קרני השמש מלטפות את החופים הארוכים שבאיזור קוואזולו נטאל (Kwazulu Natal) שבדרום אפריקה, ואת גופם המעורטל של אלפי נופשים. ילדים בונים ארמונות בחול, גולשים דוהרים על הגלים ובמים הרדודים משתכשכים להנאתם הרוחצים. אבל התמונה הפסטורלית הזאת אינה מעשה ידי הטבע. קבוצה יחידה במינה של 200 אנשים פועלת יומם וליל מאחורי הקלעים כדי להבטיח את שלומם של הרוחצים מפני כרישים טורפים. הקבוצה, "מִנהלת הכרישים של נטאל" שמה, מנסה כבר יותר מ־25 שנה למנוע מכרישים להגיע לקרבת המתרחצים באמצעות פרישת רשתות ענק סביב החופים.המִנהלת מופקדת על 39 קילומטר של רשתות הגנה, המעוגנות לקרקעית הים במרחק של 400 מטר מהיבשה בעשרות נקודות לאורך החוף. כל אחת מהרשתות מגיעה לאורך 214 מטר וטמונה בעומק של שישה מטרים במים.על תחזוקת הרשתות אחראים 19 צוותים מיומנים, היוצאים מדי בוקר, עם אור ראשון, לים. סירותיהם הזריזות מכונות "סירות סקי", והן נאלצות לתמרן כל העת בין הגלים הסוערים של האוקיינוס ההודי. "אני יוצא לים זה 15 שנה, ואין יום שדומה לאחר", אומר טים הדיאריס, רב חובל במנהלת. "הים תמיד מציב אתגר. לעיתים הוא שקט ולעיתים סוער. אבל הזריחה מעל למים, להקת דולפינים החולפת על פנינו, עצם השהות בחוץ – כשאני בוחן את כל אלה מול הרעיון של לשבת כל היום מול המחשב במשרד, אני מעדיף את האפשרות הראשונה".
הכרישים מכים שנית בשנת 1952 הותקנו לראשונה רשתות מול חופי העיר בהמלצת מומחים מסידני, אוסטרליה, שהתמודדו עם בעיה דומה. לאחר הנחת הרשתות, נראה היה כי סוף סוף נמצא הפתרון להגנה מפני מלתעות הכרישים, אך אשליית הביטחון נופצה במה שכונה לאחר מכן "דצמבר השחור של 1957". במהלך 13 ימים תקפו כרישים את הרוחצים ארבע פעמים לאורך החוף הדרומי שלקוואזולו נטאל, שתיים מהתקיפות הסתיימו במוות. שלוש מהן התרחשו במרחק קילומטרים ספורים זו מזו, באתרי הנופש הפופולריים של אובונגו (Uvongo) ומרגייט (Margate), כ־140 קילומטר מדרום לדרבן. תגובת השלטונות היתה היסטרית: שולת המוקשים "פריטוריה" של צבא דרום אפריקה נשלחה לפזר פצצות עומק ורימונים במים הרדודים של החופים במטרה להרוג כל כריש שנמצא באיזור. הרשויות לא הסתפקו בכך, והציבו סביב החופים עמודי עץ גבוהים הנעוצים בחול, כשרשתות תיל מתוחות ביניהם. אך גם הפתרונות האלימים הללו לא הועילו, ובחג הפסחא של שנת 1958, אירעו שתי תקיפות קטלניות שהיו הקש ששבר את גב תעשיית התיירות של החוף הדרומי ושהמחיש את הצורך הבוער בהקמת מִנהלת כרישים. מדוע יש לחוף המזרחי של אפריקה, ובמיוחד לזה של קוואזולו נטאל, היסטוריה כה עשירה בתקיפות כרישים? בעיקר בשל האקלים הנעים והמים החמימים, המהווים מוקד משיכה למינים אחדים של כרישים, שנחשבים למינים המסוכנים בעולם, ובהם העמלץ הלבן (Carcharodon carcharias), כריש טיגריסי (Galeocerdo cuvier) וכריש המכונה כריש זמבזי (Carcharhinus leucaf), על שמו של אחד הנהרות הגדולים באפריקה, הנשפך לאוקיינוס ממוזמביק. למרבית התקיפות הקטלניות בקוואזולו נטאל אחראי, כך מעריכים מומחים בתחום, כריש הזמבזי, שקיבל את כינויו בשל חיבתו למים רדודים, המביאה אותו סמוך מאוד לחוף. אופיו התוקפני, פיו הרחב ושורות שיני המסור החדות שלו הפכו אותו למועמד העיקרי לתקיפת רוחצים במים הרדודים.
יצורים חפים מפשע כשליש מהכרישים נתפסים בתוך תחומי הרשתות. רוב התפיסות מתקיימות בשעות הלילה, כאשר הכרישים בשיא פעילותם, אז גדלה הסבירות כי הם יתקרבו למים הרדודים. לקראת עלות השחר הם נסוגים למים העמוקים. "אנו אוסרים במפורש שחייה בשעות הזריחה, השקיעה והלילה", מוסיף מייק, "משום שאז הסיכוי לתקיפת כרישים הוא גבוה יותר".
הרשתות מיועדות ללכוד כל כריש שאורכו עולה על מטר וחצי, אך לעיתים, בשל ראשם הרחב, נלכדים גם פטישנים (Sphyrna) קטנים, שאינם מסכנים אנשים. כיוון שהרשתות פועלות בצורה כה יעילה, הן מפילות לעיתים קורבנות נוספים חסרי ישע – דולפינים, צבי ים וגם כרישים שאינם מסוכנים לאדם, כדוגמת כריש קצר גף ארגוני איכות הסביבה מודאגים במיוחד מהשמדתם של דולפיני הסאוסה האפרורית (Sousa chinensis), שחיים רק במים רדודים, עם העדפה ברורה לבתי גידול בשפכי הנהרות הגדולים. "יש כעשרה מקרי מוות של הדולפין הזה בשנה כתוצאה מהרשתות", מסביר ד"ר ויק פדמורס, חוקר היונקים הימיים של המִנהלת. "אבדות אלה, בנוסף להידרדרות מצב בתי הגידול שלהם כתוצאה מפעילויות אנושיות שונות, הן איום של ממש על קיומו של מין זה". מה עושים כדי לעצור את הקטל? ד"ר פדמורס מציע להשתמש בזמזם. "זהו מכשיר קטן המותקן על הרשתות ומשדר צלילים בתדר גבוה, שככל הנראה מובנים על ידי הדולפינים כאזהרה". פדמורס מקווה כי הצלחת הפרויקט תעודד התקנה נרחבת של זמזמים על כל רשתות הכרישים ותביא לירידה ניכרת בלכידת הדולפינים הנכחדים.
ניתוח לאחר המוות לעיני התיירים הכרישים המתים שנשלים מתוך הרשתות מובאים למשרד הראשי של המנהלת באומהלנגה רוקס (Umhlanga Rocks), כ־15 קילומטר מצפון לדרבן. כאן נבחנת כל גווייה, נמדדת ומנותחת, כדי ללמוד על הרגלי התזונה שלה ומצבה מבחינת רבייה. הממצאים משמשים להעשרת מצבור הידע המדעי על אותם יצורים מרתקים, הכרישים. הניתוחים נערכים לא פעם לעיני תיירים וקבוצות תלמידים. המבקרים זוכים לצפות גם במצגת על פעילויות המנהלת ועל עולם החי של הכרישים באיזור. "70 אלף מבקרים מגיעים אלינו מדי שנה", מספרת דבי הרגריבס, קצינת החינוך של המנהלת. "אנחנו מבקשים להעניק להם זווית נוספת לגבי תפקידו של הכריש כטורף העל באוקיינוס, ומתארים להם את יחסי הגומלין בין בני האדם לכרישים. ובעיקר, אנו מנסים ליצור יחס של כבוד כלפי הכריש במקום לחוש כלפיו פחד ושטנה", היא אומרת. "אחרי הכל, אנחנו אלה שפולשים לתחום המחייה שלו". |
דרום אפריקה: מסנני הכרישים בנטאל
במחוז קוואזולו נטאל שבדרום אפריקה מצאו פתרון יוצא דופן לבעיית הדו־קיום של כרישים ובני אדם. במקום להרוג את הכרישים, בנו שם מערכת שמגינה על הרוחצים בים ובה בעת שומרת על חיי הכרישים. קווים לדמותו של הסדר ביניים |
הרצאת וידאו: דרום אפריקה - יופי ועוצמה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 468
[name] => אפריקה
[slug] => africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 468
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 709
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 485
[name] => דרום אפריקה
[slug] => south-africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 485
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 100
[filter] => raw
[term_order] => 0
))