• מפת מרוקו » מדי יום, בשעות אחר הצהריים, נוהרים צעירים מרוקאים למרכז האמריקאי בפאס זמן קצר לפני המולת הטוסטוסים והטלפונים הניידים המציפה את הווילה, עוזבים את המקום זרים שבאו מכל העולם כדי ללמוד שם ערבית קלאסית או מרוקאית. פאס, העתיקה שבערי מרוקו, מארחת תלמידים מכל העולם, בהם צעירה אמריקאית שהתאסלמה, גרמני בדרכו לגרמניה לאחר שהות בחוף השנהב, דוקטורנט מאוקספורד, הולנדית שנולדה להורים מרוקאים, קליגרפית שווייצרית ולעיתים נדירות גם תלמידים צרפתים. "אמיר אל־מואמנין", מנהיג המאמינים
והמלך, לבוש גלימה וכיסוי ראש לבנים, יוצא מהמסגד לרחבה שטופת שמש. כמה אנשים, גם הם בלבן, כורעים ומרתקים כבש לרצפה. המלך קרב במהירות ונוטל סכין קצרה. שני אנשים מותחים סדין לבן ומפרידים בינו לבין הכבש. הוא רוכן מעל לסדין ופותח חתך בצוואר הכבש, מושך את הסכין בחזרה ומעמיק את החתך. מיד אחר כך הוא עולה על סוס, סביבו אנשים בלבן, ומשרתו מצל עליו במטריית בד אדומה. הטקס משודר בטלוויזיה ורבים צופים בו. מוחמד השישי הוא בן לשושלת העלאווית, שבניה נחשבים לצאצאי הנביא מוחמד. בני השושלת שולטים במגרב, צפון מערב אפריקה, מאז המאה ה־17, והם האחרונים בשורה ארוכה של שושלות שליטים, שחלשו על מרוקו. לפני העלאווים שלטו הסעדים, בני מרין, אל־מוואחדין ואל־מוראבטין. הראשונים היו האידריסים. לפני כ־1,200 שנה ברח אידריס מאימת הח'ליף הבגדדי דרך מצרים למגרב, לאיזור חורבות העיר הרומית וולוביליס (Volubilis), שמצפון לאטלס התיכון. בתמיכת ברברים בני המקום, הקים ממלכה והפך לשליט מרוקו. ידו של הח'ליף הארון א־רשיד, שחשש מהעוצמה שצבר אידריס הסורר במגרב, השיגה אותו, אך בנו, אידריס השני ירש את מקומו וקבע בפאס את בירת הממלכה. אורח חיים של מאות שנים
אבל העת האחרונה אינה מאירה לפאס פנים, ומעמדה כמרכז פוליטי ותרבותי התערער. מאז שהגיעו הצרפתים למרוקו בשנת 1912, איבדה העיר את הבכורה הפוליטית לטובת רבאט (Rabat). האבטלה הגואה ודיכוי המהומות שהתחוללו בעיר בתחילת שנות התשעים במחאה על יחס השלטונות מציבים את העיר, שהיתה בעבר מרכז מוסלמי עולמי וליבה של ממלכה, בעמדת התגוננות. אך מי שנכון להתבונן יגלה בין חומותיה את בניה, המסרבים להיפרד מאורח החיים שהם משמרים מאות שנים. חמורים מובילים סחורות בשני הרחובות הראשיים, הצרים מדי למעבר מכוניות. ברחובות הצדדיים ילדים נושאים מגשי עץ, ועליהם הבצק שהכינו אמותיהם, בדרכם לאופה השכונתי. ילדים אחרים משתוללים במי המעיין הזורמים מהמזרקות, והמתרחצים ממהרים מהחמאם לבית, כשמגבת על ראשם. מהמסגד השכונתי יוצאים המתפללים, בשלל ג'לבות צבעוניות, נעלי נייק, ג'ינסים וכפכפים מסורתיים. אולי משום כך הכריז אונסק"ו, ארגון התרבות של האו"ם, על ה"מדינה" בפאס כעל איזור לשימור ולשחזור, וכיום מושקעים סכומים ניכרים בשימורם של בניינים ואתרים שונים. במורד הרחובות הראשיים פזורות חנויות לתיירים, שבעליהן יושבים בפתחן ומשדלים את הבאים מבחוץ. בלב העיר העתיקה, ה"מדינה", נמצא קברו של אידריס השני ומסגד הקיירוואיין, המוסד הדתי ההיסטורי המכשיר אנשי דת ודיינים במרוקו. לקבר, השוכן
במורד הרחוב הראשי, כמו למסגדים, נכנסים רק מוסלמים, והתיירים נותרים להציץ מבעד לשערים הגדולים לתוך המבנה המעוטר והמרופד בשטיחים, ולהתבונן במתפללים ובמבקשי העזרה. אגב, מי שאסר על כניסתם של לא־מוסלמים לאתרי הפולחן והקודש האלה היו דווקא הצרפתים, שרצו להפיג בכך את חששות המוסלמים מפני פעילות מיסיונרית נוצרית. מסביב חנויות של נרות ובשמים. בהמשך הרחוב אפשר להציץ מבעד לשער גדול לעבר רחבה ענקית ולראות את המתפללים חולצים נעליים, צועדים לקראת המזרקה, מתכופפים לרחוץ את רגליהם וממשיכים לאחד מהאולמות הגדולים שמחצלות מכסות את רצפתם. הצפיפות באיזור זה רבה וכולם נדחקים כדי לאפשר לחמורים לעבור. שם מתחלפות החנויות בשווקים המסורתיים של הג'לבות, של הבלרה (כפכפי העור המסורתיים) ושל העורות, בצד חנויות תבלינים ובדים. בכיוון אחר פתוחות חנויות תמרים ומתוקים, ובהמשך הדרך, לקראת הרובע האנדלוסי, עובדים פחחים, צורפים ומשחיזי סכינים על גלגלי אבן שהם מסובבים ברגל. באיזור הבורסקאים, שהצחנה בו בלתי נסבלת, נצבעים עורות בבריכות גדולות וצבעוניות, והתיירים עוברים בקבוצות או מתבוננים בנעשה מבעד למרפסות ולגגות הסמוכים, מריחים עלי נענע להקלת הסירחון, ומצלמים. הארכיטקטורה האיסלאמית מסתירה את הפנים בחומות סתמיות, ורק השער הענקי שבמעלה הרחוב הראשי מעיד על היופי המסתתר מאחוריו. מעבר לדלת העץ, שתיירים יוצאים ונכנסים בה, נגלית רחבה מרוצפת שטופת שמש שבמרכזה מזרקת שיש. המבנה כולו – הקירות, הפתחים והתקרות – מכוסה צורות גיאומטריות וקליגרפיה ערבית מחתיכות קרמיקה, פיתוחי גבס עדינים וגילופי עץ, בצפיפות שלא נותנת לעין מפלט. זו אחת ה"מדרסות", מרכז תפילה ולימוד דתי שגילו כ־700 שנה.
לא הרחק מכאן, לפני מאות שנים, יצאו מהחומות בני מרין, השושלת ששלטה על מרוקו במאות ה־13 עד ה־16, ובנו את פאס החדשה, שבה קבעו את ה"מלאח" – הרובע היהודי. שוק הזהב שהיה פעם נחלתם של היהודים קיים עדיין, אך למעט בית הקברות ובית כנסת אחד ששופץ, העדות היחידה כאן לקהילה שממנה יצאו חכמים כמו הרי"ף, רבי יצחק אלפאסי, מגדולי פרשני התלמוד, היא בזכרונם של התושבים. כיום הולך המקום ומתמלא בחנויות של מכשירי חשמל, בגדים ונעליים. טלפונים סלולריים עד כה היו מחירי השיחות, גם בטלפון רגיל, גבוהים יחסית. דקת שיחה לישראל, למשל, עלתה 20 דירהם (בערך שני דולר). השוק המרוקאי התמודד עם המחירים הגבוהים בדרכים יצירתיות, כמו ה"ג'וואל" – כרטיס לטלפון סלולרי, שמקבלים בו שיחות במשך שנה, אבל להתקשר אפשר למשך חצי שעה בלבד. המחיר: 350 דירהם. ב"טלה בוטיק", מעין קיוסק שצבוע בכחול ולבן, נוהגים המרוקאים לערוך שיחות טלפון. לרבים מהם אין כלל טלפון בבית. הקיוסק גדוש בטלפונים ציבוריים, ובעל המקום מחליף שטרות במטבעות ומקבל עמלה על השיחות. הפסקת פרסומות
אני מופתע. "חשבתי שעושים את הפרסומות באמריקה", אבל הבמאי מסביר שיש גישה חדשה: כל איזור מצלם את עצמו. אני שואל מדוע לא מצלמים במדבר, למשל, והוא משיב שהוא כבר מכיר את המדבר. הוא היה כאן פעם במשך כמה שנים, וכעת ממילא הוא קיבל תסריט מוכן. הוא מרכיב משקפי שמש כהים וכשהוא מדבר הוא מביט לכיוון אחר. ביקורו הראשון של המלך משעות הבוקר נאספים נתיניו בשדרת חסן השני וסביב הכיכר שבמורד השדרה. ההכנות
המשתקות את העיר כבר שבועות נמצאות בעיצומן, הכביש סביב הכיכר מכוסה שטיחים, ועל במת הכבוד ניצבים הוואלי (מושל המחוז) והמכובדים. בשעות הצהריים פזורים סביב רקדנים, מתופפים וחצוצרנים, לבושים ג'לבות לבנות ולראשם תרבושים אדומים, והם כבר מנגנים ורוקדים. כמה כלי רכב האמונים על הביטחון נוסעים במסלול שבו יעבור המלך ובודקים אותו. השמש שקעה והאווירה מתחממת כאשר מגיעים אוטובוסים ומאות חיילים תופסים עמדות, מסייעים לשוטרים שהודפים את הקהל כבר משעות הבוקר. צפירה מתמשכת של מכונית משטרה מדליקה את הקהל, ושיירה ארוכה של לימוזינות ריקות מקיפה את השדרה. מהמקום הזה אי אפשר לראות, אך הוא כבר מתקבל בחלב ובתמרים. בן 36, בחליפה מודרנית ובצעדים נמרצים מקיף המלך את הכיכר ולוחץ את ידי נתיניו. ממש לפני שייסע בכביש הרחב המוביל לארמונו ויתקבל על ידי המשמר, הוא נכנס למכונית ועומד מבעד לגג הפתוח, לפניו כלי רכב עם מצלמות טלוויזיה וזרקורים. הוא מקיף את השדרה ומנופף בידיו. לרגע קצר אפשר להבחין בידו ובפרופיל. ים של זרועות שלוח לעברו, והקהל שואג. |
מרוקו – יופיה של פאס
בצד המולת הטוסטוסים והטלפונים הסלולריים בעיר פאס, חמורים מובילים סחורות, ילדים נושאים מגשי בצק אל האופה השכונתי, בורסקאים צובעים עורות בשיטות מסורתיות ומלך צעיר בחליפה מודרנית בא לבקר. מוטי סלומון, ישראלי שחזר משהות ארוכה במרוקו, מביא תמונות אישיות מפאס |
ביקור בוולוביליס, מרוקו
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 468
[name] => אפריקה
[slug] => africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 468
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 709
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 506
[name] => מרוקו
[slug] => morocco
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 506
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 82
[filter] => raw
[term_order] => 0
))