כולם הכירו את הסיפור על האי הגדול המצוי הרחק, מעבר למקום זריחת השמש. הזקנים נשבעו ברוחות אבותיהם, ששמעו אותו מפי נכדו של הדייג, שנסחף בסערה גדולה והצליח לחזור. השנים חלפו, וימים רעים פקדו את בני עמו של הדייג. הסיפורים על האי הירוק שמעבר למקום בו זורחת השמש נשמעו קוסמים מתמיד. כך קרה שיום אחד בשעת בוקר מוקדמת, כשהרוח נשבה בחוזקה, יצאו אל הים שמונה סירות קנו גדולות, מלאות גברים, נשים וילדים, ועמוסות בשתילי עץ הלחם, מנגו, בננות, חזירים, תרנגולות וכלבים. הם יצאו לחפש עולם חדש. ימים רבים נמשך המסע, והם לא הפסיקו לחפש באופק את אותה הילה כחלחלה המעידה על קיומה של יבשה. בין אם הגיעו תושבי פולינזיה מדרום־מזרח אסיה, כפי שמאמינים רבים, או עשו דרכם מהכיוון ההפוך, כפי שניסה להוכיח תור היירדאל, זהו כנראה סיפור יישובם של יבשות ואיים רבים בחלקו הדרומי של האוקיינוס השקט לפני 3,000 שנה. הסיבות להגירה היו אז, כמו היום: אוכלוסייה גדולה מדי על שטח מצומצם, סכסוכים ומאבקי כוח בין קבוצות. לאדמה פנויה מעבר לאופק תמיד היה כוח משיכה רב. אלא שאת מרבית שטחו של האיזור הזה כיסה הים, ולא פעם הסתיימו מסעות המהגרים במעמקיו. בכל זאת, אין להתעלם מכך שהיו יורדי ים מנוסים, וכדי לנווט ולחצות מרחקים גדולים נעזרו בכוכבים ובלהקות של ציפורים נודדות. כשהגיעו לכאן האירופאים הראשונים בתחילת המאה ה־17, לא נותר בדרום האוקיינוס השקט אי ראוי למגורים שטרם יושב. לחיי המלכה גשם טיפטף, והאי הירוק הפך לאפור. לאורך הדרך היו מפוזרים בתי עץ קטנים, ולצידם מכלי מים גדולים שבהם נאגרו מי הגשמים שזרמו מהגגות. עצי לחם, קוקוס, מנגו ובננות היו מפוזרים בכל מקום, בין המטעים והשדות, ובעיקר סביב הבתים. אבל הדבר שבלט לעין יותר מכל היו החזירים. מאות חזירים בכל הגדלים והצבעים התרוצצו לאורך הדרך ובין הבתים. נוקואלופה – "אלת האהבה" – היא בירת טונגה יותר מ־600 שנים. נכנסנו אל העיר ברחוב הראשי המוביל אל הים. שורות של בתים דו־קומתיים צמודים ניצבו משני צידיו של הרחוב הקצר. רוב עסקי הממלכה, הסביר ויני, מתנהלים בהם. ארמון המלך – בניין עץ צנוע צבוע לבן וגגו אדום – ניצב בקצה הרחוב, משקיף אל האוקיינוס. הין השאר התתגוררו בו המלך טאופ'אהאו טאפו הרביעי, שהחזיק בתואר "המלך השמן ביותר בעולם" ואחריו המלך טופו החמישי, שהלך לעולמו בתחילת 2012. למחרת, כשקמתי בשבע בבוקר, רק החלה העיר של "אלת האהבה" להתעורר. עננים אפורים כיסו את השמים. כמה ילדים ונשים עסקו בניקוי הרחובות במטאטאי קש גדולים. ברחוב הראשי, לאורך פחות מ־300 מטרים, ספרתי 22 שלטי ברכה למלכה. כוחן של נשים טונגטאפו הוא אי שטוח לחלוטין. מצוקי הים על חופיו הדרומיים הם הנקודה הגבוהה ביותר בו, והם מתנשאים לגובה 300 מטרים מעל פני הים. דרכי עפר החוצות את האי לרוחבו ולאורך חופיו מאפשרות גישה אל עצי הקוקוס ומטעי הווניל, שפעם היו עיקר כלכלתה של טונגה. כשהגיעו לכאן הלבנים הראשונים, הם פגשו באנשים שהאמינו ברוחות, בשדים, בכוחות היער ובבעלי החיים. לפי אמונתם, בראו האלים את העולם על כל מה שיש בו. בעולם זה חולקים הטבע, הרוחות, האנשים ובעלי החיים, ולכולם צרכים ורצונות. המנהיגים המקומיים שלטו בנתיניהם בעזרת מערכת איסורים. לפי האמונה, הם זכו בכוחם בשל קירבתם אל הרוחות והאלים, ולכן לא העז איש להפר את האיסורים שהטילו. למעשה, נועדו אלה להגביר את כוחם הכלכלי של השליטים, ולאפשר להם שליטה בחלק ממשאבי הטבע. מדי פעם יצאו קבוצות לוחמים לאיים שכנים, לפעמים הגיעו עד איי פיג'י המצויים במרחק כ־800 קילומטרים צפונית־מערבית משם. הם יצאו בסירות עץ ארוכות, חצו מרחקים עצומים של אוקיינוס פתוח ולמדו כל מה שאפשר ללמוד על הים שהקיף אותם. נשים ושבויי מלחמה היו נלקחים, ולא פעם היה בשרם נאכל. מריה היא אשה גדולה, 150 קילוגרם. הרושם של מבקר מן החוץ הוא שהיא שייכת לקבוצת נשים, עצומות ממדים כמוה, המנהלות את העניינים בטונגה. גם מתיאוריו של קפטן ג'יימס קוק, שהגיע למקום במאה ה־18, אפשר ללמוד על נשים בעלות כוח רב, ששלטו ברכוש ואף בממלכה כולה. על פי יומניו של קוק, נאלץ אחד מקציניו לקיים יחסי מין עם אחת ממלכות האי לעיני בעלה הצעיר. כוחה של שמרנות בטונגה לוקחים את הדת ברצינות. הנצרות היא הדת היחידה באי, אבל יש כאן נציגות כמעט לכל הזרמים; זכר לימים שבהם הגיעו מיסיונרים ממעצמות אירופיות שונות והפכו את האיים באוקיינוס השקט לחלק מהמאבק ביניהן. כיום פעילות בטונגה שמונה כנסיות. ויני, שחזר לאי אחרי שמונה שנים באוסטרליה, כועס על הצביעות של כולם. "לא איכפת להם מי אתה באמת, ואיך אתה חי. אתה יכול להרביץ לאשתך ולהסתובב שיכור כל היום, אבל אם אתה מופיע לכנסייה ביום ראשון, הכל בסדר". לדבריו, העובדה שאשתו זרה ושהם אינם מבקרים בכנסייה מעוררת נגדם עוינות. אבל ויני אינו היחיד שחש כי המסורת חונקת. החברה בטונגה נאלצת להתמודד עם צעירים רבים החיים שנים אחדות באוסטרליה או בניו־זילנד וחוזרים עם ערכים אחרים, מסרבים לשתף פעולה עם הערכים המסורתיים ודורשים שינוי ופתיחות. ירוק ורטוב המטרה היתה קבוצת איי ואוואו (VAVAU) 285 קילומטרים צפונית לטונגטאפו. הים מתחתינו סער, וקווי השונית המקיפים את האיים סומנו בפס גלים לבן עד למרחוק. ממעל נראו מרבית האיים כפיסות קרקע עגולות קטנטנות. מיעוטם היה גדול יותר, וכאן אפשר היה לראות גם בקתות. אבל רוב הזמן טסנו מעל ים סוער בלי סימן ליבשה. המטוס חלף מעל קו השונית, חצה את שורת עצי הקוקוס שעל החוף ונחת בשדה תעופה, במרכז מטע בננות גדול. רוח חזקה ניערה את צמרות דקלי הקוקוס שצמחו בכל מקום אליו נעה העין. גשם שוטף ירד, ובתוך עשר דקות נדחקו כל ששת הנוסעים לתוך אוטובוס שידע ימים טובים מאלה, ויצאנו לנייאפו (NEIAFU). גשם המשיך לרדת בחוזקה, ואני נמלטתי למסעדה שמעל המפרץ. עשרות יאכטות בגדלים שונים התנדנדו ברחבי המפרץ הסגור, כשחרטומן לכיוון דרום, אל מול הרוח. המקום בו ישבתי היה שילוב של חנות מזכרות, מסעדה, פאב וסוכנות חלקי חילוף ליאכטות. שלושה צעירים שתו בירה, נשענים על מעקה העץ אל מול המפרץ, מתעלמים לחלוטין מהגשם השוטף. ארבעה לבנים עמדו בפנים, בידיהם חלקי מנוע וצינורות, והחליפו מידע. בעלת המקום, אוסטרלית כבת ארבעים, הגיעה לכאן ביאכטה לפני 15 שנים. היא עבדה עליה כטבחית, וכשעגנו ירדה ומאז לא עזבה את המקום. כשירדה החשיכה הגענו אל בקתה לא גדולה שניצבה מול הים. שם פגשתי את אמו של דיוויד, בן אחיו ואחותו התינוקת. האחיין היה צעיר זועם שגורש כמה חודשים קודם לכן מאוסטרליה. הוא חולם לעזוב את טונגה לניו־זילנד או לארצות־הברית. כמו צעירים רבים בממלכה, הוא מרגיש חנוק ומקווה שבארץ אחרת ייפתחו בפניו אפשרויות נוספות מלבד דיג וקטיף פירות.
שורשי הדרמה נעוצים בתחילת המסע. לא היה קל להיות מלח תחת מרותו של רב־החובל בליי. הוא הנהיג את הצוות ביד קשה, הטיל עונשים אכזריים על עבירות פעוטות, ואנשיו ידעו חרפת רעב, בעוד הוא ומזכירו האישי מתעשרים ממכירת המזון שחסכו מפי המלחים. בתום מסע מפרך שנמשך, תחת רוחות לא מתאימות, יותר משנה, עגנה הבאונטי במשך חצי שנה בטהיטי. האירוח הנפלא שאנשי הצוות זכו לו מידי הפולינזים ונשותיהן היפהפיות הפחית מעט מזיכרון היחס הקשה של רב־החובל. לרובם לא היה אל מה לחזור, ואנגליה האפורה והגשומה נראתה רחוקה מתמיד. כמה ימים לאחר שעזבו את טהיטי, בתחילת אפריל 1789, כתב אחד מקציני הספינה ביומנו: "מה הפלא שכולנו מדוכדכים במקצת, לאחר הימים הנפלאים בטהיטי? לעיתים אני מתפלא שאנשי הצוות עושים גם את המעט שהם עושים. כשאני חושב על אנגליה שלפנינו ועל טהיטי שמאחורינו, עלי להודות שאני נתקף רגשות מעורבים". חודש לאחר שעזבה את טהיטי נכנסה הבאונטי למימיה של ממלכת טונגה. הים היה שקט להפליא, אבל הספינה סערה. לאחר חודש רצוף בים, היו היחסים בין רב־החובל לאנשי הצוות על סף פיצוץ, ובעיקר הידרדרו יחסיו עם הקצין הראשון, כריסטיאן פלטשר, שהושפל קשות לאחר שרב־החובל האשים אותו בגניבת אגוזי קוקוס. ב־28 באפריל מצא עצמו רב־החובל מיטלטל בלב ים על סירת הצלה בחברת 18 מאנשיו. יום אחר כך נחתה הסירה על חופיו של הר הגעש טופואה, בתקווה למצוא מים ועזרה. הם לא הצליחו למצוא את האגם שבלוע הר הגעש, וקרב פרץ בינם לבין התושבים. במהלכו נהרג אחד מאנשי הספינה. הם שבו לים, ובמשך ארבעים יום נהדפו מערבה עד שהגיעו לחופו של אחד האיים. בפיקודו של כריסטיאן פלטשר, הפנו אנשי הצוות שנותרו על הספינה את חרטומה של הבאונטי מזרחה, ויצאו לחפש להם אי, הרחק מנקמת הצי הבריטי. לאלה שרצו בכך, איפשר פלטשר לרדת בטהיטי. שנה לאחר מכן הגיעה למקום אוניית קרב בריטית, אסרה אותם, והם הובאו למשפט באנגליה. שלושה מהם זוכו ושלושה הורשעו ונתלו. פלטשר ויתר אנשיו התיישבו בחברת נשים מטהיטי על אי קטן בשם פיטקאירן (PITCAIRN), הרחק מנתיבי המסחר. הם שרפו את הספינה כדי לא להותיר עקבות לרודפים אחריהם. אבל שקט לא שרר על האי, ורוב תושביו נהרגו במלחמה שפרצה בין האנגלים לבין הפולינזים. (לאחרונה התפרסם ב"גארדיאן" הבריטי מאמר מקיף על צאצאי המורדים מן הבאונטי, החיים עדיין בפיטקאירן). רגע של מנוחה גרדנר הסביר לי שזה לא בדיוק כפי שזה נראה. גן העדן של הים הדרומי שעליו חלמה אירופה מאות שנים קיים היום רק במקומות לא נושבים. ובכל זאת, זה מקום שקט, הוסיף גרדנר, ואף אחד לא ממהר פה לשום מקום, ולכן זה החליט שזה המקום הנכון להניח עליו את ישבנו. _____ |
טונגה, ממלכה בים הדרומי
כל שם בטונגה, גם הפשוט ביותר, נשמע כלקוח מסיפורי ספנים, או מ"אי המטמון". מלך השולט על אי בים הדרומי, נשים יפהפיות ובעלות עוצמה, ימאים מורדים המסתתרים מפני עונש. המציאות, כרגיל, קצת שונה. ביקור בטונגה, הממלכה שצריך לראות מהים |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 699
[name] => אוקייניה - אוסטרליה והפסיפיק
[slug] => australia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 699
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 334
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 704
[name] => טונגה
[slug] => tonga
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 704
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 699
[count] => 6
[filter] => raw
[term_order] => 0
))