תפריט עמוד

קלאו אדום הפנים: העוף המוזר בעל קרני הפר

הוא טיפוס נמרץ שצועד יותר מעשרה קילומטרים ביום, אבל מרבה לבלות את זמנו באמבטיות שמש נינוחות. הוא עוף ששונא לעוף אבל מקנה חשיבות עילאית לסידור נוצותיו ולטיפול בהן. הקלאו אדום הפנים מעורר סקרנות מחודשת אצל חוקרים ומבקרים במזרח אפריקה ובדרומה. מחקרים חדשים חושפים בפנינו מידע חדש ורב על אורח חייו.

בפארק הלאומי קרוגר שבדרום אפריקה (KRUGER NATIONAL PARK) חוקרים אלן ומג קמפ עוף מוזר, המכונה קלאו אדום הפנים. זה שלושים שנה הם עוקבים בעניין רב אחרי העופות השחורים הגדולים, הנעים בקבוצות מאורגנות בשטח פתוח ומנקרים מדי פעם בקרקע היבשה או העשבונית. רק לפעמים מוותר העוף המיוחד הזה על הקרקע הבטוחה ומשתמש בכנפיו. גם המבקרים בשמורות במזרח יבשת אפריקה ובדרומה, במדינות כמו טנזניה, קניה וזימבבווה, נפגשים בעופות אלה, הצועדים באון, ומקורם הארוך במיוחד נישא לפניהם. בין עיניהם בליטה משונה שאולי היא זו שזיכתה אותם בשמם המדעי Buceros, שפירושו בלטינית: "בעלי קרני הפר".
כדי לעקוב אחרי הקלאו המציאו אלן ומג קמפ שיטות מחקר יוצאות דופן. כאשר, למשל, רצו לאתר את מקומו, התעוררו לפני עלות השחר וניסו לקלוט סדרת צלילים שמשמיע העוף לפני אור ראשון (בקיץ כבר ב־30:3 לפנות בוקר). הצלילים המכונים "קולות רעם" (DEEP BOOMING CALLS), נשמעים כ־HOO HOO HOO HOO ונישאים עד למרחק של חמישה קילומטרים. לאחר השמעתם, עוזב הקלאו אדום הפנים את המקום בו לן ומשתתק למשך רוב היום. רק לאחר שמצא מקום לינה חדש, לקראת הלילה הבא, הוא משמיע שוב את קולו. הצלילים הנשמעים עם רדת הערב מכונים "קולות שקיעה", ובאמצעותם מדווח הקלאו למתחרים על מקומו ומודיע כי השטח תפוס. כשלא הצליחו בני הזוג קמפ לאתר אותו, הם ניסו לחקות את קולו, בתקווה שהעופות הגדולים יגיבו לצלילים הזרים ויחשפו את עצמם.
מעניינת מכל היתה סדרת הניסויים שערך הזוג עם פוחלץ של קלאו, שהובא אחר כבוד מאחד המוזיאונים. בתחילת הניסוי הציגו את הפוחלץ, שהיה בחייו זכר, לנקבה יחידה. הנקבה היתה חשדנית בתחילה אך לבסוף התרצתה, לכדה עכביש ענק והציגה אותו לפניו. משלא הגיב, הביאה לו שלושה עכבישים נוספים ואף השמיעה קולות שנועדו להרשימו.
בניסוי אחר הציגו בני הזוג את הפוחלץ לזכר ולשתי נקבות. התוצאה היה שונה. השלישייה התנפלה על הפסל המסכן והיכתה בו ללא רחם. כאשר הפכו בני הזוג את הפוחלץ לנקבה, באמצעות צביעת החזה בצבע כחלחל, התעלם ממנה הזכר החי לחלוטין, ודווקא הנקבות ניסו להרשים אותה באמצעות הגשת מזון. בניסוי נוסף נצבע חצי גופו של הפוחלץ בצבעי זכר בוגר, והמחצית השנייה נצבעה בצבעי קרם בהירים, כצבע העופות בצעירותם. כאשר הציגו את "צידו הבוגר" של הקלאו בפני זוג בוגרים, הם התנפלו עליו ותקפו אותו, ואילו כשהציגו את "צידו הצעיר" – הם סידרו את נוצות ראשו.
את הקינים עם הגוזלים איתרו החוקרים באמצעות מעקב אחרי הקלאו אדום הפנים. כשהבחינו כי אחד הפרטים לוכד טרף, אך אינו בולע אותו, אלא צועד בגאון כשהוא אוחז בו במקורו, הניחו כי הקן נמצא בקרבת מקום והוא מביא אליו את טרפו.

מי מפחד ממיונים
עשרות שנים של מחקר הפכו את בני הזוג קמפ למומחים ובני סמכא במבנה הביולוגי ובדרכי ההתנהגות של עופות אלה. בספרו "HORNBILLS, Bucerotiformes", שיצא בהוצאת אוקספורד, משייך אלן קמפ את הקלאו אדום הפנים (Bucorvus leadbeateri) למשפחה חדשה, משפחת הקלאו הקרקעיים (Bucorvidae), מסדרה חדשה, סדרת הקלאונים (Bucerotiformes). עד לפרסום מחקרם המעמיק של בני הזוג קמפ נהגו למיין את הקלאו אדום הפנים כחלק ממשפחת הקלאוניים (Bucerotidae) מסדרת הכחלאיים (Coraciiformes).
סדרת הקלאונים, לפי ספרו של קמפ, כוללת שתי משפחות: משפחת הקלאו הקרקעיים, ובה שני מיני קלאו בלבד – הקלאו אדום הפנים והקלאו הקרקעי (Bucorvus abyssinicus) – ומשפחת הקלאוניים, הכוללת את שאר מיני הקלאו.
בסדרה כולה 54 מינים, ונכללים בה עופות שוכני יערות, החיים בדרך כלל בחבורות על עצים. תפוצת עופות אלה היא ביבשות אסיה ואפריקה ובאיים הסמוכים לאוסטרליה. רובם חיים ביערות טרופיים ורבע מהם – בנופי סוואנות וערבות.
המשותף לכל מיני הקלאו הוא האופן בו הם מטפלים בנוצותיהם. הם עושים זאת באמצעות אמבטיות אבק, אמבטיות שמש  ורחצה במים. המינים האפריקניים עוסקים גם בסידור נוצות הדדי, המכונה סינוץ (ALLOPREENING). במרבית המינים, מלבד בקלאו הקרקעיים, אוטמת הנקבה הדוגרת את פתח הקן מבפנים ומותירה רק סדק צר, דרכו מעביר לה הזכר מזון. בחלק מהמינים אוטמת הנקבה את הפתח בהפרשותיה, ובמינים אחרים בא הזכר לעזרתה ומביא לה גושי בוץ מפוררים ושאריות מזון. לאחר שעוזבת האם את הגוזלים ומצטרפת לזכר, אוטם הגוזל הבכור את פתח הקן, כדי להגן על עצמו ועל אחיו.
אחד המאפיינים החיצוניים הבולטים של סדרת הקלאונים הוא המקור הגדול מאוד ביחס לגוף. המקור כפוף, כך שאצל אחדים מהמינים נוגעים רק קצוותיו זה בזה, מה שהופך אותו למלקחיים יעילים. מאפיין נוסף של המינים בסדרה הוא הקרין או הקסדה (CASQUE), בליטה קרנית המזדקרת מן המקור העליון. אצל הקלאו הקרקעיים הקרין אינו אלא רכס צר, ואילו אצל מינים אחרים הוא מעוצב כמבנה גלילי, המכופף כלפי מעלה, או כמין אף מנופח; ויש שהוא ארוך אפילו מן המקור עצמו. הקרין גדל במשך השנים, ואצל זכרים הוא גדול בדרך כלל יותר מאשר אצל הנקבות.
אצל רוב מיני הקלאו עשוי הקרין מקרטין, חומר שממנו עשויים הציפורניים בעופות, קשקשי הזוחלים, השיער והפרסות ביונקים. מיני הקלאו האסיאניים משתמשים בו ככלי נשק במהלך קרבות; מינים אחרים נעזרים בו לקטיפת פירות מענפים מרוחקים. חלק מהחוקרים סבורים כי הוא משמש גם כאמצעי בתקשורת חברתית, ומאפשר לזהות גיל, מין וזוויג.
אפשר לנסות להסביר את הקרין גם על פי עקרון ההכבדה, עליו כתבו אמוץ ואבישג זהבי (ראה, מסע אחר 55). לפי עיקרון זה, יש תופעות גופניות שנועדו להכביד על בעלי החיים, כדי שיוכיחו באמצעות נשיאתן את כשירותם לשרוד. כך אצל הקלאו הקרקעיים, למשל: הבליטה הממוקמת בין העיניים מפריעה לחפיפת שדות הראייה שלהן ופוגעת בראייה התלת־ממדית. עובדה זו מקשה על ביצוע פעולות מקור שונות, ומדגישה את איכותם של פרטים המתפקדים היטב למרות הקושי.

הבדלי צבע
הקלאו הקרקעיים הם הגדולים ביותר בסדרה. יש דמיון רב בין שני המינים, הקלאו הקרקעי וקלאו אדום הפנים, וההבדל הבולט הוא במבנה המקור ובצבעיו. בעוד שהמקור של הקלאו אדום הפנים הוא אדום, מקורה של נקבת הקלאו הקרקעי הוא כחול, ומקורו של הזכר – כחול אדום. הזכר גדול מהנקבה בכעשרה אחוזים, ומקורו ארוך יותר. הנוצות כהות־שחורות או חומות־אפורות, ונוצות התעופה הראשוניות לבנות. מבנה גופו של עוף זה מותאם לחיים על הקרקע. רגליו ארוכות, אצבעותיו קצרות והוא צועד על קצותיהן. כושר הראייה שלו מפותח. לקלאו הקרקעיים יש זנב קצר ביחס לשאר הקלאונים בסדרה, אולי בגלל שהם עפים פחות. לשני המינים יש בלוטת שומן על בסיס הזנב, המשמשת לשימון הנוצות.
שני מיני הקלאו הללו מתגוררים ביבשת אפריקה בלבד. הקלאו אדום הפנים בנופי סוואנות ובמישורי עשב מדרום לקו המשווה, והקלאו הקרקעי נפוץ מצפון לקו המשווה, באזורים יובשניים יותר. משום שתחומי התפוצה שלהם אינם חופפים, לא היתה ביניהם תחלופת גנים במהלך ההיסטוריה האבולוציונית, והם מהווים שני מינים נפרדים. אורכו המירבי של הקלאו אדום הפנים הוא בין 90 ל־100 סנטימטרים (מהמקור לזנב), ומשקלו הממוצע כ־4.2 קילוגרמים. אורכו של קלאו הקרקע, הצפוני, דומה, אבל משקלו המירבי מגיע לארבעה קילוגרמים בלבד.
הקלאו אדום הפנים משוטט בחבורות קטנות, ואילו הקלאו הקרקעי חי חלק מהזמן בזוגות וחלק מהזמן בקבוצות של שישה פרטים, ולעיתים יותר (באתיופיה נצפתה קבוצה של 32 פרטים). קלאו זה משוטט באזורים עשבוניים צפופים או דלילים ומסוגל לחיות באזורים הנמצאים בגובה של עד 3,260 מטרים. הקלאו אדום הפנים, לעומתו, משוטט באזורים שגובהם רק עד 2,000 מטרים.

מיטיבי לכת
יומו של הקלאו אדום הפנים מוקדש לצעידה, שמטרתה חיפוש מזון. הוא עשוי לכסות בהליכה יומית 11 קילומטרים. כאשר הם אינם משחרים למזון, מרבים הקלאו לעשות אמבטיות שמש ולטפל בעצמם; בין השאר, להוציא בעזרת מקורם קוצים שנתקעו ברגליהם. הם נוטים לעוף רק כדי להימלט מאויבים, כדי לחצות מכשולים, לעבור מישורי עשב גבוה, או כדי להגיע למקום לינה על עץ. אל אתר הלינה הם עפים רק לאחר שמשתררת חשיכה מוחלטת. מהירות תעופתם איטית יחסית לעופות גדולים אחרים, כ־30 קילומטרים בשעה.
כדי למצוא מזון ומים נוטה הקלאו אדום הפנים לחפור בקרקע, בעיקר בעונת היובש. לעיתים הוא נוהג להניח את המזון בצד, עד שמצטברת מנה משביעה, או כמות שעשויה להוות מתנת חיזור נאה. הקלאו חובבי שריפות, השכיחות למדי בסוואנה; זאת, משום שהן מותירות אחריהן פגרים שהקלאו אוכלים בתאווה. אבל הקלאו אדום הפנים אינו נרתע לפעמים מלתקוף בעלי חיים. הוא מסוגל לתקוף עיטים גדולים שצדו טרף, במטרה לגזול מהם את טרפם.
מזונו של הקלאו מגוון. הקלאו אדום הפנים ניזון מחרקים, חלזונות, צפרדעים, זוחלים, כמו צב יבשה גדול ונחשים, ויונקים קטנים, כדוגמת ארנבות וסנאי קרקע. בטרנסוואל שבדרום־אפריקה הם צדים נחשים, לטאות ועקרבים; בנאטאל הם זוללים צפרדעים, ובקניה הם נראו אוכלים עקרבים וזיקיות. גם פרוקי־רגליים כמו חיפושיות, טרמיטים וצרצרים מהווים מרכיב חשוב במזונם. הם צדים גם צרעות ודבורים ומסוגלים תוך כדי כך להרוס כוורות. את הארוחות הם מגוונים בחומר צמחי, למשל קליפות גזעים ותירס.
לעופות הבוגרים אין הרבה אויבים בטבע. אם מפריעים להם בעיסוקם, הם, בדרך כלל, מתרחקים בהליכה. הם נוהגים לעוף רק אם ההפרעה עלולה להיות קטלנית. אויביהם העיקריים הם חתולים גדולים, כמו הנמר, ועיטים גדולים. עיט לוחם (Polemaetus bellicosus) מסוגל לצוד פרטים בוגרים, ועיטי ערבות (Aquila rapax) נוהגים לחמוס את מזונם. באתרי הקינון שלהם משתמשים גם דורסי לילה כדוגמת התנשמת (Tyto alba), המתחרה עימם על המקום, ומבקרים בהם זוחלים כמו לטאות כוח ונחשי פיתון, ויונקים כמו נמרים, הטורפים את הגוזלים.

למה לוותר?
הקלאו אדום הפנים חי בקבוצות. גודלה של קבוצה ממוצעת נע בין שלושה לחמישה פרטים ולעיתים נדירות גם בין 11 ל־12 פרטים. החוקרים משערים כי קבוצה ממוצעת עורכת פטרולים קבועים על שטח של כ־100 קילומטרים רבועים או יותר. גודל הקבוצה משתנה לעיתים קרובות, אך תמיד יש בה נקבה בוגרת אחת בלבד. שאר הפרטים הם זכרים ומתבגרים. זאת, משום שהקלאו אדום הפנים הוא אחד מהעופות היחידים המקננים בחבורה שבה מתרבים רק הזכר והנקבה הדומיננטיים. שאר בני החבורה מסייעים להם בגידול הצאצאים.
מדוע מוותרים פרטים בגיל הרבייה על הצו הביולוגי הבסיסי להתרבות? ומדוע הם עוזרים לאחרים לגדל את צאצאיהם? חלק מהחוקרים מסבירים את התופעה באמצעות העיקרון "ברירת קרובים" (KIN SELECTION). לפי הסבר זה, כל המעורבים ברבייה הם בעלי קרבה גנטית רבה.
אך הסבר זה אינו מספק במקרה של הקלאו, משום שייתכן כי עופות יעזרו לפרט שאין להם עימו קרבה גנטית. נראה, כי ההשתייכות לקבוצה תורמת להישרדות הפרט, ומהווה תשלום נאה לעזרה שהוא מספק. כמו כן, בזכות תרומתו לתהליך הגידול, עשוי הפרט להפוך יום אחד לדומיננטי, ולהתרבות תוך קבלת עזרה מן האחרים. למעשה העזרה ההדדית אינה תופעה מובנת מאליה. כל אחד מהזכרים מתאמץ להפריע לזכר השליט להפרות את הנקבה הדומיננטית, כדי להגביר את סיכויי הזדווגותו הוא.
לא כולם חיים במסגרת קבוצתית. אחוזים בודדים מאוכלוסיית הקלאו אדום הפנים חיים ביחידות. מדובר בעיקר בבוגרות המנסות למצוא קבוצה שבה יהיו לנקבה הדומיננטית. תקופה זו של שוטטות ביחידות מסוכנת כנראה, שכן שיעור התמותה גבוה יותר בין הנקבות.
נקבה דומיננטית מייצרת קולות מיוחדים הנשמעים כ־DU DU DU DU. הזכר עונה לה בקול עמוק יותר. כשהם נפגשים, הם מסדרים זה את נוצותיו של זה, ושאר בני הקבוצה משוטטים סביבם. עד להזדווגות נמצא הזכר הדומיננטי צמוד לבת זוגו, ועל אף ששאר הזכרים מנסים גם הם להרשימה במתנות חיזור, הפרעתם אינה משמעותית והוא מצליח להרחיקם. אבל כאשר הוא מנסה להזדווג עימה, משתנה התנהגות הזכרים האחרים והם נעשים תוקפניים ומנסים להפריע לזכר הדומיננטי במקוריהם; לעיתים בהצלחה. לאחר הההזדווגות וההפריה משתרר במקום שקט; אך עם כל הזדווגות נוספת חוזר התהליך כולו על עצמו.

עוף יציב
הקלאו אדום הפנים מקנן עם תחילת עונת הגשמים. רוב הקבוצות מנסות לקנן באותו שטח מדי שנה. ידוע על אחת הקבוצות שקיננה באותו מקום במשך 18 שנים רצופות. תופעה דומה מתגלה גם אצל הקלאו הקרקעי.
הקלאו אדום הפנים מקנן בעצים שונים. בפארק קרוגר שבדרום־אפריקה קינן קלאו אדום פנים ב־137 מיני עצים מתוך 300 מיני העצים, העשויים לספק את צרכיו. 80 אחוזים מהקינים נבנו על 12 מיני עצים. הקינים נבנו בדרך כלל בנקרות העץ כשהחלל שבגזע הוא בקוטר של כ־40 סנטימטרים. שאר המקננים השתמשו במרווחים בין סלעים, כדי להקים בהם את קינם. קלאו קרקעי מקנן בכוורות דבורים ריקות, בחללי סלעים, באדמות חקלאיות ובגדות נחלים. שני המינים נוטים להשתמש גם בקינים נטושים של עופות אחרים. הם מקננים בין 1.8 מטר ל־8.5 מטרים מפני הקרקע, והמרחק שנמדד בין קן לקן בשמורות הטבע ובפרובינציית נאטאל הוא כעשרה קילומטרים.
הקלאו הקרקעיים שונים משאר מיני הקלאו בכך שהם אינם אוטמים את הקן בעת הדגירה. לכן, כל אימת שהיא חפצה בכך, יכולה הנקבה להצטרף לזכר בפעילותו מחוץ לקן. הבדל זה הוא אחת הסיבות למיונם כמשפחה נפרדת של עופות.
בתצפיות על הקינון של הקלאו אדום הפנים התברר כי נקבות במצב גופני טוב מקדימות בקינון ומייצרות ביצים גדולות יותר מאלה שמצבן פחוּת. בדרך כלל, מטילה הנקבה שתי ביצים לבנות, בהפרש של כמה ימים בין זו לזו. לעיתים נדירות מטילה הנקבה שלוש ביצים. הביצה השנייה תמיד קטנה מהראשונה בשיעור שבין ארבעה ל־28 אחוזים.

משקיעים בבכור
הנקבה דוגרת על הביצים כארבעים ימים. בשל הפרש הזמן בין הטלת הביצה הראשונה לשנייה ותחילת הדגירה עליהן, בוקע הגוזל הבכור מספר ימים לפני אחיו, מה שמכונה בקיעה א־סינכרונית. במשך 85 ימים דואגים ההורים לגוזלים הנמצאים בקן. בתקופה זו לא מתאפשרת הטלת מילואים או מחזור רבייה נוסף.
בשל הבקיעה המוקדמת של הגוזל הבכור, התפתחותו מהירה יותר, וההורים מעדיפים להאכיל את הגוזל החזק. כך קורה, שהבכור זוכה במזון רב, לרוב על חשבון הצעיר, וזה מת, לעיתים קרובות, מרעב. בעונת רבייה אחת מצליח, אם כן, הקלאו אדום הפנים לגדל בדרך כלל גוזל אחד בלבד.
יש חוקרים הטוענים כי הביצה השנייה לא נועדה אלא להחליף את הראשונה במקרה חירום. כאשר בוקעים שני הגוזלים, מטפלים ההורים בעיקר בבכור, והשני עשוי להחליפו במקרה של מוות. מטרתה של שיטה זו להבטיח רבייה בשנים קשות, ולהגדיל את מספר הצאצאים בשנים טובות במיוחד.
אבל העניינים מסובכים, וצער גידול בנים הוא גם נחלת הקלאו אדום הפנים. בפארק קרוגר מצליחה קבוצה ממוצעת לגדל צאצא הפורח מהקן רק אחת ל־9.3 שנים, רק מ־49 אחוזים מהגוזלים החיים מצליחים לגם לפרוח מהקן. קבוצות מוצלחות יותר גידלו צאצא אחת לשנתיים או שלוש, אך התגלו גם קבוצות אשר במשך עשרים שנים לא הצליחו לגדל גוזלים עד ליציאתם מהקן.
הגוזלים בוקעים מהביצים עיוורים ועירומים. צבע עורם הוורוד הופך בתוך כמה ימים לשחור. עיניהם נפקחות לאחר 14 יום, הם עומדים על רגליהם לאחר 21 יום, וכחודש לאחר הבקיעה מכסות נוצות את רוב גופם. לפני שיוצא הגוזל לחיים עצמאיים, הוא נותר כמה ימים לבדו בקן. הצלחת הגוזלים לעזוב את הקן תלויה בהתפתחותן התקינה של נוצות הזנב והכנפיים.
לאחר שפרח מהקן, נותר הקלאו אדום הפנים הצעיר עם הקבוצה עד הגיעו לבגרות. לקבוצה כדאי להחזיקם, משום שהם מביאים כרבע מכמות המזון שצורכים חבריה. רק כשליש מהמתבגרים מגיעים לבגרות מינית. הקלאו אדום הפנים מתכסה בניצוי בוגר רק לאחר שלוש עד שש שנים, ואילו אצל הקלאו הקרקעי מופיע ניצוי כזה כבר לאחר שנה. משך חייו של הקלאו אדום הפנים הוא כארבעים שנה, אך ידוע על פרט של קלאו קרקעי שחי בשבי זמן רב יותר.

התקווה בצעיר
האדם מסכן את מיני הקלאו כפי שהוא מסכן מינים אחרים. באפריקה נפגעו תחומי המחיה של עוף זה, בגלל כריתה מוגברת של עצים. בתוך חמישים שנה איבדו הקלאו כ־70 אחוזים מתחומי המחיה המקוריים שלהם בדרום־אפריקה ובזימבבווה. בנוסף לכך, הם נטבחים על ידי חקלאים, כשהם מחפשים מזון באדמות מעובדות, והופכים קורבן לפתיונות המיועדים לטורפים המזיקים לחוות.
בעיקר פחתה אוכלוסייתם בזימבבווה, בקניה ובאיזור הסאהל. עם זאת, צפיפות הפרטים במישורי הפארק הלאומי בריכות מאנא (MANA-POOLS NATIONAL PARK) בזימבבווה עדיין גבוהה יחסית לזו שבפארק קרוגר בדרום־אפריקה. אפשר לצפות בהם גם בפארקים ובשמורות בטנזניה ובקניה.
בספרו על מיני הקלאו הקרקעיים מספר אלן קמפ, כי לפני עשרים שנה נטלו מאחד הקינים שאיתרו בדרום היבשת את הביצה השנייה והניחו אותה בקן של קבוצה אחרת. הביצה בקעה והגוזל פרח מהקן בהצלחה. בניסוי הבא הם החתימו גוזל שני בקן מיד לאחר הבקיעה ועקבו אחריו. עשר שנים מאוחר יותר הלכו בעקבותיהם הגנים הזואולוגיים הלאומיים של פרטוריה ופארק העופות של נהר אומגי (UMEGI RIVER BIRD PARK) בדרבן שבדרום־אפריקה, וגידלו גוזלים בהצלחה. מאז יש בשני מרכזי רבייה אלה אוכלוסיות של קלאו אדום פנים. הוצאת הגוזל השני מהקן וגידולו בקן אחר או בשבי עשויה להגביר את סיכויי ההישרדות של מין זה.
בשנת 1995 הושבו לטבע חמישה פרטים צעירים ומתבגרים, כולם גוזלים שבקעו בהצלחה מהביצה השנייה. שלושה מהם הסתגלו במהירות למישורי העשב של שמורת הטבע מאלולוטג'ה (MALOLOTJA NATURE RESERVE) בממלכת סווזילנד, הצליחו ליצור יחידה קבוצתית. אבל שלושה חודשים לאחר מכן נטרפו השלושה. בני הזוג קמפ שיערו כי מותם נבע מחוסר התנסותם בקשיי החיים בטבע. שני העופות האחרים ששוחררו היו בוגרים. הם כלל לא הסתגלו לטבע ומתו ברעב. ניסיון כושל זה לימד כי יש להשקיע עוד במחקר ובבדיקת הדרך הנכונה של השבת העופות לטבע.
בשנת 1983 הקימו האיגוד הבינלאומי לשמירת טבע ( INTERNATIONAL UNION,IUCN
OF NATURE OF CONSERVATION) והמועצה הבינלאומית לשמירת עופות ( INTERNATIONAL COUNCIL OF BIRD,ICBP PRESERVATION) קבוצת עבודה המתמחה בקלאונים (HORNBILL SPECIALIST GROUP). קבוצה זו מתמקדת במחקר ובניסיון להבין טוב יותר את צורכי שמירת הטבע, הביולוגיה והאקולוגיה של המינים הנכללים בסדרה.
באחרונה הושקע מאמץ בהבנת צרכיו של הקלאו אדום הפנים. הכוונה לבצע מחקרים ראשוניים, בהם ישולבו התושבים המתגוררים בקרבת פארק קרוגר. הם יוכשרו לאסוף מידע על אופן הקינון של הקלאו אדום הפנים ועל גידול הצאצאים. לאחר מכן יעבירו גוזלים לאזורים שבהם הידלדלה אוכלוסיית העופות. התושבים ידורבנו לעסוק בפעילות זו על ידי כך שיאפשרו להם למכור חלק מהפרטים לגני חיות או למרכזי רבייה. התפיסה העומדת מאחורי פעילות זו היא שעירוב אנשי המקום בשמירת הטבע יועיל לא רק לבעלי החיים ולצמחים, אלא גם לבני האדם עצמם.

הרצאת וידאו: דרום אפריקה - יופי ועוצמה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מדרום אפריקה

הצצה לשכונות העוני והפשע בקייפטאון
הצצה לשכונות העוני והפשע בקייפטאון

ביקור בקיפטאון היפה, כמעט שלושה עשורים חלפו מאז נפילת האפרטהייד מראה כי הניסיונות לצמצם את חוסר האיזון שנוצר בין העשירים לעניים והמציאות בשכונות העוני והפשע בשולי העיר לא צלחו. קסם היופי של קייפטאון לא פג כמובן, אולם בזווית ...

מירוץ הסרדינים – ההצגה הכי טובה בטבע
מירוץ הסרדינים – ההצגה הכי טובה בטבע

בכל שנה, בין החודשים יוני לאוגוסט, מתרחשת אחת הנדידות הגדולות והמרשימות ביותר בעולם הטבע – נדידת הסרדינים, שמושכת אליה אלפי בעלי חיים רעבתנים לסעודה חגיגית ופרועה, ללא חוקים ועם ים של הפתעות. ובכל שנה, צוללים אוהבי טבע מושבעים ...

לשחות עם לווייתנים בדרום אפריקה
לשחות עם לווייתנים בדרום אפריקה

חוויה רודפת חוויה במהלך שייט בזמן נדידת הסרדינים בחוף הפראי בדרום אפריקה: קבוצות של דולפינים דוחפים את הסרדינים לכדורי ענק, עופות ימיים מצטרפים לחגיגה וכך גם הכרישים. אבל שיא השיאים הוא מפגש מתחת למים, במרחק נגיעה, עם לווייתנים ...