, שהובילה מים אל הארמון שבנה למעלה בעיר העליונה. גם פונטיוס פילאטוס הנציב הרומאי הידוע בעיקר בעובדה שהיה אחראי לצליבתו של ישו, תרם למפעל ובנה אמת מים רביעית באורך של 38 קילומטר. וכמו ברומא, גם בירושלים, אמות המים חדלו למלא את תפקידן ותוקנו חליפות בידי שליטים שונים. עד שלהי התקופה העותמאנית עוד היו המים של אמת המים מזינים את החמאמים של העיר העתיקה בירושלים, ובמקומות רבים בעיר ניתן לראות את שרידיה.

מדרגות ירושלמיות בנוף איטלקי
ולפעמים דווקא להפך. לפעמים יש להרחיק ולנסוע עד רומא כדי לראות אתרים ירושלמים. כך הוא למשל המקרה של המדרגות הקדושות, הסקלה סנטה. בדרום המרכז ההיסטורי של רומא, סמוך לכנסיית סנט ג'ובני אין לטרנו, מעונו הקודם של האפיפיור לפני שעבר לוותיקן, נמצאת כנסייה קטנה המכילה בתוכה מדרגות ירושלמיות מקוריות. אלו הן המדרגות עליהם פסע ישו, כשירד ממצודת האנטוניה אל הרחוב והתחיל את דרכו האחרונה. הקיסרית הלנה שהגיעה לארץ במסע לאיתור המקומות הקדושים, התאהבה כנראה במדרגות האלו ולקחה אותן איתה לרומא, שם הן נמצאות עד היום. בת לווייתי לטיול ברומא התרגשה כל כך מהמראה הירושלמי, עד שלא התאפקה וטיפסה במדרגות על הברכיים, בדיוק כמו שנוהגים לעשות המאמינים המגיעים למקום וחולקים כבוד למדרגות מעיר הקודש. המדרגות מובילות אל קודש הקודשים, סנקטה סנקטורום, אבל לא זה שבירושלים, אלא מה שהייתה פעם הקפלה הפרטית של האפיפיור. מעל המזבח ניתן לראות איקונה של ישו כפי שצייר אותו תלמידו לוקס, מחברו של אחד האוונגליונים. אותו צייר ירושלמי השאיר לנו ציור גם בעיר שבה חי, תמונה של מריה, אימו של ישו ובנה התינוק. את האיקונה הזו ניתן לראות במנזר הסורי בירושלים, סנט מרקוס, והיא ידועה (לפחות בחוגים מסוימים) בנסים שהיא עושה.

בירושלים אפשר לראות גם טיפה מרומא המודרנית, שהביא לנו הקולוניאליזם בן המאה ה-19. אחרי שבנו הרוסים את מגרש הרוסים, הצרפתים את נוטרדאם של ירושלים והגרמנים הקיפו את העיר העתיקה בכנסיות משלהם, נזכרו גם האיטלקים שהם רוצים להיות מעצמה אירופית, ולשם כך מן הראוי שיהיה להם איזשהו מבנה מרשים בירושלים כמו לכל מעצמה אירופית שמכבדת את עצמה. בתחילת המאה העשרים הם בנו סוף סוף את בית החולים האיטלקי ברחוב שבטי ישראל, שמזכיר מאוד את בתי העירייה הרנסנסיים באיטליה או את "פלציו וקיו" שבפירנצה. מבנה איטלקי נוסף ומוכר בנוף הירושלמי הוא "בניין האריה", כינוי ידוע למשרד הפנים השוכן בו היום, בראשו של בניין ג'נרלי ניצב אריה מכונף, סמלה של העיר ונציה, ובעצם סמלו של מרקוס הקדוש פטרונה של העיר, בה נוסדה חברת הביטוח "אסיקורציוני ג'נרלי" שבנתה את הבניין. כשביקרתי בכיכר ונציה, הנחשבת למרכזה של רומא המודרנית ומפורסמת בעיקר במבנה השיש הכביר, הוויטוריאנו, משך את תשומת לבי דווקא הבניין שמצדו השני של הרחוב, משרדי חברת הביטוח אסיקורציוני ג'נרלי, השוכנים בבניין רנסנסי יפה שעל חזיתו מתנוסס אותו סמל מוכר של אריה מכונף. "גם לנו יש כזה בירושלים", שיתפתי את שותפתי למסע בשמחת המפגש עם ידיד ותיק.

באחת הסמטאות הרומיות, למרגלות המקדש של אדריאנוס ממנו נותרו רק שנים עשר עמודים קולוסליים ששולבו בתוך המבנה של הבורסה הרומית, (שגם היא כבר העתיקה את מקום מושבה משם), מבנה חדש הבנוי באותם מוטיבים קלאסיים כמו חורבות המקדש המשולב בו, מנגן על אקורדיון ילד צועני קטן את "אוונטי פופולו", שירם של הקומוניסטים האיטלקים, ונראה שהוא נהנה מאוד מתשומת הלב שהוא מקבל מהתיירים הרבים שעוברים כאן. אחד מהם, אמריקאי, שואל אותי לפשר המקום, ואני עונה לו ומוסיף גם משהו על השילוב הרומי המרשים בין ישן לחדש. הוא שואל אותי אם אני מכאן ואני אומר שמישראל, ומיד הוא מתחיל עם פוליטיקה, מה המצב בישראל עכשיו, ואיך לא יהיה שלום כי הם הרי לא רוצים שלום, ואיך אתם אי קטן מוקף אויבים. אוונטי פופולו, אני דווקא רוצה להגיד לו, אבל מתחמק בנימוס, כי בתוך המרחב הזה של העולם הישן, בין ירושלים ורומא, נראית לי פתאום אמריקה כיבשת מעולם אחר.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.