תפריט עמוד

מזרח הפירנאים, הצד הספרדי: צהוב-אדום עולה

מזרח הפירנאים, הצד הספרדי: צהוב-אדום עולה

טיול שמתחיל בים התיכון, עולה ומטפס בהרים ועובר בין עיירות ציוריות וכפרים יפים, דרך עיר עם מרכז יהודי קדום ובקרב תושבים קטלאנים עם הרבה גאווה לאומית

"לצערי, בברצלונה מדברים ספרדית, לא קטלאנית", אמרה קטי, בעלת הבית שבו התגוררנו בשהותנו בקטלוניה, והכריזה: "אנחנו קטלאנים המדברים בשפתנו וגאים בה ובתרבות שלנו". ואני חשבתי לתומי שברצלונה היא מרכז התרבות הקטלאנית.

אל הבית של קטי הגענו אחרי שהות של חמישה ימים בצד הצרפתי של מזרח הפירנאים, כדי להמשיך את הטיול באזור הקטאלני – אלא שהפעם מן הצד הספרדי של הרכס. הבית שלה נמצא בכפר קטן בשם לה פונטטה (La Fonteta), לא רחוק מג'ירונה (Girona), העיר הגדולה באזור. מיד כשהגענו לשם נתקלנו בלאומיות הקטלאנית, והיא נראתה בולטת בצד הספרדי הרבה יותר מאשר באחיו הצרפתי. הדגלים, השפה, החמור – סמל קטלאני אופייני שמופיע על סטיקרים ברבות מן המכוניות – וגם דברים שאמרו לי המקומיים, כל אלה שכנעו אותי שלפחות מבחינה תרבותית, ספרד נהדפה מחבל ארץ זה.

לחופו של הים התיכון

קטי המליצה להתחיל בשעות אחר הצהריים בביקור בנמל הדיג של פלמוס (Palamos), וטיפ של מקומי מאמצים בלי התלבטות. הנמל הצבעוני ומלא החיים הוא האזור ההומה ביותר של העיר פלמוס היושבת לחופו של הים התיכון. אחר הצהריים הדייגים שבים מן הים, מתקנים את רשתותיהם ומוכרים את שללם. בתוך זמן קצר מגיעים הקונים: בעלי חנויות ומסעדות שרוכשים את הדגה הטרייה. שעת ערב הגיעה והתיאבון גבר. התיישבנו באחד המזנונים שבהם מוכרים ארוחות דגים במחיר סביר ונהנינו ממאכלי ים טריים.

לשכת מידע בפלמוס נמצאת ב-Paseo del Mar, טלפון: 34-972-600550

למחרת נסענו אל ג'ירונה, עיר המחוז הגדולה. אבל לפני שיצאנו לדרך, עצרנו מוקדם בבוקר בבר לה מורנטה (La Moreneta) שנמצא בין לה ביסבל (La Bisbal) ופונטטה. מרתה, הרוח החיה של המקום, מגישה שתייה ומזון קל לחקלאים, לשוטרים ולעובדי חברת החשמל שעוברים בבר מדי בוקר לפתוח בו את היום. כאן שתיתי לראשונה קוֹרְטָדוֹס, קפה חזק וטעים במיוחד שמוגש עם הרבה חלב.

ג'ירונה. עיר נעימה המציעה הליכה נינוחה לאורך נהר, חנויות נאות וגם מורשת יהודית נכבדה | צילום: Infernalfox, GNU FDL

הבית של הרמב"ן
ג'ירונה היא עיר עתיקה ונעימה המציעה הליכה לאורך נהר, חציית גשרים, חנויות נאות וגם מורשת יהודית נכבדה. בעיר התקיימה קהילה יהודית מפותחת, עם בית מדרש שהיה אחד ממרכזי הקבלה החשובים בעולם ושממנו יצא רבי משה בן נחמן – הרמב"ן. על שמו הוקם בלב האזור שהיה הרובע היהודי של העיר מרכז בונאסטרוק סה פורטה (Bonastruc ça Porta, שמו של הרמב"ן בקטלאנית), הכולל מוזיאון ששם לו למטרה להציג את אורח חייהם ומורשתם של היהודים בקטלוניה.

כשעומדים בשעריו של המבנה (הנקרא גם בית יצחק סגי נהור) לא רואים את ייחודו, אך בפנים זהו מבנה אדריכלי מעניין, ובו עליות, ירידות ויציאה לחצר מרכזית יפה מעוטרת בצמחייה ופתוחה לשמים, שברצפתה מצויר מגן דוד גדול. במקום יש גם אוסף מרשים של מצבות עם כתובות יהודיות.

מרכז בונסטרוק ספורטה, כתובת: C/ Força 8, טלפון: 34-972-216761

בחלק העתיק של העיר, בכיכר Plaça de la Catedral, נמצאת הקתדרלה ובה יצירות אמנות יפות, בהן שטיח קיר עם רקמה מעודנת להפליא המתארת את הבריאה. היצירה מוצגת בתאורה מיסטית שגרמה לי לתחושה של ניתוק מהעולם.

לפי התכנון היינו אמורים לבקר בג'ירונה רק שעתיים-שלוש ולברוח חזרה אל הטבע, אבל נשאבנו לאווירה המיוחדת של העיר, ובסופו של דבר בילינו בה יום שלם. מצד אחד זו עיר עתיקה (ואני מת על ערים עתיקות), מצד שני זו עיר חיה ונושמת ומלאת חיים, עם מדרחוב, ילדים, חנויות מלאות כל טוב ומזנונים עשירים. פינה מתוקה שאהבתי היא חנות השוקולד המסוגננת גלוקי (Gluki) ברחוב סנטה קלרה (Santa Clara 44), המציעה מיני שוקולדים מצוינים במחירים לא גבוהים – מקום מעולה להצטייד בו במתנות הביתה ובתענוגות קטנים להמשך הדרך.

טיפ קטן בעניין אוכל: המסעדות, בעיקר בערים, יקרות להחריד. אבל כמו בכל ספרד, גם בקטלוניה פזורים ברים רבים, ובהם מצאנו ארוחות קלות וזולות – טוסטים מלחם לבן טרי שלידם מונחות עגבניות טריות ובקבוק יין מקומי. לפי המנהג הקטלאני מורחים את העגבניות במשיכות קלות על הלחם הקלוי, כבסיס לגבינה או לבשר שיבואו אחר כך. קצת מלח ופלפל שחור, וקיבלתם מעדן.

בסאלו. עיירה ימיביניימית מרשימה | צילום: Rafael Lluis Comamala

אומרים שהיה פה שמח
עיירה, נהר וגשר הם סיבה טובה לביקור. אז יצאנו לדרך שמתפתלת בנוף הררי מיוער ובין עיירות עתיקות וציוריות. ראשונה היתה בסאלו (Besalú), עיירה ימי ביניימית שבתיה ורחובותיה מטופחים. בכיכר החופש (Plaça de la Llibertat) נמצאת כנסיית סנט פרה (Església de Sant Pere) שאת חזיתה מקשטים אריות מגולפים. קינון הסנוניות בשולי המבנה היה מראה מרענן. בכיכר נמצאת גם לשכת המידע של העיירה, שם אפשר להצטייד במפה ומידע תיירותי.

בבסאלו יש גם מקווה ששימש את היהודים בימי קדם. 36 מדרגות מוליכות אליו, ותקרתו קמורה. מן הרחבה הסמוכה למקווה יש תצפית נאה על הגשר ועל נהר פלובייה (Fluvià).

יום לפני שהגענו אל בסאלו נסענו לברצלונה להשתתף בחג הלאומי הקטלאני לה מרסה (La Merce) המתקיים בסוף השבוע האחרון של ספטמבר. חגגנו שם עם המון רב, אולי רב מדי. כשהגענו לבסאלו, העיירה היתה מעוטרת עדיין בדגלי קטלוניה, זכר לחגיגות האתמול. לו ידענו שחוגגים את החג גם בעיירות הקטנות כדוגמת העיירה בסאלו, היינו מעדיפים להישאר בהן; מן הסתם קל יותר להגיע בהן קרוב אל הריקודים, אל המופעים, אל הדוכנים ואל מגדלי האנשים המטפסים זה על זה כמנהג הקטלאנים בזמנים של שמחה. אנחנו בבסאלו ראינו רק את האפטר פארטי. נראה שהיה פה שמח.

ריפול. דגל קטלוניה מתנוסס בגאווה | צילום: Antonio De Lorenzo, GNU FDL

בין הרים ובין כפרים
מבסאלו המשכנו בדרך הנופית לאולוט (Olot), עיירה שוקקת ומלאת חיים, אולי בגלל קרבתה לשמורה של הר הגעש גרוטשה (Garrotxa). אמנם אין בה אתרים ייחודיים, אך היא מצאה חן בעינינו בגלל החיוניות שלה; רחובותיה מלאי אדם, חנויות, מאפיות ובתי קפה שהזכירו לנו את השכנה מצפון.

מאולוט המשכנו בנסיעה לעיירה שונה ממנה, חביבה ומנומנמת, סנט ז'ואן דה לס אבדסס (Sant Joan de les Abadesses). הכנסייה הרומנסקית שלה ידועה בעבודות אמנות ייחודיות, ובעיקר בפסל העץ "ההורדה מן הצלב". שעה הספיקה לנו לסייר ברחובותיה, להלך על הגשר היפה שעובר מעל לנהר טר (Ter) ולהשקיף בניחותא על החלקות החקלאיות שלרגליו.

מכאן המשכנו לריפול (Ripoll), עיירה שייחודה במנזר הבנדיקטיני שנמצא בכיכר .Plaça Abat Oliba. את המנזר בנה רוזן ברצלונה במאה התשיעית לספירה כפנתיאון למלכים ולאצילים מן האזור. הכנסייה העומדת שם היום נבנתה במאה ה-19 במתכונת הכנסייה הקדומה. השריד המקורי היחיד מן המנזר החשוב הוא שער הכנסייה. השער מתוארך למאה ה-12, וקבועים בו תבליטים נאים ששיני הזמן ניכרות בהם. כדי להבין מה רואים בהם אפשר להיעזר במדריך מישלן ספרד המפרט את כל חלקי התבליט, ובעזרתו ההתבוננות נעשית משעשעת ומחכימה. חלקים רבים מהתבליט מוקדשים לתנ"ך, למשל ליציאת מצרים ולסיפורי דוד ושלמה.

מריפול המשכנו בדרכנו דרך אזור מיוער ונפלא, וחלפנו על פני העיירה קמפרודון (Camprodon). העיירה יושבת על מפגש הנהרות ריטורט (Ritort) וטר, ובלטו בה הבתים הצבעוניים והגשר הקשתי היפה. ברווזים שטו בנהר, וילדים האכילו אותם.

הדרך המשיכה ולקחה אותנו אל הכפר בג'ט (Beget). הכביש אל הכפר מפותל, לעתים צר מאוד, מפחיד אפילו לנוכח התהום שנפערה לרגלינו, ובשילוב עם מראות הנוף ההררי והמיוער היה אזור זה לאחד מהיפים שראינו. בקצה הכביש היה מונח הכפר הקטן, יושב בעמק ומוקף נוף ירוק, ובו בתי אבן בעלי גגות רעפים. כנסיית הכפר הרומנסקית בנויה בסגנון מלא קסם ולא מצועצע. היא והגשר הקטן שמעל לנהר מוסיפים לכפר חן רב. בדרך חזרה, מרחק קילומטרים אחדים, עצרנו לצד הכנסייה ברוקברונה (Rocabruna). בסביבתה מצאנו שיחי פטל עמוסים בפרי עסיסי. בסוף ספטמבר היו פירות הפטל אדומים, שחורים כמעט, וטעמם טעם גן עדן.

עונה מומלצת לטיול: אביב וסתיו, אם כי בשל הקרבה לחוף גם בקיץ נעים.
משך הטיול: לג'ירונה הקדשנו יום ולטיול בין העיירות יומיים.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קטלוניה: מסע תרבותי

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *

    code