מכורים

הכל התחיל בחלוץ מאוכזב
לפני חמישים שנה, דקה לפני מבצע קדש, הגיע ארצה מהוואי ד"ר דוריאן פסקוביץ' כדי להתגייס לצבא. דוריאן התייצב אצל קצין המיון וביקש להיות פרש. קצין המיון הניח זרוע על כתפו, חייך ואמר: "כל האמריקאים רוצים להיות ג'ון וויין. בעצם אני לא יודע אם אתה בכלל יהודי, אולי אתה מרגל. תחזור אחרי המלחמה". החלוץ המאוכזב, שבהוואי היה גם גולש, הלך למצוא נחמה בגלים. יום שלם גלש לבדו, ובכעסו לא הבחין שעל החוף נאספה לה חבורת מעריצים. בראש החבורה עמד המציל טופסי (עו"ד שמאי קנצפולסקי ז"ל), והוא ביקש מדוריאן שישאיר בארץ את הגלשן. דוריאן הסכים והבטיח שיִשלח עוד. שלוש שנים אחר כך הגיע ארצה כדי להקים את ענף הגלישה, לא לפני ששלח גלשנים מעוטרים במגן דוד.
טופסי וחבורתו הפכו את הספורט הזה לחלק מחייהם. טופסי התחיל לייצר גלשנים, אבל הם היו כה כבדים עד שכונו "הצוללות". ילדים התגודדו סביבו, למדו והקשיבו לסיפוריו. לאט לאט התגבשה קבוצ של גולשים צרובי עור ששלטה ביד רמה בחוף הילטון. בלילה היו מבעירים מדורות וישנים על החוף, מחכים לגלים. בשנות השמונים חברו אליהם גולשי הרוח, ולפני כשש שנים הצטרפו אנשי הקַיְיט סרפינג.

פריסטייל, לונג בורד ומצנח
עדי זומר מפרט את ארבע הקטגוריות של גלישת רוח: גלישה אולימפית היא גלישה תחרותית עם גלשנים גדולים ומפרשים גדולים. היא נערכת בדרך כלל

ארנון דגן, מבכירי הגולשים בארץ, בחוף בת גלים בחיפה | צילום: אייל ברטוב

בים רגוע ומוּכּרת בארץ בעיקר בזכות מדליית הזהב האולימפית של גל פרידמן; בגלישת מהירות גולשים מהר על גלשנים קטנים וחדישים; בגלישת Wave רוכבים על גלים וקופצים ביניהם, בעיקר בסערות בחורף; בפריסטייל גולשים במים שטוחים ועושים תרגילים מורכבים בעזרת גלשנים קצרים מאוד. זה הטרנד בשנים האחרונות, בעיקר באילת.
גם בגלישת גלים יש כמה קטגוריות, לפי סוג הגלשן: לונג בורד הוא הגלשן הקלאסי הארוך, המיועד לשיוט על הגל ולביצועי סגנון. אילון ואס דיאס הישראלי מדורג במקום הרביעי באירופה בתחום זה; שורט בורד הוא גלשן קצר, חדיש, מהיר מאוד ורדיקלי מאוד (אפשר להגיע איתו לזוויות חדות). זהו הדגם הכי פופולרי בעולם; פאן בורד בעל החרטום המעוגל יציב כמו לונג בורד ויכול להגיע לכמה מהביצועים של שורט בורד. הוא מתאים לגולשים מתחילים; פיש מיועד לגלים קטנים וחלשים כמו של הקיץ הישראלי. הוא מהיר יותר משורט בורד אבל פחות רדיקלי ממנו; גאן הוא צר וארוך במיוחד ומיועד לגלים גבוהים מאוד. בארץ אין לו שימוש.
עמית ענבר, מבכירי הגולשים בארץ וממייבאי הקַיְיט סרפינג, עבר מגלישה תחרותית לענף הצעיר הזה מיד כשחזר מאולימפיאדת סידני (שנת 2000). בקַיְיט הגלשן מחובר למצנח שעף בגובה של כשלושים מטר. המצנח מאפשר לגלוש על המים כמו בגלשן רוח, אבל בזכות יכולת העילוי שלו, הוא יכול גם לשלוח את הגולש לגבהים של חמישה עד עשרה מטרים לכמה שניות. ענבר: "הספורט הזה בחיתוליו בארץ ובעולם, אבל הוא מתפתח מהר יותר מכל ספורט אתגרי אחר. הקייט משלב כמה ענפי ספורט שקשורים לבורד, ובניגוד לענפי גלישה אחרים, הוא זמין מאוד גם בארץ, כי בכל שבוע יש שלושה־ארבעה ימים עם נתונים טובים לצאת לים". ייחוד אחר של הקייט הוא שכמעט חמישים אחוז מהגולשים הם גולשות.

איפה תתפסו גלים טובים
לא כל חוף בארץ מתאים לגלישה, ויש כמה מומלצים: חוף הילטון, תל אביב – נחשב החוף הטוב בארץ לגלישת גלים. הקרקע הסלעית יוצרת שאיבה חזקה וצינורות. הגלים מגיעים מימין ומשמאל, ויש להם כמה פיקים; חוף בת גלים ובק דור, חיפה – קרקע סלעית וגלים חזקים וארוכים. בת גלים נחשב החוף הטוב בארץ לגלישת רוח; חוף בית ינאי – מתאים לקייט סרפינג. מלבד אלה, גולש שמחפש גל ארוך שמאלי ילך לחוף שבי ציון או לחוף הארובות בחדרה. בחוף השובר באשדוד ובחוף הדרומי בהרצליה ימצאו הגולשים גל ארוך, פוינט, ימני, ובחוף ג'יסר א־זרקא יש גל שנשבר על ריף.