תפריט עמוד

מלזיה: הכל שילובים

מלזיה: הכל שילובים

יערות גשם עתיקים, הרים רבי הוד, חופי בראשית, בעלי חיים וצמחים נדירים וגורדי שחקים סופר מודרניים. מלזיה, המשתרעת על שני שטחי יבשה המופרדים על ידי ים, היא לא רק פנינת טבע, אלא גם מפגש אנושי מדהים בין גזעים, לאומים, דתות, שפות ותרבויות

"לאן את הולכת?" שאל אותי נהג הריקשה, משתמש בברכת השלום המלאית המקובלת, מתוך תקווה שאסע במושב הצד המורכב לאופניו. "לשום מקום מיוחדל'ה", עניתי את התשובה הבלתי מחייבת, כשאני מדגישה את המלה "מיוחד" באמצעות הסיומת המלאית "ל'ה" מתוך שעשוע. למעשה, כבר הייתי במקום מיוחד מאוד, בעיר מלקה (MALACCA), שבצפון־מערב מלזיה.

רכבנו יחד בין סמטאות הרובע הסיני עד למקדש "העננים הירוקים הרחומים". עקבתי אחר מאמין ששרף נייר דמוי כסף, כדי לכבד את אבותיו, הבטתי בו כשכרע ברך מול המזבח. הוא הצמיד את כפות ידיו מול מצחו, עצם את עיניו בריכוז, הרים כלי במבוק וטילטל אותו. בתוכו היו מקלות המזל. הוא הניע והקפיץ אותם עד שאחד מהם נפל על הארץ. הוא הניח את הכלי והרים את המקל. כפותיו הוצמדו שוב בתודה. אז קם וניגש אל דוכן סמוך, שם הניח כסף כתרומה למקדש ומסר את המקל לאשה שהביאה לו פתק מזל. עיניו בחנו את הפתק, ואני בחנתי את פניו. קשה היה להבין אם הוא מרוצה או מאוכזב ממזלו. מכיוון שראה שאני עוקבת אחריו, מסר לי בלי חיוך את הפתק והלך. טמנתי אותו במדריך הטיולים בלי שידעתי לקרוא את הכתוב בו. לקחתי מזל של מישהו אחר, ולא ידעתי שהוא יחזיר אותי למלזיה.

לפי אגדה מלאית, הסתירה נסיכת רוחות ההרים את לבה כך שאף מחזר לא הצליח לחשוף אותו. אבל אורג כפרי צעיר ניחש את סודה. הוא פנה אל חבריו, שוכני האדמה, המים והאוויר, וביקש מהם להביא פריטים מנחלתם לפי קני מידה קפדניים של אמת ויופי. את הפריטים המשובחים הוא ארג יחדיו, והם התגלו כמרכיבים של לב אהובתו, נסיכת רוחות ההרים. גם אני ניסיתי לארוג לב – לא של נסיכה, של מלזיה. בביקורי אספתי לי את החומרים המשובחים ביותר המצויים בשטחה: יערות הגשם העתיקים בעולם, הרים עוטי הוד ומסתורין, חופי בראשית ובעלי חיים וצמחים נדירים. ובתוך כל אלה מצאתי את המרתק מכל – הדמויות המאכלסות אותה, שהן תמציתה של אסיה הדרומית והמזרחית.

דוכן של אוכל רחוב בקואלה למפור, בירת מלזיה

מלזיה יושבת בין קווי הרוחב מעלה אחת עד שבע מעלות צפונית לקו המשווה. היער שלה כבן 60 מיליון שנה, ומדענים מעידים עליו שנמצא בו מגוון בעלי החיים הגדול בעולם. הקשר בינה לבין בורמה (מיאנמר) והפיליפינים בתקופת הקרח האחרונה הוא שאיפשר העברת מינים רבים של צמחים ובעלי חיים. גם הגיוון האנושי מאפיין אותה. מיקומה על נתיב הסחר הקדום בין סין להודו, הזרים לשטחה קבוצות אתניות שונות.

מבוך היסטורי
האדמירל ג'נג הו הגיע למלקה ב־1405. ג'נג הו היה סריס מוסלמי, שיצא בשם הקיסר משושלת מינג, יונג לה, בראש 60 ספינות משובחות, שהיו טובות במידה רבה מהקאראוולות הפורטוגליות, שהגיעו למלקה מאה שנים מאוחר יותר. ספינותיו יכלו להגיע לאירופה; אולם הקיסר הסיני לא רצה לפתוח דרכי סחר חדשות או לכבוש יעדים לצורך השגת השפעה פוליטית וניצול אוצרות טבע. הוא סבר שיש לו כל מה שנחוץ לו בתחומי ממלכתו. וכך חזר ג'נג הו אל חצר הקיסר עם מזכרות אקזוטיות בלבד, והותיר אחריו מאמינים חדשים באיסלאם. המהגרים שהגיעו למלקה בעקבות ג'נג הו היו לעמודי התווך של החברה המלזית.

נהג הריקשה עבר על פני המוזיאון הימי, שנבנה בצורת ספינת קאראוול פורטוגלית מרובת תרנים. לאחר מכן הגענו אל מול הפורטה דה סנטיאגו; שער ללא חומה, שנותר ממבצר פאמוזה (FAMOSA) הפורטוגלי. טיפסתי כמאתיים מדרגות, וגיליתי שיש דרך קלה יותר להעפיל אל המבצר. "בפעם הבאה תעלי מכאן", ניחם אותי צייר סיני שעמד על ראש הגבעה והצביע על מגרש החניה.

כאשר כבשו הפורטוגלים את מלקה ב־1511, הם גילו את השער אל איי התבלין. עידן חדש החל בקשר שבין אירופה לדרום־מזרח אסיה. החיילים שהגיעו עם הכיבוש התחתנו עם נשים בנות המקום כחלק ממדיניות ההתיישבות, וייסדו קהילה של אירואסיאנים. הקהילה שמרה על קשר אמיץ עם פורטוגל ועם הכנסייה הקתולית. הם עדין מדברים בשפת הקריסטאו, דיאלקט דרום־פורטוגלי שמקורו בימי הביניים. היום מלקה היא עיר שאיבדה את עוצמתה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית והפכה לנמל דיג ישנוני. עם זאת, חשיבותם של מצרי מלקה נותרה בעינה. היום עוברות כאן אוניות הצי האמריקני בדרכן מהבסיסים האמריקניים באוקיינוס השקט למפרץ הפרסי, למשל.

מכאן הסיע אותי נהג הריקשה אל הפרק ההיסטורי הבא: בית העירייה הוורוד, שהותירו אחריהם ההולנדים. ב־1641, לאחר שמונה חודשי מצור, נפל מבצר פאמוזה לידי ההולנדים. מאוחר יותר חילקו הבריטים וההולנדים ביניהם את חבלי הארץ השונים. הבריטים שלטו במלזיה עד 1957, למעט תקופה קצרה של כיבוש יפאני במלחמת העולם השנייה.

ב־1957 קיבלה מלזיה עצמאות. ב־1963 עדיין היו הבריטים מעורבים בענייני המדינה ועודדו את יצירתה של פדרציה הכוללת את מלזיה, את המדינות סאבה (SABAH) וסראוואק (SARAWAK) בחלקו הצפוני של האי בורניאו, וסינגפור. סינגפור עזבה את הפדרציה כעבור שנתיים. היום מורכבת מלזיה משני חלקים שמאות קילומטרים של ים סין הדרומי מפרידים ביניהם. 86 אחוזים מן האוכלוסיה חיים בחצי־האי מלזיה, חלקה הצפון־מערבי של המדינה. בצפונו של חצי־האי נמצאת תאילנד, ובדרומו סינגפור. 15 האחוזים הנותרים חיים במזרח מלזיה, המשתרעת על צפון בורניאו, האי השלישי בגודלו בעולם.

האיסלאם התמזג באופן מרתק בדתות אחרות ולא נדיר לראות מסגד שלו גג סיני

שילוב ארכיטקטוני
בכניסה למלקה עומד מסגד חדש עם גגות ירוקים, שמזכיר סגנון סיני של גגות שכבתיים. מסגד אל עזים (AL AZIM) אינו רק נסיון אדריכלי, אלא הצהרה פוליטית של מחוז שהדו־קיום התרבותי עומד בו בראש סדר העדיפויות. התרבות ההודית והתרבות הסינית מהוות את אבני הבסיס של החברה והתרבות המלזית. המלכים המלאים הקדומים אימצו את ההינדואיזם והבודהיזם שהגיעו עם הסוחרים ההודים לפני כ־2,000 שנה. האיסלאם הגיע אליה במאה ה־15, על ידי סוחרים הודים וערבים. מלך מלקה שאימץ את האיסלאם עזר בהפצת הדת בכל הארכיפלג של איי התבלין.

האיסלאם הגיע אל קרקע תרבותית רוויה במשקעים תרבותיים קודמים, ונוצר שילוב מרתק בין דתות. הביטוי הארכיטקטוני שלו עשוי לבלבל את מי שבא מהחוץ; מהמזרח התיכון, למשל. הציפייה שלמסגד יהיו כיפות מופרת כשנתקלים בגגות סיניים ירוקים. מינרט מזוהה אצלנו עם הקריאות "אללהו אכבר", ולא עם מגדל פעמונים בדומה לכנסייה פורטוגלית.

המגוון נמצא גם מחוץ למלקה. בתי כפר מסורתיים מעץ, שכלונסאותיהם נטועים במי הנחל, נמצאים במקומות רבים. במחוז נגרי סמילן נבנו גגות של בתים על ידי בני המיננגקבאו (חברה מטריארכלית שמקורה בסומטרה), שצורתם כקרני תאו המים. בקואלה לומפור הבירה השאירו הבריטים עקבות עמוקות, ובניינים רבים נבנו בסגנון אירופי. בין השאר, השאירו את חותמם האדריכלים הבריטים הובק ונורמן, שבנו בעיר מונומנטים רבים במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. התוצאה לפעמים משעשעת. למשל, השניים עיכבו את בניית תחנת הרכבת שסגנונה הניאו־מוגולי היה פרי שהותם הממושכת בהודו, בשל דרישתם שייבנה גג המסוגל לשאת שלג בגובה מטר. זוהי אמת מידה משונה מאוד סמוך לקו המשווה.

מי ומי במלזיה
תוך כדי מסעותי במדינה המרתקת הזו ניסיתי לא רק לרדת לשורש גיוונם של הבניינים, אלא גם להבין את תווי הפנים; משימה קשה לא פחות. בחור מלזי ממוצא סיני אישר את חששותי: "קורה שאני פוגש מישהו שנראה לי מלאי, ואני פונה אליו במלאית, אבל הוא סיני ועונה לי בסינית". את השפה בוחרים על פי מראה חיצוני, אבל המראה החיצוני עשוי להטעות וגם המקומיים טועים בזיהוי.

המגוון האתני התחיל עם ההגירות הקדומות. במזרח מלזיה התגלו עדויות להתיישבות של ההומו סאפיאנס כבר לפני 35,000 שנה. המפורסמת בהתיישבויות אלו נמצאת במערות ניאה (NIAH). התיישבות של קבוצות אוסטרונזיות היתה לפני כ־8,000 שנה, והן מרכיבות חלק מהאוכלוסיה המקורית, המכונה אורנג אסלי, שחלקם שחורי עור (NEGRITO). הפרוטו־מלאים, שהגיעו כנראה מדרום סין בסביבות 2,500 לפני הספירה, דחקו את הקבוצות המקוריות לגבעות, והידע על אודותיהן קיים רק באפוסים שיריים ובאגדות. לכן התיאוריות על מקורם ועל זמני הגעתם למלזיה סותרות לעיתים זו את זו. היסטוריה כתובה יש למלזיה רק מהמאה ה־14.

כשמנסים למפות את מקורותיהם של תושבי מלזיה, נתקלים בכתבים ההיסטוריים של מלכות מלקה, מהמאות ה־15 וה־16. באלה נרשם פרמסווארה, מייסדה של העיר, כצאצא של אלכסנדר מוקדון, שהמלאים מכנים איסקנדאר זוּלְקַרְנָעִים. וכדי להוסיף על המבוכה, חלק מהסינים וההודים שהתיישבו במלזיה התאסלמו, ובין ההודים יש נוצרים רבים שהגיעו מגואה הפורטוגלית שבמערב הודו. גם בקרב הסינים יש שהתנצרו במיסיונים שהוקמו ברחבי מלזיה. שום דבר אינו מובן מאליו.

שוק במחוז סראוואק באי בורניאו

השפה הרשמית, הבהסה מלזיה, שהיא השפה הרשמית גם באינדונסיה, מורכבת ממגוון של שפות ובהן מלים סיניות, הודיות, ערביות, הולנדיות ואנגליות. גם המנהגים הלאומיים מעורבים. טקס ההכתרה של מלך מלזיה הינדי בעיקרו, וכך גם טקס הנישואין המלאי. החתן והכלה, המקושטים בתכשיטים כבדים, מאכילים זה את זו, כמו בטקסים הינדיים, באורז צהוב ואצבעותיהם צבועות בחינה. אך ההשתוללות למחרת היום, שבה מוציאים את הזוג הטרי מן המיטה בעזרת דליי מים, מקורה במורשת הסינית של הקנטת בני הזוג. ההשפעות התרבותיות חדרו גם לאמנויות השונות. למשל, אפשר לשמוע במוסיקה המלזית כלי נגינה סיניים, הודיים ופרסיים. וגם המטבח המקומי הוא שילוב של כל אלה. הקארי ההודי נאכל ביד ימין בלבד, משום שלפי המסורת המוסלמית נועדה יד שמאל למטרות של היגיינה אישית ונחשבת ללא נקייה.

דחיית ערכי המערב
קואלה לומפור, בירת מלזיה, היא עיר מטופחת הבנויה על גבעות. גינות הנוי שלה הן תזכורת ליערות הגשם, המתעקשים לבצבץ בעיקולי הדרכים. המגדלים של קואלה לומפור סיטי סנטר מתחרים על התואר הבניינים הגבוהים בעולם. ממרומי 88 הקומות אפשר רק בקושי לראות את הבתים הכפריים שהפכו לאתרי שימור היסטוריים. בחצרות בתי הכפר קוראים התרנגולים מדי בוקר, וקולותיהם מתערבבים בקריאות המואזין. העירוב הזה מעיר את תושבי העיר אל השנים האחרונות של המאה ה־20.

בקואלה לומפור מנסים לשמור על הסדר, המשמעת והנקיון. העבירות אשר בשלהן אתם עלולים להיקנס או להיעצר כאן כוללות שוטטות ובטלה של נוער במרכזים עירוניים ובמרכזי קניות, ועישון, אפילו בחלק מהאזורים הפתוחים; השלכת פסולת היא עבירה הנחשבת לחמורה במיוחד, ופשע שגורר עימו גזר דין מוות הוא סחר בסמים. שלט "האלאל" מתיר לאוכלי הכשר מוסלמי לאכול במקדונלד'ס. השלט אינו מהווה תזכורת יחידה להיותה של מלזיה מדינה מוסלמית. נאסר על זוגות, גם נשואים, להתנשק בפומבי, וזוגות שאינם נשואים צריכים להימנע מקרבה יתרה. פקחי משרד הדתות בולשים אחרי מוסלמים האוכלים בפומבי בחודש הרמדאן, והקנס על עבירה כזו עלול להגיע עד רבע ממשכורת ממוצעת. לפני כמה חודשים נערך דיון סוער לאחר מעצרן של נערות מוסלמיות שהופיעו בתחרות יופי בבגדי־ים. מרינה מהטיר, בתו של ראש הממשלה, מחתה על כך שעל נשים נאסר להשתתף בתחרות אבל גברים רשאים להתבונן.

כדי לגשר על ההבדלים בין הקבוצות האתניות ובני הגזעים השונים, שלף ראש הממשלה, ד"ר מוחמד מהטיר, סיסמה המדברת על "ערכים אסיאניים" כסיסמת גיבוש לאומי. מוחמד מהטיר בז לערכי המערב, ומנסה למנוע מהם לחלחל אל החברה המלזית. הוא מתעלם, כמובן, מן העובדה שתרבותה של מלזיה אינה אלא פריים של כיבושים תרבותיים שחדרו ופיעפעו אל תוך החברה המלאית, ועשו אותה למה שהינה היום. הערכים האסיאניים מאחדים בעיקר את הגברים, והנשים נפגעות, משום שהם משמרים את עליונות מעמדם של הראשונים. במלזיה מותרת הפוליגמיה, אף כי היא אינה נפוצה. למרות החוק האיסלאמי, יכולות נשים לתבוע גירושין במקרים ייחודיים, כמו במקרה של הזנחת המשפחה על ידי הגבר, אך גבר יכול לגרש את אשתו גם ללא סיבה, ודי שהוא מכריז: "הרי את מגורשת".

רחוב באיפו, מצפון לבירה. מלזיה מגדירה עצמה כחברה רב-גזעית

אבל לא רק הנשים נמצאות במעמד בעייתי. בהתמודדות עם ריבוי הדתות, הלאומים והגזעים מגדירה עצמה מלזיה כחברה רב־גזעית. הדבר מתבטא, למשל, בקשר בין המוצא הגזעי לבין העיסוק והמעמד הכלכלי. החוקה מעניקה עוצמה פוליטית רבה לאורנג אסלי – התושבים המקוריים – ולקבוצות נוספות הנחשבות מקורבות אליהם מבחינה גזעית ותרבותית, המהווים 59 אחוזים מהאוכלוסיה. כמו כן, משוריין להם מספר קבוע של תפקידי מנהיגות. "המלאים האמיתיים" מכונים בומיפוטרה. למרבה האירוניה, זו מלה בסנסקריט שפירושה: "בומי" – אדמה, "פוטרה" – בן.

בסוף שנות השישים היה חלקם של הבומיפוטרה בכלכלת המדינה בלתי ניכר כמעט, למרות שהיוו יותר ממחצית מן האוכלוסיה. הסינים, המהווים 32 אחוזים, הפעילו את המשק באורח כמעט בלעדי. הם ניהלו את הבנקים, ויזמו ושלטו בעסקים החשובים. כדי לאפשר לבומיפוטרה להדביק את הפער, הוכרזה מדיניות כלכלית חדשה, שנועדה לעודד פיזור הוגן של העושר בין הגזעים. לפיה, כשליש מכל עסק חייב היה להיות בבעלות בומיפוטרה. בנוסף לכך, הוקצו מכסות של עובדים, מלגות וסובסידיות.

העובדה שבחוקה ניתנה עדיפות לדת המלאית ולערכים התרבותיים של קבוצה זו, והעובדה ששותפות בבעלות עסקית היתה על בסיס גזעי, ולא על בסיס כישורים, עוררה ביקורת. היו שחשבו כי המדיניות תפגע באופן בלתי הפיך במצב הכלכלי של האוכלוסיה הלא־מלאית במדינה. אך למרות המתיחות, הצליחו אנשי העסקים הסינים לשמור על עליונותם הכלכלית. שיעור המלאים המשתתפים באופן פעיל בכלכלת המדינה גדל, אבל הם לא השתלטו עליה.

לאחר שנים של נסיונות ליצור שוויון כלכלי ופוליטי בין הלאומים השונים, הסביר לנו איש שיווק ממוצא סיני של חברה רב־לאומית: הסינים הם בדרך כלל הסוחרים והיזמים, ההודים הפועלים, והמלאים הם הדייגים שחיים חיי רוגע. הדובר היה מודע היטב לבעייתיות מבחינת הפוליטיקלי קורקט, שיש בתיאור זה.

חוף בראשיתי. מאות קילומטרים של ים סין מפרידים בין שני חלקי המדינה

סוד שמור
אחד המקומות המעניינים במלזיה הוא החלק המזרחי של המדינה, המצוי באי בורניאו. לאי עצמו, שחלקו הדרומי מצוי בשליטת אינדונזיה, נקשרה הילת מסתורין על ידי מיסיונרים והרפתקנים. היו שכינו אותו "הסוד השמור ביותר בעולם". הארייט מקדוגל, אשת הבישוף הראשון של מחוז סראוואק שחיה שם כעשרים שנה, העידה כי "אם מישהו רוצה לנסוע לסראוואק הוא קצת מוזר בראש". הסופר סומרסט מוהם תיאר שודדי ים, אותם כינה "גברים לעניין", שהסתירו אוצרות במערות על האיים הקטנים שסביב בורניאו. אבל באי היו גם סכנות ומוות. הארייט מקדוגל איבדה שם שישה תינוקות, ואשת הראג'ה הלבן השני, אני ברוק, מתה ממחלה בעקבות לידת בנם ב־1857. מייסדה של סינגפור, סר סטמפורד ראפלס, ואשתו סופיה איבדו בקדחת ארבעה מחמשת ילדיהם, והבת היחידה שניצלה נשלחה לאנגליה.

באותן שנים חיו סופיה וסטמפורד ראפלס בסומטרה. סר ראפלס "גילה" יחד עם חוקר הטבע ד"ר ג'וזף ארנולד את הפרח הגדול בעולם. למעשה, דבר קיומו של הפרח, שקוטרו מגיע למטר, היה ידוע לאנשי סומטרה ובורניאו, והם אלה שלקחו את השניים לראות אותו. שלושה שבועות לאחר מכן מת ארנולד מקדחת. הפרח הטורף קרוי על שם שני "המגלים" בני המערב, ראפלסיה־ארנולדי. הנשים הוויקטוריאניות שחיו באי לא ויתרו על כללי הטקס, ולבשו גם בבורניאו את המחוך והתחתיות המעומלנות. חשבתי עליהן, כשצעדתי בגופיה במזג האוויר הטרופי, החם והלח, על שביל יער הגשם. זכרתי שאסור לגעת במעקה, שעליו – הסבירו לי – נחים בדרך כלל נחשים ונמלים ארסיות.

אחת השמורות המיוחדות במלזיה היא שמורת קינאבלו (KINABALU), הנפרסת על פני 754 קילומטרים רבועים, יותר משטחה של סינגפור. עמדתי תלויה בין שמים לארץ, על אחד הגשרים שנמתחו בין העצים, בגובה 60 מטרים, נהנית מעמדת היתרון העצומה. את הגשרים האלה הקימו חוקרים שרצו לראות בגובה העיניים את בעלי החיים השוכנים קרוב לצמרות. שכן יערות הגשם של מלזיה שופעים חיים. בין השאר מקרקרים בהם 100 מינים שונים של צפרדעים.


הצצה לניגודים ולגיוון המדהים של מלזיה

ים כחול ציפה לי מול חופה של העיר קוטה קינאבלו (KOTA KINABALU) שבמחוז סאבה. במרחק נראו איים לא מיושבים, בשל אי־יציבותם של מקורות המים. דומה שהם ניצבים שם כדי לפרנס את הפנטזיות של המתבונן המערבי על גן העדן. מה הייתי לוקחת איתי לאי בודד? קרוב לוודאי שהייתי לוקחת סירה.

נוכחותו המתנשאת של הר קינאבלו, ההר הגבוה ביותר במלזיה, רגע לפני שקיעה, קוראת תיגר על הסביבה. גובהו 4,101 מטרים, ובתחתיתו משתרע יער גשם טרופי. עם העלייה בהר, משתנים סוגי העצים מאלונים וערמונים, המאפיינים אקלים ממוזג, ליער של עצים קטנים וטחב. בראש ההר מזדקרים כמה שיני הר קירחות של גרניט. לפני 9,000 שנה חרצו כאן קרחונים, סמוך לקו המשווה, את פני האדמה. בינתיים, ממשיך ההר לגבוה חצי סנטימטר כל שנה.

לוע הדרקון
בסראוואק, המחוז המלזי השני של בורניאו, ביקרתי בפארק גונונג מולו (GUNUNG MULU), שבו מצויות מערות מולו – מערכת המערות המסועפת בעולם. הבודהיסטים דימו את הכניסה למערה לכניסה לרחם מוגן, ונזירים התבודדו בהן כדי להתקרב אל עצמם, אל טיבם האמיתי, ולהתרחק מהסחות הדעת של חיי החולין. האגדות, לעומת זאת, מספרות כי במערות אורבים דרקונים ומפלצות. מערת האייל (DEER CAVE) היא המעבר התת־קרקעי הארוך בעולם, ואולם סראוואק (SARAWAK CHAMBER) הוא האולם הגדול בעולם. נמצאת כאן גם מערה המכונה "מערת מים צלולים". פסעתי על מדרכה עשויה עץ בתוך מערת האייל הענקית. קשה היה לי להחליט האם אני מרגישה מוגנת בתוכה או מפוחדת, כמו בתוך לוע דרקון.

היציאה מן המערה לוותה בתחושת רווחה. שני מיליון עטלפים חיים בה, ולקראת שקיעה הם יוצאים בקבוצות, בשיירה ארוכה, אינסופית; מערבולת מתאבכת ומסתלסלת. העטלפים זקוקים וראויים ליחסי ציבור טובים. הם היונקים הנפוצים ביותר במלזיה, והפכו לסמל של כוחות הרוע וההרס. האמת שונה לחלוטין; למעשה, מהווים העטלפים מעין יחידות של פועלי נקיון, האוכלים שלוש טונות של חרקים מדי לילה. אקולוגים מכנים פעולה זו בשם "שירות סביבתי". לאחר שסיימו את מלאכתם הלילית, הם שבים לקראת בוקר למערה ותולים עצמם כשראשיהם כלפי מטה למנוחה עד הלילה הבא.

כ-68 אחוז משטח מלזיה מכוסים ביערות, שבהם גדלים כ-14 אלף מיני צמחים

בתוך צוקי הגיר של מולו נמצא שפע של מערות שבחלקן יש נטיפים. במעמקי השמורה ניצבים להבי סכין מחודדים וענקיים העשויים אבן גיר. כדי לראות תצורת נוף מיוחדת זו, יש לצעוד שלושה ימים ברגל. אלה שחוזרים ממולו בטיסה יכולים לבקש מהטייס לסטות מעט מהמסלול ולעבור מעל קירות הגיר המאיימים. מיעוט המבקרים בשמורה מאפשר לחוות את הטבע באורח ראשוני: הצוקים הלבנים המשתקפים במי הנחל הצלולים מפתים להיכנס למים, להתרענן אחרי המסע במעמקי האדמה. אסור לעשן בשמורה ואסור להקים דוכני מכירה.

הדים מהעבר
מלזיה אינה משמרת רק את יופיו של הטבע, אלא גם מסורות מהעבר. יש לה סולטאנויות מקומיות, שקיומן מעוגן בחוקה המודרנית. לפי חוקה זו, מדי חמש שנים נבחר אחד הסולטאנים למלך והוא שולט על מלזיה כולה. הוא נבחר ברוטציה על ידי שמונת הסולטאנים האחרים. המלך היושב בארמון שבקואלה לומפור שואב את הלגיטימציה לשלטונו מכוח פוליטי ורוחני. כך גם הסולטאנויות המקומיות, שלעיתים כוחן רב. שריד למבנה השלטוני המוקדם אפשר למצוא בברוני. הסולטאן של ברוני שולט על ממלכה עצמאית ונחשב לאדם העשיר בעולם.
אחת משושלות הסולטאנים ששלטו באיזור מרתקת במיוחד. היא היתה בריטית, ושלטונה נמשך מאה שנים במחוז סראוואק שבבורניאו. מייסדה היה הרפתקן בשם ג'יימס ברוק, והוא כונה על ידי התושבים ראג'ה ברוק או "הראג'ה הלבן".

תפיסת החיים המלאית עומדת גם היא במבחן הזמן וההשפעות התרבותיות. ניתן לאפיין אותה במונח סנאנג (SENANG), שפירושו נוחות, קלות, שלוות נפש וחופש מדאגות. סנאנג הוא משאת הנפש של המלאי המסורתי, להבדיל מתפיסת העולם הסינית, המדגישה הצלחה הניתנת להצגה; כמו בניית משפחה, תואר אקדמי וכוח כלכלי. עבור המלאי, להיות אב ובעל אוהב זה סנאנג, להתגורר קרוב למסגד זה סנאנג, פרנסה קבועה זה סנאנג, ולחיות חיים מאושרים בבית ששייך לאבות המשפחה בכפר המסורתי, הקמפונג, זה הכי סנאנג. זו תפיסה מידבקת ומפתה באקלים הטרופי; המלאים למדו כיצד להקל על עצמם ולהתאים את עצמם לאקלים. על התרבויות שמסרבות להכיר בתורה זו הם אומרים: "החיים קצרים, ואומנות הלמידה ארוכה".

בלבו של כל מלאי שוכן הכפר המסורתי, אליו נוהרים כל יושבי העיר לקראת חג ההארי־ראיה, העיד אל־פיטר, המציין את סיום חודש הרמדאן. תושבי העיר מתרפקים בנוסטלגיה על אורח החיים בקמפונג המסורתי. תינוקות משתובבים בין תרנגולים זקורי זנב, וגברים מיטיבים את מעטפת הסרונג לאחר המקלחת, משכלים רגלים על המרפסת ומגלגלים סיגריה. המואזין קורא לתפילת ערבית, וקולו מתערבב בצלילי ערוץ האם.טי.וי, הנקלט על ידי צלחות הלוויין.

ילדה מכוסת ראש במלזיה | צילום: דינה היימן

הקמפונג מורכב מקבוצת בתי עץ הנתמכים בכלונסאות, מעל חצר מוצלת בדקלי קוקוס, בננה ופפאיה. המלאים מאמינים כי דקלי הקוקוס אינם מתפתחים יפה, אם הם צומחים מחוץ לטווח שמיעתם של בני אדם. ילדים חלקלקים מסבון חומקים מזרועות האמהות המנסות לרחוץ אותם, ומתרפקים על ברכי סבא מפנק. לילדים יש עדיפות במשפחה המלאית. הם חסרי משמעת ועטופים באהבה. אין העדפה של תינוקות זכרים; המלאים מתגאים בבנותיהם ואף מאמצים בנות לחיק המשפחה. לאחר נישואי הבת, מתגורר הזוג הצעיר בבית הורי הכלה במשך כמה חודשים, גם אם יש להם בית משלהם.

ריח של קארי עולה מן המטבח. תמונת המלך־ברוטציה מביטה מן הקיר. הנערה במטבח אינה שרה, למרות שהנשים האחרות בבית שרות. אם תשיר בעודה מבשלת, יימנע ממנה שידוך טוב. פתאום זועקת אחת הנשים שרוחות רודפות את הבית. הבומו (BOMOH), השאמאן, נקרא להשליט סדר ולגרש את הרוחות, אבל אפילו הוא נשמר מלעבור בחורשה שבדרך לביתו, שכן רוחה של הפונטיאנאק (PONTIANAK) – אשה שמתה במהלך לידה וחיה בתוך גזע עץ הבננה – אורבת לגבר לא נשוי. השאמאן אמנם נשוי, אך למה לו לקחת סיכונים.

                                    • • •

אחרי 18 חודשים של היעדרות חזרתי לביקור שני במלזיה. שוב הגעתי למלקה וביקרתי במקדש "העננים הירוקים הרחומים". כשניצבתי שם נזכרתי בפתק המזל הלא פתור ששמתי בספר ההדרכה. הגשתי את הפתק למדריך, שביקש מסיני בן המקום לתרגם אותו. הסיני הביט בי ואמר בפשטות: "על מנת להבין את הטעון הבהרה, יש לשוב פעם נוספת".

___

הצילומים בכתבה: אייסטוק, Wohin Auswandern, flickr


האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

נוודי הים צוללים למעמקים

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות