השמש נצנצה על הכנרת וספינות דייגים קטנות מילאו את האגם. התקדמנו לעבר טבריה, שממנה לפי המסורת היהודית אמורה לבוא הגאולה. טבריה – העיר שהקים הורדוס אנטיפס לכבוד הקיסר הרומי טיבריוס, אחד הקיסרים המושחתים ושטופי הזימה שידעה רומא – אמורה להיות העיר הראשונה שתברך את המשיח בבואו. ומי לא רוצה להיות ראשון שיראה את המשיח? לא פלא שחכמים ומקובלים רבים באו לטבריה, עברו בה או נקברו בה, ובהם הרמב"ם, הרמח"ל ורבי מאיר בעל הנס. אפילו הרבי נחמן מברסלב היה כאן בביקור. היא היתה גם מקום מושבה האחרון של הסנהדרין, והתלמוד הירושלמי חובר ברובו כאן. גם הניקוד העברי כמו שאנחנו מכירים אותו היום הומצא בטבריה. היסטוריה עסיסית מתובלת בנוף אלוהי. שם הרי גולן, ואנחנו רוצים רק לרבוץ מול הכנרת הדוממת ולא לגעת בכלום. מה תאכלו? צועק לנו הדייג מהסירה, יש לי הכל. דווקא רציתי דג, אבל חדוה הצלמת שאיתי היא טבעונית, אז שתקתי והמשכתי להקשיב לפלופ פלופ של המים על החוף. גם טבריה היתה פעם מרכז רציני – ואיך אפשר שלא, הרי היא העיר היחידה על האגם. הצלבנים הגיעו גם לכאן, אבל הובסו בקרני חיטין בקרב עם צלאח א–דין. זה חיסל את טבריה לכמה שנים טובות, ואִפשר לגברת מעניינת מאוד בשם דונה גרציה לחכור את חורבות העיר בעבור חופן דוקאטים מידי הסולטן העות'מאני סולימאן המפואר. לדונה גרציה היה חזון עם קווי דמיון רבים לחזונו של הרצל. אבל מי שהחזיר את היהודים לעיר היה דווקא דאהר אל–עומר, שיח' בדואי ששלט בגליל במאה ה–18. השיח' הזמין לטבריה את הרב חיים אבולעפיה כדי שיחדש את מסורת אבותיו. ב–1837 נחרבה טבריה ברעידת אדמה, אבל העיר הוקמה מחדש. כשמסתכלים על הים אפשר ממש לשחזר את אותם זמנים, לא כל כך רחוקים, שבהם היתה טבריה העיר הכי רומנטית בארץ. בקבר מאיר בעל הנס אולי מתפללים לזוגיות ולפרי בטן, אבל קבוצת אוהדי הכדורגל שבאה למקום ועמה מנגל שהבחורים סחבו לרחבה מהאוטובוס לא עוררה אסוציאציות רומנטיות.
תיירות בלי בית קפה בשבת? יואל מנספלד אומר שהעיר מתחרדת. במאי 2005 החליטו שלא להציב את פסלו של הרמב"ם בעיר ולהעביר אותו לעיר פס שבמרוקו, בגלל התנגדות החרדים, בגין הציווי לא תעשה לך פסל ומסכה. ביולי 2001 היו הפגנות סוערות של חרדים נגד בניית בית המלון הסקוטי בטבריה, משום שלטענתם נמצאו שם כמה עצמות. במרס 2004 נסלל בטבריה כביש כשר, שאינו עובר דרך בית הקברות ולפיכך מאפשר לכהנים לנסוע ברחוב הראשי. "טבריה סגורה בשבת", אומרת לנו מקורבת לעיריית טבריה, שסירבה להזדהות בשמה. בסופי שבוע די מדכא להסתובב בעיר; פשוט לא קורה כאן כלום. אף גורם לא בא אל אנשי העסקים בעיר ואומר להם, תפתחו, אנחנו מאחוריכם. מצב שבו אין בית קפה פתוח בשבת לא ייתכן בעיר תיירות. "מלבד זאת", היא מוסיפה ואומרת, "בטבריה לא האמינו שאנשים יכולים לחיות מתיירות. אז הגליל התפתח וטבריה נשארה מאחור". בעיריית טבריה דווקא מדווחים על עלייה של 15 אחוזים במספר לינות התיירים בהשוואה ל–2005. בשנים האחרונות השקיעו בתשתיות, הטיילת שופצה ויש תוכניות לשיפוץ ולשחזור של אזורים נוספים. ולמרות זאת, יואל מנספלד אומר שהוא אינו צופה עדנה תיירותית לטבריה. "זאת עיר אבודה", הוא אומר.
עם הנוף אין ויכוח מומחים כבודם במקומו מונח, אבל איך שלא תהפכו בזה – עם הנוף של טבריה אי אפשר להתווכח. לאחרונה נפתח בעיר פארק נחמד שאפשר לראות בו את נביעת המעיינות החמים של טבריה. הקילוח אמנם זעיר, אבל עם קצת דמיון אפשר להבין למה הגיעו לכאן שיירות ממצרים הרחוקה רק בגלל מעיינות המרפא. "פעם", לחש לנו באוזן מישהו מחמי טבריה, "נבעו המים מבריכה בצורת אריה. הבריכה עוד קיימת, אבל בקרוב יהרסו אותה. אין תקציב". חבל שאת טבריה לא משפצים ברגישות ובתשומת לב כמו שנעשה בעכו, אבל כבר אמרנו שכל עיר זקוקה לדוד שלה. ובכל זאת, יש כאן כמה פנינים, כמו למשל המלון הסקוטי, שמגדיר סטנדרטים חדשים של אסתטיקה ונופש ומעלה את רף התענוגות שטבריה מציעה. עוד פרויקט מרהיב הוא הבית של דונה גרציה, שבו משוחזר פועלה של האישה המרתקת. דוברת עיריית טבריה מספרת שבעתיד, עדיין אין התחייבות על תאריך, יתחילו עבודות חפירה ושחזור של אצטדיון רומי עתיק הקבור בפאתי העיר. האצטדיון הטברייני אמור להיות גדול בהרבה מאחיו שבקיסריה. מדברים כאן גם על בניית בתי מלון נוספים, אם כי הנושא שנוי במחלוקת בגלל התנגדות של ארגונים לאיכות הסביבה. אבל האקשן העיקרי והחם ביותר בטבריה מתרחש ללא ספק בקברי הצדיקים. כאן דווקא יש מוזיקה, דרבוקות וריקודים. אמנם עולי הרגל מביאים אוכל מהבית ותורמים כסף בעיקר לישיבות ולצדיקים ולא למסעדות שבעיר, אבל אין ספק שמדובר בעלייה לרגל אותנטית לחלוטין, ואילו התרחשה בשפה אחרת ואצל עם זר, רבים מאיתנו היו ודאי מוכנים לחצות את העולם רק בשביל להציץ עליה מהצד. |
טבריה – היסטוריה עסיסית ונוף אלוהי
פעם, בשנות ה-60, טבריה היתה המקום לבלות בו את חופשת ירח הדבש. היום בתי הקפה שבטיילת ריקים, למרות מיקומה על שפת הכנרת. ההתחרדות של העיר פגעה בתיירות, והעתיד לא נראה מזהיר |
לטייל עם אופניים בנגב
Array
(
[area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 405
[name] => הכנרת וטבריה
[slug] => %d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa-%d7%95%d7%98%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 405
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 402
[count] => 113
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2763
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1873
[filter] => raw
[term_order] => 0
))