תפריט עמוד

בילויים בברצלונה – יציאה חסרת נשימה

בילויים בברצלונה – יציאה חסרת נשימה

אחרי שהיא מתעוררת לאטה, משתלטת על ברצלונה רוח צעירה ותזזיתית. יציאה כמעט חסרת נשימה לאורך יממה

ברצלונה, 11:00 בבוקר. זכוכית דקה חוצצת בינינו לבין האושר. אנחנו עומדים בסמטה, משתאים לנוכח השמחה הקורנת מתוך הבר הפשוט: חבורת צעירים סובבת שולחן כפרי, מכוסה במפת משבצות אדום-לבן. הם מעבירים ביניהם קנקן זכוכית מוזר עם פייה ארוכה, מרחיקים אותו מפניהם ומנסים לכוון את הנוזל האדום האלכוהולי אל פיותיהם. המוכשרים שבהם מכתימים רק את החולצות, אצל השאר נשפך מעט יין לפה והרוב ניתז לכל עבר. גלי הצחוק הרועמים בבר "El Xampanyet" מתגלגלים לאורך הסמטה.

אדם מבוגר מגיש צלחות טאפאס, שנערמות על שולחנות הצעירים. לפתע הוא עוצר ומדגים, באופן מעורר השראה, את שתיית היין מקנקן הזכוכית העדין והמוזר כל כך. הוא מטה את ראשו לאחור, מרים את הקנקן במקביל לראשו בדיוק, והופ – המשקה נמזג לפיו ונבלע. הוא מלקק את שפתיו ומוחה בחולצתו המשובצת טיפה סוררת שנשרה על סנטרו.

הבר הזה בולט באווירה הפשוטה, האותנטית והחמה שלו. הוא מהוותיקים בברצלונה, וכבר שלושה דורות מנהלת משפחת אֶסְטֶבֶה את המקום המקסים הזה. אנחנו לוגמים מיין הקאבָה המקומי ואסטבה מכבד אותנו במיטב הטאפאסים. מומלצים: אנשובי, פלפל אדום וזית, נקניקיות חריפות ופרוסות חזיר שנחתכו משוקיים המשתלשלות מהתקרה ומעשירות את ריחות המקום. גם אנחנו מעבירים בינינו את קנקן הזכוכית, חוויה מעוררת שמחה שאין לוותר עליה.

El Xampanyet
כתובת: Carrer de Montcada 22
טלפון: 34-93-3197003

מוזיאונים, גלריות ועיסת נייר
אנחנו נמצאים בסמטת מונטקאדה, אחת היפות והמעניינות ביותר בברצלונה העתיקה. היא מוקפת בניינים וארמונות בלתי רגילים ביופיים, שמתאפיינים בארכיטקטורה טיפוסית למאות ה-12 עד ה-14 – סגנון גותי מובהק. אזור זה היה בעבר מרכז המסחר של העיר העתיקה, והסוחרים העשירים התגוררו כאן.
היום נמצאים בסמטה זו שלושה מוזיאונים חשובים: כניסה אחת מובילה למוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית (Museu Barbier-Mueller d’Art Precolombi, מספר 14) ולארמונם של המרקיזים ממשפחת ליוֹ, שכיום שוכן בו מוזיאון הטקסטיל (Museu Textil i de la Indumentària מספר 12). המוזיאון מציג תלבושות ואריגים מאז המאה הרביעית ועד לדגמים של מעצבי אופנה בני זמננו. ליד מוזיאון הטקסטיל יש בית קפה מקסים, וחנות המוזיאון, מהמקוריות בעיר, מציעה למכירה צעיפים ופרטי לבוש מעוצבים בקפידה ובמקוריות, ותוך שימוש נועז בצבע.

במספר 23-15, בבית יפהפה מהמאה ה-13, שוכן מוזיאון פיקאסו (Museu Picasso). המוזיאון אינו מציג יצירות מתקופת השיא של האמן, אלא פותח חלון רחב המאפשר הצצה אל תהליך צמיחתו של גאון. יש כאן מעבר מלהיב מציורים ראשונים מתקופת לימודיו באקדמיה אל ציורי נוף, משפחה ודיוקנאות עצמיים, חיי הלילה בפריז וגיבורי השוליים: הזונות, האשה המתה של "התקופה הכחולה", צוענים ועוד, ומשם קפיצה מהירה לבגרותו כקוביסט, כמה ציורי יונים ועבודות קרמיקה שנתרמו על ידי אלמנתו ז'קלין.

בהמשך, כשעוברים ליד בניין מספר 10, חשים בהלה מסוימת והפתעה: פיקאסו יושב על כיסא וצופה בעוברים ושבים. אל חשש, זו אחת מיצירותיה של גוואדלופה, עורכת דין שנתקפה תשוקה עזה לפסל בעיסת נייר. היא מפסלת דמויות גדולות וקטנות של אנשים ידועי שם ושל נשים טיפוסיות. החנות מקורית, צבעונית ומופלאה.

אנחנו מציצים בגלריות השונות ברחוב וממשיכים לעבר הקאפלה שנבנתה במאה ה-12 – קאפלת מרקוס (Capella d'en Marcus), מדמיינים לעצמנו את הכנסייה הקטנה כפי שהיתה במאה ההיא, מוקפת גנים ושדות וציפורים מצייצות. כעת ישנן באזור חנויות רבות ששימשו בעבר בתי מלאכה. כדאי להיכנס, קסם העבר עדיין מרחף פה.

הנשים של אלמודובר
הגענו אל שדרות לה רמבלה (La Rambla). מדרחוב עצום נפתח לפנינו.  את נחל קול ד'ארולה שזרם כאן בעבר ויבש לפני מאות שנים מחליפה היום זרימה אינסופית של תיירים משוטטים, בני המקום בדרכם לעבודה או בהפסקת צהריים, רוכלים שונים ומצחצחי נעליים. צעקות וריחות מסחררים עולים מכל עבר מדוכני הפרחים. במרכז, שוק של חיות, ציפורים מכל הסוגים נושאות את קולן בשיר, ברווזים, עקרבים, אוגרים, תרנגולות ואפרוחים.

הרחוב מוצף בפסלים חיים – שחקנים צעירים, שניצבים דוממים בתחפושות שונות ומשונות: חיילים מוזהבים, בוקרים כסופים, אבירים ונסיכות. חוויה מהנה ומיוחדת שנתקלים בה תוך כדי שיטוט. מצאנו כאן אפילו את פיטר פן ואשה שפצחה בשיר נלהב עם כל הטלת מטבע לכובעה. עולם תמים זה משמח מאוד, לאור תרבות צמיחת המותגים הגדולה המציצה מכל עבר.

ההתרגשות, הצבעים, הריחות מעוררים את התיאבון. אם רעבים, וגם אם לא, אסור להפסיד את שוק לה בוקריה (La Boqueria), שאליו נכנסים משדרות לה רמבלה. לה בוקריה הוא מהיפים והאטרקטיביים בשוקי ברצלונה, וגם בלבו של השוק שולטים הסדר והניקיון. דוכני פירות וירקות סביב, מיני בשר ועופות בצד, ודגים ומאכלי ים במרכז. דוכני הגבינות מציעים מבחר של כתשעים סוגי גבינות ספרדיות, זרי פלפלים צבעוניים נושקים לנו מלמעלה, ויש גם זיתים מעוררי תיאבון.

אנחנו ממהרים לעבר הישועה: דוכן "El Quim de la Boqueria" . אל תהססו: דלפק קטן בשוק מציע מאכלים טריים ונפלאים במחירים צנועים. בני המקום זורמים לכאן, וכדאי לעמוד בתור ובינתיים לראות את בעלת הבית ואת שני הטבחים הצעירים מוציאים במהירות מבחר גדול תבשילים איכותיים ממטבח קטנטן. מומלץ: אורז עם קלמארי ושרימפס ברוטב דיונון (Arros Negre), בצלים בגריל (Calcots), פלפלים, חצילים, בצלים בגריל מתובלים בשמן זית
(Escalivada), צלחת חסילונים בגריל, והכל מלווה ביין הבית.

אנחנו יושבים בצפיפות, ליד כמה מקומיים. השיחה קולחת בכל שפה שהיא. מחליפים סיפורי חיים קצרים, משקיפים על הנשים החזקות שמנהלות כאן את המסחר. חלקן נראות כגיבורות סרטיו של הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר.

אנחנו קרובים לאל ראבאל (El Raval), רובע שהחל לשגשג עם בנייתו של המוזיאון לאמנות בת זמננו (MACBA). הארכיטקטורה של המוזיאון ועיצוב הפנים שלו מחייבים ביקור – חלוקת החללים האוורירית והאופי הגיאומטרי של בניין גדול ממדים זה, המשלב זכוכית ששומרת על קשר עין עם הסביבה, שונים לחלוטין מכל מה שראינו בדרך לכאן. התערוכות לא תמיד מרגשות, אך השפעת המוזיאון ניכרת סביב. גלריות רבות לאמנות נמצאות כאן, וכדאי לעבור בהן כדי לקבל תמונה מעודכנת של האמנות המקומית.

בסמטאות שבין השוק למוזיאון פועלים ברים ומסעדות אלטרנטיביים במבחר רחב, שעם יושביהם נמנים רבים מאנשי הקהילה האמנותית של העיר. אלה מתמקמים בהם בשלווה מהשעות המאוחרות של הבוקר המאוחרות ועד לשעות הקטנות של הלילה. סטודנטים לאמנות ואמנים ישמחו להמליץ באוזניכם על תערוכות מעניינות.

לא רחוק משם נמצאת סמטת רִייֶרה בֵּייְשָה (Carrer de la Riera Baixa) שלאורכה פזורות חנויות בגדים מאוד טרנדיות עם פריטים מיד שנייה, משנות השבעים ובסגנונות נוספים, שיעזרו לכם להיטמע בקהילה המקומית.

בר של מלחים חרושי קמטים
אנחנו עוברים אל בורן (Born), האיזור האופנתי ביותר בעיר: גלריות, ברים, מסעדות וחנויות אופנה ועיצוב חדשניות הנפתחות כאן מדי יום. אפשר לקחת נשימה ארוכה, אנחנו רחוקים מההמולה. פחות תיירים מגיעים לכאן ויותר צעירים מקומיים. הרחובות שקטים ואינטימיים.

הכיכר המרכזית, ששוכנת בפאסייג דל בורן (Passeig del Born), קרובה למרכז העיר, אבל האווירה בה משרה תחושת ריחוק. נעים לשבת ולצפות בעוברים ושבים.

בפאתי הכיכר מתנשאת הכנסייה סנטה מריה דל מאר (Santa Maria del Mar), מבנה גותי יפהפה שנבנה במהירות יחסית בשנים 1384-1329. הכנסייה הזאת אהודה מאוד על התושבים, שנוהרים אליה בחגים ובשמחות כמו חתונות והטבלות לנצרות.

אחרי כוסית יין בבר היינות המקסים "La Vinya del Senyor" ממול לכנסייה, ממשיכים אל סמטאות רֵק (Carrer del Rec) וקוֹמֶרְס (Carrer del Comerc), שאסור להחמיץ טיול בהן: כמה מהחשובות בגלריות הצילום והאמנות שוכנות שם.

שעת השקיעה מתקרבת, ומתחשק לטעום קצת ים. כמה וכמה דרכים מובילות אל הים התיכון, אנחנו בוחרים לעבור דרך פארק דה לה סיוטדלה (Parc de la Ciutadella), גן אירופי טיפוסי, נקי ומטופח. הכל נפתח לפנינו; לא עוד סמטאות צרות, כי אם שמים כחולים ברוחב יד. מי שרוצה לשכוח את מציאות המטרופולין יכול לחתור בסירה באגם שבלב הפארק, להאכיל ברווזים או לבקר בגן החיות, לשכור אופניים או סתם לשבת על ספסל ולהתבונן.

בהמשך קופצים לנמל. בנמל יש מבנה מקורה ומודרני ובו מסעדות וחנויות לרוב, אבל אנחנו ממהרים לנשום את ריחו המלוח של הים. גשר עץ מודרני נפתח פתאום לשניים וספינה איטלקית עוזבת. אנשים מנופפים לשלום, הלב מתכווץ לרגע מטעמה של פרידה בנמל.

עשרה טבחים וחלזונות מדהימים
מנוחה קלה במלון ואנחנו שוב יוצאים, יפים ונקיים, לשוטט בסמטאות. את הערב מתחילים במסעדת "Los Caracoles", שאליה אנחנו חוזרים תמיד, ולא רק בזכות האוכל המצוין. כניסה צרה ופקוקה מאנשים מגלה לנו את יצירת האמנות של המקום – מטבח פתוח ותנור שאורכו כארבעה מטרים העומד במרכז האירועים. כל הבישול מתרחש בתוכו או עליו. סירים ומחבתות ענק מתעופפים כאן בקלילות. מולנו יושב גבר וצועק בקול צרוד את ההזמנות.

עשרה טבחים מבוגרים, לובשי לבן, מרקדים סביבו במהירות ונטמעים בענני האדים המיתמרים. האור הצהוב הקלוש רק מוסיף לאווירה. קל לדמיין איך נראה המקום בעבר הרחוק. מומלץ לטעום את החלזונות (Caracoles) המדהימים או את מנת הפאייה הטיפוסית וחובה לסיים בקרם קטלאן, הקינוח המקומי המשובח.

כתובת: Carrer dels Escudellers 14
טלפון: 34-93-3023185

לילה. הכל מתעורר לחיים. המועדונים מתחדשים כאן בקצב מסחרר וקשה להמליץ. אם תראו מקום השובה את לבכם – היכנסו. אנחנו בוחרים במקום בשם "Bendirom", שבאל ראבאל (El Raval). אווירה אינטימית, ספות וכורסאות מפוזרות, ואפשר לשבת וליהנות מהמוזיקה.

כתובת: Carrer Joaquim Costa 39
מטרו: Universitat

לקראת שתיים בלילה, ממשיכים אל "Woman Caballero" – שלוש קומות של דיסקוטק מטורף ממש עם מוזיקה מחרישת אוזניים. לכל קומה סגנון משלה – לטיני, טכנו, ג'אז, פאנק. המוני אנשים מתנועעים פה בקצב מטריף חושים.

כתובת: Estacion de Francia
מטרו: Barceloneta

לקראת ארבע לפנות בוקר עוברים אל מועדון לילה יפהפה הנקרא "La Paloma". המועדון בעל החזות הדקדנטית המשומרת משמיע מוזיקה בסגנון לטיני. אנחנו מרותקים ליפי המבנה, לתקרה המצוירת, למנורות העצומות המשתלשלות ממנה ולרוקדים שנראים נהדר. עוד מעט בוקר ואנחנו עייפים. עכשיו כבר אפשר לומר לילה טוב.

כתובת: Carrer del Tigre 27
מטרו: Universitat

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קטלוניה: מסע תרבותי

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות