תפריט עמוד

פינגווינים בדרום אפריקה: משבר הנפט של לובש הטוקסידו

פינגווינים בדרום אפריקה: משבר הנפט של לובש הטוקסידו

מאז הגעת האדם הלבן לאפריקה, נפגע הפינגווין האפריקאי בכל הדרכים האפשריות כמעט. זיהום הנפט בים הוא האחרונה והקטלנית שבהן, הממיתה אותם בהרעלות, בקור וברעב. עוד תאונה גדולה אחת, וכל שיישאר מהפינגווינים הם רק זכרונות. דרור הבלנה השתתף במבצע הצלה של פינגווינים תשושים ומכוסים בזפת בחופי דרום־אפריקה


למפת דרום אפריקה

הכל התחיל אחר צהריים אחד בחודש אוגוסט 1995, בחוף העיירה הקטנה בטיס ביי (Betis Bay) שבדרום אפריקה, כאשר ירדנו לחוף לצפות במושבת הפינגווינים. השמש התחילה לשקוע, גליו האדירים של האוקיינוס ההודי התנפצו אל הסלעים ופיזרו ענני רסס מלוחים. בקצף שהותירו הגלים הבחנו בבירור בקבוצה קטנה של פינגווינים המנסה לעלות לחוף. למרות הגלים החזקים, הצליחו פינגווינים אחדים להיאחז בסלעים, לדלג מסלע לסלע בקפיצות חינניות, עד הגיעם לקרקע מוצקה. אחרים נשטפו חזרה אל מערבולת הגלים והוטחו אל הסלעים. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים הצליחה כל החבורה לעלות ליבשה. הם התנערו נמרצות, סירקו נוצותיהם ודידו לעבר קיניהם שבמעלה הגבעה. כל כמה דקות הגיחה קבוצה אחרת מהאוקיינוס, והמחזה חזר על עצמו.

מעט לפני רדת החשכה הבחנו בפינגווין בודד, שהוטח שוב ושוב אל הסלעים. מבעד למשקפת ראינו שהוא מכוסה כולו בזפת, עד כי קשה היה להבחין בחזהו

פינגווין אפריקאי
צילום: דרור הבלנה

הלבן. רצנו לעברו, מדשדשים במי האוקיינוס הקרים. הפינגווין הבחין בנו, אבל כוחותיו לא הספיקו לו לצלול ולהיעלם. אחזנו בו והוצאנו אותו מהמים. כסות נוצותיו היתה דביקה מזפת, עין אחת היתה סגורה, וזפת כיסתה גם את המקור. הפינגווין הניד את ראשו באיטיות, אך היה חלש מכדי לנקר את היד האוחזת בו.

הכנסנו את העוף הפגוע לקופסת קרטון ומיהרנו להזעיק עזרה. כעבור מחצית השעה הגיע למקום אדם מבוגר ורזה, בעל שיער לבן, שהציג את עצמו כרוני קוק, נציג אגודת חובבי הפינגווינים המקומית. יחד מיהרנו להעביר את הפינגווין למרכז לטיפול בעופות ים פגועים.

למחרת, השכם בבוקר, לפני יציאת הפינגווינים למסע הדיג היומי, נכנסנו שוב למושבה, מלווים ברוני קוק. בין הסלעים, בשלוליות שהותירו מי הגאות, היו מוטלים פינגווינים רבים מכוסים זפת. חלקם שכבו חסרי אונים, כמו הקורמורן המפורסם ממלחמת המפרץ. אחרים, שרק כתמים כיסו את גופם, ניסו להסיר את הזפת. רצנו לעברם, לתפוס רבים ככל האפשר, כדי להעבירם לטיפול. ידיו של רוני התכסו חתכים מדממים מניקורי הפינגווינים. הרגליים והמכנסיים כוסו בגואנו (לשלשת עופות ים) מצחין.

בימים שלאחר מכן, התחיל להגיע אל החוף זרם בלתי פוסק של פינגווינים פגועים. מתנדבים רבים ואנשי רשות שמורות הטבע המקומית סרקו את החופים ואת האיים שלאורך החוף. באיים אחדים המצב היה כה קשה, עד כי נזקקנו לסיוע לוגיסטי. חיל האוויר הדרום־אפריקאי הצטרף למשימה, ומסוק תובלה צבאי נחת על האיים. אנשי הרשות ומתנדבים שהגיעו בסירות לכדו מאות פינגווינים והטיסו אותם למרכז לטיפול בעופות ים פגועים. בתוך שבועיים ממציאת הפינגווין הראשון, ידענו כבר על כאלף פינגווינים שנפגעו. הקינים הנטושים והגוזלים המתים העידו שמספר הנפגעים גדול הרבה יותר. כך, כמעט במקרה, הצטרפנו למבצע גדול, אחד מיני רבים, להצלת הפינגווין האפריקאי הנמצא על סף הכחדה.

בני האדם נגד חמורי הים
הפינגווין האפריקאי (Spheniscus demersus) אנדמי לחופי דרום־אפריקה ונמיביה, והוא היחיד ממיני הפינגווינים שחי שם דרך קבע. פירוש שמו באנגלית – Jackass – הוא חמור, ומקורו בקולות המשונים שהוא משמיע, הדומים להפליא לנעירות חמור.

עד המאה ה־15 חיו פינגווינים במושבות גדולות בכל האיים באיזור, ואחד הגורמים היחידים שהשפיעו על ממדי האוכלוסייה היה אויביה הטבעיים – כרישים וכמה טורפים יבשתיים שהגיעו לאיים, כדוגמת הגחן (Genetta genetta), לוטרת האצבעות (Aonyx capensis) ואטילקס הביצות (Atilax paludinosus). אבל אז בא האדם הלבן ופגע בפינגווינים בכל הדרכים האפשריות כמעט, וזיהום הנפט הוא האחרונה והקטלנית שבהן.

בשנות השמונים של המאה ה־15 עגנה בדרומה של יבשת אפריקה ספינתו של הספן הפורטוגלי דייגו קאו (Diego Cão), ובעקבותיה הגיעו ספינות נוספות. יורדי הים התחילו לאסוף ביצים ולצוד פינגווינים על מנת למלא את מלאי המזון בספינותיהם. איסוף הביצים גרם נזק רב, אך לא איים על קיומו של המין עד תחילת המאה הנוכחית – אז החל איסוף למטרות מסחר. בשנים 1900־1930 נלקחו כ־13 מיליון ביצים מאוכלוסיה כוללת של כמיליון פרטים וחצי. באי דאסן
(Dassen) לבדו נאספו בשנת 1956 כ־99 אלף ביצים ממושבה שמנתה 145 אלף עופות בלבד.

לא רק ביצי הפינגווינים נפלו קורבן לתאוות האדם. על האיים הסמוכים ליבשת הצטברה שכבה של גואנו – לשלשת עופות הים – שהגיעה במקומות אחדים לגובה של כעשרה מטרים. הפינגווינים נהגו לחפור גומות עמוקות בשכבת הגואנו ולקנן בתוכן, והקינים היו מוגנים מפגעי מזג האוויר ומפני טורפים. כבר

לבייבי בלו (baby blue), הפינגווינים הצעירים, נוצות אפורות-כחלחלות. בתהליך ההתבגרות הם יחליפו את נוצותיהם ויעטו את "חליפת הטוקסידו" השחורה-לבנה | צילום: דרור הבלנה

בשלהי המאה ה־19 התחילו בני האדם לחמוס את הגואנו בשל ערכו הכלכלי הרב (יש בו ריכוז גבוה של פוספט וניטרט, המשמשים לצורכי דישון והכנת אבק שרפה). בשנים 1946־1957 הוצאו מהאי סנט קרוי
(St. Croix) לבדו 100 טונות של גואנו. זאת ועוד: כדי למנוע את גלישת הגואנו לים, הקימו הסוחרים חומות אבן נמוכות סביב כמה איים, חסמו בדרך זו את הגישה בפני הפינגווינים והביאו להכחדה מוחלטת של מושבותיהם.
הוצאת הגואנו לא הותירה לפינגווינים אתרי קינון מתאימים, והם התחילו לקנן כשרק סלעים ושיחים נמוכים משמשים להם מחסה. במקרים רבים היו הקינים חשופים לגמרי תחת כיפת השמים. כשהטמפרטורות עולות, נאלצים ההורים לנטוש את הקן ולרדת להתקרר במי האוקיינוס. וכך, בימים חמים במיוחד, נצפו בחלק מהמושבות מאות גוזלים וביצים שהופקרו ונפגעו כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש. בהעדר ההורה, חשופים הגוזלים גם לטורפים שונים, בעיקר שחפים, שקודם לכן השפעתם היתה מזערית.

חיסול הגואנו הביא גם לתחרות קשה עם דוב הים האיוני (Arctocephalus pusillus) על מקומות קינון ומחיה. במקביל לירידה במספר הפינגווינים, עלה מספרם של דובי הים מ־905 אלף פרטים ב־1970 ליותר ממיליון וחצי כיום. כתוצאה מתחרות זו נטשו הפינגווינים מושבות ותיקות, כדוגמת אי הפינגווינים שלחופי נמיביה, ובכמה מקרים אף נצפו דובי ים טורפים פינגווינים.

בכך לא תמו נזקי האדם לפינגווין האפריקאי. התיישבות בכמה איים צמצמה עוד יותר את מאגר אתרי הקינון של המין. האתר המוכר ביותר הוא האי רובן (Robben), ששימש בית כלא לאסירים פוליטיים בתקופת האפרטהייד, ובו שהה תקופה ארוכה גם נלסון מנדלה. מושבת הפינגווינים באי, שהיתה ידועה כבר משנת 1607, נכחדה לחלוטין, ורק בשנת 1983 שבו הפינגווינים לקנן שם. אגב, כבר בשנת 1647 הבין מושל האיזור, ואן ריבק, שהמושבה עלולה להיכחד כתוצאה מאיסוף הביצים ומהציד, ואסר קיום פעולות אלה בצו, במה שהיתה כנראה פעולת שמירת הטבע הראשונה באפריקה.

פינגווין על סף הכחדה
כל הסיבות האלה הביאו לצניחה דמוגרפית אדירה של אוכלוסיית הפינגווין האפריקאי: מ־1.2 מיליון פרטים ב־1930 ל־600 אלף באמצע שנות החמישים ול־230 אלף בלבד בסוף שנות השבעים. מ־35 המושבות, שהיו באיים הסמוכים ליבשת, נותרו בשנות השבעים 23 בלבד. ואם לא די בכך, בשנות השבעים התחיל לגבות מחיר גבוה גורם חדש, אולי הנורא מכולם – זיהום הנפט.

מכליות נפט רבות עוברות ליד חופי דרום־אפריקה, בדרכן מהמזרח התיכון ליעדיהן באירופה ובאמריקה. בשל תקלות שונות ושטיפה לא חוקית של המכלים, זורמות מדי שנה כמויות נפט אדירות למימי החופים של

פינגווינים בקייפטאון. הפינגווין האפריקאי אנדמי לחופי דרום-אפריקה ונמיביה. מקור הכינוי שלו – "חמור הים" – בקולות המשונים שהוא משמיע, הדומים להפליא לנעירות חמור
צילום: אייל ברטוב

דרום־אפריקה. הנפט פוגם ביכולת הבידוד של נוצות הפינגווין וגורם למוות מקור. בגלל הפגיעה בנוצותיהם, לא נכנסים רבים מהפינגווינים למים וגוועים משום כך ברעב, אחרים מנסים לנקות את עצמם מהנפט שדבק בהם ומתים מהרעלה. בשנת 1986 טבעו בחופי דרום־אפריקה שתי מכליות, ודליפת הנפט מהן גרמה למותם של כ־25 אלף פינגווינים. באוקטובר 1993 טבעה האונייה
"Traweler Afrikaner", ביוני 1994 שקעה למצולות המכלית הסינית "Apollo Sea" ובאוגוסט 1995 החל זיהום ים נוסף, שמקורו עדיין לא ידוע.

סדרת זיהומי הים הביאה לפגיעה בעשרות אלפי פינגווינים ומושבות רבות הגיעו לסף הכחדה. דיג לא מבוקר (ובמקרים רבים, לא חוקי) הגביר עוד יותר את מצוקת הפינגווינים, ומכת מוות נוספת גרם בעשור האחרון נגיף ה"ניו־קאסל", שהועבר ככל הנראה על ידי עופות בית.

תוך 60 שנה, קרסה אוכלוסיית הפינגווין האפריקאי ב־90 אחוזים – מ־1.2 מיליון פרטים ב־1930 לכ־160 אלף בימינו. והסכנה לא חלפה: כ־40 אחוזים מהפינגווינים מתרכזים בחופי מפרץ אלגואה (Alagoa), סמוך לעיר הגדולה פורט אליזבת (Port Elizabeth), הנמצאת במסלולן של מכליות נפט אשר מקיפות את הכף. לדעת מומחים, די בתאונה אחת שתתרחש במפרץ כדי להביא להשמדתו המוחלטת של הפינגווין האפריקאי. לא פלא, אם כך, שמין זה נכלל ברשימה האדומה של אמנת סייטס המפרטת את המינים העומדים בפני איום הכחדה.

ברוכים הבאים לבית החולים
את נפגעי הזיהום של 1995 הבאנו למרכז לטיפול בעופות ים שבקייפטאון 
(Cape Town). אשה מבוגרת קיבלה את פנינו, וללא גינונים מיותרים ביקשה מאיתנו לפרוק את הארגזים ולסייע לה להכניס את הפינגווינים מכוסי הזפת לבניין. הסתובבו שם עשרות אנשים, לבושים סינורים צהובים. כמה מהם סיבנו עופות פגועים, אחרים שטפו אותם בצינורות שירדו מהתקרה והצמידו לכנפיהם תוויות פלסטיק לבנות. הפינגווינים שהבאנו נשלפו בזה אחר זה מקופסאות הקרטון. ידיים מכוסות בכפפות גומי אחזו בהם, ובזמן שאחד העובדים הכניס למקורם צינורית ובה חומר נגד הרעלה, הזריק אחר נוזלים ותרופות בהתאם

דוב הים האיוני, המתחרה של הפינגווין האפריקאי על מקומות קינון ומחיה
צילום: דרור הבלנה

לפגיעה. לאחר קבלת עזרה ראשונה, פוזרו הפינגווינים למחלקות השונות לפי מצבם: החלשים נשלחו להשגחה מיוחדת; החלשים פחות – לחצר.

בחצר היו מכלאות עם בריכות מים, שבהן התרוצצו מאות פינגווינים אשר הגיעו בשבוע האחרון. פנסיונרית שניקתה את אחד הכלובים סיפרה לנו כי הפינגווינים במכלאה זו כבר סיימו את תקופת ההחלמה, וכעת ממתינים שכסות הנוצות אשר נפגעה על ידי הנפט תשוקם, ויהיה אפשר להחזיר את החבורה העליזה למימי האוקיינוס.

מאז הקמת המרכז ב־1968 טופלו בו יותר מ־15 אלף עופות. בתחילה היו אחוזי ההצלחה נמוכים, אך עם צבירת הניסיון והידע הגיעו במרכז להצלחה של כ־80 אחוזים בהצלת העופות הפגועים. עובד שם צוות קטן בלבד של אנשי מקצוע מיומנים, אך הוא נעזר במאות מתנדבים.

בעת זיהום הנפט באוגוסט 1995, כרעו עובדי המרכז תחת לחץ העבודה. העיתונות המקומית הזדרזה לסייע ופרסמה קריאות נרגשות לעזרה. למחרת הפרסום, המתינו עשרות מתנדבים בפתח המרכז. בשל המרחקים הגדולים בין המושבות, פיתחו המתנדבים, הנמצאים בקשר טלפוני קבוע, מערכת הסעות משומנת היטב, והם מעבירים עופות פגועים מעיר אחת לשנייה עד הגיעם למרכז הטיפול. וגם המשטרה המקומית מסייעת: כאשר נכנסנו לתחנת המשטרה ובידינו ארגזים מלאי פינגווינים, מיהרה היומנאית להזעיק מתנדבים פנויים שיסיעו את העופות הפגועים.

המטרה: שימור הפינגווין האפריקאי
מאז הקמת המרכז, ובמקביל לטיפול בעופות שנפגעו, פועלות הרשויות לשמירת הטבע בדרום־אפריקה ובנמיביה גם לשימור הפינגווין האפריקאי.

ב־1968 נאסר על פי חוק לאסוף ביצי פינגווין וב־1980 נאסר איסוף הגואנו. חוקים ותקנות שונים אוסרים באופן מוחלט כל פגיעה בפינגווינים. במאמץ האכיפה נוטלים חלק פקחים ומתנדבים רבים, ואדם המורשע בפגיעה במין זה משלם קנס גבוה. כל מושבות הפינגווינים, למעט זו שבסימונס טאון (ראו מסגרת), מוכרזות כאתרי טבע שמורים או נכללות במסגרת שמורות טבע גדולות יותר.

במקביל להגנה על הפינגווינים, נעשים מאמצים גדולים כדי לשפר את תנאי הסביבה שבה הם חיים: בדרום־אפריקה נערכים מחקרים לניטור וממשק בדגה ו

מושבה של דובי ים איוניים, צילום אוויר מעל קייפטאון. במקביל לירידה במספר הפינגווינים, עלה מספר דובי הים
מ-905 אלף פרטים ב-1970 ליותר ממיליון וחצי כיום. בשל התחרות, נטשו הפינגווינים מושבות ותיקות
צילום: אייל ברטוב

הוטלו הגבלות על דיג, משמר החופים הדרום־אפריקאי אוכף את האיסור על דיג לא חוקי, הוקמו צוותים לטיפול מיידי בזיהומי ים והוגברו הפיקוח והאכיפה על מזהמי ים. בנמיביה אף התחילו בדילול שנתי של דובי הים, אך יש הטוענים כי הפעולה נעשית משיקולים מסחריים ולא על בסיס מדעי.

בנוסף, נוקטות הרשויות סדרה של פעולות המתערבות לכאורה באורח החיים הטבעי של הפינגווין, אך המטרה קדושה: לאפשר תנאים טובים יותר להתאוששות אוכלוסיית הפינגווינים עד ליציאתה מהמשבר. ברוב מושבות הפינגווינים פיזרו מחסי בטון המאפשרים אתרי קינון מוגנים, כתחליף לשכבת הגואנו.

ליד העיירה סוואקופמונד
(Swakopmund) בנמיביה אף הגדילו לעשות ובנו אי מלאכותי, במטרה למשוך אליו עופות ימיים שונים כדי שילשלשו עליו. את הגואנו מעבירים במסוע מיוחד ליבשת, לשמחתם של הפינגווינים המקננים. באי מרקורי (Mercury), שלחופי נמיביה, גירשה רשות שמורות הטבע המקומית את דובי הים, ואוכלוסיית הפינגווינים אכן התאוששה ומונה כיום כ־3,000 זוגות מקננים. באי דאסן מסלקים הפקחים את חתולי הבית שהתרבו ופגעו בפינגווינים, וכדי למנוע התפשטות מגפות, מרססים מהאוויר, כפי שמקובל בלולים מסחריים. ועדיין, למרות המאמצים, נשקפת סכנת הכחדה למין זה. די בזיהום ים גדול אחד, וכל שיישאר לנו מהפינגווין האפריקאי במאה ה־21 הם זכרונות בלבד.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

הרצאת וידאו: דרום אפריקה - יופי ועוצמה

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    כתבות מדרום אפריקה

    מירוץ הסרדינים – ההצגה הכי טובה בטבע
    מירוץ הסרדינים – ההצגה הכי טובה בטבע

    בכל שנה, בין החודשים יוני לאוגוסט, מתרחשת אחת הנדידות הגדולות והמרשימות ביותר בעולם הטבע – נדידת הסרדינים, שמושכת אליה אלפי בעלי חיים רעבתנים לסעודה חגיגית ופרועה, ללא חוקים ועם ים של הפתעות. ובכל שנה, צוללים אוהבי טבע מושבעים ...

    לשחות עם לווייתנים בדרום אפריקה
    לשחות עם לווייתנים בדרום אפריקה

    חוויה רודפת חוויה במהלך שייט בזמן נדידת הסרדינים בחוף הפראי בדרום אפריקה: קבוצות של דולפינים דוחפים את הסרדינים לכדורי ענק, עופות ימיים מצטרפים לחגיגה וכך גם הכרישים. אבל שיא השיאים הוא מפגש מתחת למים, במרחק נגיעה, עם לווייתנים ...

    טיפים לדרום אפריקה
    טיפים לדרום אפריקה

    אילו דברים כדאי לקנות בדרום אפריקה, כמה טיפ נהוג להשאיר במסעדות, מהם אמצעי התחבורה המומלצים, איפה תמצאו סופרמרקטים כשרים - אספנו הרבה טיפים חשובים שישדרגו את ההנאה שלכם מהטיול בדרום אפריקה