תפריט עמוד

סלוודור דה באיה בעקבות ז'ורז' אמאדו

סלוודור דה באיה בעקבות ז'ורז' אמאדו

במשך שנים ישב הסופר ז'ורז' אמאדו בבית קפה במרכז ההיסטורי של עירו, סלוודור דה באיה שבברזיל, ושוחח עם העוברים ושבים בזיו השמש הברזילאית. מסע לכור מחצבתו מבהיר את סוד קסמה של עירו האהובה

"בל יהיה לך רגע אחד של היסוס, נערה. היעני לקריאה ובואי. באיה מצפה לך לחגיגה היומיומית שלה. בואי ואהיה לך מורה דרך. מדריך מוזר לכל הדעות, נערה. איתו לא תראי רק את הקליפה הזהובה והיפה של התפוז; בה במידה תראי את הפלחים הרקובים ומעוררי הגועל. כי כזאת היא באהייה, ערבוביה של יופי וסבל, של שפע ורעב, של צהלות צחוק ושל דמעות כאב.
בואי, באיה מצפה לך".
מתוך "מדריך לרחובותיה ולמסתריה של העיר סלוודור" מאת ז'ורז' אמאדו

את הספר "באיה דה טודוס אוס סאנטוס"' מדריך לרחובותיה ולמסתריה של העיר סלוודור' כתב ז'ורז' אמאדו בשנת 1944. זה אינו רומן ואף לא מדריך תיירים סטנדרטי. הקורא בו לא ימצא דמויות ססגוניות כמו גבריאלה, דונה פלור או תרזה בטיסטה. גם המלצות על מסעדות ומקומות בילוי אין בספר. זהו שיר אהבה של אמאדו לעיר, גדוש בתיאורים עזי מבע של מקומות ואנשים בשר ודם, לא בדויים. למרבה הצער, הספר הקסום הזה לא תורגם לעברית ואף לא לאנגלית.

חוף בארה. רק מעטים מהילדים העזובים נקלטים בתוכניות שיקום והכוונה

הגענו לסלוודור דה באיה ( Salvador da Bahia ) מאוחר מדי, שישה חודשים אחרי מותו של הסופר ז'ורז' אמאדו. מספרים שהיה יושב בבית קפה במרכז ההיסטורי של העיר, לא הרחק מהבית שנושא את שמו, נהנה מזיו השמש הברזילאית ומזמין את התיירים להיכנס ולבקר בתערוכה שסוקרת את מסלול חייו ואת עשרות הרומנים שכתב. אבל כשהגענו לעיר שכל כך אהב, נותר רק ספרו כדי להדריך אותנו ברחובותיה ובמסתריה.

באיה הוא המחוז האפריקאי ביותר בברזיל, ובירתו, סלוודור דה באיה, נוסדה בשנת 1549 והיתה החשובה ביותר בברזיל במשך 300 שנה והעיר השנייה בגודלה באימפריה הפורטוגלית, אחרי ליסבון. העיר היתה מרכז לסחר בסוכר ונודעה בכנסיותיה העמוסות בזהב, בבתי האחוזה המפוארים שבה, בחגיגות דתיות רבות ובתרבות האפרו־ברזילאית שהתפתחה בה. גם הקרנבל בסלוודור מפורסם, ובצדק, ומושך אליו המוני תיירים.


סלוודור דה באיה. מפגש בין אפריקה וברזיל

בעיר הזו, בשכונת ריו ורמליו (Rio Vermelho) הצופה אל האוקיינוס האטלנטי, התגורר אמאדו כחמישים שנה. הרחוב המוביל אל ביתו מתעקל במעלה גבעה בין בתים פרטיים מטופחים. אין זו השכונה העשירה ביותר של סלוודור, אבל היא שונה מאוד מהשכונות העניות, האפורות והצפופות שסמוכות לה.

כאן בבית לקה אמאדו בלבו באוגוסט 2001 ומכאן הובהל לבית החולים בפעם האחרונה. ארבעה ימים אחר כך, ביום הולדתו ה־89, שב הביתה למנוחתו האחרונה. על פי בקשתו, פיזרו בני משפחתו את אפרו מתחת לעץ המנגו ששתל בגינת הבית, מוקף בחפצי הנוי הרבים שאסף במסעיו בעולם ובפסלונים של אורישאס – אלי דת הקנדומבלה האפרו־ברזילאית.

ביתו של אמאדו בשוכנת ריו ורמליו. כאן התגורר במשך חמישים שנה

ימאנז'ה, גבירת הים והסערות
כל שנה, ב־2 בפברואר, ירד אמאדו לחוף ריו ורמליו, מהלך דקות ספורות מביתו, להשתתף ביום חגה של ימאנז'ה, אלת הים בדת הקנדומבלה. ימאנז'ה ואורישאס אחרים כיכבו לא פעם בספריו של אמאדו, שהיה מוקסם מהמזיגה המופלאה בין הדת הקתולית לפולחן האלילים שהביאו העבדים השחורים מאפריקה.

ימאנז'ה, גבירת הים והסערות, היא הגיבורה הנעלמת ברומן "ים המוות" – הספר שפרסם את שמו של הסופר הברזילאי הצעיר ברחבי תבל בסוף שנות השלושים. גורלם של הדייגים ויורדי הים קשי היום, שמשיטים את ספינותיהם הקטנות על פני מימיו של מפרץ כל הקדושים (Bahia de Todos os Santos), נתון בידיה של ימאנז'ה, שהיא להם אם ומאהבת כאחת. ברצותה יגיעו בשלום למחוז חפצם, ברצותה תאסוף אותם לחיקה שבמצולות.

כמו בספרו של אמאדו, גם היום מעוררת ימאנז'ה הערצה ויראה בקרב בני באיה. ביום חגה הם באים לחוף ריו ורמליו כדי להעלות לה מנחות ולבקש משאלות. הם מביאים לה פרחים, בקבוקוני בושם, תחליבי רחצה, סבונים ובובות, ועורמים אותם בסלי קש גדולים על החוף. טקסי החג מתחילים עם בוקר, מלווים בשירה וריקודים לכבודה של מלכת הים. משעה לשעה הולך ומתמלא החוף הרחב במאות סלי מנחות.

גורלם של הדייגים ויורדי הים קשי היום, כתב אמאדו ברומן "ים המוות", נתון בידיה של ימאנז'ה, אלת הים

לפנות ערב עומסים הדייגים את הסלים על סירותיהם הקטנות, יוצאים אל הים ומגישים את המנחות לימאנז'ה. בציפייה דרוכה הם מביטים בסלים המונחים במים. לפי אמונתם, אם תאסוף ימאנז'ה את תשורותיהם מהגלים אל המצולות, הרי שתהא זו שנת ברכה לדיג ולשיט. אולם אם היא תדחה אותן, תהא זו שנת סערות ורעב לדייגים וליורדי הים ושנת אבל וכאב לנשותיהם. אט־אט שוקעים הסלים לממלכת המעמקים של ימאנז'ה ומותירים אחריהם שובל של פרחים על גלי הים. על החוף מתחדשות החגיגות. 

"כל פעם שאני באה לחגוג את חגה של ימאנז'ה החיים שלי משתפרים", מסבירה ואלדמירה מריה סאנטוס, צאצאית לעבדים שחורים שהובאו לברזיל לפני מאות שנים. ואלדמירה נולדה בבאיה, עברה עם בעלה לריו דה ז'ניירו (Rio de Janeiro) לפני 36 שנה, אבל שבה לעיר הולדתה כל שנה ביום חגה של ימאנז'ה, לובשת את השמלה הלבנה המסורתית של נשות באיה ומביאה בשמים ותמרוקים שהולמים את יופייה של אלת הים. "ימאנז'ה היא כמו אמא, ואמא לעולם אינה מאכזבת את ילדיה", היא אומרת בחיוך רחב.

אולם לא רק בקרב צאצאי העבדים השחורים מושרשת האמונה באלת הים. במרחק מאות מטרים מהחוף משייטות באותו יום עשרות יאכטות עמוסות בסלי פרחים ודורונות. על סיפונה של אחת מהן מציינים את החג רופא כירורג ורעייתו הצעירה, עורכת דין במקצועה. שניהם ילידי סלוודור ושניהם בהירי עור. יחדיו הם מניחים במים את סלי המנחות. העובדה שבדמם לא זורם דם אפריקאי אינה מפריעה להם להעריץ את האלה האפרו־ברזילאית. ימאנז'ה ושאר האורישאס הם כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהשיח התרבותי הברזילאי, במידה לא מבוטלת בזכות ספריו של אמאדו.

פלוריניו. שמחת הקרנבל ומצוקת הרעב, היופי והסבל כל אלה משמשים בערבוביה בסיפוריו של אמאדו ובמציאות היומיומית של באיה

בחצרות הקדושים
הגם שהיה אתיאיסט, ז'ורז' אמאדו השתייך למקדש קנדומבלה בסלוודור והשתתף כאחד מ"בני הקדושים" בטקסי הפולחן לאלים האפריקאיים. הטקסים מתקיימים בשכונות העממיות של העיר, בבתים קטנים המכונים "חצרות הקדושים". בחזיתו של בית כזה אין דבר שירמז על ההמולה והדרמה המתחוללות בתוכו.

החדר המרכזי של הבית מקושט בדגלוני נייר ובציורים של האורישאס – אושאלה, אוגום, שאנגו, אושוסי, ימאנז'ה ואחרים. מאמיני הקנדומבלה רואים באורישאס אלים וקדושים לחלופין – עדות שלכל אחד מהם יש תפקיד מסורתי כאל אפריקאי והתגלמות נוספת כאחד מקדושי הנצרות. על הקיר, למשל, תלוי פסלון של האל אוגום על רקע גרזן גדול. הדמיון לצלוב אינו מקרי.

בפינת החדר ניצבת להקת מתופפים שמכתיבה למשתתפים בטקס את קצב הריקוד המונוטוני. "בני הקדושים" מחוללים במעגל ברגליים יחפות, מתנועעים לימין ולשמאל ומזמינים את האורישאס לרדת אליהם. זה אחר זה הם נופלים לטראנס. המראה מהפנט: שחורים ושחורות חגים סחור־סחור, לבושים בתלבושות מרהיבות של אורישאס, עיניהם קפואות, גופם רועד, הילוכם הססני. זיקוקים נורים השמימה והריקוד מתגבר למחולות אפריקאיים רבי עוצמה. האלים ובני האדם רוקדים באינטימיות מושלמת.

ספר מקומי בפלורינו. "השפעתו של השחור מורגשת בכל", כתב אמאדו. "לא רק בהיבט הפיזי של העיר, אלא בחייה"

האל הפוחז, חביבו של אמאדו
אין מתחילים בפולחן הקנדומבלה בטרם שוחטים תרנגול כקורבן לאל אֶשוֹּ, כדי לפייסו ולהרחיקו מהבית בשעת הטקס. אמאדו רחש חיבה מיוחדת לאשו – "אויב האדם", "השטן השחור" בלשונו – אולי משום שהאל הפוחז הוא הגורם הנסתר המחולל התרחשויות רבות בסיפוריו.

זוהי גם הסיבה שדמותו של אשו היא סמלו של "בית ז'ורז' אמאדו" (Casa de Jorge Amado), שהוקם במרכז סלוודור בשנת 1987, עוד בימי חייו של הסופר. זה אינו ביתמגוריו של הסופר, אלא מוזיאון ומרכז מידע. בקומת הקרקע של הבית יש תערוכת צילומים ממסלול חייהם הפתלתל של אמאדו ואשתו, ואת הקירות מעטרים צילומים של עטיפות ספריו בשלל שפות. בקומות שמעל מוזמנים המבקרים להתרשם מתצוגה ביבליוגרפית של כל הספרים שפרסם ולעיין בספרים ובמסמכים הנצורים בארכיון.

בית ז'ורז' אמאדו צופה על רחבת הפֶּלוֹריניוֹ (Largo do Pelourinho), לבו של המרכז ההיסטורי של סלוודור. הרחבה מוקפת בבתים קולוניאליים מרהיבים, שריד לתקופה שהתגוררו כאן עשירי באיה, בעלי המטעים וסוחרי העבדים. כאן היה מרכז הסחר בעבדים שהובאו בכוח ממערב אפריקה כדי לעבוד בגידול קנה סוכר, טבק וקקאו. כאן, בכיכר האבן היפה והמרשימה הזאת, ניצב בעבר עמוד הקלון, שעליו נענשו העבדים השחורים במלקות שוט. כאן היתה נקודת המפגש הטרגית בין העושר והשפע של באיה לעוול ולסבל שנגרמו לאפריקאים.

המגדלור של בארה. לפי אמאדו, זו אחת מנקודות התצפית היפות ביותר בעיר

אף שהעבדות בברזיל בוטלה באופן רשמי ב־1888, תנאי העבודה במטעי הקקאו בבאיה היו קשים מנשוא גם עשרות שנים אחר כך. אמאדו, שנולד בחווה לגידול קקאו בדרום באהייה, תיעד את חיי הסבל של עובדי המטעים באחדים מספריו המוקדמים – "קקאו" מ־1933, "ארצות החמס" מ־1943 ו"ארץ פירות הזהב" משנת 1944. במאה העשרים הלך ודעך זוהרו של המרכז ההיסטורי של סלוודור והיה לשכונה ענייה ומוזנחת. בעשרות השנים האחרונות נעשו בו פעולות שיקום ושחזור נרחבות, ובזכותן שב האזור להיות פנינה של יופי ארכיטקטוני ומוקד של פעילות תרבותית וחברתית. המרכז ההיסטורי הוכרז כמונומנט לאומי של ברזיל, ואונסקו הכריזה עליו כאתר מורשת עולמית.

עשרות חנויות, מסעדות, בתי קפה וברים פתוחים היום בפלוריניו ובסביבותיו ומושכים אליהם את התיירים המבקרים בסלוודור. לקראת הקרנבל עושים זמרים מקומיים חזרות ברחבות שנושאות את שמותיהם של גיבוריו של אמאדו. בסמטאות הקולוניאליות הצרות צועדים מאות מתופפים, חברי הבלוקוס אפרוס, ומבהירים בהלמות תופיהם שאת קולו של האפריקאי לא ניתן להשתיק עוד.

כאן גרים באושר דונה פלור ושני בעליה
דונה פלור ושני בעליה גרו בבית קטן ברחוב סוֹדְרֶה. לא רחוק מכאן סואנים הרחובות המסחריים המרכזיים של סלוודור, אבל ברחוב הצר שקט, התנועה דוממת גם באמצע השבוע. זבן בחנות, שמכוון אותנו אל הרחוב, מזהיר אותנו לא ללכת במורד הרחוב מעבר לכנסיית סנטה תרזה פן נישדד.

בית המרקחת בפינת הרחובות קאבסה וקרלוס גומס. כאן מיקם אמאדו את בית המרקחת של דוקטור תיאודו, בעלה השני של דונה פלור

לפיכך צעדנו במעלה רחוב סודרה וחיפשנו את הבית ההולם את המורה לבישול, שהיתה לידועה ביותר מבין גיבורי ספריו של אמאדו, גם אם יותר בזכות הסרט בכיכובה של סוניה בראגה מאשר בזכות הספר המקסים שפרסם אמאדו ב־1966. הבתים ברחוב נמוכים וקטנים. נראה שלא שופצו זה שנים רבות. באחד הפתחים מחייכת אלינו אשה זקנה. מעשה שטן, מתברר ששמה דונה פלור. בנדיבות ברזילאית אופיינית היא מזמינה אותנו להיכנס לביתה הקטן. הריהוט המיושן והתמונות המשפחתיות הדהויות שעל הקירות משלימים את התמונה. כך ודאי נראה ביתה של דונה פלור הבדיונית לפני כשבעים שנה.

הגענו לרחבת 2 ביולי, מהלך דקתיים משם. כאן נפל ומת ואדיניו, בעלה הראשון של דונה פלור, ההולל והפוחז. זה היה בבוקר של קרנבל, והוא שיכור כלוט, מחופש בלבוש אשה, רוקד וצוהל. הבוקר אין כאן קרנבל ואין כאן ריקודים. רק מכוניות חונות סביב הרחבה המשופעת המוקפת חנויות קטנות.

מרחק הליכה קצרה משם, בפינת הרחובות קאבסה וקרלוס גומס, ניצב, על פי הספר, בית המרקחת של דוקטור תיאודורו, בעלה השני, המהוגן והמשעמם, של דונה פלור. גם במציאות ניצב באותו מקום בית מרקחת, Pharmacia Luz. הבעלים, בראוליו רודריגז דה אוליווירה, מסביר פנים ומספר לנו כי את בית המרקחת הקים אביו המנוח ב־1904. בתמונות שתלויות על הקיר מתועדים בית המרקחת וצומת הרחובות כמו שהיו בשנות השלושים, זמן התרחשותה של עלילת "דונה פלור ושני בעליה".  "אבי הכיר את ז'ורז' אמאדו וחזותו החיצונית שימשה כנראה השראה לדמותו של דוקטור תיאודורו", מספר בראוליו. "כשהייתי צעיר היו נכנסים לבית המרקחת תיירים ושואלים אם אמי היא דונה פלור", מוסיף הרוקח בשעשוע.

זוג על גרם מדרגות בלב העיר סלוודור

שמחת הקרנבל
"אין דבר שאני אוהב באהבה עזה כל כך כמו את הנוודים הקטנים האלה, גנבים בני אחת עשרה, ילדים שודדים, שההורים נאלצו לנטוש משום שלא יכלו להאכילם. הם קורבנות, בעיה שנדבתם של אנשים טובי לב אינה פותרת".
מתוך "הקפיטנים של החול"

העוני בסלוודור ניכר לעין. מראה עצוב בחוצות באיה הוא הילדים העזובים שחיים ברחובות; "הקפיטנים של החול" כינה אותם אמאדו בספר בשם זה. חלקם משוטטים בחוצות, אוספים פחיות משקה ריקות בזמן הקרנבל במקרה הטוב יותר, ומכייסים את הרוקדים במקרה הטוב פחות. מיעוטם נקלטים בתוכניות שיקום והכוונה, אבל רבים מהם מצטרפים לכנופיות ונעשים שודדים, זונות וסרסורים. בזמן הקרנבל נוהגת המשטרה ביד קשה במיוחד כדי להגביר את הרגשת הביטחון של החוגגים, אבל סלוודור היא עדיין אחד ממוקדי העוני והמצוקה הקשים של ברזיל.

כמו בכל מקום בברזיל, המצוקה והדלות בסלוודור נשכחים בהינתן האות לפתיחת הקרנבל. אל הרחובות הראשיים יוצאים הטריוס אלקטריקוס – משאיות ענקיות שעל גגותיהן מופיעים כוכבי הזמר הבהיאני. הידועים שבהם כיום הם הלהקות אוֹלוֹדוּם ואראקֵטו והזמרת דניאלה מרקורי.

ילדים בחוף ריו ורמליו, שמתואר בספרו של אמאדו "הקפיטנים של החול"


בדופנות המשאיות מורכבים רמקולים אדירים שמהם בוקעת המוזיקה בקול מחריש אוזניים. כאן לא מנגנים את הסמבה של ריו. כאן מרעידים את האוויר מקצבי מוזיקת האַשֶה האפרו־ברזילאית. מאות אלפי חוגגים נוהרים ברחובות אחרי הטריוס ואחרי הלהקות הענקיות של המתופפים ולא חדלים מלרקוד ולהניע כל שריר בגופם.

שמחת הקרנבל ומצוקת הרעב, היופי והסבל, המתירנות המינית והשמרנות הדתית – כל אלה משמשים בערבוביה בסיפוריו של אמאדו ובמציאות של באהייה. את המסתורין של סלוודור אין להסביר, אבל בזכות אמאדו, בנה האוהב של העיר, ניתנה לנו הזדמנות להכיר את אנשיה ולתהות על קסמה.

 
חוף בארה. "אין כמוה כדי לחיות בה", כתב אמאדו על סלוודור
 
שיר אהבה לבאיה
"זוהי העיר שלי, ובכל הערים הרבות שבהן הייתי, שבתי וראיתי אותה  בפרט אחד של יופי. אין כמוה, כה דחוסה ושמנונית. אין כמוה, כדי לחיות בה. בה רוצה אני למות, בבוא היום. כדי לחוש במשב הרוח שבא מן הים, לשמוע לעת לילה את התופים ואת שיריהם של הספנים. העיר באיה, ניצבת עלי הר, מוקפת בים".


תודה למתרגמת מרים טבעון על הערותיה המועילות

סלוודור דה באיה – העמוד הראשי>>

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות