תפריט עמוד

מרוקו: דבר אלי בשירים, אהובי

מרוקו: דבר אלי בשירים, אהובי

טקסי האחוואש המוזיקליים של תושבי הכפרים בהרי האטלס משמשים דרך תקשורת כמעט יחידה בין גברים ונשים בחברה מסורתית ושמרנית. סיגל עזריהו, שחוקרת את הטקסים הייחודיים האלה זה שנים, חזרה למרוקו וגילתה שהקִדמה נוגסת במסורת

מפת מרוקו »

"כשאתה הולך לאחוואש הרוח מתרוממת, ואתה מרגיש כמו בגד אחרי הכביסה, נקי ומוכן למפגש. אם אתה נשאר בבית אתה לא מחליף בגדים, כי אינך מתבייש להיראות מוזנח לפני המשפחה שלך. כשאתה הולך לאחוואש, אתה מתנקה ומתגנדר. האחוואש אינו מתרחק ממך, אינו מת ואינו נעלם מהעין. מה שקרה לו זה כמו אדם שהכו אותו באבן והוא נפל לארץ, צריך להרים אותו ולהפיח בו תנועה. העולם הוא כזה שיש בו דרך ברורה, שהיא דרכו של אלוהים, ואם תלך בה לא תטעה".

בחוץ ירד גשם זלעפות, ואנחנו, ארבעה אורחים מישראל, התרווחנו על כריות, שתינו תה והאזנו להסבריו של סעיד שויור, השייח' של האחוואש בכפר טגדירט באוזין (Tagadirt Bouzin), ידען גדול ומארח נפלא, שפתח בפנינו את ביתו ואת לבו.

הדרך הכמעט סלולה לטידילי (בתצלום) העידה שדברים השתנו באטלס הגבוה

כבר שנים אני חוקרת את טקסי האחוואש, המתקיימים באטלס הגבוה זה אלפי שנים. זהו טקס מוזיקלי ייחודי שמשתתפים בו נשים וגברים, והוא מורכב ממבנה קבוע של שלושה פרקים המהווים בסיס לשירת מענה בין שורת הנשים הרוקדות והשרות ובין מעגל הגברים היושבים והשרים ומתופפים. היהודים שחיו יחדיו עם התושבים הבֶּרברים המוסלמים ושעלו לארץ מאזורים אלה נהגו לקיים את הטקס גם לאחר העלייה לישראל, ועשו כך עד לפני כחמש שנים. המסורת לא עברה לדור השני של יהודי האטלס בארץ מסיבות שונות ומגוונות ובעיקר בשל הטמעתם המוחלטת כיהודים מרוקאים, ללא צביון אזורי.

ברכת הצדיק
תשע שנים חלפו מאז ביקורי האחרון באזור, ועצמותי עדיין זכרו היטב את דרך החתחתים שעברנו אז מאגויים (Aguim) לכיוון טידילי (Tidili). להפתעתי, היתה הפעם הנסיעה על דרך עפר כבושה היטב.
עצרנו ליד קברו של הצדיק דוד ומשה, מקובל גדול הקבור במתחם שמור ומרשים שאליו עולים מדי שנה אלפים מיהודי מרוקו בארץ ובעולם, להילולה בסתיו. הדלקנו נרות וביקשנו את עזרת הצדיק. אני ייחלתי לכך שיתקיימו טקסי אחוואש ושאצליח לתעד אותם כפי שתכננתי. חוה, המתורגמנית שלנו, התחברה לסיפורי הילדות שסיפר לה אביה מאיר תורג'מן, שנפטר חודשים ספורים לפני מסענו. הוא נהג לנסוע אל הצדיק מהעיירה דימנאת (Demnat) שבה גדל, מרחק ימים רבים של רכיבה על פרדה בשביליו הצרים והתלולים של האטלס הגבוה, כדי לבקש בריאות לחולים במשפחתו. כמוהו עשו רוב יהודי מרוקו שחיו בהרי האטלס והיו באים לקברו של צדיק זה או אחר כדי לבקש על עצמם ועל משפחותיהם. הביקור בקברו של הצדיק חיבר גם אותי לסיפורים הרבים ששמעתי בעת המחקר שלי, סיפורים על נסים גדולים שקרו. הרגשתי שזו סגירת מעגל, מחווה ומצווה שעשיתי לאנשי האטלס בארץ, שעברתי איתם כברת דרך ארוכה.

עבדסלם, השייח' של האחוואש מאזור טידילי, שותה תה עם חברו מוחמד

הדרך הכמעט סלולה לטידילי היתה הסימן הראשון שדברים השתנו, אך עדיין לא הבנתי עד כמה. טידילי שוכנת בעמק פורה וירוק, ובו כפרים שבתיהם עשויים מבוץ. בקומה הגבוהה גרים בני המשפחה, בקומת הקרקע שוכנות חיות הבית שיש להן תפקיד חשוב בתעסוקת הנשים ובכלכלת בני הבית. הכפרים מוקפים בשדות ירוקים שאת גידוליהם משקים באמצעות תעלות, ובטרסות גדלים אגוזי לוז. על גדות הנחלים הרבים הזורמים בעמק כובסות הנשים את כביסת המשפחה, ומסביב מתנשאות פסגות האטלס הגבוה, המחליפות את צבען מדי שעה במשך היום. בתי הבוץ צצים לעינינו וצבעם דומה לצבע האדמה שעליה הם עומדים. אנחנו עדים לאיחוד מושלם עם הטבע: האדם אינו מפריע לטבע, והטבע אינו מפריע לאדם.

הגענו לטידילי בשעות אחר הצהריים. עצרנו ליד בניין השלטון המקומי, וגרוני נשנק מהתרגשות. אף על פי שחוה כמעט שכחה את המרוקאית של בית הוריה, היא הצליחה לנהל בבטחה את השיחה עם האנשים מסביב. רציתי לפגוש את כל אותם אנשים שעזרו לי בביקורי הקודם, לדעת מה עבר עליהם ולחלוק עמם, בהקדם האפשרי, טקס אחוואש.

האחוואש בכפר אירילה. סבך נפלא של מוזיקאים מדהימים

העזרה היתה מהירה ומיידית. מישהו פנה לראות אם חסן, חברי משכבר הימים, נמצא. מישהו אחר התנדב להוביל אותנו לביתו. אחרי פגישה נרגשת עם אמו של חסן, הושיבו אותנו מול תקרובת של תה, אגוזים, ריבה ולחם שנאפה באותו בוקר בטאבון הביתי (פראנה). למגינת לבנו, לא הוזמנו ללון אצל משפחתו של חסן, ולא היה לנו צל צלו של מושג לאן נלך והיכן נישן. הדבר היחיד שידעתי הוא שאני רוצה להשתתף בטקס אחוואש עוד באותו הערב.

יש דברים שאומרים רק באחוואש
הצללים החלו לרדת על הכפרים שבעמק. בתוך חנות מגובבת, מוארת בקושי, פגשנו את חוסיין בן ה–31, יצרן דבש. חוסיין, בחור תמיר ורהוט, התגייס לעזור לנו למצוא טקס אחוואש. לפתע הגיעה שמועה שבכפר טורוט (Turot) אמור להתקיים הלילה טקס שכזה. לשמועות בהרי האטלס חיים משל עצמן – הן עוברות במהירות הבזק. בכל עת, כל מי שנתקל בנו ידע מי אנחנו, מה התוכניות שלנו ואת הקורות אותנו אמש.

סעיד מתופף בטקס אחוואש באירילה

חוסיין הזמין אותנו לישון בבית הוריו עד שנסתדר במגורים אחרים. את הדרך לבית עשינו ברגל ובחושך מוחלט, מכיוון שהוא נמצא בסופו של ערוץ צר שאינו מתאים למעבר כלי רכב. סחבנו בחשכה את מיטלטלינו, כולל האוצר החשוב ביותר להתמצאות לילית בכפרים – הפנס.

במרכז הכפר טורוט, לאורה של מנורה אחת דלה בלבד, התחיל הטקס המיוחל. ראינו את הגברים מותחים את עורות התופים מעל מדורה. הם ישבו במעגל מתופפים צפוף ושרו, ומולם עמדו הנשים, נעו מצד לצד, מחאו כפיים, שרו ורקדו. נחשון הוציא את מצלמת הווידאו ונפתלי התארגן עם המצלמות שלו. מתחת למנורה הבודדת שהאירה את הרחבה באור עמום התקבצו כל תושבי הכפר. בהתחלה התקבלנו בסבר פנים יפות. מעודדים מקבלת הפנים, התחלנו בעבודת התיעוד, אבל עד מהרה התבקשנו להפסיק לצלם את הנשים מפאת הצניעות. כמה אנשים שאלו בחשדנות מי אנחנו ומה מעשינו שם. חוסיין הרגיע אותם, וקיבלנו רשות לצלם רק את הגברים.

האחוואש בוורזזת. לכל כפר יש מומחים משלו לטקס

לכל כפר יש המומחים שלו לאחוואש, ובראשם עומד השייח' של האחוואש, האחראי על המהלך התקין – המוזיקלי והחברתי – של הטקס. הוא מנצח על ההתרחשות ועל פיו יישק דבר. העירוב בין גברים ונשים בחברה מסורתית ושמרנית כל כך יוצר מצבים טעונים. זו התקשורת הישירה הכמעט יחידה בין גברים ונשים שאינם נשואים זה לזה. בטקס אחוואש דרמטי במיוחד שבו נכחתי, בפרק השני הנקרא נ'דאם, כלומר כוונות בתשליחית, פנתה אישה צעירה לאביה וביקשה ממנו שייתן לה רשות להתחתן עם אהוב לבה, ולא עם הגבר שהאב ייעד לה. כל הכפר עצר את נשימתו למשמע דברים כה ישירים, ואף על פי כן היה ברור לכולם כי פנייה מעין זו אפשרית במהלך טקס האחוואש. על פי התפישה הרווחת, בפרק הנ'דאם של הטקס אפשר לומר הכל, בתנאי שהדברים מתיישבים עם קודים חברתיים ספציפיים. האחוואש הוא מכשיר לאוורור חברתי, שבו תקשורת ישירה, קשה ככל שתהיה, מאפשרת הידברות ומשמשת כלי לביטוי רחשי הלב, שאילו לא ניתן לבטאם, הם היו תוססים ורוחשים מתחת לפני השטח עד שהיו מתפרצים בדרך אחרת. הטקס קשור למחזור החיים: דנים בו באירועים כמו בר מצווה (אצל היהודים), חתונות ולידות, וגם במעגל השנה החקלאית – סיום עונת הקציר, איסוף התפוחים ועוד אירועים מסוג זה.

הטקס בטורוט נמשך כשעה, וברגע שהסתיים נפוצו כולם במהירות. נותרתי המומה ומבולבלת. הרגשתי שנקלעתי למעין "כוכב נולד" של האחוואשים. הצעירים ביצעו את הטקס במהירות, ובאופן שונה מטקסים שבהם השתתפתי בעבר. נראה כי האחוואש הוא לא רק כלי ביטוי בחברה שמרנית, אלא גם בבואה לשינויים שחלים בחברה הבֶּרברית: מחד, מבנהו התקצר ונעשה פחות מפותח – תוצאה של שינויים מהותיים באורח החיים בעקבות חדירת הטלוויזיה. מאידך, הפער בין הסכמתן של הנשים להצטלם וסירובם של הגברים לאפשר זאת, רימז על המאמץ התרבותי לשמר את הנשים באותם מקומות שבהם היו לפני שהקדמה הגיעה לאזורם.

האחוואש האחרון
לרוע מזלנו התחיל לרדת גשם, שנמשך כל אותו הלילה וביום שלאחריו. האחוואש שהיה מתוכנן בכפר אייט בוריג (Ait Bourig) בוטל. באותו הלילה חלתה חוה מאוד, והחלטנו לרדת למרקש כדי שתוכל לישון במיטה של ממש. ביום המחרת חזרנו לטידילי, מרחק שלוש שעות נסיעה, כדי להשתתף באחוואש האחרון, שארגן בעבורנו סעיד.

הכביש בין מרקש לוורזזת. בחורף השלג חוסם את הכבישים בהרים הגבוהים

אחרי טז'ין כבש בשוק של טידילי, נסענו לכפר אירילה (Ighirila). לפני הטקס הפרידו את חוה ואותי מהגברים. היה מרתק לראות את הנשים מתכוננות בהתרגשות לטקס, מתייפייפות, מתאפרות ועוזרות להכניס זו את זו לאווירה. במהלך הטקס לא מוגש כל מאכל, ולכן נהוג לאכול לפני הטקס כדי לאגור כוח. אכלנו תבשיל של בשר כבש וירקות שבעבע בכלי חרס. את חתיכות הבשר החמות מניחים על לחם טרי ואוכלים בתיאבון רב.

סוף–סוף הגיע הרגע המיוחל. עם הישמע הקריאות הטקסיות מצד הגברים, הנשים מסתדרות בשורה ומתחילות את חלקן בטקס. גם כאן לא הרשו לנו לצלם את הנשים, בטענה שהבעלים של אחדות מהן אינם נוכחים. הבטחנו להתרכז רק בצילום הגברים, ובכל זאת הוצבה שמירה הדוקה סביב נחשון ונפתלי, והשומרים בדקו בשבע עיניים שלא יטו את המצלמות, ולו בזווית קלה, לעבר הנשים. היה ברור שאם יעשו כך, הם יחטפו מכות רצח.

האחוואש התנהל בפורמט הקדום: הגברים ישבו בצפיפות ותופפו, מנגד יצאה קבוצת גברים לרקוד סביב המתופפים, בעוד הנשים שרות ורוקדות. היה פה סבך נפלא של מוזיקאים מדהימים שחברו לטקס מהמם חושים. הטקס הסתיים כרגיל בהתפזרות מהירה של המשתתפים לבתיהם. גם הפעם נותרנו לבדנו באפלה, מפרקים את ציוד הצילום ומנסים לעכל את החוויה. נזכרתי בדברים שאמר לי סעיד שויור, השייח' של האחוואש בטגדירט באוזין: "מי שמשתתף באחוואש אינו סובל מסוכרת, מלחץ דם גבוה או מכל מחלה שהיא. אבל אדם, גם אם יש לו הרבה כסף, אם אינו משתתף באחוואש, יקבל סוכרת". עוד הוסיף ואמר: "הצעירים רואים הרבה טלוויזיה, והטלוויזיה מעוררת בהם רצונות. כשיש הרבה רצונות, קשה לשמוח בדברים הקטנים והפשוטים שיש באחוואש". דבריו מעידים יותר מכל על כאב של בני דורו מהשינויים שהביאה איתה הקדמה, ובייחוד הגעת החשמל לאזור – שינויים באורחות החיים ובדרך החשיבה של הדור הצעיר. טקס האחוואש הוא בבחינת מראה בלתי אמצעית, חברתית ואנושית, של החברה הבֶּרברית, ורק ימים יגידו מה יעלה בגורלה של מסורת מופלאה זו.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

ביקור בוולוביליס, מרוקו

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    כתבות ממרוקו

    המדבר המרוקאי – לטייל בעקבות תופעות הטבע
    המדבר המרוקאי – לטייל בעקבות תופעות הטבע

    במבט ראשון המדבר אולי נראה חדגוני, אבל כשמתבודדים מקרוב ובפרטים הקטנים - נגלה עולם ומלואו. טיולים בעקבות תופעות טבע, חלק שלישי

    טיול ג'יפים במרוקו: מסע במרחב ובזמן
    טיול ג'יפים במרוקו: מסע במרחב ובזמן

    טיול במרוקו כולל נופים מגוונים וחוויות מדהימות. שיא רודף שיא: מעברי הרים דרמטיים, קניונים אדירים, כפרי ברברים ברכס האטלס, ערים אימפריאליות מרתקות, שווקים מסחררים, מטעי תמרים ושדות חיטה, דרכי מסחר עתיקות, נהיגת שטח בין דיונות אדירות בסהרה... לכל ...

    טיול ג'יפים במרוקו: בין הר למדבר
    טיול ג'יפים במרוקו: בין הר למדבר

    החיבור שלנו הישראלים למרוקו מיוחד ועמוק, גם לאלה שאין להם שורשים משפחתיים במגרב. במהלך טיול ג'יפים במרוקו מתגלים חיבורים מפתיעים, חלקם מהעבר הרחוק, בין ההיסטוריה המקומית להיסטוריה היהודית. וכל זה, על רקע הנופים המגוונים להפליא, שכוללים מדבר, פסגות ...