תפריט עמוד

אוכל רחוב במקסיקו: לביבות התירס של הגורדה

השף איתמר דוידוב ביקר פעמים רבות במקסיקו, אבל נמנע מלאכול בדוכני הרחוב. מפגש עם גברת שמנמונת בכיכר עזר לו להתגבר על החששות ולהתחיל ליהנות מהאוכל הנפלא שהרחוב המקסיקני מציע

הפעם, נשבעתי, אני אוכל ברחוב. ביקרתי שוב במקסיקו, ביקור חמישי או שישי, איני זוכר. בכל פעם שאני מגיע לשם אני מעמיק לעוד רובד של ידע והיכרות עם המטבח המקסיקני העשיר והענקי. בביקורים הקודמים שתיתי מים מבקבוקים חתומים ונמנעתי מדוכני הטאקו, שאין בהם מים זורמים. הסתובבתי ברחובות ובשווקים, תאב לטעום וחושש מהתוצאות. הפעם, החלטתי, אני אוכל ברחוב. לא אכפת לי מנקמת מונטזומה, משלשולים ומדיזנטריות שכולם מזהירים אותי מפניהם. הרגשתי אמיץ כקולומבוס היוצא לכבוש אדמה חדשה.

מאות דוכנים לאורך הכביש

במקסיקו, אם זה בעיר הבירה מקסיקו סיטי בת שמונה מיליון וחצי התושבים או בכפר נידח בצ'יאפס, תמצאו את מכמני המטבח המקסיקני שרועים לפניכם בכל פינת רחוב. זו לא לשון הגזמה, אלא ביטוי של תרבות המתקיימת ברחובות. טמאלה (Tamale), טאקו (Taco) וצ'ילה אן נוגדה (Chile en Nogada), פלפלי חלפניו (Jalapeño) ממולאים ומטוגנים וצ'יצ'רון (Chicharon) הם כמה מהמאכלים שמציעים הדוכנים המאולתרים ברחובות. חכי התמלא בריר רק למחשבה על האוכל המרתק שממתין לי.

יצאתי בבוקר ופסעתי על הכביש המוליך מתחנת הרכבת התחתית לאל סוקאלו (El Zócalo), הכיכר המרכזית של מקסיקו סיטי. לאורך

טאקו, צ'ילה אן נוגדה ופלפלי חלפניו ממולאים ומטוגנים הם רק כמה מהמאכלים שמציעים הדוכנים המאולתרים

הכביש התפרשו מאות דוכני מזון, וכל אחד מהם היה ארעי באופן קסום ושונה מרעהו. היו שם דוכנים רעועים, מתקני גריל מעשנים וכל מתקן לבישול ולהכנת מזון העולה על דעתכם. זה היה מפתיע, שונה ואלטרנטיבי. כל מוכר הציע מאכל אחר, וכולם חייכו בחינניות מפתה.


מול רחבת מוזיאון העם המציג את ציורי הקיר הענקיים של דייגו ריוורה, פגשתי אותה. הגורדה שמכרה גורדיטס (Gorditas, לביבות מקמח תירס). האחת המשכנעת מכולם. גורדה – שמנמונת בספרדית – הוא כינוי שאינו מקובל עוד היום לאישה, אבל הדמות שמכרה לי את המאכל המדהים העשוי תירס כחול היתה כל כך לבבית, אמיתית ואמהית, ובישלה כל כך מהלב, שהכינוי גורדה רק החמיא לה.

היא היתה יפהפייה במובנים קולינריים, ועסקה בהכנת הגורדיטה בתנאים לא תנאים. היא דחפה עגלת סופרמרקט עצומה שהיתה טעונה בבלון גז, כיריים ניידים, מסה הרינה (masa harina, בצק מקמח תירס), תוספות למריחה על הגורדיטה וגם כמה שרפרפי פלסטיק אדומים בשביל הלקוחות שאינם ממהרים.

הגורדיטה עוצבה לצורת פרוסת לחם גדולה ונקלתה על סאג' עגול ולוהט, נמשחה בפריחולס (Frijoles, קרם שעועית שחורה) ובסלסה עוקצנית והוגשה על נייר עיתון גס. הלקוח בוחר אם להוסיף עלי נופאלס (Nopales, קקטוס צעיר חלוט) או קזו פרסקו (Queso Fresco), שזו גבינה טרייה דומה לצפתית, או קזו וחאקה
(Queso Oaxaca), גבינה חצי קשה בסגנון מוצרלה שמקורה באזור וחאקה. טעים? לא סתם טעים. מדהים, מרגש וחושני.

צלחת שנייה, ושלישית, ורביעית

בדוכנים הפשוטים יותר מדליקים גחלים עם שחר, וכשהעוברים והשבים ממהרים לעבודתם הם אוספים בדרכם קלח תירס מקסיקני לבן ועצום ממדים שנקלה על הגחלים עד שהוא נימוח מבפנים ומתפצפץ בפריכות, מבקשים ומקבלים תוספת של גבינה, ליים טרי שנסחט מעל ורוטב צ'ילי חריף – ואוכלים בהמתנה לאוטובוס. זה משביע, זה מזין וזה הכי מקומי שיש.

הדוכנים הפופולריים ביותר הם דוכני הטאקו. במקסיקו טאקו הוא כינוי לטורטיית תירס קטנה שעליה עורמים מיני תוספות מלבבות כמו בשר טחון, פריחולס, סביצ'ה (דגים כבושים במקום במיץ ליים ובצל) ועוד.

דוכן גלידה במקסיקו סיטי. הדוכנים המגוונים ביותר נמצאים באזורי תיירות בעיר

 

בכל מנה מגישים שלוש טורטיות, שכמובן אינן מספיקות כדי להשביע, וזה העניין: הסועד מוזמן להמשיך לצלחת שנייה, שלישית ורביעית וליהנות מהמגוון. התענוג זול: עשרה פסו לצלחת, פחות מארבעה שקלים. המבחר עצום, ועשרות הדוכנים לאורכו של כל רחוב ראשי עמוסים במקסיקנים רעבים בשעות הצהריים.

במקסיקו סיטי, שחלקים מסוימים שלה עניים מאוד, מסתובבים גברים עם סומבררו על תלת אופן ומוכרים לעוברים ולשבים צ'יצ'רון עם סלסה ורדה (salsa verde, רוטב ירוק) וקזו פרסקו. סלסה ורדה עשויה מעגבניות ירוקות מזן מקסיקני ייחודי ועוקצני. זהו מאכל עממי ופופולרי. צ'יצ'רון הוא עור חזיר המטוגן בשמן, או בשומן עצמו, עד שהוא הופך פריך מאוד. התוצאה היא לוח שחום ופריך שאותו אוכלים בתוספת סלסה וגבינה מקסיקנית טרייה.

איפה? שאלה שאין עליה תשובה ספציפית: בכל מקום. בדרך כלל תמצאו דוכני מזון פעילים על יד כל יציאה של רכבת תחתית, ובאזורי תיירות כמו הסונה רוסה (Zona Rosa) יהיו הדוכנים העשירים והמגוונים ביותר.

בזכות ההחלטה שעשיתי בתחילת הטיול, להעז ולטעום את מה שיש לרחובות המקסיקניים להציע, הונחו על לשוני מאכלים חדשים וצירופים מרתקים, והרפרטואר הקולינרי שלי הפך עשיר יותר. ואולי בזכות העובדה שאני לא אמריקאי, נקמת מונטזומה דילגה מעלי.

מחול הקקאו, אגם אטיטלן, גואטמלה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות ממקסיקו סיטי

מקסיקו: קולות החיים והמתים
מקסיקו: קולות החיים והמתים

המקסיקנים אומרים שיום המתים זו חגיגת החיים - סיומו של מחזור קיום וראשיתו של חדש, חילופי העונות, הצער על מה שהיה וחלף והפיאסטה של כל הדברים הטובים. בשביל להאמין בחיי נצח כל אחד צריך לחגוג פעם חגיגות יום ...

מסלול טיול במקסיקו: בין עבר מפואר להווה מרתק
מסלול טיול במקסיקו: בין עבר מפואר להווה מרתק

הצעה לטיול בן שבועיים ממקסיקו סיטי ליוקטן - בין ערים ומקדשים, מוזיאונים וחופים זהובים. בסופו של המסלול מומלץ לנפוש בנחת ליד הים הקאריבי, לשחות ולצלול במים הצלולים ולקבל את פני השקיעה עם כוס מרגריטה או בירה מקומית מצוינת

מקסיקו סיטי: עיר רבת המון
מקסיקו סיטי: עיר רבת המון

מקסיקו סיטי היא עיר של שכבות: מתחת המבנים האצטקיים של הבירה הקדומה טנוצ'טיטלאן, בתווך שכונות יפהפיות ושווקים ססגוניים, ומעל מיליוני תושבים שגרים בעיר תוססת, עם תרבות עשירה, אבל שסובלת מזיהום אוויר ומאחוזי פשיעה גבוהים