פס, מרוקו

רבים מבני פס חיים היום בדיוק כפי שחיו אבותיהם. בעיר העתיקה אין תנועת כלי רכב, ומלאכות היד נעשות בשיטות המסורתיות. מיקי אלקלס ביקר בפס והוא מביא לפניכם את חוויותיו המצולמות

פס, העתיקה בארבע הערים המלכותיות (פס , מקנס, מראכש ורבט), היא העיר הערבית הראשונה במרוקו. גם אחרי שהצרפתים העבירו את מרכז השלטון לרבט, פס נותרה כאחד ממוקדי הדת, התרבות והפוליטיקה של המדינה.
פס היא עיר דינמית, הנושאת צביון דתי-מסורתי. כבר עם ייסודה נחשבה לאחת הערים הקדושות לאיסלאם, ותוארה כמעוז דתי פנאטי מצד אחד, וכמרכז לימודים מתקדם מצד שני. אווירה זו השתמרה בפס עד היום, אף שהתיירים לא חשים בה. כאן מתגוררים המשכילים, השמרנים והמהפכנים של מרוקו.
פס היא גם המרכז הפיזי של מרוקו, ומיקומה בלב המדינה הולם את שליטתה על מרכזי העצבים ועמדות הכוח במדינה. תושביה פיתחו תרבות עירונית מתקדמת, וכן לבוש וסגנון מיוחדים. הלבוש האופייני לפס הוא ג'לביה לבנה עם רצועה ועליה פיתוחי כסף.
פס מחולקת לשלושה רבעים: פס אל-באלי (Fes El Bali), העיר העתיקה, שהוקמה במאה התשיעית לספירה; פס אל-ג'דיד (Fes el Jedid), שנוסדה במאה ה-13; והעיר החדשה (Ville Nouvelle), שהקימו הצרפתים בראשית המאה העשרים.
האזור המרתק של פס הוא המדינה (העיר העתיקה), פס אל-באלי, על סמטאותיה המפותלות. זה המקום ללכת בו לאיבוד, לחפש ולגלות. על אף אזהרותיהם של מדריכים מקומיים, המדינה של פס אינה מקום מסוכן. גם אם הלכתם לאיבוד, תמיד תמצאו נער מקומי, שילווה אתכם לנקודה מוכרת.
בפס אל-באלי תגלו שהזמן עמד מלכת – אין תנועת מכוניות, כלי התחבורה הם חמורים ופרדות, ובעלי המלאכה של העיר העתיקה עובדים בשיטות המסורתיות.