תפריט עמוד

גביע אמריקה בשיט: ידידי, אני מזמין אותך לדו־קרב

ב"גביע אמריקה", תחרות ידידותית הנחשבת ליוקרתית ביותר בעולם השיט, מתחרות בכל פעם שתי סירות במרוץ שהוא דו־קרב. השייטים המצטיינים וטכנולוגיית־העל מבטיחים חוויית ספורט פנטסטית

כשהגיחה היאכטה "אמריקה" מהתעלה האנגלית בשנת 1851 בדרכה להתחרות במיטב היאכטות של הצי האנגלי, לא רצה אף שייט בריטי להפליג נגדה. היא נבנתה על ידי מועדון היאכטות של ניו יורק כדי לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולהשתתף בתחרות השיט "100 Guinea Cup", אשר נערך סביב האי וייט (Wight) באנגליה. חששותיהם של השייטים האחרים היו מוצדקים: בזכות הטכנולוגיה הגבוהה ויכולת השיט המדהימה היא השיגה ניצחון מזהיר. כשמלכת אנגליה התעניינה ושאלה איזו סירה הגיעה למקום השני, היא נענתה בתשובה שנכנסה לדפי ההיסטוריה: הוד מעלתך, אין מקום שני.

תחרות "גביע אמריקה" שהתקיימה בחודש יולי השנה בוולנסיה


מגנים על התואר
בשנת 1857, שש שנים אחרי השיוט המנצח, תרם צוות היאכטה "אמריקה" את הגביע למועדון ניו יורק והכריז עליו כעל "גביע נודד לתחרות ידידותית בין מדינות שונות". כך נולד "גביע אמריקה" (America's Cup, הקרוי על שם הסירה ולא על שם היבשת), תחרות שבה המנצח הקודם מגן על תוארו מול הטוען הבא לכתר. מאז, פעם בשלוש־ארבע שנים מתקיימת התחרות, בדרך כלל במדינה שניצחה בתחרות הקודמת, אם כי השנה היא התקיימה לחופי הים התיכון, בוולנסיה (Valencia) שבמזרח ספרד, לפי בחירתה של הקבוצה השווייצרית שניצחה בתחרות הקודמת. עיר הנמל ולנסיה הועדפה על פני ערים אירופיות רבות שביקשו לארח את התחרות, בזכות תנאי הרוח האידיאליים ששוררים בה.

התחרות היא אירוע הספורט הוותיק ביותר בעולם המודרני – 45 שנים לפני האולימפיאדה המודרנית – והיא נחשבת ליהלום שבכתר תחרויות השיט בעולם. בהיותה כזו היא גם הקשה, המעניינת, המסוקרת והמפוארת ביותר. במהלך 132 שנה היאכטות השונות של מועדון השיט של ניו יורק הגנו בהצלחה על התואר. הסירות הלכו והשתפרו והניו יורקים ניצלו את החוקים שהם עצמם כתבו כדי לשמור על עליונותם. ב־1983 התחרתה הקבוצה הראשונה ששברה את שלטון הברזל האמריקאי. באמצעות פיתוח טכנולוגי ייחודי ומהלכי שיט מבריקים ניצחה "אוסטרליה 2" את האמריקאים בתוצאה 3:4, בסדרה של הטוב מתוך שבעה שיוטים, אחרי שהאמריקאים כבר הובילו 1:3. אבל הגביע לא החזיק מעמד באוסטרליה, והשייט האמריקאי דניס קונר, שהפסיד לאוסטרלים, החזיר אותו כעבור ארבע שנים לאמריקה, הפעם למועדון סן דייגו.

את עמדות המפתח תופסים השייטים המנוסים ואת התפקידים הטכניים ממלאים שייטים צעירים וחזקים יותר


ב־1995 הצליחה ניו זילנד הקטנה ודלת המשאבים לגבור על אמריקה העשירה בזכות צוות שייטים מצטיין, טכנולוגיה מתקדמת ושאפתנות חסרת פשרות. בעקבות הגביע הגיע תור הזהב לאוקלנד (Auckland) שבניו זילנד. לא רק צוותי השיט הגיעו אליה – אלא גם מיליוני תיירים. הניו זילנדים הצליחו להגן על הגביע בשנת 2000, אבל הפריחה לא ארכה זמן רב – בשנת 2003 זכתה בגביע הקבוצה השווייצרית, בעזרתם של "עריקים" מהצוות הניו זילנדי. הגביע חזר לאירופה לאחר 152 שנה.

משחקי חתול-עכבר
שיטת התחרות היא דו־קרב (Match race) בין שתי יאכטות בלבד, ולא משט של הרבה כלי שיט כפי שנהוג בתחרויות כמו אליפות העולם והאולימפיאדה. צורת תחרות זו מאלצת את השייטים להפליג בצורה אגרסיבית מול היריב היחיד, והתחרות נעשית צמודה, מעניינת ומותחת יותר.

לצופה מן הצד נראים תמרוני הסירות לפני הזינוק כמו משחק חתול ועכבר, או כמו ריקוד מוזר: הסירות שטות בסיבובים חדים זו מול חרטומה של זו ומבצעות מרדפים קצרים, וכל סירה מנסה להגיע לקו הזינוק כשידה על העליונה, וכך לשלוט בהמשך השיוט. במסלול עצמו – קו הפלגה שאותו מבצעים פעמיים הלוך וחזור, פעם אל הרוח ופעם עם הרוח – תוקפות הסירות זו את זו באמצעות הסתרת הרוח וביצוע תמרונים המחייבים את היריבה לבצע מהלך שיאט את התקדמותה.

המוניטין של "גביע אמריקה" מושך לא רק את השייטים הטובים ביותר אלא גם אלי הון וחברות ענק


שני דברים מאפיינים את גביע אמריקה מאז היווסדו ועד היום – הטכנולוגיה המתקדמת ויכולת השיט הגבוהה. במהלך כל ההיסטוריה של התחרות הציגו המתחרים, הן המגנים על התואר והן והטוענים לכתר, את מיטב הטכנולוגיה והעיצוב הימי לאותה העת, והיו לפורצי דרך בתחום החומרים והעיצוב ההידרודינמי והאווירודינמי של הסירה והמפרשים. היום הסירות בנויות בטכנולוגיה שלא היתה מביישת רכב חלל של נאס"א. הן מתוכננות במחשבי־על, על ידי טובי המהנדסים בעולם ועוברות סדרת מבחנים ושיפורים בתעלות רוח ובמתקני הדמיה של זרימה. המפרשים מורכבים מסיבי פחמן וקֶוְולַר (Kevlar, אריג סינתטי חזק במיוחד) הארוגים בשיטות חדשניות ויוצרים משטחים חזקים וקלים, והכי חשוב – יעילים ומותאמים לכל מצב רוח וים. במצבי הפלגה רבים הסירה מהירה מהרוח – זו לא טעות ולא סתירה של חוקי הפיזיקה: המפרש מתפקד כמו כנף של מטוס ומייצר כוח עילוי שפועל לכיוון ההפלגה.

אלמנט נוסף הוא ציר הסיבוב, ה"קִיל" – משקולת הידרודינמית הממוקמת מתחת לסירה ומחוברת אליה באמצעות סנפיר מרכזי. תפקידו של הקִיל כפול: לאזן את הלחץ העצום שמייצרים המפרשים ולמנוע את סטיית הסירה מכיוון ההפלגה המבוקש.

מורכבותה של הסירה והעמדות הרבות שיש לאייש (17) מצריכות אנשי צוות רבים ובהם סקיפר (רב חובל), אסטרטג, טקטיקן, הגאי, אנשי צוות האחראים על המפרשים השונים (על כיוונם ומתיחתם) ואנשי צוות האחראים על שאר המערכות שמרכיבות את הסירה המתוחכמת הזאת. מכיוון שבספורט השיט יש איזון בין מוח וכוח, אפשר לראות שאת עמדות המפתח בסירה תופסים שייטים מנוסים, רובם בני 60-35, ואילו את התפקידים הטכניים יותר תופסים שייטים צעירים וחזקים יותר.

לכל אחד מהשייטים יש עבר מפואר בתחום השיט ומדליות אולימפיות רבות, אך כשהם חוברים לצוות עליהם להפוך את הכישרון האישי ליכולת קבוצתית. לשם כך הם מתאמנים יחד במשך שלוש־ארבע שנים, שבמהלכן, מלבד אימוני כושר מפרכים, הם עובדים על תיאום קבוצתי ועוברים אלפי שעות ים נגד סירה אחרת מקבוצתם שכל מטרתה להיות יריב אימונים. התוצאה הסופית מרהיבה: 17 אנשי צוות עובדים יחד בתיאום מוחלט כמו שעון, וכל פעולה שהם עושים היא מהירה, מדויקת וללא טעויות. לאנשי הצוות של כל קבוצה נוספים גם כמאה אנשי חוף האחראים על הצד הטכני – מאנשי ניקיון וטבחים ועד מאמנים ואנשי שיווק.

מסכי ענק ומידע בזמן אמת
גביע אמריקה הפך לנחשק ביותר בעולם השיט ומשך אליו לא רק את השייטים הטובים ביותר, אלא גם אילי הון וחברות ענק כמו ב.מ.וו, לואי ויטון, אוראקל וקוקה קולה, שהשקיעו בו ממיטב כספם. לקראת גביע 2007 הוציאו הקבוצות סכום כולל של כמיליארד אירו לפיתוח טכנולוגיה, בניית הסירות (לפחות אחת לקבוצה) והכשרת צוותים. העיר ולנסיה השקיעה כ־900 מיליון אירו בשדרוג התשתיות לקראת התחרות, וקו הרקיע של העיר עוטר במנופים שבונים ללא הרף. לצד המבנים העתיקים של העיר הוקמה במיוחד בשביל האירוע מרינה ובה עשרות מבנים חדשניים. מספר בתי המלון בעיר הוכפל, כמות המבקרים עלתה משלושה מיליון בשנה שעברה לשישה מיליון בזכות התחרות, והעיר משגשגת ופורחת.

מדי יום הגיעו לאתר התחרות עשרות אלפי צופים וחובבי שיט מכל העולם, בני המזל והמיוחסים יצאו בספינות ליווי, והשאר צפו במתרחש באמצעות מסכי ענק על החוף. באתר התחרות נפתחו חנויות, מסעדות ומוקדי פעילות רבים שפעלו מהבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות, והחגיגות נמשכו במקום, בין שקבוצתך ניצחה ובין שהפסידה.

השנה בוולנסיה התחרו בטורניר מקדים תשע מדינות – ניו זילנד, ארצות הברית, איטליה, גרמניה, ספרד, דרום אפריקה, צרפת, סין ושוודיה. הצוות הניו זילנדי גבר על שאר הצוותים וזכה להתמודד נגד מחזיקת הגביע, קבוצת "אלינגי" השווייצרית. הניו זילנדים ניסו להחזיר לעצמם את הגביע שנגזל מהם ארבע שנים קודם. מארי ג'ונס, האסטרטג הניו זילנדי של הקבוצה השווייצרית שניצחה את התחרות השנה בתוצאה 2:5, סיפר כי זו היתה התחרות השקולה ביותר בעשרים השנים האחרונות, ומאחר ששתי הסירות ברמה טכנית דומה – הגורם האנושי הוא שהכריע את הכף.

הזוכה בתחרות הוא הראשון שצובר חמישה ניצחונות, במקרה הזה שבעה שיוטים הספיקו לקביעת התוצאה. בכל שבעת השיוטים היו הקרבות צמודים והחלו עוד לפני הזינוק בניסיון להתמקם בעמדה עדיפה על פני הקבוצה היריבה. בשיוט עבר היתרון מצד לצד, והמתח לא הרפה. שנייה בודדת היתה ההפרש בין שתי הסירות על קו הגמר. אבל שנייה אחת היא הבדל ענקי כשאין מקום שני.

קטלוניה: מסע תרבותי

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.