טיפים והמלצות

החוויה האולטימטיבית בעיר אודאיפור שבהודו היא כמובן שהות במלון "Lake Palace", שהוא הארמון הלבן הנטוע בלב אגם פיצ'ולה.

מלון בעיצוב מסורתי למטיילים דלי תקציב במרכז העיר. החדרים הזולים נמצאים בקומות הנמוכות והיקרים יותר בקומות הגבוהות. אחרי יום של כיתות רגליים בעיר אפשר ליהנות משיעורי יוגה במלון או מארוחה טובה במסעדה שעל הגג.

אחד המלונות הפופולריים בעיר לבעלי תקציב נמוך-בינוני, ולא קשה להבין מדוע. הלובי המרוצף שיש ומעלית הזכוכית מוסיפים טאצ' קלאסי למקום, והחדרים נקיים ומודרניים. מסעדת המלון שממוקמת על הגג הפתוח היא מקום מצוין ליהנות בו מארוחה טובה או פשוט ללגום בירה ולהירגע.

השקט והשלווה ששוכנים בין מסדרונות השיש של Florence Inn, משכיחים את העובדה שהמלון שוכן ברחוב שקט מאחורי Karol Bagh, אזור הקניות של העיר. החדרים מפנים ומעוצבים כל אחד בסגנון שונה, ויש בהם בונוס שהוא לא עניין של מה בכך במלונות דלהי – אמבטיה.

המלון הזה, שממוקם במרחק הליכה מתחנת הרכת של דלהי, עשוי להיראות מעט מוזנח מבחוץ, אבל כשנכנסים פנימה מצפה לאורחים הפתעה נעימה.  החדרים גדולים, נוחים ונקיים. הצוות נעים ושמח לעזור בתכנון טיולים ובהזמנת מלונות להמשך הטיול, ובלובי יש גישה חופשית לאינטרנט. לא כדאי להחמיץ את דוכן הצ'אי הידידותי שנמצא ממש מחוץ למלון.

המיקום הוא שם המשחק כאן. מלון זה אינו מפואר במיוחד אבל מאפשר להתגורר בתנאים טובים קרוב מאוד לשוק חאן, אחד המקומות הטובים לקניות בדלהי. מלון בניהול משפחתי ובאיכות טובה. החדרים עם מיזוג אוויר, מרפסות פרטיות, חדרי אמבטיה גדולים וניקיון טוב. 

ברצוני לספר על טיול שטיילנו בתורכיה. טיול קצת אחר – "תורכיה למתקדמים" אני קוראת לו. ישראלים לא פוקדים את האזור הזה, ואפילו תיירים מארצות אחרות כמעט שלא ראינו. המסלול לא קשה, די קל להסתדר בו, והוא יפה להפליא.
נסענו מאיסטנבול ברכב שכור לכיוון צפון־מזרח לחופי הים השחור. מיד לאחר שעזבנו את האוטוסטרדה היוצאת מאיסטנבול לכיוון אנקרה ליד סקריה (Sakarya) התחלף הנוף לגבעות רכות משובצות בכפרים ציוריים בעלי אווירה פסטורלית שלווה. נפגשנו עם הים השחור ליד העיירה קרסו (Karasu) ליד שפך נהר סקריה לים. המים היו בוציים ועכורים וצבעו גם את מי הים באפור בוצי. הדרך בקטע הזה שלאורך הים השחור אינה תיירותית, ועל כן המטייל פוגש תורכיה אותנטית, כפרית, נעימה ושלווה. צוקי הרים גבוהים מגיעים במקומות רבים עד קו המים, ולכן בקטעים האלה הכביש צר, מפותל מאוד, ויש בו עליות וירידות תלולות שבהן מתרחקים מהים ומתקרבים אליו לסירוגין. כשהים מתגלה בין העצים המראה מרהיב. הדרך המתפתלת עוברת ליד שדות מעובדים, חורש סבוך, שרכים ועצי פרי ומזכירה מאוד נוף אירופי אוסטרי.
אחת העיירות הנעימות היא אמסרה (Amasra), היושבת בקצה לשון ים המתווה שני מפרצים יפים ממזרח וממערב לה. לאורך מפרץ עגול להפליא בעבר המערבי של העיר משובצים בתי מלון קטנים ויפים, מסעדות דגים ובתי תה לרוב. שדרת עצים מצלה על טיילת נעימה. שרידי מבצר מעטרים את צלע המפרץ, ואפשר לטייל על החומה העתיקה ולהשקיף ממנה על המפרץ היפהפה. בערב החומה והמבצר מוארים, והמראה מרהיב.
יש מקומות בעיר שאפשר לראות את הים מימינם ומשמאלם, שהרי העיר ממוקמת בקצה לשון ים צרה. במפרץ המזרחי, הגדול יותר, יש נמל דייגים, וכן שוכן בו החלק המסחרי של העיר. את אמסרה מקיפים מדרום הרים גבוהים, ולפני שמגיעים אליהולאחר שעוזבים אותה יש נקודות תצפיות מרהיבות שגם מסבירות את המבנה המיוחד שלה.
עוד עיר מעניינת ומיוחדת היא אמסיה (Amasya). זוהי עיר הבנויה סביב צוק דרמטי הנטוע בלב הערבה. הנהר קזלארמק (Kizilirmak) חוצה את העיר לכל אורכה ומתפתל בדרכו, ולכן בנויים עליו גשרים רבים. בתי מגורים ישנים הוסבו למסעדות ולבתי תה המשקיפים על הנהר ומושכים מבקרים לרוב (עד כמה שראינו – רק תורכים). לאורך הנהר בנו לאחרונה טיילת יפהפייה שלכל אורכה משובצים פסלי ברונזה של סולטנים.
אפשר ורצוי לטייל גם בחבל ארץ זה, שאינו בין המומלצים בספרי התיירות ובפי סוכני הנסיעות.

קייט קלאו, בריטית בת 57, יצרה דרך החוצה את חבל ליקייה (Lycia) בדרום תורכיה. הדרך, הנקראת The Lycian way, מורכבת מדרכים עתיקות שחוברו ביניהן בשבילי חמורים. הדרך מקסימה: חופים, צוקים, הרים, אתרי עתיקות ויערות, ובעונות המומלצות לטיול, בסתיו ובאביב, היא מושכת אליה חובבי הליכה, טבע ונוף מכל העולם.
בהדרכתו של מדריך תורכי עשינו קטע מהדרך במשך שבוע. הטיול כלל לינה ואירוח בדרך בבתי כפריים. הלכנו כל יום כחמש־שש שעות, הליכה בדרגת קושי בינונית, והנוף היה מגוון מאוד. בדרך פגשנו כפריים תורכים (בייחוד כפריות) מכניסי אורחים, והם כיבדו אותנו ביוגורט עזים, בתה ובדבש מקומי. 
לצעירים ברוחם: פעם בשנה קייט קלאו מסמנת מחדש את הדרך בעזרת מתנדבים מכל העולם, ואפשר להצטרף אליהם. אפשר לטייל לבד לפי מפה ולפי השביל המסומן. פרטים מופיעים באתר שלה: www.lycianway.com.
במהלך טיול באזור אפשר גם להתארח בפנסיון משפחתי נחמד ששמו Faralya, שבו יש אוכל טוב ונוף משגע, ואפשר לצאת משם לטיולים יומיים באזור. בעל הפנסיון מוכן לספק הסעה, מדריך ועצות.

(צילום: אביבה חנן)

מסלול שאפשר לעשות ברכב – אך מומלץ יותר ברגל – נמתח לאורך אחת מרצועות החוף היפות בארץ, זו שבין ראש הנקרה לתל אכזיב (סימון אדום). החוף מפורץ וסלעי, ונחבאות בו לגונות עם תמנונים, קיפודי ים ושושנות ים. מבט מערבה יגלה שלושה איים – נחליאלי, שחף ותכלת – שהם כיפות של רכס הכורכר שהוצף במי הים ומוכרזים כשמורה ימית. גם שרידים לתרבות הפניקית המפוארת מצויים בגן הלאומי תל אכזיב, וכן שרידי העיר המקראית אכזיב. מי שמעדיף לצעוד פחות יכול להתחיל בכל מקום לאורך החוף.
כדאי לבקר גם בראש הנקרה.
נקודת התחלה: ראש הנקרה (אבל אפשר להתחיל מכל נקודה בדרך).
נקודת סיום: הגן הלאומי אכזיב.
עונה מומלצת: כל השנה, בקיץ מוטב להגיע בשעות הבוקר או בין ערביים.
מפת סימון שבילים: מספר 2 (הגליל העליון).

בריכות הדגים של מעיין צבי, שמציעות ארוחות חינם לבעלי כנף, מושכות אליהן גם את אלה שאוהבים לצפות במעופפים. העונה החמה לתצפית עופות היא אמנם החורף, אבל גם בקיץ מגיעות לא מעט אנפות לילה, שפעילות גם ביום, לבניות קטנות ועוד. מסלול שמשלב תצפית עופות וחוף ים עובר לאורך בריכות הדגים של מעיין צבי ולאורך הביצות של נחל דליה (הדיפלה) עד לחוף. בים אפשר לראות שחפיות ים, שדוגרות באי היונים שמול חוף מעגן מיכאל.

גן לאומי חוף השרון הוא מרפסת לים התיכון. בגן תוכלו לבחור אחד משלושה מסלולים: שביל המצוק שנמתח כמה עשרות מטרים מעל לים לאורך סלעי הכורכר (מסומן באדום); שביל הצבאים שחוצה את השמורה (מסומן בכחול); ושביל האירוסים שבחלקה המזרחי (מסומן בשחור). השבילים מצטלבים, ותוכלו להרכיב מהם את המסלול המתאים לכם. בדרך אפשר ליהנות מאיקליפטוסים, מחבצלת החוף ומרותם המדבר. במדור בעלי החיים תזכו (אולי) לראות צבאים, גרבילים, דורבנים ושועלים. כדי לרדת לחוף של געש יוצאים מהגן ונוסעים לאורך הגדר צפונה עד לחניון החוף ומשם ממשיכים ברגל.

מסלול למיטיבי לכת שנחשב "הסהרה של מישור החוף", כמו שקורא לו יאיר פרג'ון, מנהל בית ספר שדה שקמים בניצנים. זהו מסלול קלאסי לערב וללילה, שכן הירח וההילה של אשדוד מספקים די אור. מומלץ במיוחד בלילה שבו הירח שוקע בים. ההליכה מצפון־מזרח לדרום־מערב קשה יותר, שכן הדיונות תלולות יותר בכיוון זה. כבר אחרי כחצי קילומטר מהדיונה הגדולה מגיעים לאזור מבודד שכולו רק חול וחול. אפשר לגלות עקבות בעלי חיים, בהם גרבילים, ירבועים ולטאות כוח. בחשכה אפשר להבחין גם בצבי ארצישראלי, בשועלים ועוד, ולהאזין לקולותיהם של התנשמת, הכוס והאוח. לאורך הדרך רואים את הים, ובשיפולי הדיונות מבחינים בגפנים ובעצי תאנה, שריד לבוסתנים מפעם. אפשר להישאר ללון בחוף ניצנים (בתשלום).

 בעמבורגר מתמחים בהמבורגרים במגוון גדלים ועם מגוון תוספות. המחירים הוגנים, והתמורה שמתקבלת היא מצוינת – קציצות טחונות במקום, עסיסיות וטעימות להפליא. בנוסף להמבורגרים יש במקום תפריט נרחב של פסטות, נודלס, ומגוון עיקריות נוספות כמו פירות ים במגוון צורות הגשה, שניצלים ופרגיות. אידיאלי לארוחה משפחתית או לערב של המבורגר ובירה עם חברים.

 מסעדת דוריס קצבים, ששוכנת בתחנת דלק בכניסה לראש פינה, היא מקדש לאוהבי הבשרים. לכאן לא באים בשביל אווירה מיוחדת או עיצוב יוצא דופן (אלא אם כן מקרר עמוס בנתחי בשר זה הטעם שלכם). הסיבה העיקרית להגיע לכאן היא הבשר, וכאן בהחלט יודעים לעשות אותו. הבשר מגיע מעדרי הבקר של רמת הגולן, ומטופל באטליז הצמוד למסעדה. בתפריט: נקניקיות מרגז וצ'וריסוס, קבב טלה, המבורגר, שניצל עגל חלב וכמובן סטייקים מכל הסוגים: אנטריקוט, פילה, טי-בון, ראמפ ופורטר האוס. המנות מלוות במזטים טובים. לאוכל הטוב יש להוסיף את השירות המצוין והאווירה הטובה שהופכים את המקום לפופולרי.

 גינת המטבח היא בית קפה מיוחד מאוד שכדי ליהנות מקסמיו ומארוחות הבוקר הנפלאות שלו צריך להקפיד ולהגיע למקום ביום שישי בבוקר, שכן בשאר ימות השבוע המקום סגור. בית הקפה פועל בחצר ביתם של אמירה ומארק רובין, ושם גם גדל עדר העיזים שמהחלב שלו מגבנים בני הזוג גבינות נהדרות שמככבות בארוחה, ושם נמצא לול התרנגולות ממנו אוספים ביצים טריות לארוחת הבוקר. לצד הגבינות והביצים הארוחה כוללת מאפים מופלאים כמו לחמי שיפון, כוסמין וחיטה מלאה, קרואסונים, וכיסונים ממולאים; סלט ירוק, קיש, קרקרים, ריבות, ממרחים וקינוחים נהדרים. אפשר גם להצטייד הלחמים וגבינות במקום ולקחת הביתה או לצאת לפיקניק בגינת הברון הסמוכה. האווירה הכפרית והרגועה והאוכל המצוין הם דרך מצינת לפתוח את סוף השבוע.כדאי להתקשר מראש ולוודא שפתוח. 

 אחוזת שולמית היא מקום אידיאלי לסעודה רומנטית אחרי טיול במושבה. היא שוכנת במבנה אבן היסטורי והתברכה בנוף יפה לחרמון ולעמק החולה, בעצוב אלגנטי ומוקפד ובמטבח גורמה צרפתי שנדיר למצוא שכמותו באזור. בתפריט יש מנות קלאסיות מהמטבח הצרפתי עם התמחות מיוחדת בבשרים מעושנים. מרק ערמונים; כבד עוף בפטריות, בצל ויין, מדליוני פילה בקר, אומצת אנטריקוט, שרימפס ברוטב חמאה, שום ויין לבן ופורל מעושן. לקינוח אפשר להתענג על טארט טאטין או קרם ברולה. אם האוכל הכבד יהפוך אתכם למנומנמים תוכלו להישאר לישון במלון הבוטיק הצמוד.

מסעדת בבית של רפא שוכנת בבית אבן ישן שהיה ביתו של פרופסור גדעון מר, חוקר המלריה המפורסם, בלב אתר השחזור של ראש פינה. העיצוב החמים והאותנטי, קשתות האבן, הגומחות השקועות בקיר, הפרחים והמפות הצחורות על השולחנות הופכים את המסעדה לאינטימית ורומנטית להפליא. התפריט כולל קלאסיקות מהמטבח הארגנטינאי, כמו אמפנדס או אסאדו, לצד סטייקים (פילה, אנטריקוט וסינטה) ותבשילי קדירה כמו קדירת כבש וקדירת אוסובוקו. יש גם דגים וקדירה צמחונית מעניינת שמורכבת מפולנטה ממולאת בפטריות וצנוברים עם ירקות מאודים בוורמוט, שזיפים, שקדים ומוצרלה. מתאים במיוחד לאירוע רומנטי.

במבנה אבן מקסים בלב אתר השחזור של ראש פינה שוכן המקום המתוק הזה שעונה לשם שוקולטה. יש כאן מנות שאפשר למצוא בכל בית קפה, כמו ארוחות בוקר, סלטים, פסטות וכריכים, אבל גולת הכותרת של המקום היא השוקולד. יש כאן מגוון עוגות, רבות מהן על טהרת השוקולד, משקאות שוקולד במגוון טעמים, מרקי שוקולד חמים וקרים וגם פרלינים שמיוצרים במקום וניתן לאכול במקום או לקחת הביתה. גן עדן לאוהבי המתוק. העיצוב יפה וייחודי והאווירה רומנטית.