תפריט עמוד

סיור בפלורנטין: בעקבות העסקים של פעם

סיור בשכונת פלורנטין התל אביבית מגלה שלצד הברים ההיפסטריים והמגדלים שמגרדים את השמיים עדיין מסתתרות חנויות, סדנאות ומאפיות של פעם. רגע לפני שהגלובליזציה תשתלט על השכונה ותכחיד מן העולם את מעשי ידיהם של חרט המתכות, חרש העץ, מוכר התבלינים ואופת הבורקיטאס, יעל עופר יצאה לביקור מעורר מחשבה בפלורנטין

"אמי נולדה בשכונת פלורנטין ובילדותי נהגנו לטייל בשכונה ולבקר בני משפחה וחברים. כשנפטרה,  התחלתי להתחקות אחרי מחוזות ילדותה, עברתי לגור בשכונה וחייתי בה 11 שנים, בהן העמקתי את הקשרים עם ותיקי המקום שהכרתי בילדותי, אנשי עבודת כפיים שסיפור חייהם היומיומי תמיד ריתק אותי", מספרת מורת הדרך אילת נחום. היא מובילה אותי בסבך הרחובות הצרים והדהויים של פלורנטין, מרחוב אילת בואכה שוק לוינסקי השוכן במזרח השכונה.

אנחנו מבקרות אצל בעלי מלאכה המצויים ב"סכנת הכחדה", קורבנות ישירים לתמורות המתרחשות בעידן הגלובליזציה, אשר הביא לייצור המוני וזול ודחק לשוליים את תוצרתם האיכותית של אמני עץ, חרשי ברזל ואמני אוכל. הסיור בשכונה מלמד שיש כאלה שנעלמים מהעולם ולעומתם כאלה שיודעים לחשב מסלול מחדש.

שכונת פלורנטין, אז והיום

השכונה נקראת על שמו של שלמה פלורנטין, שייסד אותה עם דויד אברבאנל ב-1927. מייסדי השכונה היו יזמים יוצאי סלוניקי, והשכונה שוקקת החיים אכלסה עולים בעיקר מארצות הבלקן. מתחת לדירות הצפופות שכנו עשרות בתי כנסת ומקוואות של העדות השונות וגם קהילות החסידות ממזרח אירופה. מאות עסקים פרחו, בהם חנויות טקסטיל ומפעל לאריגה, חנויות יין ומסעדות ומאפיות בהן הפקידו את החמין לשבת או הקיוסק בו הגיש דויד נתן, הזכור בחיוכו התמידי, גזוז צונן. בשנות ה-60 של המאה הקודמת השכונה סבלה מנטישת תושבים ואת הדירות תפסו תעשיות זעירות. בהמשך הגיעו אליה מעצבים צעירים, בית ספר לעיצוב נפתח בלב השכונה, והשכירות הנמוכה הביאה גל של צעירים ופריחת ברים, בתי קפה וחנויות בוטיק.

שכונת פלורנטין בתל אביב. שילוב של עסקים קטנים, אמנים, צעירים ופרויקטים נדל"ניים

שכונת פלורנטין. שילוב של עסקים קטנים של פעם ופרויקטים נדל"ניים | צילום: roman tohtohunov / Shutterstock.com

היום, ברוח התקופה, נחתמות עסקאות נדל"ן גדולות ורחובות אינטימיים נהרסים לטובת הקמת מגדלי מגורים בעיצוב אדריכלי חדשני ומתוחכם. גל הנוסטלגיה וגעגוע לימים תמימים יותר ולטעמים אותנטיים של פעם, יצר התעניינות בקרב קהל המטיילים, הביא לביקוש לסיורים בשכונה ומדריכים חדשים צצים מידי יום. בין שני העולמות מהלכת אילת נחום, יוצרת מארג של סיפורים אנושיים בסיורים מודרכים רוויי רגש, מדברת מתוך הקרביים על כל איש והסיפור שלו, מאירה את הסיפור האישי של כל אומן ואמן.

קלדרון וקלדרונה – לחיי המחרטה הוותיקה

בגיל 85 זוכה יעקב קלדרון לעדנה מחודשת בעבודתו בחלל משותף במחיצת בתו נועה. הוא חרט מתכת ותיק, היא מעצבת תכשיטי מתכת בסגנון עכשווי, שהמציאה את עצמה מחדש מפסיכולוגית שעסקה באסטרטגיה עיצובית ומיתוג. שני דורות שהמחרטה הוותיקה משמשת את שניהם ומביאה לשיתוף פעולה מרגש.

משפחתו של יעקב קלדרון עלתה ממקדוניה והתיישבה בשכונת פלורנטין. בשנות השישים הסב את דירת הוריו  לבית מלאכה לחרטות מתכת ועיבוד שבבים. העסק שגשג, עד שבשנות השמונים היקף העבודה הלך וירד בשל הפתרונות הזולים והמידיים שהציע היבוא. עם הביקוש לניטים ממתכת בענף אופנת הג'ינס ידע שוב רווחה כלכלית.

חלל העבודה המשותף של יעקב קלדרון, חרט המתכת הוותיק, ובתו נועה, שעושה תכשיטים ממתכת | צילום: שירן כרמל

חלל העבודה המשותף של יעקב קלדרון, חרט המתכת הוותיק, ובתו נועה, שעושה תכשיטים ממתכת | צילום: שירן כרמל

כילדה, נועה זוכרת שאהבה לשהות בבית המלאכה. בעקבות משבר תעסוקתי שחוותה, עמד לרשותה זמן פנוי, היא החלה לבקר בבית המלאכה בתדירות גבוהה ונשבתה מחדש בקסם המתכת.  "משהו מאוד משך אותי להישאר, הייתי נוגעת בפרטי המתכות, בוחנת את שיטות העבודה ונהנית מהחברה". יום אחד נגעה במסמר פלדה וכישרון העיצוב פרץ מתוכה. "ביקשתי מאבי שיעצב לי מסמר פלדה דקיק, דומה למסמרים הפשוטים שהשתמש בהם, תליתי אותו על שרשרת מתכת והוא הפך ללהיט נצחי שמבוקש עד היום".

המקום שופץ תוך שמירה קפדנית על צביונו. המחרטה הגדולה הושארה במקומה המקורי, יעקב מפעיל את המחרטה לייצור חלקי תכשיטים ומציע פתרונות לרעיונות העיצוב של נועה לצמידים, טבעות ושרשראות במראה מתכתי נקי וחדשני.

המחרטה המשמשת את הקלדרונים, אב ובתו, בעבודתם | צילום: שירן כרמל

המחרטה המשמשת את הקלדרונים, אב ובתו, בעבודתם | צילום: שירן כרמל

"אנחנו בדיאלוג מתמיד, אבי היה רוצה שתהיה המשכיות, חלק מהתכשיטים מיוצרים במחרטה הגדולה, אבל האם אני נחשבת לממשיכת דרכו? אולי בן זוגי רועי בעל ידי זהב ורקע במסגרות ובנגרות, שלומד מאבי והחל לייצר גופי מתכת ופריטי ריהוט הוא בעצם ממשיך הדרך?", מהרהרת נועה על העתיד.

קלדרון – חרט מתכת, קלדרונה – עיצוב תכשיטי מתכת, כתובת: רחוב אברהם שטרן 9 , ת"א

משה גזית – מחרט עץ לאמן בובות

מבנה בית המלאכה הישן של משה גזית, דור שלישי לחרטי עץ והיום אומן שיוצר בובות עץ, ניצב ברחוב צר ללא מוצא, כנטע זר בין מגדלי מגורים, בתוואי שנועד לסלילת כביש ראשי המתחבר לנתיבי איילון. זיכרון עצוב ועלוב לתעשייה הזעירה שהשכונה התהדרה בה במאה הקודמת.

גזית, בשנות השמונים שלו, זוכר בבהירות את הימים בהם פעלו בשולי שכונת פלורנטין, באזור המוסכים המפויח של היום, בואכה רחוב אילת ודרך שלמה (סלמה), בתי המלאכה שהתמחו בענף העגלות, ששימשו להובלת סחורות ומשאות רתומות לסוסים, פרדות וחמורים – מתיקון עגלות העץ וגלגליהן ועד טיפול באוכפי הסוסים. "אני מאוד אוהב עץ", הוא אומר. "בדור שלי היה מקובל שהבנים ממשיכים את אבותיהם בכל המקצועות, מחייטים ועד רופאים. אבי למד את אומנותו מאביו ודודו באוקראינה וייעד אותי לדור ההמשך, אבל לא צפה את השינוי".

עולם הספורט. בובות עץ קטנות של ספורטאים פרי יצירתו של משה גזית

עולם הספורט. בובות עץ קטנות של ספורטאים פרי יצירתו של משה גזית | צילום: איילת נחום

מידי בוקר, הוא משכים להגיע לבית המלאכה ועובד שעות ארוכות. "העבודה הזו היא חיי וזו לא קלישאה. היא מחזיקה אותי, כדאי לחיות בשביל זה". המשבר הכלכלי של העסק החל בעקבות יבוא זול מארצות מזרח אירופה, המתמחות בחרטות עץ, וחוסל סופית בעקבות היבוא הזול וההמוני מהמזרח הרחוק, בדומה למה שקרה בתחומים אחרים, למשל בתחום האופנה, כשייצור המוני באיכות ירודה השתלט על העולם.

ברוח הזמן, הוא ממחזר מוצרים שסיימו את חייהם, מלקט כל  פיסת עץ  שנזרקה מאתר בנייה ועד קליפות עץ וזרדים, פורם בגדים משומשים, גוזר ומדביק מחדש ומפיח חיים בדמויות שמפארות את בית המלאכה. בית המלאכה המאובק מלא בבובות עץ בדמות הוריו, בובות זעירות שמייצגות ספורטאים, פרחים וסביבונים. אני מעיינת באלבומים בהם הוא מתעד את היצירות שלו ומגלה פרק מרגש במיוחד: תמונות המתעדות "עצי חיים" – מוטות עץ עליהם כורכים ספרי תורה מקלף על פי מסורת יהדות אשכנז. במשך כשנתיים גילף גזית את המוטות וזכה לראות את ספר התורה מובא אל בית הכנסת.

גזית  ממאן להיפרד מהיצירות שלו, שגודשות את בית המלאכה עד אפס מקום. ביום שייאלץ לפנות את חלקת אלוהים הקטנה שלו, הוא מקווה שימצא בית חדש להצגת היצירות.

איפה? רחוב גבולות 23, ת"א

שומשום, היפתח! – חנות התבלינים של חבשוש

בפתח חנות התבלינים חבשוש הנסתרת, חפה משלט כלשהו המצביע על שם העסק, איילת חוזרת לחוויות ילדותה: "אבי היה בשלן מחונן ומרפא עממי שהאמין בעין רעה, חולים היו עולים אליו לרגל לבקש מרפא והוא רקח תרופות מחומרים שמצא אצל עזר חבשוש החייכן, אותו הכרתי כשהתלוויתי אליו בביקוריו בחנות, סוחר שנדד ליעדים נידחים כדי להביא את החומרים הנדירים. בעיניים של ילדה, חנותו נראתה לי כמו פתחה של מערת עלי באבא ואוצרותיהם של ארבעים השודדים. עזר היה מחזיק אבקות וגושים מסתוריים וריחניים בשורת צנצנות שנצבו על המדף, בהם אבקת חומט רפואי שנטחן מבשרו המיובש ושימש כסם ממריץ וויאגרה טבעית (כבר הרמב"ם המליץ על שימוש בנחשים ובלטאות לרקיחת תרופות), אבקת 'תריאק אל פארוק' שהכילה אבקת נחש אפעה ארסי ונחשבה כאנטיביוטיקה העממית של מזרח התיכון".

אריה חבשוש בחנות התבלינים שאביו עזר הקים. גם בנו של אריה, אורי, עובד בעסק המשפחתי | צילום: איילת נחום

אריה בחנות התבלינים שאביו, עזר חבשוש, הקים. גם בנו של אריה, אורי, עובד בעסק המשפחתי | צילום: איילת נחום

היום, כשאת החנות מנהלים אריה, בנו של עזר, ואורי נכדו, נעלמו רוב הצנצנות, אם כי לזכר הימים ההם עדיין ניתן  לרכוש גושי מור ולבונה, ג'ישר – קליפות פולי קפה שזקני העדה התימנית נוהגים לבשל עם ג'ינג'ר לריפוי הגוף. אווירת המיסטיקה שולטת בחנות גם היום. לקוח ותיק נכנס ומבקש "מומה" ואריה שולף אריזות זעירות שמכילות חומר שחור צמיגי, "שמגרדים מקירות מערות בהרי אורל", הוא ממתיק סוד וממליץ לערבב במים ולשתות לחיזוק עצמות סדוקות. מור ולבונה, ששימשו להעלאת קטורת בבית המקדש, מיובאים בדרך עקלקלה ממדינות המפרץ בהן עבר תוואי דרכים עתיקות למסחר בבשמים ובתבלינים.

בקרב שפים ומסעדנים חבשוש הוא שם דבר כמקור לתבלינים, קטניות ואורז באיכות גבוהה וכספק סיטונאי אמין. בחנות מצטופפים שקים של קטניות, אורז ותבלינים, שניתן גם לטחון במקום, לצד פירות יבשים, כמו משמש אורגני וצימוקים אוזבקיים שיובשו בשמש ושומרים על גוונם הטבעי, פחות מפתים למראה מהמוצרים שעברו ייבוש תעשייתי, אשר מכיל תוספת של גופרית דו חמצנית לשימור, דבר שלא ממש מוסיף לבריאות.

איפה? רחוב החלוצים 18, ת"א

בורקס מיס גלגוליו של בורקס

בעבר, השכונה בה התיישבו הסווארים המנוסים שעלו מסלוניקי כדי לעבוד בנמל תל אביב הבתולי, שפעה במאפיות שהיוו מרכיב בסיסי במטבח הבלקני וגם מקור פרנסה למשפחות רבות.

אינספור עלי בצק פילאס רודדו ברחבי האימפריה העות'מאנית, שהפיצה במסעות הכיבוש שלה את הבורק, שהיווה השראה לגרסאות שונות מהבוריק הלובי והתוניסאי ועד הבורקה (בורקס ברבים) או הבורקיטה הקטנה (בורוקיטאס ברבים), הבלקני והפכו למאפה גנרי. אילת מדגישה את הנקודה היהודית: "יהודי טורקיה קנו להם שם של שפים מוכשרים ועבדו בחצרו של הסולטן סולימן המפואר. הגברים של משפחת בכר, אב ובנו, פיתחו את הבצקים ששימשו בסיס לבורק מאוכל לעשירים ועד לאוכל שרווח במסעדות והיום נפוץ כאוכל רחוב".

בורקס מיס. מאחורי החזות המיושנת תגלו טעמי בלקן אותנטיים

בורקס מיס. מאחורי החזות המיושנת תגלו טעמי בלקן אותנטיים |  צילום: יעל עופר

בין ציורי הגרפיטי הססגוניים, המשתלטים על קירות הבתים ברחוב שטרן, בולט השילוט הדהוי והזועק מיושן בחזית מאפיית "בורקס מיס", שנוסדה על ידי בנימין מיס הסלוניקאי בשנות השישים. נציגת הדור השלישי, רויטל נכדתו, שולפת מהתנור מגש ענק עמוס במאפי בצק פילו במילוי חציל על האש, גולת הכותרת של המקום. בחדר האחורי בן משפחה מרדד בצק יוגורט בעבודת יד. רק לאחר שקניתי שקית מאפים לוהטים, שחוסלו עוד ברחוב, הבנתי שהשילוט שלא חודש מייצג אותנטיות ומסורת של מתכונים משפחתיים.

איפה? אברהם שטרן 5, ת"א

קונדיטוריה אלברט – המוסד הוותיק שנסגר

"יש לי זיכרון ילדות עמום ומתוק ", מספרת אילת נחום. "אני כבת ארבע, אביבה, המטפלת הטורקיה שלי שגרה ליד רחוב מטלון, מובילה אותי בעגלה לחנות צנועה – קונדיטוריה אלברט. היא שמה בפי את הבז'ה ואומרת, 'אילת סגרי את הפה, עצמי את העיניים ותישארי ברגע המתוק הזה'. ענני קצף חלבון ביצה וסוכר נימוחים, שברירים מבחוץ ונמסים על הלשון. זו היתה תחילתה של התמכרות לבז'ה ולמרציפן, הכרוכה בידידות חמה עם יעקב, בנו של אלברט, וכלתו לבנה, ידידות הנמשכת עד היום.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by michal Pickel Sagi (@michal55) on

בקיץ האחרון סגרה הקונדיטוריה את שעריה. אחרי שנים רבות של עבודה קשה ומתישה יעקב ולבנה החליטו לפרוש, בני הדור השלישי לא רצו להמשיך את המסורת וכך הם נאלצו לסגור את שעריה של הקונדיטוריה, למגינת לבם של המעריצים, שבאו להיפרד בטעימות ובקניות מסיביות של מרציפן אמיתי טהור (מוג'דוס). 2020 תהיה השנה הראשונה שבה לקראת פסח לא יפתחו את רשימת ההזמנות המסורתית למרוצ'ינוס – עוגיות השקדים המפורסמות של המקום, שהכינו משקדים שקולפו ביד אחד-אחד ויעקב טחן לאבקת שקדים דקה.

יעקב, בנו של אלברט, מכין את עוגיות השקדים המפורסמות, בימים שלפני סגירת קונדיטוריה. האם מישהו מבני הדור השלישי או הרביעי ירים את הכפפה?

יעקב, בנו של מייסד קונדיטוריה אלברט, בימים שלפני סגירת הקונדיטוריה | צילום: טלי יהודה

אבל יש תקווה. לפני שבועיים עברתי ברחוב מטלון, במקום בו שכנה הקונדיטוריה של אלברט, וראיתי שבמקומה נפתחה חנות אביזרי אופנה חסרי חן מתוצרת המזרח הרחוק. עם זאת, מעט לאחר שכבר ביכינו את לכתה לתמיד של הקונדיטוריה האגדית, מישהו ממשפחת יהודה לחש לי שיש מקום  לאופטימיות וכי נכדו של אלברט אימץ את מתכוני הסב. אולי בעתיד ניחוח של שקדים יזמין אותנו להיכנס למקום חדש ושוב נזכה לטעום מרציפן אמיתי שהוכן כהלכתו, ללא קיצורי דרך. נפש האדם כמהה לדברים אמיתיים, לא רק לטעם, אלא גם לנפש, ודרישת הקהל ממלאה אותי באופטימיות.

בתמונה הפותחת: משה גזית בבית המלאכה שלו. "העבודה הזו היא חיי וזו לא קלישאה", הוא אומר | צילום: איילת נחום
____

תודה למורת הדרך איילת נחום, המתמחה בסיורים קולינריים וסיורים בדרום תל אביב, פרטים בטלפון: 2991021 -052

יפו החדשה ישנה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מתל אביב וגוש דן

מלון סינמה בתל אביב: לילה מהסרטים
מלון סינמה בתל אביב: לילה מהסרטים

מצלמות ומסרטות ישנות וכרזות קולנועיות בלובי, מוזיקה מפסקולים ברקע ואפילו פופקורן לכל אורח - מלון סינמה בכיכר דיזנגוף בתל אביב מציע לאורחיו חוויה קולנועית יוצאת דופן. יחד עם המיקום המנצח בכיכר דיזינגוף והנשנושים והאלכוהול שמוגשים בגג המלון בשעות ...

מפגש פסגה של הצלמים הטובים בעולם
מפגש פסגה של הצלמים הטובים בעולם

במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי יתקיים מפגש פסגה מרתק בהשתתפות כמה מהצלמים המובילים בעולם. אנחנו מזמינים אתכם להכיר את הצלמים ואת יצירותיהם. לא תוכלו להישאר אדישים

מאחורי הקלעים: הצצה למלון בקסטייג'
מאחורי הקלעים: הצצה למלון בקסטייג'

כמעט מאה שנה אחרי שקבוצת תיאטרון האהל הוקמה, ושמונים שנים אחרי שזכתה במשכן קבע משלה, מלון בייקסטייג' נפתח במבנה ההיסטורי של תיאטרון האהל. החזית הלבנה והמעוגלת בגבה של כיכר דיזנגוף שוחזרה לימי הזוהר, החלל הפנימי הפך למלון בוטיק ...