פארק אדמית נמצא ברמת אדמית שממנה נשקפים הנופים ההרריים של הגליל המערבי ומפרץ חיפה. האזור מאופיין בנוף פראי של מצוקי נחל בצת ונחת נמר. יש כאן חניונים ובהם שולחנות פיקניק, מי שתייה ושירותים. בפארק ניטעו עצי בוסתן ועצי יער, סומנו מסלולי טיול ונקבעו נקודות תצפית – כל מה שצריך לבילוי נעים בחיק הטבע. רמת אדמית היא חלק מרכס ראש הנקרה, במערבו של הגליל העליון. הרמה מתנשאת כ – 400 מטרים מעל פני הים. העתק (שבר גיאולוגי) הרים את הרמה מצד דרום ודרום-ומזרח, תוך כדי יצירת מדרונות זקופים, הניצבים כקיר מעל לנחל בצת. לעומת זאת, כלפי צפון, רמת אדמית משתפלת במתינות. רמת אדמית מסתיימת במערבה ב"חרטום" תלול, ששני נחלים עמוקים מנתקים אותו מסביבתו: במערב – הגיא העמוק של נחל נמר ובמזרח – נחל בצת, מהנחלים הארוכים בגליל. הסלע הבונה את רמת אדמית הוא בעיקרו דולומיט – סלע קשה וסדוק. המשקעים הרבים היורדים באזור, כ – 750 מ"מ בשנה בממוצע, ממסים את הסלעים, יוצרים בהם מערות רבות ואזורים טרשיים. בחלק מהמערות, דוגמת מערת נמר, יש נטיפים וזקיפים. חורבת אדמית אמנם לא נחפרה, אך ממצאי החרסים במקום מעידים על רצף התיישבות שראשיתו בתקופת הברונזה הקדומה ואחריתו בתקופה העות'מאנית. מסביב לחורבה נמצאו שרידים חצובים של גיתות ובתי בד. במעגל החיצון של הפארק נטועים עצים מחטניים ועצי חורש ים תיכוני. במדרון המערבי ניטעה חלקה גדולה של עצי ארז, רובם עצי ארז אטלנטי. מוצאו של הארז האטלנטי הוא בהרי האטלס שבצפון אפריקה, אך מסתבר כי העץ מתאקלם היטב בהרי הגליל. פה ושם ניטעו בחלקה גם עצי ארז לבנון וארז הימלאי. בפארק אדמית מצאו מקלט ובית גם עצי חורש גדולים שהיו בסכנת כריתה. עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית ועצי חרוב, שנמצאו בסכנה בגלל סלילת כביש חדש או הרחבת יישוב, הועתקו על ידי קק"ל לאתרם החדש בפארק והם נראים עתה כמו בני בית לכל דבר. דרך הנוף דרך הנוף ממשיכה בהקפת חורבת אדמית מדרום ומגיעה לחניון הקרוי "חניונוף", בשל חלון הנוף הרחב הנראה ממנו. בחניון – שולחנות עם נגישות לנכים, מי שתייה ושירותים ביולוגיים. בקצה המערבי של החניון נמצאת נקודת תצפית המשקיפה אל המרחב שבין רכס הסולם והכרמל. מכאן יוצאים שני שבילים מעגליים, החוזרים לחניון. שביל אחד מוליך למערת הקשת, השוכנת במרחק של חמש דקות הליכה מהחניון; השביל השני מטפס לחורבת אדמית דרך חלקת הארזים וצמחי התבלין, ואחר כך שב בחזרה לנקודת המוצא. אפשר לחזור מיד לחניון, אך אנו ממליצים על המשך המסלול. מהמערה צועדים מזרחה על שפת המצוק, בהתאם לסימון השבילים האדום ומגיעים לאחר כ-200 מטרים למצפור אמיר (לזכרו של סא"ל אמיר מיטל, מפקד סיירת גולני שנהרג בדצמבר 1988 בפשיטה על יעדי מחבלים בלבנון). מכאן נפרשים נופי הגליל העליון ממישור החוף ועד גוש הרי מירון. מבט למטה, מראש המצוק, המתנשא 150 מטרים מעל לעמק של נחל בצת, בתוספת כמויות בלתי מבוקרות של אוויר צח, עלול לגרום לסחרחורת קלה למי שאינו מורגל בכגון אלה. השביל ממשיך מזרחה על דרגש סלע גדול ומגיע למעבר נוסף בגדר. עוברים בפתח ומטפסים בגרם מדרגות אבן, המוליך בחזרה לרחבת החניה. מכאן נמשיך למצפור הצפוני, המשקיף על הגבול בין לבנון וישראל. אחר כך נצעד דרומה, לליבה של חורבת אדמית, בין שרידי בתי אבן ועצי תאנה גדולים. יערני קק"ל מנסים להציל את עצי התאנה המרשימים ממזיק בשם נובר התאנה, שזחליו נוברים בגזעים ובענפים הראשיים של העצים וגורמים להם נזקים קשים. בצדה המערבי של החורבה נמצאת נקודת תצפית נוספת. הספסלים שבצל עץ אורן גדול נותנים לנו הזדמנות לשבת בנחת וליהנות מהמראות. בטרם נרד דרך חלקות הבוסתנים אל ה"חניונוף", שם מסתיים המסלול, נעבור דרך המצפור הדרומי, המעניק תמונה רחבה של הרי הגליל, מהר מירון ועד חוף הים. איך מגיעים?
|