חמש בבוקר בעיירה וֶרְפֶן שבחבל זלצבורג. מולי אמור לעמוד אחד המבצרים המרשימים באוסטריה, מתנשא מעל העמק כולו. בפועל אני רואה ערפל. לא ערפל רומנטי שמרחף בין העצים, אלא קיר לבן שבלע את הטירה, את העיירה ואת ההר שעליו היא יושבת. שני עצים בודדים מציצים ממנו, וזהו.
מבצר Hohenwerfen המרשים, באחד הרגעים הבודדים בהם הערפילים התפזרו
לקריאה נוספת:
צלמים עם ניסיון במצבים כאלה יודעים שסבלנות משתלמת. עשרים דקות אחר כך נפתח לרגע חלון בעננים והטירה מופיעה. אני מצלם. ואז החלון נסגר מהר כפי שהוא נפתח. עוד עשר דקות, עוד חלון, עוד כמה פריימים מדויקים ומרהיבים. ב-7:45 אני כבר בדרך חזרה למלון, ובשמונה וחצי אני יושב לארוחת בוקר עם אשתי ושתי בנותיי, אחת בת כמעט שלוש והשניה בת חודשיים שרק התעוררו ביקיצה טבעית. אני עייף אך מרוצה עד השמיים מהצילומים. הן מאושרות שמתחיל להן עוד יום טיול כיפי בין הנופים המרהיבים של האלפים האוסטריים.
זהו יום טיפוסי בטיול שלנו לאוסטריה שמציג היטב את הדיסוננס שכל הורה עם תחביב הצילום התובעני מכיר: מה עושים כשהעיסוק בדבר שאתה הכי אוהב מתנגש חזיתית עם זמן האיכות עם המשפחה.
סלפי משפחתי במסלול המתצפת על סנט גילגן
יצאנו בסוף אוגוסט לטיול משפחתי באוסטריה – אני, מיכל אשתי, מיה הפעוטה ואווה התינוקת. זה היה טיול משפחתי לכל דבר, מלא בפעילויות ואטרקציות שמותאמות לילדים כמו כפפה ליד. ועם זאת, חזרתי עם תיק עבודות מגוון שאני מאד גאה בו, ובלי אף ריב אחד על זה בסגנון "נו, כמה עוד אפשר לצלם את הנוף הזה" או "אתה לא רואה שהילדה רעבה, אז מה אתה תוקע כאן את החצובה"? לא בגלל שאני צדיק, אלא בגלל תובנה אחת פשוטה שלשמחתי השכלתי להבין עוד לפני שיצאנו לטיול.
במאמר הזה אספר לכם מה בדיוק הייתה התובנה הזו ואיך היא עבדה בשטח, אילו מסלולים ואטרקציות באזור זלצבורג באמת מתאימים למשפחה עם עגלה ותינוקת, ואילו החלטות לוגיסטיות קטנות חסכו לנו הרבה עצבים. ואספר לכם גם על מה שלא הלך – כי לצד ההצלחות היו גם פספוסים ואכזבות.
מי צריך לישון כשהזריחה כל כך יפה?
התובנה היא זו: הצילום והמשפחה לא מתחרים על אותן שעות.
זריחה באלפים באוגוסט היא בסביבות 6:00 וכפי שכל מי שמצלם יודע – רוב הקסם קורה בשעת הזהב – קרוב לזריחה, בה האור הנמוך של השמש נצבע בצבעי זהוב-אדמדם יפהיפיים. אחרי יום טיול ארוך, שתי ילדות קטנות ואשתי שמניקה כל שעתיים-שלוש לא קמות לפני 8:30.
זריחה באגם Fuschlsee
יש שם חלון הזדמנויות של שעתיים וחצי שממילא היה "מתבזבז" על שינה, ואם אתה מוכן לשלם עליו מחיר במטבע של עייפות, הוא שלך במלואו. מתוך שמונה בקרים שהיו לנו בטיול – יצאתי לצלם שש פעמים, ללוקיישנים שבחרתי בקפידה ותכננתי מבעוד מועד כדי להיות יעיל וממוקד. תמיד חזרתי לפני התארגנות הבוקר וארוחת הבוקר במלון, בול בזמן להתחבר לזרימה של הטיול המשפחתי.
אשתי כתבה על זה באחד מהסיכומים היומיים שלה משפט שאני חושב עליו מאז: "ויק יצא הבוקר לזריחה לצלם ואנחנו הבנות השלמנו שעות שינה – הסידור המושלם". זה לא ויתור של אף צד. זו פשוט חלוקה נכונה של היממה בהתאם לרצונות שלנו.
"השעה הכחולה" היא זמן מעולה לצילומי אוירה שמשתלבות היטב עם תאורה מלאכותית של תנועת הרכבים בכביש עוקף את עיירת Werfen.
הכלל היחיד שהיה לי חשוב להקפיד עליו – לוקיישן אחד או שניים גג בכל בוקר, במרחק נסיעה לא יותר מ-25-20 דקות מהמלון. לשמחתי, באלפים האוסטריים יש שפע של יעדים כאלה. ברגע שמנסים לדחוס יותר מקומות ומתפזרים לאזורים רחבים יותר, עוברים למוד "לעשות ווי על כמה שיותר", מפספסים את הצילומים וגם חוזרים באיחור.
אגם Jagersee. זריחה צבעונית לא הייתה ביום הסגרירי אבל המחזה הדרמטי לצד הסירות הצבעוניות היה יותר מדי יפה ולא יכלתי שלא לצלם אותן
אגם Jagersee בזריחה. הערפילים שמכסים את ההרים כמעט בכל מקום בשעות הבוקר הם מצרך נדיר לצלמי הנוף, והאלפים האוסטריים מייצרים אותם בשפע רב
לוקיישן אחד – אינספור זוויות צילום
שתי הזריחות שלא יצאתי אליהן
בשני בקרים החלטתי לא לצאת. באמצע הטיול, אחרי כמה זריחות וימי טיול ארוכים ברצף וביום התשיעי, יום לפני נסיעת הלילה לשדה התעופה במינכן. זו הייתה ההחלטה הכי קשה בטיול כצלם ובדיעבד הכי נכונה כאבא לשתי בנות קטנות. צלם עייף מדי מצלם רע, והורה עייף אף גרוע יותר מכך. מה שמחזיק את השיטה המשלבת בין הצילום לבין המשפחה זה לא המשמעת לקום לזריחה, אלא בדיוק ההיפך – הכנות להגיד "היום לא". גם אני בן אדם שרוצה להרגיש רענן וחיוני, גם עבור עצמי וגם עבור המשפחה. אם אתם יוצאים כל בוקר בלי יוצא מן הכלל, אתם לא גיבורים שמשלבים בין צילום לחוויה המשפחתית – אתם דוחפים בכוח, ו"ראש בקיר" בדרך כלל מוביל לתוצאות לא טובות.
טיול עם תינוק – לא מה שחשבתם
עכשיו לחלק שהפתיע אותנו בכל הטיול, ואם אתם מתלבטים אם לטוס עם תינוק – תקראו אותו פעמיים. אווה בת החודשיים כמעט ולא הופיעה ברשימת האתגרים שלנו. היא ישנה בעגלה לאורך רוב המסלולים והחוויות, אכלה מדי פעם, לפרקים הייתה ערה וחייכנית, מה שהפך את הטיול לעוד יותר ייחודי, ואז חזרה לישון. מי שהצריכה את מירב תשומת הלב הייתה דווקא מיה הגדולה. היא רצתה לרוץ, להשתולל, לשחק, לעצור כשצריך ללכת, ללכת דווקא כשצריך לחכות לאיזו התרחשות. היא בוגרת מאד לגילה, וכיף גדול לטייל איתה, אבל הציפייה שלנו הייתה הפוכה לגמרי.
אי שם באמצע המסלול המשפחתי בשביל החוויות של פלורי. מיה עוזרת להניע את העגלה של אווה קדימה
ההשלכה המעשית על הטיול, שלשמחתנו השכלנו ליישם בזמן אמת, היא בבחירת המסלולים. חיפשנו כאלה שניתן לעבור גם עם עגלה, שיש בהם פעילויות לילדים, אבל גם כאלה שעוברים בנופים יפים, שגם המבוגרים יהנו.
רגע נדיר בטיול עם שתי הבנות שלנו מחוץ לעגלה
לא הכל היה מושלם
אני לא רוצה למכור לכם סיפור שכולו הצליח. היו פספוסים, וכצלם הם עדיין צורבים לי. הכואב מכולם היה באחת הזריחות המרשימות מכולן, שאין לי אפילו פריים אחד ממנו. תכננתי בוקר צילומים באזור סנט גילגן, ובזמן מרדף אחרי עוד לוקיישן ונסיעה חפוזה בחיפוש אחר הנקודה המדויקת לצילומים, העננים והשמיים התמלאו באדום בוער, בהתפוצצות של הזריחה הכי יפה של הטיול. ראיתי אותה מהחלון של הרכב במקום שלא היה ראוי לצילום, עם פה פעור ולב כואב. הסיבה לא הייתה הילדות ולא העייפות – היא הייתה תכנון לקוי שלי, וטעות של "הסנדלר היחף" שגרמה לי לחפש נקודת צילום אחת יותר מדי. האירוניה היא שדווקא אישתי, שקמה בדיוק באותו הרגע להנקה, צילמה את הזריחה מהמרפסת של המלון.
מבט מהחלון לעבר עיירת סנט גילגן, במהלך הזריחה הכי יפה של הטיול. צילום: מיכל הרטשטיין עם הטלפון
הפספוס השני היה אגם גוסאו (Gosausee). הגענו לשם בצהריים, בשמש גבוהה וקשה, בדיוק התנאים ההפוכים למה שצלמים מחפשים, אבל בדיוק הזמן שבו מטיילים כמשפחה. יצאתי משם עם פריים אחד בלבד, וגם הוא לא נכנס לנבחרת של הטיול. זה מקום שאני יודע בוודאות שאחזור אליו, בזריחה, כשהאור נוגע בפסגות ועדיין יש ערפילי בוקר על המים.
הוויתור השלישי היה שיטתי ולא חד פעמי. במהלך הטיול נתקלנו בעוד לוקיישנים מדהימים לצילום בשקיעה ובשעה הכחולה, וכמעט לכולם לא חזרתי. השעות האלה הן בדיוק זמן ההתארגנות אחרי יום טיול, ארוחת הערב וזמן האיכות עם הבנות. ויתור שהיה קשה לי לעשות כצלם, והכי קל בעולם לעשות כאבא.
טוב נו, בכל זאת הייתה חריגה אחת, של הפריים האייקוני בעיירת הלשטאט הפופולרית, שצולם בגיחה קצרה ללוקיישן בזמן ארוחת הערב באחת המסעדות הקרובות
אטרקציות ומסלולים מומלצים לטיול עם ילדים באוסטריה
האלפים האוסטריים וחבל זלצבורג מותאמים בצורה מופלאה לא רק לטיולי צילום אלא בעיקר לטיולי משפחות בתקופת הקיץ, עם שפע של מסלולי טבע עם אטרקציות לילדים בכל טווחי הגילאים. קצרה היריעה לכתוב על כולם במאמר הזה, אבל כאן אציין את אלו שביקרנו בהם בעצמנו (ונהנינו מאד). בכולם אפשר לטייל בכיף מספר שעות, ובכולם יש שילוב מושלם בין טבע ונופים למבוגרים לבין גני שעשועים והפעלות לילדים.
שביל החוויות של פלורי (Flori's Erlebnispfad)
מסלול מעגלי נוח מול נופי חבל זלצבורג, עם בקתת מחבואים, נדנדות ואומגה לאורכו. יש כמה אבנים ובאמפים שטיפה הקשו על ההליכה עם שתי עגלות, אבל זה לא הפריע בשום צורה לחווית הטיול המשפחתי. כדאי להגיע למסלול ביום שמשי ולא גשום, כדי לא להסתבך עם הליכה בבוץ.
מיה הקטנה בצילום פורטרט משעשע באחד המתקנים הכיפיים באמצע השביל
מתקן רפסודה באמצע המסלול
פארק החיות והפנאי באונטרטאוארן (Untertauern Leisure & Wildlife Park)
פארק פתוח בין ההרים, ואחת ההפתעות הגדולות של הטיול. יש בו המון מתקנים מיוחדים לילדים, ולצידם חיות שמסתובבות חופשי – איילים, אלפקות, כבשים, ברווזים, סוסים וחמורים. לחלקן אפשר להתקרב ואפילו להאכיל, וכל זה קורה בתוך נוף מהמם. יעד פופולרי מאד למשפחות באזור זלצבורג, ובצדק.
ממתינים שהארנב יצא מהבית הקטן שבנו לו בפארק
צבי במרחק צילום נוח במתחם החיות
אגם בלונטאוזה (Bluntausee)
נמצא דרומית לזלצבורג, באזור מפל Gollinger המוכר. המפל הוא האטרקציה המרכזית של האזור, אבל אינו מותאם לעגלות. אם אתם יכולים ללכת וקצת אתגר לא מפחיד אתכם, ובמיוחד אם בא לכם לצלם את זרימת המים המרשימה – לכו גם למפל. אבל אם בא לכם משהו קליל יותר, או שאתם מטיילים עם ילדים קטנים – זאת אופציה מושלמת עבורכם. כחצי שעה של הליכה קלה ביער קסום תוביל אתכם לאגם יפהפה בצבע טורקיז. מקום מצוין לעצור, לנשנש ולנוח, וגם אחד היפים שצילמתי בטיול.
צבעי טורקיז משגעים באגם בלונטאוזה
רגע של מנוחה באגם
הרכס Zwölferhorn מעל העיירה סנט גילגן (St. Gilgen)
מסלול נוח לכל המשפחה, עם נופים מרהיבים של 360 מעלות על כמה מהאגמים היפים של האזור, ומגוון מתקנים לילדים לאורך המסלול. הקשוחים יכולים ללכת במסלול של כ-10 ק"מ, ברובו בעלייה ממרכז סנט גילגן, אבל האופציה המושלמת למשפחות היא הרכבל שיוצא ממש מתוך סנט גילגן ישירות לתחילת המסלול האלפיני.
הנוף המרהיב ממש בנקודת הפתיחה של המסלול בירידה מהרכבל
פארק גייסטרברג (Geisterberg) הידוע גם כ"הר הרוחות"
זהו פארק טבע והרפתקאות פופולרי למשפחות ולילדים השוכן על פסגת הר בגובה 1,800 מטרים סמוך לעיירה סנט יוהאן אם פונגאו (St. Johann im Pongau). המסלול יפהפה, וכולל מספר רב של מתקני שעשועים לאורך המסלול. הוא נמצא ברובו בעלייה, ומי שמגיע עם עגלה ותינוק כדאי שיידע את זה מראש. יש שם אוטובוס-טרקטור שמעלה לנקודה העליונה, ומשם הכל בירידה. זה שינה לנו את היום.
ככה באמצע המסלול, נדנדה כיפית לכל המשפחה
אגם גוסאו (Gosausee)
טיול מושלם מסביב לאגם, מותאם למשפחות עם עגלות, מול אחד הנופים האייקוניים של האזור. ההמלצה החמה שלי היא להגיע קרוב לזריחה – גם כדי להרוויח אור מרהיב וערפילי בוקר על המים, וגם כי בשעות הצהריים המקום עמוס והחניה יכולה להיות רחוקה. אנחנו הגענו בצהריים, וזה היה אחד הוויתורים שלי כצלם, אבל רווח גדול למשפחה.
הפריים היחיד שצילמתי באגם גוסאו
ארמון הלברון (Hellbrunn Palace) בזלצבורג
ארמון היסטורי עם גנים יפים, שהאטרקציה שלו היא מזרקות ההפתעה. הסיור מלווה במזרקות שמתיזות מים על המבקרים ובעיקר על הילדים, שאוהבים להשתולל בדיוק ברגע הנכון. אטרקציה שקל מאד לשלב בחצי יום, ואם מזג האוויר חם – היא בדיוק מה שצריך.
ארמון הלברון והמזרקות המפתיעות
מיה באחד מרגעי השיא בטיול, מופתעת ע"י המזרקה והמים הקרירים. לא נראה שזה מפריע לה במיוחד.
הלשטאט (Hallstatt)
העיירה האייקונית שכולם מכירים מהתמונות. אנחנו הגענו ביום שני אחר הצהריים, וזו הייתה החלטה מודעת – סוף השבוע תמיד עמוס בצורה לא סבירה ודווקא היום שאחרי הרבה יותר רגוע ומזמין. אחרי הצהריים זה זמן הגעה מעולה כי רוב התיירים כבר מיצו את המקום והלוקיישן האייקוני לצילומי שקיעה הרבה יותר מרווח. שימו לב שביום שני חלק מהמסעדות סגורות, אבל תמיד יש מספיק מסעדות פתוחות כדי לא להישאר רעבים.
תצפית מרהיבה בהלשטאט בשקיעה שצובעת את ההרים שברקע ומייצרת תפאורה נהדרת לספוט האייקוני
באד אישל (Bad Ischl)
עיירה ציורית ותיירותית עם בתים צבעוניים, פארקים מרשימים, מסעדות ובתי קפה מעולים. זה היעד המושלם ליום סגרירי, או פשוט לכמה שעות של הפוגה מטיול עמוס. במקרה שלנו זה היה בדיוק זה – יום גשום שבו התחבאנו בבתי קפה שכונתיים והאטנו את הקצב.
מיה מתצפתת על מבנה ה-Kaiservilla – אחוזת הקיץ המפורסמת של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף והקיסרית אליזבת ("סיסי"). צילום עם הטלפון.
היום שנזכור לעד
במסלול ב"הר הרוחות" בגייסטרברג, אחרי התחלה מדהימה של יום הטיול, מזג האוויר החמים והנעים התהפך והתחיל לפתע מבול, משהו שיכול לקרות בהרים הגבוהים באלפים. היינו בחלקו העליון של המסלול, עם שתי עגלות, תינוקת ופעוטה. אמנם התחבאנו בבקתה החמימה, אבל הדרך חזרה הייתה באוויר הפתוח, סיכוי של 100% להירטב. פעם, כזוג, היינו יוצאים לדרך גם בגשם, בלי לחשוב פעמיים. עם שתי הבנות שלנו זה כבר סיפור אחר.
למרות הסיכון, בהפוגה הראשונה החלטנו לרדת בגשם הקל, כי היינו עלולים לפספס את הרכבל האחרון למטה. נרטבנו, היה קר, והמצלמה נשארה בתיק כל הדרך. אווה ישנה בעגלה עם כיסוי גשם מעולה. מיה הלכה בגשם עם שכמיה חמודה, שיחקה ורצה והתנהלה כמו אלופה (ליתר דיוק, היא עברה מהר מאד לידיים של אבא, אבל אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם).
בסוף, הסיפור ההירואי הזה נגמר בטוב, עם הרבה צחוקים ואווירה טובה, והפך להיות אחד הימים הכי מגבשים של הטיול, למרות שאין לי ממנו אף פריים, למעט הסרטון הזה.
ואלה אולי שני הלקחים הכי חשובים מהטיול שלנו: גם חוויות שנראות כשליליות יכולות להפוך לחוויה מקרבת ולזיכרון נעים, וגם אם הזיכרון הזה לא מונצח באף פריים, זה ממש בסדר. אם הייתי מצלם את הרגעים האלה, לא הייתי נוכח עם המשפחה שלי במאה אחוז. זו בדיוק הסיבה שהתעוררתי בכל בוקר לצלם בזריחה – כדי ששאר היום יוקדש לנוכחות מלאה עם המשפחה שלי.
עוד מבט על טירת Hohenwerfen מהזריחה הראשונה בטיול
טיפים ותובנות לטיול מוצלח
אם אתם מתכננים משהו דומה, אלה שבע התובנות שלי מהטיול הזה:
- הביאו כסאות בטיחות מהבית. נכון – זה מסורבל למעברים בנמל התעופה וזה תופס מקום, אבל זה עדיף על כסאות הבטיחות שחברות השכרת הרכב מספקות, שהם פחות נוחים ופחות בטיחותיים, ויכול לחסוך לכם הרבה זמן וויכוחים מיותרים עם נציגי חברת ההשכרה.
- אם תרצו לצלם בזריחות, חקרו את הלוקיישן היטב לפני יום הצילומים – חפשו תמונות להשראה, נסו להבין איך בדיוק מגיעים אליהן, איפה חונים, מהן השעות המומלצות ומהו מזג האוויר הצפוי באזור.
- לא יותר מ-2-1 לוקיישנים קרובים לצילום בכל בוקר. חזרה לפני ארוחת הבוקר היא לא המלצה, היא התנאי שמחזיק את כל החיבור והחוויה המשפחתית בטיול.
- בטיולים עם המשפחה – בחרו מסלולים נגישים לעגלות שמשולבים באטרקציות לילדים, כך שכל בני המשפחה יוכלו ליהנות.
- אל תוותרו על פאוור נאפ – עשרים דקות של מנוחה/נמנום בחניה באמצע היום. עשרים הדקות בהן נחנו כולנו (במיוחד אני, אחרי שהתעוררתי בזריחה) לפני שהמשכנו בטיול צילו לנו את שעות אחר הצהריים.
- במלונות – הזמינו חצי פנסיון. הארוחות הקבועות הן העוגן של היום עם ילדים קטנים.
- הרשו לעצמכם להניח את המצלמה ולתת 100% למשפחה. לפעמים זה יהיה לוותר על מסלול, לפעמים על זריחה ולפעמים הטבע יאלץ אתכם לעזוב את המצלמה. זה בסדר, המשפחה היא המהות בטיול הזה.
ומעל הכל: הסידור הזה עבד כי אשתי הסכימה לו. זו לא מניפולציה שמפעילים על בן זוג, זו הסכמה ותיאום ציפיות שסוגרים מראש. תודה לך על השותפות הזו.
הדבר שהכי הפתיע אותי בעשרת הימים האלה הוא שלא נאלצתי לבחור, ואפשר היה לשלב בין שתי האהבות שלי – למשפחה ולצילום. חזרתי עם תמונות שאני גאה בהן, ועם זמן משפחתי קסום שלא היינו יכולים לזכות בו בשום דרך אחרת.
________________________________________
ויקטור זיסלין הוא צלם נופים, תרבות וטבע, בעליו של בית הספר לצילום פוטו טיפס, ומוביל טיולי צילום בארץ ובעולם.
