תפריט עמוד

איך להציל את הירדן?

שתי גדות לירדן, וביניהן זורם ביוב. עברו המפואר לא הספיק לו בשביל לצלוח שנים של מלחמות, פוליטיקה והזנחה, ואלה גבו את המחיר. האם אפשר לגרום לירדן לסוב לאחור? גילי סופר, שליח "מסע אחר", הצטרף למשלחת ישראלית-ירדנית-פלסטינית שמנסה לוודא שלנהר הירדן יהיה גם עתיד

 "והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר"
(יהושע ג', ט"ו)

הוא כבר לא נהר, הירדן, אלא תעלת ביוב. האוטובוס שיצא מנקודת המפגש בצומת אלמוג כשהוא מלווה בג'יפ צבאי חוצה את גדר המערכת, ממשיך במה שהיתה דרך המלך מעמאן לירושלים, מגיע כמעט לגשר עבדאללה ועוצר. גדעון ברומברג, המנכ"ל הישראלי של ארגון "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון" (FoEME), מבקש מכולם לא לסטות מהשבילים בגלל המוקשים. מהאוטובוס יורדת קבוצת ישראלים, ירדנים ופלסטינים וצועדת לעבר הגשר הקטוע. הצבא הישראלי פוצץ את הגשר ביום הרביעי למלחמת ששת הימים, וההרס בעינו עומד. הנה הוא, הנהר הגדול, אפיק רחב שעלתה בו צמחיית גדות, ורק זרם של מים עכורים נותר בו.

החבורה המגוונת – נציגי רשויות מקומיות משני עברי הנהר, חברי FoEME ואנשי תקשורת מהארץ והעולם – תבלה ארבעה ימים לאורך הנהר. עם הזמן נתרגל לעכירות ולתחושת ההזנחה שבין שתי הגדרות המתוחות לאורך הגדות שאותן נעבור שוב ושוב. בינתיים כולם קצת בהלם.

שלושת גשרי הירדן – הגשר הרומי, הגשר של רכבת העמק וגשר הבטון המנדטורי – עומדים מעל לערוץ רחב שהפך לתעלה של מי ביוב מצחינים וכהים. המוליכות החשמלית של המים גבוהה פי שלושה מהרצוי, וכמות החמצן היא מחצית מזו שבכנרת

פעם היה כאן אתר טבילה: לעולי הרגל הנוצרים היה נוח לבוא ולטבול במה שהיתה נקודת המפגש של הנהר עם הכביש הראשי. בעוד שעה קלה נהיה באתר הטבילה של קצר אל־יהוד, המקום שבו על פי המסורת חצה עם ישראל את הירדן (יהושע ג'), וגם המקום שבו על פי המסורת הטביל יוחנן המטביל את ישו (יוחנן א' 28). עד 1967 המה המקום צליינים שבאו לטבול ולמלא בקבוקון במים הקדושים. מנזר יוחנן המטביל, המנזר האשורי, מנזר האתיופים ומנזרים של העדות הנוצריות המגוונות עומדים מאז מלחמת ההתשה נטושים וממוקשים, קירותיהם מצולקים מירי. קבוצת צבאים חולפת בריצה, נהנית מהישימון.

בשני צדי הנהר טוענים, מטבע הדברים והביזנס, כי זה המקום שבו הוטבל ישו. כך או כך, מכיוון שהירדן הוא נהר מתפתל, יש להניח כי לפני אלפיים שנה הוא לא זרם באותו התוואי כלל, והוויכוח עקר שבעתיים.

התיירים, בכל אופן, מגיעים לצד הירדני: הירדנים מאפשרים להיכנס למקום ביתר קלות, וכשיורדים לקו המים באתר שפיתחה רשות הטבע והגנים, אפשר לראות במרחק של כמה מטרים את המדרגות היורדות אל המים בעבר הירדני ואת הכנסייה שבנייתה הסתיימה לפני כשנתיים. הירדנים אף השכילו לבנות בריכת טבילה במקום. הסיבה: נוכח איכות מי הנהר מעטים מעזים לטבול במים את קצה אצבעם. אנחנו מצפינים.

גשר עבדאללה בצד הירדני. ישראל הפציצה את הגשר שבתמונה ב-1967 וההרס בעינו עומד. פעם היה כאן אתר טבילה פופלרי

הנזקים הסביבתיים של הסכם השלום

 FoEME הוא ארגון ישראלי־ירדני־פלסטיני שעניינו נושאים חוצי גבולות, ובעיקר טיפול במקורות המים – הצלת ים המלח ושיקום נהר הירדן, מפרץ אילת, ואקוויפר ההר בפרויקט "מים ושכנות טובה". את הארגון הקימו בשנת 1994 ברומברג הישראלי ומונקד' מיהאר הירדני, בשם "Eco Peace". עם שם כזה היה אפשר לצפות לארגון שמטרתו קידום השלום, אבל מטרתם היתה דווקא לנסות ולמנוע נזקים סביבתיים שהסכם השלום עלול להביא עמו. מיסודו היה זה ארגון רב לאומי, ובנוסף למשרדים בעמאן ובתל אביב נפתחו משרדים גם בבית לחם ובקהיר. משהציע ארגון "ידידי כדור הארץ" לפרוש עליהם את חסותו, השתנה שמו לזה הנוכחי.

לפני הרצאתו של פרופ' מייק טרנר, יושב ראש הוועדה הישראלית למורשת עולמית, אנחנו עוברים באתר הפרה־היסטורי גלגל ובגשר אדם הסגור. את הבוקר נתחיל בבית שאן. מי שהתרשמו משחזור העיר סקיתופוליס (היא בית שאן) היו בעיקר הזרים. מפאת אירוצנטריות, רשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו משופעת באתרים רומיים. ואכן, אחד הנושאים שילוו אותנו בסיור הוא הדקָפוליס – ברית של עשר ערים מהתקופה ההלניסטית והרומית מדמשק ועד פילדלפיה (שמה הקדום של עמאן), תשע מהן ממזרח לירדן.

תסלחו לי על הרדידות, אבל ערים רומיות הן קצת כמו מדרחוב שופינג: ראית אחת – ראית את כולן. יוצא דופן, אולי, הוא התיאטרון השחור של גָדָרה, היא אום קייס; תיאטרון רומי, בנוי כולו בזלת, הצופה מדרום מזרח לעבר הכנרת וטבריה. חלק ניכר מהעיר, ובכלל זה עמודי הקרדו, בנוי מהאבן השחורה. הדקומאנוס – רחוב ראשי החוצה את העיר ממזרח למערב – עובר בכרם זיתים, זכר למה שהיה כאן עד לפני עשרים שנה, שאז פונו בצו מלכותי התושבים שגרו בתוך המבנים הרומיים. פיתוח האתר ההיסטורי לתיירות טרם הושלם.

גם אתר גשר הישנה נמצא מעבר לגדר המערכת. שלושת גשרי הירדן – הגשר הרומי, הגשר של רכבת העמק וגשר הבטון המנדטורי – עומדים מעל ערוץ רחב שבקושי יש בו זרימה, והמים שבו מזוהמים בהרבה מהמים בדרום. לרגל יום ניטור המים הבינלאומי האחרון (18 באוקטובר) ערכו שם רשות הטבע והגנים ו־FoEME מדידות איכות למי מורד הירדן. מהבדיקה עלה שהמוליכות החשמלית של המים גבוהה פי שלושה מהרצוי, וכי כמות החמצן בהם היא מחצית מזו שבכנרת. התוצאות החמורות לא מפתיעות את מי שמכיר את השטח: כבר בסכר אלומות מתחברת לערוץ הנחל, עם המוביל המלוח, תעלת מי ביוב מצחינים וכהים שזורמים דרומה. לסיום הסיור בצד הישראלי זכו המשתתפים לראות את הסכר, בתום שיט קצר במורד הירדן הנקי.

בניין הטורבינות בנהריים. תחנת הכוח ההידרואלקטרית ננטשה בשנת 1948. החזון לעתיד: כפר אקולוגי

חוזרים לנהריים

שיאו של הסיור היה ביום שבו עברה הקבוצה ההולכת וגדלה אל עבר הירדן המזרחי. מיהאר, ששימש עד כה בתפקיד "האחראי על המוראל", היה עכשיו למארח. אחרי קבלת פנים רשמית שערך לנו מושל האזור, ולאחר נאום התודה של יוסי ורדי, ראש מועצת עמק הירדן, המשיכה הקבוצה לתחנת הכוח ההרוסה בנהריים. "איזה מזל", אומר לי בדרך חזרה לאוטובוס מתכנן הסביבה אביעד שר־שלום ומצביע על האגם היבש של תחנת הכוח בנהריים, "על פי הצילומים היו אמורים להיות כאן פרדסים, אבל בסך הכל מגדלים כאן גידולים עונתיים, כך שיהיה הרבה יותר קל להציף את האגם". התוכנית של "ידידי כדור הארץ", כך מתברר, היא להציף מחדש את אגם נהריים.

לנהריים יש הילה שיש רק למקומות ספורים בארץ. שנים היינו עוברים שם, ראינו מכביש 90 את המבנה הנטוש בסמוך לשפך הירמוך אל הירדן, וידענו היטב כי הגבול קרוב – ואסור לנו שם. וידענו שפעם, מזמן, קרה פה משהו טוב שהשתבש. בשנת 1927 החלו העבודות להקמת תחנת ירדן א', תחנת כוח הידרואלקטרית, פרי חזונו ועבודתו של מייסד חברת החשמל, פנחס רוטנברג. בעזרת מערכת מתוחכמת של סכרים ותעלות תכנן רוטנברג לאַגֵם מים משני הנהרות (ומכאן "נהריים") לאגם מלאכותי, "בריכת הירמוק", ולהניע באמצעותם טורבינות לייצור חשמל. האגם חובר באמצעות תעלה מאוזנת (תעלת האפס) לירדן, ואִפשר זרימה דו־כיוונית של מים. ממש "הירדן ייסוב לאחור". מן הסכרים שבנה רוטנברג, המוכר ביותר הוא סכר דגניה.

כשנכנסים למתחם, שנמצא עדיין מחוץ לתחום (המוקשים אמנם פונו, אך איש אינו רשאי להיכנס לשם), התחושה היא קצת כמו להיכנס לקודש הקודשים של הציונות. מלבד זאת, עדיין חשים בנוכחות ארוכת השנים של מוקשים במקום. הצמחייה גדלה כאן באין מפריע. בשדה חצבים כזה לא צעדתם, וקצת מצער לגלות שלמלחמות ולגדרות יש גם השפעה חיובית על הסביבה.

המפעל הגדול שנועד לספק אור ליישובים משני עברי הירדן הוקם בעבר הירדן, בשטח של האמיר עבדאללה. בקיץ 1932 נחנכה התחנה, ואף שהיום נהריים נחשבת לאחד משיאי התגשמות החזון הציוני, לא נכח בטקס איש מראשי היישוב, אלא רק הנציבים הבריטים ועבדאללה, והוא זה שהרים את המנוף כדי להפעיל את הטורבינות.

כשעוברים את הירדן, הכל בעצם די אותו הדבר. אלה אותם אורני קק"ל ואותן כנסיות ביזנטיות, זה אותו החומוס. פרחי הבר על הגלויות מוכרים גם הם

שלוש הטורבינות יכלו להפיק יותר מ־18 מגה־ואט. אז זה היה הרבה; היום מגיע כושר הייצור של חברת החשמל לכ־9,800 מגה־ואט. לצד נהריים הוקם תל־אור, יישוב לעובדי המפעל ובו גם בתים לפקידים וגם וילה לרוטנברג, "הבית הלבן", שם נפגשו לקראת סיום המנדט גולדה מאירסון ועבדאללה, שאז כבר היה למלך. בתחילת מלחמת השחרור נתפסה תחנת הכוח בידי כוחות עיראקיים ונהרסה. פועלי המפעל נלקחו בשבי.

כבר שנים ארוכות לא זורמים המים דרך בניין הטורבינות שמעל לערוץ הירדן. המבנה המיוחד ודקלי הוושינגטוניה הזקנים משתקפים במים השלווים, ונדמה שהזמן עצר מלכת. את רעש המכונות מחליף ציוץ עטלפים.

אתר גשר העתיקה. בקצה הגשר ההרוס עוד עומד קרון של רכבת העמק

שכנים שכנים

כשעוברים את הירדן, קשה להימלט מהתחושה שהכל בעצם די אותו הדבר. אלה אותם אורני קק"ל מנדטוריים ואותן כנסיות ביזנטיות, זה אותו החומוס ואותו הנוף. הכסף אחר, ואין שלטים בעברית, אבל מלבד זה הכל מאוד מוכר. הערבית היא אותה ערבית שמדברים פה, פרחי הבר על הגלויות מוכרים גם הם. יחלפו עוד יומיים עד ש"ידידי כדור הארץ" יציגו את תוכניתם להפוך את המפעל הנטוש למרכז לתיירות אקולוגית. עד אז נבקר בצד הירדני של אתר גשר, במוזיאון של דיר עלא (המזוהה עם סוכות המקראית), בהר נבו, בצדו הירדני של אתר הטבילה (אנחנו לא נראים משהו משם), וגם נספיק להתווכח באיזה צד של הירדן הכנאפה טובה יותר.

האווירה היתה טובה בשני צדי הירדן. אין מה להרחיב את הדיבור על הדינמיקה בין חברי הקבוצה. דיבור פה, דיבור שם, מכירים יותר מיום ליום, המעשנים מתחברים מהר יותר, והלאום לא משחק תפקיד. בועה.

את הבועה הזאת רוצים אנשי FoEME להחיל על נהריים באמצעות פארק צפרות חוצה גבולות, "בועה" של תיירות אקולוגית באזור אי השלום – כך כונה אזור נהריים מאז הסכם השלום עם ירדן, כאשר הקרקע הושבה לריבונות ירדנית והוחכרה לדורות לקיבוצים בעמק הירדן. על פי התוכנית שהכין בשביל הארגון אביעד שר־שלום בשיתוף התושבים, יוצף "אגם רוטנברג" (הוא בריכת הירמוק) מחדש, בתי תל־אור ישופצו ויהפכו למלון אקולוגי, והמבנה של תחנת הכוח עצמה יהפוך למרכז מבקרים שיוכלו להיכנס אליו מישראל ומירדן.

כמקובל בשמורות ביוספריות (שמורה המשמרת את הטבע וגם את התרבות האנושית שבה) בעולם, יהיו במקום גרעין מוגן ואזור חיץ המיועד לפיתוח. הגרעין יכלול את שטח האגם, שאליו יועתקו מיני צמחים האופייניים לנהר. סביב האגם יוכשרו מגדלי תצפית בציפורים, מסתורים לשהיות ארוכות ומסלולי הליכה צפים. החיץ יכלול את אי השלום ובו גידולים המתאימים לפרנס ציפורים נודדות, מרכז לוגיסטי ומלון אקולוגי. מן המלון יצאו סיורים ברגל, באופניים וברכב חשמלי אל גדות האגם, שעליו יהיה אפשר גם לשוט (ללא מנועים). הרעיון להפוך את בתי המגורים לכפר אקולוגי נפגש עם מציאות מזמינה: הבתים נבנו מבוץ לפני עידן המזגן, ותוכננו באופן אקולוגי. מכיוון שהכנרת משמשת את הירדנים בתור מחסן מים (ראו מסגרת), ומאחר ש"תעלת האפס" השתמרה במצב טוב, אפשר להשתמש באגם נהריים כבמחסן שכזה ולהעביר אליו מים מהירדן, ולהפך.

גדולתו של הרעיון בפשטותו. התשתית הפיזית קיימת, האגם, הסכרים והתעלות, וכך גם התשתית המשפטית של אי השלום, שכבר תפקד בעבר, עד שבמרס 1997 נרצחו שבע תלמידות מבית שמש על ידי חייל ירדני, והאידיליה נקטעה באחת. הצלחתו של הפרויקט תלויה בשאלה שלאיש אין עליה תשובה: האם חלף מספיק זמן?

"זה מסוג החלומות שצריכים להתממש", אומר יוסי ורדי, ראש המועצה האזורית עמק הירדן. לדבריו, הסוגיה העומדת בלב הפרויקט היא סוגיית המים. בכלל, ורדי תומך בתוכנית, וסבור ששיתוף פעולה עם הירדנים ישרת את שני הצדדים. שבועות ספורים לאחר הסיור חתמו ורדי ודני תמרי, ראש המועצה האזורית בקעת בית שאן, על מזכר הבנות עם עבדאללה א־סלמאן העומד בראש המועצה האזורית מואז בן ג'בל. לפי המזכר, הצדדים רואים בשיתוף הפעולה אבן יסוד להמשך פיתוח תיירות חוצה גבולות, ובמוקד הפעילות הם שמים את אגם נהריים. הצפת האגם תחייב פעולה נוספת, שתועיל מאוד לעמק הירדן: ניקוי הירדן מסכר דגניה ועד מפגש הנהרות.

ערב שבת, אנחנו בגשר שיח' חוסיין. במעבר הגבול כבר דוחק לכולם הזמן להגיע הביתה. מעברים, בדיקות בטחוניות והידחפויות מזכירים שהאידיליה עוד רחוקה. רק מי ירדן שוקטים מדי זורמים מתחת לגשר ומחכים שלמישהו ממקבלי ההחלטות יהיה אכפת מהם.

תודת הכותב לארגון "ידידי כדור הארץ" על האירוח 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.