תפריט עמוד

מידע מעשי לקוסקו

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לפרו אינם זקוקים לאשרת כניסה. פרו מעניקה לישראלים אשרה אוטומטית ל-90 יום עם הכניסה לפרו. אפשר להאריך את האשרה ל-90 ימים נוספים במשרדי ההגירה תמורת תשלום, או ללא תשלום אם יוצאים ממנה (אפילו ליום) ושבים אליה.
מעברי הגבול של פרו עם המדינות השכנות פשוטים ומצריכים בירוקרטיה מינימלית.

שגרירות פרו בישראל
כתובת: מדינת היהודים 60, הרצליה פיתוח.
טלפון: 09-9578835.

שגרירות ישראל בפרו
כתובת: Natalio Sanchez 125 Piso 6, Santa Beatrizlima.
טלפון: 51-1-4334431. 



מתי כדאי להגיע
חודשי הקיץ, יוני עד ספטמבר, הם עונת השיא בתיירות לפרו – זאת בשל העונה היבשה בהרי האנדים וברמות, האידיאלית לטיול וטרקים בהרים. מינואר עד אפריל יורדים גשמים כבדים.


תקציב
פרו נחשבת מדינה זולה יחסית (יקרה מצ'ילה ומארגנטינה אך זולה מבוליביה). הנסיעות ברחבי פרו, ובתוך עריה, האוכל במסעדות והלינה באכסניות זולות עשוי להסתכם ב-600 עד 800 דולר לחודש לתרמילאי, כולל האטרקציות המרכזיות. מטייל שזמנו קצוב ותקציבו גמיש יותר יכול להתארח במלונות ברמה גבוהה יותר, לאכול במסעדות יוקרתיות יותר, לצאת לטיולים מאורגנים ולא עצמאיים ולהמיר שעות של נסיעה באוטובוסים בטיסות פנים ואז העלות עשויה להגיע ליותר מ-1,000 דולר בחודש. 
קוסקו היא יעד "בזבזני" יחסית מכיוון שמדובר בעיר תיירותי עם שפע של אטרקציות בה ובסביבתה.



חיסונים
יש להתחסן לפני הנסיעה לפרו. מידע אודות החיסונים ניתן לקבל במרפאות מטיילים ברחבי ישראל ובמשרד הבריאות.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
קוסקו היא עיר תיירותית ופזורות בה הרבה לשכות תיירות. גם סוכנויות נסיעות רבות הן מקור למידע על טיולים ואטרקציות בעיר ובסביבתה. לשכת תיירות רשמית (Oficina de Información Turística) אחת מני רבות נמצאת ברחוב Mantas 117-A, בלוק אחד מהכיכר המרכזית Plaza de Armas. טלפון: 84-222032. מידע על לשכות נוספות באתר הרשמי של משרד התיירות.


מטבע
המטבע הפרואני נקרא נואבו סול (Nuevo Sol). מוטב להצטייד בדולרים אמריקאים, שאותם אפשר להמיר בכל מקום למטבע הפרואני. המחאות נוסעים ניתן להמיר בבנקים ובמשרדי החליפין (Casa de Cambio). שער החליפין לדולרים מזומנים יהיה טוב יותר משער החליפין של המחאות נוסעים.


הפרש שעות
פרו מאחרת את שעון ישראל בשבע שעות.


תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של פרו היא 51 ושל קוסקו 84.


תחבורה 
רוב הטיסות הבינלאומיות מגיעות לנמל התעופה של לימה, בירת פרו. מלימה לקוסקו אפשר להגיע בטיסה פנימית או באוטובוס. 

טיסות פנימיות
בשל גודלה של המדינה, מטיילים רבים משתמשים בטיסות כדרך לקיצור מרחקי נסיעה. רכישת כרטיסי טיסות פנימיות לפני ההגעה לפרו יחסכו את המס המתווסף עליהם בקנייה במדינה עצמה בסך 18 אחוז. 
כמה חברות תעופה מציעות טיסה בין לימה לקוסקו. החברות Taca ,Lan, Star Peru, AeroCondor טסות מדי כמה שעות בין שתי הערים. הטיסות מגיעות לשדה התעופה Aeropuerto Internacional Velasco Astete שנמצא כחמישה קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר.

אוטובוסים
עיקר התחבורה בפרו נעשית באוטובוסים. הם זולים ונוחים למדי לרוב היעדים. אין ללימה תחנת אוטובוס מרכזית כמקובל בערים רבות בעולם, אלא תחנות אוטובוס שמפוזרות ברחבי העיר ומחולקות לפי חברות האוטובוסים. זמנים הם בגדר המלצה בפרו, הביאו  בחשבון שזמן היציאה, זמן ההגעה ומשך הנסיעה עלולים להשתנות. רוב חברות האוטובוסים מחזיקות קו מלימה לקוסקו ובחזרה.
חברת Ormeño נחשבת לאמינה. נסיעה באחד האוטובוסים שלה לקוסקו נמשכת 26-24 שעות. חברה נוספת שנוסעת גם לקוסקו היא cruz del sur שלה שלוש דרגות של אוטובוסים: Cruzero – הרמה הגבוהה ביותר, Imperial – רמה בינונית, Idael – אוטובוסים פשוטים.כך שאפשר להחליט איך להעביר נסיעה בת כיממה לקוסקו. חברה נוספת: Civa.

רכבת
PeruRail מפעילה רכבת תיירים נוחה המחברת בין מאצ'ו פיצ'ו, קוסקו, ויעדים נוספים על מפת התיירות בהם פונו (אגם טיטיקקה) וארקיפה.

מוניות
קוסקו היא עיר נוחה ונעימה להליכה. אם המלון שלכם מרוחק מהמרכז כדאי לקחת בשעות הערב מונית. מוניות הפרואניות נטולות מונה, ועל כן יש לסכם את המחיר טרם הנסיעה. 


בטיחות
קוסקו היא עיר מתויירת מאוד ושוקקת חיים ברוב שעות היום. אולם כמו כל מקום תיירותי, נמשכים אליה גם גנבים וכייסים שמסתובבים בעיקר במקומות הומים – תחנות רכבת ואוטובוס, השוק המקומי וכדומה. לא כדאי להסתובב עם סכומי כסף גדולים או ציוד ותכשיטים יקרי ערך. כדאי להיזהר במיוחד  בשעות הערב וברחובות שוממים. מטיילות צריכות לנהוג במשנה זהירות  ולא להסתובב לבד בשעות הערב או במקומות מפוקפקים ושוממים.  


הנקודה הישראלית
לעתים נדמה שקוסקו היא עיר ישראלית בפרו, ולא תמיד בהקשר שלילי. זרם המטיילים הישראלים שפוקד את העיר הוליד מסעדות על טהרת המאכלים הישראליים, בתי מלון ואכסניות בבעלות ישראלית או כאלו שמלינים בעיקר ישראלים, מועדונים שמקרינים סרטי בורקס, סוכנויות טיולים שמעסיקות מדריכים דוברי עברית, מקלדות עם אותיות עבריות בבתי קפה שמציעים שירותי אינטרנט  ועוד. מידע נוסף על מעוזים של ישראלים בקוסקו ראו בלינה, לחם ושעשועים. 


אוכל כשר ובית חב"ד
מסעדת הבית של בית חב"ד בקוסקו מגישה אוכל בשרי וישראלי כשר במחירים שווים לכל נפש. במקום גם שירותי אינטרנט בחינם וטקסי קבלת שבת מדי יום שישי. בית חב"ד בהנהלת הרב עופר קריפור נמצא בכתובת: 291 Calle Granada. טלפון: 84-984787007. אי-מייל: ChabadCusco@gmail.com.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
המטבח הפרואני הוא  אחד המטבחים העשירים והמורכבים בעולם, ולוקח זמן להכיר את מרכבותו. המטבח הפרואני מאגד בתוכו מסורות בישול מתרבויות רבות (האינקה, ספרדים, אפריקאים, איטלקים, יפנים, סינים ומהגרים נוספים) שהתערבבו בכור ההיתוך הפרואני ויצרו פסיפס מרתק של אוכל. 
המטבח הפרואני מושפע גם מהגיאוגרפיה היחודית של פרו, שבה מגוון רב ביותר של אזורי אקלים שונים. בצורה גסה מאוד אפשר לחלק את המטבח של פרו לכמה אזורים: אזור החוף, לימה,  אזור החוף הצפוני, הרי האנדים והג'ונגלים. לכל אחד מאזורים אלה מאפייני אקלים משלו וכתוצאה מכך חומרי גלם שונים. 
בראש ובראשונה מככב במטבח הפרואני תפוח האדמה. מוצאו בהרי האנדים וכיום קיימים יותר מ-300 זנים שונים של תפוחי אדמה בפרו. אחריו ברשימה מככב התירס, עם 35 זנים שונים. התירס בפרו הוא סוג של אב מזון, ממש כמו האורז במזרח הרחוק או החיטה באירופה. הוא עשיר מבחינה תזונתית ואוכלים אותו בצורה הגולמית שלו כ"צ'וֹקְלו קוֹן קֶסוֹ" – תירס מבושל בתוספת גבינה, או שמכינים ממנו קמח תירס, ממנו ניתן להכין מאפים שונים, ביניהם "טמאלס" – בצק תירס מאודה, עם מילוי מתוק או מלוח, עטוף בעלי תירס. ה"צ'וקלו" וה"טמאלֶס" נמכרים ברחוב, ברכבת, באוטובוס, בשולי הכבישים, בשוק ובכל מקום בעצם. בנוסף לתפוחי האדמה ולתירס בפרו משתמשים המון בעגבניות, בטטות ופירות אקזוטיים. גם הקינואה הפופולרית מוצאה בהרי האנדים בפרו ובשכנותיה והוא אפילו נחשב לקדוש בעיני בני האינקה.
באזור החוף נפוצים במיוחד מאכלי דגים ופירות ים, שמהם מכינים כמעט הכל – מרקים, סביצ'ה (דג נא בלימון ותבלינים), מאפים ועוד. 
את כל אלו אפשר למצוא גם בקוסקו, אם כי רוב הישראלים פוקדים את המסעדות הישראליות בעיר. בהערכה גסה אפשר לומר שיש למעלה מעשר מסעדות באווירה ישראלית המנוהלות על ידי מקומיים או ישראלים בקוסקו. התפריטים בעברית, המלצרים דוברים עברית והאוכל ישראלי – סלט ישראלי קצוץ דק (שהוא בעצם סלט ערבי), ג'חנון, שניצל וצ'יפס, חומוס, פיתות, בורקס, ארוחות בוקר ישראליות ומאכלים מקומיים שקיבלו פרשנות ישראלית. גם במסעדות יוקרתיות אפשר לקבל תפריט בעברית. כמה מהמסעדות הישראליות: חלום כחול, ויקטור ויקטוריה, נרגילה.
ברחובות קוסקו פזורים דוכנים של המבורגרים, נקניקיות, שיפודים ועוד ללא אמצעי קירור נאותים לאחסון המזון. בחלקם התחלופה גבוהה והמזון טרי אולם בחלקם אין דרך לדעת כמה זמן נמצא המזון מחוץ למקרר. כדאי להיזהר מאכילה בדוכני רחוב חצי מאולתרים. 


לינה
קוסקו מלאה באופציות לינה בכל הרמות ובכל האזורים, החל מאכסניות פשוטות עם חדרים משותפים ומקלחות משותפות ועד מלונות יוקרה. כדאי לישון בקרבת הכיכר המרכזית Plaza de Armas שבקרבתה מרוכזות המסעדות, מקומות הבילוי, סוכנויות הנסיעות והטיולים ועוד. אמנם בבתי המלון ובאכסניות המרוחקות תשלמו פחות אבל לחלקן תיאלצו לקחת מונית, במיוחד בשעות הערב. 
בדומה לתחום המסעדות, גם בתחום הלינה יש אכסניות ובתי מלון בבעלות ישראלית או כאלו שעל טהרת המבקרים הישראלים. 
ריכוז גדול של אפשרויות לינה אפשר למצוא ברחוב Saphi  בעיר. בתי מלון יוקרתיים לרוב ממוקמים ב- Plaza de Armas ומהם נשקף גם נוף לכיכר הרחבה והמרשימה הזו.


בילויים 
הנקודה הישראלית
אחד ממוקדי העלייה לרגל של המטיילים הישראלים בקוסקו הוא "הבית של פיסטוק". המקום משמש כאכסנייה, מסעדה, סוכנות נסיעות, פאב ומה לא. כתובת: Parque de la madre150. טלפון: 84-256496. מוקד נוסף מכונה "המשרד של חביטוש" ובשמו הבינלאומי AUZANGATE mountain and jungle explorers שנמצא ברחוב Procuradores 350 ב-Plaza de Armes. טלפון: 84-235045 אי-מייל: havitush_cusco@hotmail.com.

חיי לילה
מלבד מוקדי בילוי של ישראלים, מלאה קוסקו באפשרויות להעביר את הערב. מועדוני סלסה שמציעים שיעורי ריקוד חינם ובסופם מסיבה לטינית סוערת נמצאים סביב הכיכר המרכזית Plaza de Armas. לכו בעקבות המוזיקה. 
סביב הכיכר וברחובות הסמוכים נמצאים כמה פאבים, בהם Cross Keys פאב בריטי וותיק בקומה השנייה ברחוב Portal Confiturías 233 ב-Plaza de Armas. פאב נוסף הוא Los Perros ("הכלבים") ברחוב Tecsecocha 436 ובו מופעי ג'ז בערבי ראשון ושני. בפאב-מסעדה Sumaq Misky ברחוב Plateros 334 מציגים מדי יום סרטים באנגלית. מקום מומלץ לשמוע בו הופעות של מוזיקה חיה הוא Ukuku's ברחוב Plateros 316 בקומה השנייה. 
מועדוני ריקודים מועדפים על כל התיירים, גם על הישראלים הם: Mama Africa בקומה השנייה ברחוב Portal Harinas 191; Mama Amerika בקומה השנייה ברחוב Portal Belén 115 ו-Up Town ברחוב Suecia 302. זה רק מדגם קטן ולא מייצג מאפשרויות הבילוי בעיר קוסקו.


קניות
קוסקו היא מקום מושלם לעשות בו קניות. תוכלו למצוא פה הכל מבגדים מצמר אלפקה עד תכשיטים, מכלי חרס ועד כלי נגינה מעץ. תוכלו למצוא הרבה עבודות יד. השוק המרכזי נמצא ליד תחנת הרכת San Pedro בסוף אוונידה סול (Avenida El Sol) שם תוכלו למצוא שוק של עבודות יד, שוק של חפצי עץ, שוק של מוצרי אלקטרוניקה, אזור של בגדים, כלי בית, אוכל ועוד. קוסקו מלאה בחנויות ובדוכנים, בייחוד במרכז, סביב הכיכר המרכזית. שם תוכלו למצוא הכל ולרכוש מתנות. 


פסטיבל
חג הפולחן אינטי ריימי (פסטיבל השמש)– קוסקו 
בתאריכים 24-21 ביוני מציינים בקוסקו את פסטיבל השמש כיאה לבני האינקה, שפירוש שמם הוא בני האור או בני השמש. השמש, מקור האור, החום והחיים של כל יושבי כדור הארץ, נחשבת אצל בני האינקה לכוח הנעלה ביותר ביקום. בני תרבות מסתורית זו מאמינים כי הם בניה של השמש, הנחשבת לאחת מהאלים הראשיים.
באתרי האינקה החשובים בפרו ישנן אבנים מיוחדות שמטרתן לקבוע מתי חלים היום הארוך, היום הקצר וימי השוויון בשנה. בימים אלו מתגלית תופעה מרהיבה בעקבות פגיעתן של קרני השמש, תופעה הנותנת אור על החשיבות הרבה של פולחן השמש לבני האינקה.
חוקרים גילו כי קוסקו (Cuzco), עיר הבירה של שבט האינקה בהרי האנדים, נבנתה בדמות פומה שראשה הוא מקדש סקסאיהוומאן (Sachsayhuaman). ביום הקצר בשנה, ה-21 ביוני, פוגעות קרני השמש בדיוק רב בראש הפומה (במקדש) ואחר כך בהדרגה מאירות את כל גופה של הפומה (העיר קוסקו).  
בשאר אתרי האינקה מתרחשות תופעות דומות: במקדש קנקו (Quenqo) נוצר צל מושלם הנראה כמו פנים של פומה; במקדש בצ'וקיטו (Chucuito) חודרות קרני השמש דרך שער המקדש ופוגעות בדיוק רב בפינה שממול; ליד הכפר קופאקבנה (Copacabana) ישנה אבן קדושה ולידה סלע עם חור קטן דרכו חודרת קרן שמש ופוגעת באבן הקדושה; 
שלושה ימים מאוחר יותר, ב-24 ביוני, מתקיים האינטי ריימי – פסטיבל פולחן השמש המסורתי וחג לאומי בפרו. זה הזמן לשתות הרבה אלכוהול, לאכול מטעמים מדוכני האוכל הפזורים ולרקוד למוזיקה הקצבית שמתנגנת ברקע.
הפסטיבל מתחיל בהכרזה חגיגית של קיסר האינקה במקדש השמש של קוריקנצ'ה ומשם יוצאת תהלוכה לכיוון הכיכר המרכזית, בה נערך טקס קצר. התהלוכה ממשיכה לכיוון אתר העתיקות סקסאיהוומאן, בו עומדים תושבי העיר משעות הבוקר בגלימות אדומות ודגלים בכל צבעי הקשת המסמלים את ממלכת האינקה. כולם מחכים לטקס המרכזי ולפתיחת חגיגות השמש הסוערות.
בזמן שלטונה של אימפריית האינקה נחגג הפסטיבל לפחות תשעה ימים וכלל הקרבת קורבנות לאל השמש, פולחן שתייה וריקודים. מושלים, אנשי צבא וצמיתים מכל רחבי האימפריה נאספו בבירת האינקה כדי להשתתף בטקס הפולחני החשוב.
עם הכיבוש הספרדי לפני כ-500 שנה, הפסיקו בני האינקה לחגוג את חג הפולחן, אך ב-1944 זכה הפסטיבל לחיים חדשים. 
כדי לראות את פגיעת קרני השמש המופלאה יש להגיע אל אתרי האינקה ב-21 ביוני. פסטיבל אינטי ריימי מתקיים ב-24 ביוני. התיירים שבאים לצפות בטקס המרכזי של הפסטיבל, יושבים על רמפות שנבנות מסביב לאתר ומחויבים בדמי כניסה. פרטים בלשכות התיירות המקומיות בקוסקו ובסוכנויות נסיעות בעיר.

אטרקציות ואתרים מומלצים

קוסקו והסביבה
בירתה הארכיאולוגית של פרו ושל יבשת אמריקה כולה היא קוסקו (Cusco, לפעמים כותבים Cuzco). האגדה מספרת שבן האינקה הראשון, מנקו קפאק, ייסד את העיר במאה ה-12 לספירה אחרי שחיפש את המיקום המושלם לייסוד הממלכה החדשה. הוא נדד בלוויית אחותו ובידו שרביט זהב. בדרכו ניסה לנעוץ את שרביטו בקרקע, אך לשווא. רק כשהגיע לעמק קוסקו ננעץ השרביט המוזהב באדמה, והמקום נקבע כמקום משכנה של קוסקו, שפירוש שמה בשפת הקצ'ואה "טבורו של העולם". 
בני האינקה הפכו את קוסקו לעיר אדירה, ובנאיה בנו אותה בצורת פומה עם מקדשים וארמונות מעוטרים בזהב.  בשנת 1532 נכבשה קוסקו על ידי הספרדים ותוך שנתיים עברה הבירה ללימה. הספרדים הרסו רבים מהמבנים ובזזו את אוצרותיהם. שרידים רבים מהתקופה אפשר לראות ברחבי העיר ובמקדשים מחוצה לה, רבים מהם משולבים במבנים מהתקופה הקולוניאית.
 העיר, היושבת בגובה של כ-3,400 מטר היא האטרקטיבית בערי פרו. הארכיטקטורה ברחובותיה המערבבת תקופות היסטוריות שונות, האווירה השלווה, מקומות הבילוי הרבים, האתרים הארכיאולוגים סביבה ומאצ'ו פיצ'ו – העיר האבודה שנמצאת לא הרחק  הופכים אותה לעיר מרתקת. העיר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו.
כדאי לרכוש עם הגעתכם לעיר את כרטיס המבקר בקוסקו – Boleto Turistico Unico)  BTU). הכרטיס מאפשר כניסה לאתרים רבים בעיר וסביבה, בהם המוזיאון לאמנות דתית, כנסיית סן בלאס, הפארק הארכיאולוגי סאקסאיואמאן, פיסאק, צ'ינצ'רו ועוד. מחיר הכרטיס הוא כעשרה דולרים (חמישה לסטודנטים), ואפשר לרכשו באחד האתרים הכלולים בו. 

הכיכר המרכזית והעיר העתיקה
הכיכר המרכזית – פלאזה דה ארמאס (Plaza de Armas) – שוכנת היכן שעמד בעבר ארמון מלך האינקה. בכיכר זו היו נערכות ישיבות הממלכה הגדולות. המבנה המרכזי סביב הכיכר הוא הקתדרלה, שנבנתה באמצע המאה ה-16 על המקדש לאל האינקה וירקוצ'ה. המבנה הוא פאר של ארכיטקטורה קולוניאלית, ובתוכו יש אוסף של חפצי זהב וכסף ויצירות אמנות. בין אלו מצוי הציור "הסעודה האחרונה", מייצג של אסכולת קוסקו, ובו מאכלים פרואנים מקומיים מונחים על שולחנו של ישו. בסמוך נמצאת החזית המרשימה בסגנון הבארוק של כנסיית לה קומפאניה (Iglesia de la Compania), מהיפות בפרו, שנבנתה ב-1571. ליד הכיכר, ברחוב מאנטאס (Mantas) שוכנת כנסיית לה מרסד (Iglesia de la Merced), ובה גביע ללחם הקודש מזהב בגובה 1.3 מטרים, המצופה אבני חן יקרות. 

מוזיאונים
בעיר ישנם מספר מוזיאונים. החדש בהם הוא המוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית (Museo de Arte Precolombino) בכיכר דה לאס נאזארנאס (Plaza de las Nazarenas) שנפתח ב-2003. מוצגות בו 450 יצירות מהשנים 1250 לפני הספירה ועד 1532 לספירה, שנבחרו מהאוסף העצום של מוזיאון רפאל לארקו הררה בבירת המדינה. המוזיאון הארכיאולוגי נמצא בבית האדמירל (Casa de Almirante) ברחוב Almirante ומציג חפצי אמנות מתקופת האינקה והתקופה הקולוניאלית. המוזיאון להיסטוריה אזורית נמצא ב-Cas del Inca Garcilaso de la Vega בפינת הרחובות Garcilaso ו-Heladeros ובו יצירות אמנות מאסכולת קוסקו ותקופות מאוחרות יותר. המוזיאון לאמנות דתית (Museo de Arte Religioso) נמצא בארמון הארכיבישוף (Palacio Arzobispal) ברחוב Herrajes. 
שכונת סן בלאס (San Blas) היא רובע האמנים של העיר, ובה נמצאת כנסיית סן בלאס (Iglesia de San Blas) המכילה דוכן מטיף המגולף להפליא בעץ ומזבח מרשים.

מחוץ לעיר
ממזרח למרכז העיר נמצא אתר קוריקאנצ'ה (Coricancha), שהיה בעבר מקדש אינקה מפואר להפליא, שנצץ בעיטורי זהב ופסלי זהב יקרי ערך – כולם נבזזו והותכו על ידי הספרדים. 
בסמוך לעיר, על הכביש בין קוסקו לפיסאק, נמצאים כמה אתרי עתיקות הנכללים בפארק הארכיאולוגי סאקסאיואמאן
(Sacsayhuaman). הפארק נקרא על שם האתר הגדול והקרוב ביותר לעיר, סאקסאיואמאן. באתר זה, על גבעה במרחק כשלושה קילומטרים מצפון לעיר, ניצבים קירות שבנו בני האינקה מאבני ענק שגובהן עד תשעה מטרים. האבנים מסותתות בדיוק מושלם ומורכבות זו על זו ללא שימוש במלט. אפשר להגיע לכאן בהליכה מהעיר בכביש האינקה העתיק, או לנסוע באוטובוס עד לאתר העתיקות המרוחק ביותר (טאמבו מאצ'אי, Tambomachay) הנמצא במרחק של כשמונה קילומטרים ממרכז קוסקו, וממנו ללכת בחזרה לעיר דרך האתרים השונים. במרחק ארבעה קילומטרים מקוסקו ניצב האתר השני, קנקו
(Kencco), ושלושה קילומטרים אחריו אתר נוסף, פוקה פוקרה (Puca Pucara; המבצר האדום).
בהמשך הכביש, 32 קילומטר מקוסקו, נמצאת העיירה הציורית פיסאק (Pisac) שבעמק נהר אורובמבה (Rio Urubamba), המכונה "העמק הקדוש" (Valle Sagrado). טראסות חקלאיות מדורגות במורד ההר, ועתיקות אינקה וקברי אינקה ממוקמים מנגד. כדאי לבקר במקום בימי ראשון, אז הופכת כיכר העיר לשוק צבעוני והומה, המושך מקומיים בתלבושות מסורתיות מכל כפרי האזור. מיני ירקות פרושים בין עבודות טקסטיל רבות גוונים, תיקים ותכשיטים בצד כלי קרמיקה. שוק נוסף, קטן יותר, נערך בימי ראשון בכפר צ'ינצ'רו (Chinchero), המרוחק 28 קילומטר מקוסקו בכיוון צפון מערב. מסביב נשקף נוף נאה של ההרים, ומעט עתיקות מתקופת האינקה.
הכפר אויאנטאיטמבו (Ollantaytambo) נמצא במרחק של 97 קילומטר מקוסקו, אותם ניתן לגמוע בנסיעת רכבת, הממשיכה מהכפר הלאה אל מאצ'ו פיצ'ו. כפר זה שימש כמרכז דתי בתקופת האינקה, ובו ניצב אתר העתיקות של מקדש השמש. חלק מבתי הכפר בנויים אף הם על יסודות עיירת אינקה קדומה.
מקוסקו אפשר לצאת לשיט רפטינג בנהר אורובמבה או באשדיו הסוערים והמסוכנים עוד יותר של נהר אפורימק (Apurimac). מי שמעדיף לוותר על סכנת הנהר שגבה בעבר את חייהם של כמה מטיילים, מוזמן לבחור בטיול סוסים במסלול האזנגטה (Ausangate). המסלול המלא הוא בן חמישה-שישה ימים סביב פסגת הר האזנגטה (6,336 מטר), וממנו נשקפים נופים נפלאים של הפסגות המושלגות העטויות קרחונים.
מצפון-מזרח לקוסקו, בג'ונגלים של יער הגשם הטרופי, שוכן הפארק הלאומי מאנו (Parque Nacional Manu). הפארק הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומהווה מערכת אקולוגית עשירה בחי ובצומח, בה מתגוררים מספר שבטים אינדיאנים. באזור כדאי לבקר בין מאי לאוגוסט. שירותי התיירות בסיסיים, חייבים מדריך מלווה והדרך לא קלה – כ-12 שעות נסיעה לשינטויה (Shintuya), וממנה שיט על הנהר לתוך הפארק. אפשר לקצר את הדרך על ידי טיסה לבוקה מאנו (Boca Manu) ומשם לצאת לשיט. 

אטרקציות
קוסקו היא גן עדו לאטרקציות מכל סוג ולכל מטייל. ממנה יוצאים לרפטינג, לטיולי טרקטורונים, טיולי סוסים באזנגטה, למצנחי רחיפה, לטיפוס צוקים, לטרקים רגליים, לטיולי אופניים, לרכיבה על אופנועי שטח, למאצ'ו פיצ'ו ועוד. מומלץ מאוד להצטרף עם ההגעה לטיול באוטובוס תיירים שעובר באתרים העיקריים בעיר ובסביבתה, כך תוכלו לקבל מושג על הסביבה ולהתאקלם ביתר קלות. לפני יציאה לפעילות אתגרית חשוב לברר היטב על החברה שעמה בחרתם לקשור את גורלכם.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מאצ'ו פיצ'ו ודרך האינקה

אין אתר המזוהה עם פרו יותר ממאצ'ו פיצ'ו (Machu Picchu, פירוש השם: ההר העתיק), בירתה האבודה של אימפריית האינקה. מאצ'ו פיצ'ו, שמשתרעת על פני 400 דונם,  נבנתה במאה ה-15 בגובה של 2,350 מטר בהרי האנדים והיא עדיין אפופה במיסתורין.  עם השנים ננטשה, נשכחה וכוסתה על ידי יער עבות ונשכחה. המקדשים, בתי המגורים, מערכות ההשקיה המשוכללות והטרסות הענקיות נותרו סמויים מן העולם עד שבשנת 1911 נתגלתה העיר  במקרה על ידי ההיסטוריון היראם בינגאם שהובל למקום על ידי ילד מקומי בן 10. מאצ'ו פיצ'ו נקראת העיר האבודה מכיוון שהצליחה באורח פלא לחמוק מהכובשים הספרדים ומרישומיהם הקפדניים.  
זהו האתר הארכיאולוגי המרהיב ביבשת כולה הממוקם בנוף עוצר נשימה. מאז גילוייה היא זוכה לזרם מבקרים בלתי פוסק, אך עומס התיירים אינו מעמעם את היופי והפאר בהם ניחנה.
המקדש הראשי בעיר הוא אינטיהואטנה (Intihuantana), שבו סלע ששימש כשעון סולארי וכמזבח. ההר התלול הואיינה פיצ'ו (Huayna Picchu) משמש כרקע לעתיקות היפהפיות, וממנו נשקפת תצפית מרהיבה על האתר כולו. הטיפוס לראשו במסלול שהוא כמעט אנכי לפסגה נמשך כשעה, והכניסה אל המסלול נסגרת בשעה 13:00.
יש כמה דרכים להגיע למאצ'ו פיצ'ו. הדרך המהירה מקוסקו אל אתר מאצ'ו פיצ'ו היא ברכבת אל פואנטה רויינאס (Puente Ruinas), התחנה הסמוכה ביותר לעתיקות, ממנה יוצאים אוטובוסים אל האתר. אוטובוסים למאצ'ו פיצ'ו יוצאים גם מאגואס קליינטס (Aguas Calientes, פירוש השם מים חמים) הכפר הקרוב ביותר, אך תכיפותם פחותה. כמעט כל מקומות הלינה באזור מרוכזים אף הם באגואס קליינטס.
דרך ארוכה יותר אל מאצ'ו פיצ'ו היא מסלול ההליכה המפורסם, מסלול האינקה (Inca Trail) העובר בג'ונגל ובאתרי אינקה עתיקים, בהם "שער השמש" בן ה-500  שנה. המסלול כולו – דרך המלך של בני האינקה – נמתח על פני כ-160 קילומטר בעמק האורובמבה. אורכו של הטרק כארבעים קילומטר, המתחילים בתחנת הקילומטר ה-88, אליו מגיעים ברכבת מהעיר קוסקו. ההליכה לאורך המסלול נמשכת כארבעה ימים, כאשר ביום הרביעי מגיעים אל העיר האבודה עם זריחה. ויש גם דרך ביניים – טרק בן יומיים במסלול האינקה שבסופו מגיעים לעיר האבודה. 
ממאצ'ו פיצ'ו חוזרים לקוסקו ברכבת. הלינה לאורך המסלול היא באתרי קמפינג, לכן  יש להצטייד בציוד מתאים כולל אוהל, מזון וציוד בישול. אפשר לעשות את המסלול עצמאית או דרך  סיור מאורגן של חברת טיולים, המספקת את הציוד והמזון. העונה הטובה לצעידה בטרק היא העונה היבשה, בין אפריל לספטמבר. שימו לב: המסלול זוכה לפופולריות רבה, ועל כן נוטה להיות עמוס במטיילים.

מסע אל רכס האזנגטה

לכתבה המלאה על האזנגטה >>

 

 

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

חגי השמש במצ'ו פיצ'ו ובמקדשים של צאצאי האינקה

 
פרו - מצ'ו פיצ'ו ומקדשי צאצאי האינקה
 
מאצ'ו פיצ'ו, פרו
פרו – שפת האריגים העתיקי..
סולווסי: ארוכה הדרך למנו..
 
 
 
הדפסה
 
שלחו כתבה
 
הערה למערכת
 
הוספת תגובה
 
הוספה למזוודה שלי
 
הורדה למחשב כף יד
 
לפני מאות שנים בנו בני האינקה מקדשים מדהימים. בחלק ממקדשים אלה מציינים עד היום את חגי השמש. שמואל (מולי) שאול, שליח "מסע אחר", יצא בעבר לפרו כדי לעמוד מקרוב על התכונות המסתוריות של מקדשי האינקה.
שמואלי (מולי) שאול
 | 
צילום: חיימה ארוואלו מרחילדו ושמואל (מולי) שאול
 
תגיות:  פרו, טקסים, פסטיבלים וקרנבלים, פולחן שמש, מקדש קנקו, שעון אסטרונומי

יצאתי לפרו, להרי האנדים הגבוהים ולעמק הקדוש שליד קוסקו (Cuzco), להשתתף בחגיגות השמש ולצפות בזריחת החמה ביום הקצר ביותר בשנה בחצי הכדור הדרומי. לוח השנה של האינקה התבסס על הירח והכוכבים, אולם השמש (Inti) היתה אחד האלים הראשיים בתרבות של בני האינקה. הם לא רק סגדו למחזוריות השמש, אלא ראו את עצמם ממש כבניה.
פירוש השם אינקה (Inca) בשפת הקצ'ואה הוא בני השמש, בני האור. לכן, לא מפתיע שחג השמש היה החג החשוב ביותר בתרבות האינקה ושכוהני הדת היו בדרך כלל גם אסטרונומים, שהשקיעו מאמץ רב ומחשבה מעמיקה כדי לחשב מתי בדיוק חלים היום הקצר ביותר בשנה, היום הארוך ביותר וימי השוויון.
השיטה הפשוטה ביותר לחישוב ימים אלה היא לקבוע מקל אנכי בקרקע, לעקוב מדי יום

בהרי האנדים הגבוהים עובר זמן רב מהרגע שבו השחר מפציע ועד שהשמש עולה מעל לאופק, אבל היה שווה להמתין. הקרניים הראשונות פגעו
באבן שבמקדש השמש, יוצרות צל מושלם עם החתכים והקווים שעל האבן

אחר קו הצל שהוא יוצר בזריחה, לסמן את קו הצל ברצף, ולפי השתנותו הרציפה של הקו לקבוע את הקצוות (היום הכי ארוך והיום הכי קצר) ואת נקודת האמצע (שני ימי השוויון). הקצה יוגדר כמקום שאליו חוזר הצל רק לאחר 365 יום. אחרי שמוצאים את הקצוות ואת נקודת האמצע, נותר רק ליצור מתקן שינציח אותם. זו יכולה להיות אבן עם שלושה סימונים, או כל מבנה אחר העוזר לקבע ולקשור את הצל. 
באתרים החשובים של תרבות האינקה, בדרך כלל במקדשי השמש, אנו מוצאים אבנים שנועדו למטרה זו. הן מכונות אבני האינטיווטאנה (Intiwatana), "המקום שבו נקשרות קרני השמש". דוגמה טובה לכך אפשר לראות באתר פיסאק (Pisac), שבעמק הקדוש ליד קוסקו. ב־21 ביוני עליתי לפיסאק, לחזות בזריחה. הגעתי לאתר באור ראשון, שעת השקט, ציפורים רק התעוררו. בהרי האנדים הגבוהים עובר זמן רב מהרגע שבו השחר מפציע ועד שהשמש עולה מעל לאופק, אבל היה שווה להמתין. הקרניים הראשונות פגעו באבן האינטיווטאנה שבמקדש השמש,

מקדש קנקו שליד קוסקו. ב-21 ביוני חודרת קרן שמש דרך סדק צר (בתמונה למעלה), ונוגעת בחלק העליון של אבן הגיר הענקית (בתמונה למטה). האבן הזאת היא אחת האבנים המכונות אינטיווטאנה, שפירושו "המקום שבו נקשרות קרני השמש"

יוצרות צל מושלם עם החתכים והקווים שעל האבן. תמיד נעים להיווכח איך תיאוריה מתגשמת למציאות.
בני האינקה לא הסתפקו בשיטת מדידה זו, אלא השתמשו בטכניקות מורכבות יותר ובתנאי סביבתם הטבעית. מקדש הפוריות שבצ'וקיטו 
(Chucuito), ליד ימת טיטיקקה 
(Titicaca), נבנה כך שרק ביום הקצר ביותר בשנה יחדרו קרני השמש דרך שער המקדש, ובקרן דקה יפגעו בדיוק רב בפינה שממול.
ליד הכפר קופאקבנה 
(Copacabana), גם הוא סמוך לימת טיטיקקה, ניצבת אבן קדושה ולידה סלע מצוקי עם חור קטן. ב־21 ביוני, כאשר השמש עולה מעבר לאופק, חודרת קרן שמש דרך החור שבסלע ופוגעת באבן הקדושה. במורד העמק הקדוש, ליד הכפר אויינטטמבו 
(Ollantatambo), יוצרות הטרסות צורת פירמידה, שאם מסתכלים עליה ממבט על ביום הקצר בשנה, אפשר לראות איך השמש שעולה במזרח שולחת קרן המתלכדת עם קו הפאה של הפירמידה ופוגעת בקודקודה.
בני האינקה לא היו הראשונים בהרי האנדים שחישבו את ימי המפנה ואת ימי השוויון באמצעות שעונים אסטרונומיים, ויש לכך שתי דוגמאות ידועות. הראשונה שייכת לקווים של נסקה (Nazca), בחוף הדרומי של פרו. בדרך כלל, כשמזכירים קווים אלה, מדברים על צורות בעלי החיים שאי אפשר לראותם אלא מהאוויר, על אף שהן נבנו לפני 1,500 שנה (ראו "מסע אחר" 15). אבל, לפי חוקרים אחדים, קווים אלו שימשו גם שעונים אסטרונומיים: קרני השמש הזורחות בימי המפנה והשוויון מאירות ומתאחדות עם קווים אורכיים המצוירים בעמק נסקה.
דוגמה אחרת מגיעה מתרבות טיוונאקו (Tiwanaku), ששלטה ברמת האלטיפלנו 
(Altiplano) של פרו ובוליביה, ומהאתר המרכזי שלה, הנמצא על חופה הדרומי של ימת טיטיקקה. שם עומדים שער השמש המפורסם ומקדש קלססאיה (Kalasasaya), שתוכנן כך שבימי השוויון נכנסות קרני השמש דרך שער המקדש ופוגעות באבן קדושה הנמצאת בפאה שממול. ביום הקצר בשנה חודרות קרני השמש למקדש דרך הפינה הצפון מזרחית, וביום הארוך – דרך הפינה הדרום מזרחית.

הפומה המתעוררת והאומגה הקדושה
בספרו "הפומה המתעוררת" טוען חיימה אַרֶוואלו מֶרֶחילדו, חוקר של מורשת האינקה, שהעיר קוסקו עצמה, מרכז הפולחן הממלכתי של אל השמש אינטי, שימשה שעון אסטרונומי. בתקופת האינקה היתה בנויה קוסקו בצורת פומה, כאשר מקדש סקסאיהוומאן
 (Sacsayhuaman), הבנוי מעל לעיר, הוא ראש הפומה. מרחילדו מתאר בספרו כי ביום הקצר ביותר בשנה, פוגעות קרני השמש עם הזריחה בראש הפומה, כלומר במקדש, ואחר כך מתחילות להאיר את הזנב, חלקה התחתון של העיר קוסקו, ולאט לאט את כל שאר הגוף.
הדוגמה המרתקת ביותר שמצא מריחלדו לשעון אסטרונומי בתרבות האינקה נמצאת במקדש קנקו (Qenqo) שליד קוסקו, שם אפשר לראות ששעוני השמש הסתמכו לא רק על קווים ליניאריים, אלא גם על דמיון ומעוף. בעת הזריחה ביום הקצר ביותר בשנה, קרני האור, הצל הנופל על אבן האינטיווטאנה וצורת האבן עצמה – כולם יחד יוצרים פנים של פומה עם עיניים מוארות. זמן קצר אחר כך, כאשר השמש ממשיכה לעלות במזרח, מתחלפת צורת הצל מפנים של פומה לפני אדם.

לאחר הכיבוש הספרדי הפסיקו בני האינקה לחגוג את החג לשמש, ורק בשנת 1944, ביוזמתו של הומברטו וידאל, פילוסוף מאוניברסיטת קוסקו, זכה החג לחיים מחודשים, וכיום הוא חג לאומי בפרו

לפי המסורת, בחג השמש מתעוררת הפומה והופכת לאדם־פומה (Pumaruna), זה ההולך בדרך הרוח, בדרך החניכה, זה המתעורר על ידי וירקוצ'ה (Viracocha), האל הבורא במיתולוגיה האינקאית. הפומה המתעוררת אינה קשורה רק לתצפית אסטרונומית, אלא גם למסורת ולמחשבה המקומיות, שכן מעבר למידע האסטרונומי שסיפקו אבני האינטיווטאנה היתה משמעות רבה למיקומן במרחב.
לפי אחת התיאוריות, במיתוס, בדת ובאסטרונומיה של תרבות האינקה היה רעיון ייחודי, שנקרא קווי סק (Sec) – מעין קווי אנרגיה ישרים שמוצאם ב"מרכז העולם", מקדש השמש של קוסקו, מקדש קוריקנצ'ה (Koricancha). לפי האמונה, לאורך קווי סק היו פזורים מקומות קדושים שכונו גוואקה (Guaca) – תוויי נוף שנודעה להם משמעות מיסטית ושמהם שפעו כוחות על טבעיים. אלו הם אבנים, סלעים, מעיינות, הרים, מערות או קברי אבות, שבאחדים מהם נהגו עוברי אורח להעלות מנחה לאלי המקום – עלי קוקה ובגדים – או להניח אבן.
בסביבות קוסקו היו כ־41 סקים, שקישרו בין 328 גוואקות. אבני האינטיווטאנה היו לא רק שעונים אסטרונומיים, אלא גם גוואקות. לכן, הן קשורות לא רק לימי השוויון והמפנה, אלא למארג כולל של אמונה הקשורה לקדושת הטבע.
קו חשוב היה הסק המרכזי, המתאר את מסעו של הבורא וירקוצ'ה. לפי המיתוס, וירקוצ'ה ברא את העולם בימת טיטיקקה, ואחר כך נע במרחבים, הפיץ את תורתו ועיצב את הנוף,

אבן אינטיווטאנה, ליד הכפר קופאקבנה, משקיפה לימת טיטיקקה

עד שנעלם באוקיינוס השקט לאחר שהגיע למנטה (Manta) שבאקוודור. כאשר אנו בודקים את האתרים המרכזיים והקדושים באנדים ואת אלה המוזכרים במסעו המיתי של וירקוצ'ה, מתברר שאפשר למתוח ביניהם קו ישר אחד, שאם היינו ממשיכים למתוח אותו היה מגיע למקום שבו נעלם וירקוצ'ה באוקיינוס השקט. הקו הישר עובר בערים פוטוסי (Potosi) ואורורו 
(Oruro) שבבוליביה ובמקומות רבים בפרו, בהם אתר טיוונאקו, ימת טיטיקקה, אתר הקבורה בסילוסטאני 
(Sillustani), העיר קוסקו, הכפר אויינטטמבו שבעמק הקדוש, וכמובן – מאצ'ו פיצ'ו (Machu Picchu).
הגוואקות הנמצאות על הקו שמתאר את מסע וירקוצ'ה חשובות במיוחד, ובהן אבן האינטיווטאנה המפורסמת והמפוארת מכולן – זו של מאצ'ו פיצ'ו. למרות יופיה וגודלה, האבן נמצאת הרחק ממקדש השמש, בקצה גבעה בנקודה הכי גבוהה בעיר, והיא שימשה כנראה לתפקיד אחר. הסברה המקובלת היא שאבן זו מסמלת את פסגת ההר שמעליה, פסגת הוואינה פיצ'ו (Huayna Picchu). לפי תיאוריית קווי הסק, פסגה זו היא אחת הגוואקות החשובות ביותר בהרי האנדים, ואתר מאצ'ו פיצ'ו נבנה כדי לקדשה. במקום זה זורם נהר וילקנוטה (Vilcanota) בפיתול חד של כמעט 360 מעלות מסביב לפסגה, וכמו מצייר סביבה את צורת האומגה הקדושה, סמלה של פָאצ'ה מאמא – האמא הגדולה, אמא אדמה.

הצגה לתיירים בשפת הקצ'ואה
שני חגי פולחן חשובים התקיימו בקוסקו, ולצורך קביעת מועדם נעזרו באבני האינטיווטאנה. האחד הוא קפק ריימי (Capac Raymi) – המשתה המלכותי שנערך ביום הארוך בשנה, בחודש דצמבר, וכלל טקסי חניכה של נערים צעירים מבית המלוכה. האחר הוא אינטי ריימי 
(Inti Raymi) – חג השמש, שנערך ביום הקצר בשנה, בחודש יוני, שממנו הולכת השמש ומתחזקת. לאחר הכיבוש הספרדי הפסיקו בני האינקה לחגוג את החג לשמש, ורק בשנת 1944, ביוזמתו של הומברטו וידאל, פילוסוף מאוניברסיטת קוסקו, זכה החג לחיים מחודשים, וכיום הוא חג לאומי בפרו.
בשנה שעברה הגעתי לקוסקו להשתתף בחג השמש, שנחלק לשלושה: במקדש השמש קוריקנצ'ה מכריז "קיסר האינקה" על התחלת החגיגות; משם יוצאת תהלוכה אל הכיכר המרכזית של העיר, שבה נערך טקס קצר; מהכיכר ממשיכה התהלוכה ועולה אל ראש הפומה, למקדש סקסאיהוומאן שמעל לעיר. שם, על הסלעים, מעל לרחבה גדולה, עומדים תושבי העיר והסביבה משעות הבוקר וממתינים לטקס המרכזי. התיירים, לעומת זאת, יושבים – תמורת 35 דולר – על רמפות שבונים במיוחד לצורך העניין.
הטקס במקדש השמש היה אמור להתחיל בתשע בבוקר. בשעה עשר רטן הפרואני שעמד לידי בדוחק ובצפיפות: "אם לא מסוגלים להתחיל חג רשמי בזמן, כיצד רוצים ללמד את ההמונים דיוק מהו?". הטקס התחיל בסופו של דבר, אבל התאכזבתי מאוד. אפילו צוות

חג השמש במקדש סקסאיהוומאן, קוסקו. על הסלעים, מעל לרחבה גדולה, עומדים תושבי העיר והסביבה משעות הבוקר וממתינים לטקס המרכזי. התיירים, לעומת זאת, יושבים – תמורת 35 דולר – על רמפות שבונים במיוחד לצורך העניין

ההפקה מודה שאין קשר בינו לבין החג המקורי, שנחגג כנראה במשך תשעה ימים עד חודש. כיום אין זו אלא הצגה, וגם היא לא עוברת מסך. את הקיסר הגדול מייצגת דמות שנבחרת מהברנז'ה המקומית. הפעם היה זה שחקן תיאטרון. לידו, בתפקידים שונים, הופיעו נערים במסכת שהזכירה הופעות בבתי ספר או בתנועת הצופים.
לדעתי, מטרתו של טקס היא ליצור אנרגיה ולהתחבר למהות של מסורת עתיקה. הצגה היא דרך להעביר מסר ומטרתה למשוך קהל. לפחות מבחינה זו, היה החג הצלחה מלאה. אלפי תיירים מגיעים לקוסקו לקראת יום זה, ממלאים את המלונות וקונים כרטיסי כניסה. המקומיים אינם חלק מהטקס אלא רק צופים, וחבל. למרות האכזבה, גם בחגיגה המודרנית מצאתי כמה הבטים מעניינים: זהו טקס הקשור למסורת עתיקה, וזה כבר טוב; הוא נערך כולו בקצ'ואה, שפתם של בני האינקה, והיה נחמד לחשוב שהיחידים שמבינים מה מתרחש הם בכל זאת אלה שיש להם קשר דם לעבר (אחד מהם תרגם לי, ואני יכול ללחוש לכם בסוד שגם מי שהבין לא הרוויח הרבה). ההבט האחרון, ואולי המלבב מכולם, הוא שטוב לראות חג באנדים, אפילו אם הוא תיירותי, שאין לו קשר עם הכנסייה הקתולית.
כך או כך, עשיתי את דרכי אל רחבת מקדש סקסאיהוומאן. קיסר האינקה ורעייתו הגיעו אל הבמה המרכזית, נישאים באפיריון, בליווי פמליה גדולה: כוהני דת, משרתים ומשלחות שהגיעו מכל רחבי הממלכה. בטקס עצמו בירך הקיסר את ארבע רוחות השמים ונשא תפילה אל השמש. שיאו של הטקס היה כשהקריב לאלים למה. בימינו הקיסר רק מציג את ההקרבה, אך עד לפני כמה שנים באמת היו מעלים קורבן. וההצגה נמשכה: לאחר שהלמה מתה כביכול, פתחו את קרביה, הוציאו את הכבד, ולאחר בדיקתו הכריז הקיסר על כך שתהיה שנה פורייה, שיהיו יבולים רבים ושאימפריית האינקה תפרח ותשגשג.
כשירדתי חזרה לרחובות קוסקו, דמיינתי כי בימים עברו, החל מן הסתם הטקס עם אור ראשון, וכאשר השמש היתה עולה במזרח, היו ההמונים כבר מוכנים לקבל את פניה. אז לא היתה ברירה לאנשי האינקה, הם היו חייבים להתחיל את הטקס בזמן. כי השמים אולי יכולים לחכות, אבל השמש בוודאי לא.