תפריט עמוד

פרובאנס, צרפת – רפטינג משפחתי

אב ושני בניו תאבי ההרפתקאות עמסו את המכונית ועשו את דרכם מניס שבריביירה הצרפתית אל קניון ורדון המרשים, שבמרכזו זורם נהר בעל מי טורקיז. טיול משפחתי בין כפרים, צוקים וסירות

"נוסעים לפטרה קסטלאנה?", תמה בכורי בקול מעובה של תחילת גיל ההתבגרות מהספסל האחורי של הרכב, "מה, אנחנו לא בצרפת?". ואילו הבן הקטן לא חסך ביקורת על סוג ההומור שלי ("בדיחות קרש"), שבו ניסיתי לתבל את הסברי המלומד על כך שזהו שמה הקדום של העיירה קסטלאן (Castellane), הנמצאת במבואותיו של אחד הקניונים העמוקים והמרשימים בחבל פרובאנס (Provence) הצרפתי, ואליה מועדות פנינו.

שני בנים תאבי הרפתקאות בני שמונה ו־12, מלווים באב בעל הומור יבשושי, עמסו את המכונית בדרכם מניס (Nice) שעל שפת הריביירה הצרפתית אל קסטלאן, מרחק כמאה קילומטר וכשעתיים נסיעה. "זהו, עכשיו אנחנו בטוחים שאנחנו לא בארץ", נידב הקטן מידע נחוץ, "כל כך הרבה ירוק ומה־זה גובה". ב"מה־זה גובה" התכוון הקטן ל־1,300 המטרים שהגבהנו מאז הבטנו ישירות בפני הריביירה ועד כניסתנו לקסטלאן, שהתגלתה כעיירה קטנה וחביבה ביותר; עיירה מהמאה ה־16, בה משתלבים בערבוביה נעימה שורות בתים שובי עין, סמטאות צרות וקסומות המוליכות אל חצרות אסורות ומסתוריות, מזרקות, בתי קפה, פסלי ברזל, האטליז על פסיוניו התלויים, הפאטיסרי על שלל עוגותיה, וגם דמויות המדונה הניצבות על אדני החלונות. בין 1,400 תושביה מתערבבים עשרות תיירים ומבקרים, ההופכים את העיירה לנקודת מוצא לטיוליהם אל האלפים ואל קניון ורדון (Verdon) ואתריו.

המזל האיר לנו פנים אף שלא הזמנו חדר מראש – דבר העלול להתגלות כסכלות של ממש בחודשי הווקאנס הצרפתי. ההתארגנות בחדרנו במלון שבכיכר המרכזית אפשרה לצמד ההרפתקנים לגלות מבעד לחלון ציור קיר צבעוני ענקי, על קיר בית סמוך, המתאר את נופי ורדון התלולים ואת מצוק הסלע העצום החולש על קסטלאן. מכאן אין דרך חזרה. צוק שכזה מזמין אתגרים שרק ינוקות בעלי ריאות רחבות שמחים לקראתם. הו, ציפור הנעורים המתוקה. כך מצאתי עצמי מטפס בשביל הצר היוצא מן העיירה ועולה בתלילות אל ראש המצוק הרם, שעליו שכנה העיר הרומית העתיקה פטרה קסטלאנה, וכעת יושבת בראשו כנסיית נוטרדאם דו רוק (Dame du Rock Chapel Nôtre). ממרומי המצוק ניבטת תצפית פנורמית מדהימה של האזור.


מסע מאתגר לאורך הקניון

ארוחת הבוקר הינה הארוחה המועדפת עלי. הטנור והסופראן נוגסים מנומנמים בקרואסוני הבוקר הפריכים ולוגמים שוקולה־שו (שוקו חם) מהביל ללא הגה מיותר. לכל מקרה, טוב תמיד להצטייד לנסיעתנו גם בבאגטים, בגבינות ובדובדבנים מהמכולת הסמוכה. מקסטלאן נוסעים מערבה (כביש D952), אל גדתו הצפונית של קניון ורדון. בקילומטרים הראשונים, הסמוכים אל האפיק, עוד ניתן לעצור ולשכשך רגליים בזרם הקר למדי, וכדי לא לגלות מורך לב חברו השניים לעשייה פעלתנית וממריצה של מחזור הדם – בניית סכרי אבנים במי הנהר, אתגר הנדסי לכחולי השפתיים.

במרחק כ־16 קילומטר מקסטלאן הגענו לפון סובלים (Pont Sublime) – הליכה קצרה ממגרש חניה מביאה אותנו אל תצפית מרהיבה

שיט בנהר ורדון

ביותר על פתחו המרשים של הקניון. מכאן מתחתר הנחל ויוצר קניון בעל מצוקים אימתניים. כאן גם נפלטת מפי אנחת התפעלות למראה שכבות הסלע האנכיות, בהן חבויים מאובני צדפות בני כמאה מיליון שנה. ניתן לנסוע במעלה הכביש אל הכפר רוז'ון

(Rougon) ולהיטיב את התצפית מגובה של  950  מטר.

כביש D952 ממשיך עוד כשישה קילומטרים, ואז מומלץ לסטות ממנו שמאלה, אל כביש D23 – כביש טבעתי המתפתל לאורך שפתו הצפונית של הקניון, עד לכפר לה פאלוד (La Palud), וכולל שורת תצפיות פנורמיות מדהימות אל תחתיתו. מגובה של 700 מטר נראית קרקעית הקניון זעירה ומסוכנת מתמיד. ידי לופתת את מעקה גדר הברזל, בוהקת בלובנה, ובפנים חיוורים אני מנסה לחייך ולהזהיר את הילדים לא להתקרב יותר מדי. "על מה אתה מדבר?", אני שם לב שקולו של הבוגר יציב, ושגופו נוטה מעל המעקה בזווית מסוכנת. "לאוטו, לאוטו", אני מתעשת, "חייבים לזוז אם רוצים להגיע לאגם".

מהכפר לה פאלוד אנו ממשיכים מערבה בכביש D952. הקניון (לא הנהר) מסתיים בצוואר צר ומרשים החתור בסלע, ובאגם הצלב הקדוש (Lac de Sainte Croix) – אגם מלאכותי שנסכר והוצף בשנת 1975, ומשמש בימות הקיץ לרחצה ולשיט קיאקים וסירות פדאלים. כשני קילומטרים מצוואר הנהר אנו פונים דרומה בכביש D957, חוצים גשר מעל נהר הוורדון ועוגנים לאחר דקות ספורות על שפת האגם. האם רק נדמה לי שהמים כאן פחות קרים, או שמא שעתיים ארוכות של דיווש בסירת הפדאלים אל שפך הקניון, כששני יוצאי חלצי אוחזים את ירכתי הסירה ונגררים במים בצהלות שמחה, עושות את שלהן? אנחנו מצטרפים אל מאות נופשים ובוצעים את באגטינו וגבינותינו בתיאבון רב. אין מקום נפלא מזה לפיקניק משפחתי ולהרפיית שרירי רגליים מכווצים.

ביקור גומלין לאביר מסע הצלב
45 קילומטר מקסטלאן וקילומטרים ספורים צפונית לאגם (יש לחזור אחורה לכביש D952) תלוי על מצוק ההר כפר יפהפה בשם מוסטייר סנט מארי (Moustiers Sainte Marie). זהו כפר ציורי (ותיירותי) בן המאה ה־12, המתמחה בייצור כלי קרמיקה עדינים ויפהפיים, ושמרבית 600 תושביו ערוכים היטב לקבל את פני הזרים. פלג מים נופל לתוך קניון קטן ומבתר את הכפר לשני חלקים נפרדים, המגושרים ביניהם. "יו, כמה מים ראינו היום", שותה הסופראן ממי המעיין שוב ושוב, כולו התפעלות.

על העמק והכפר משקיפים מגבוה כנסיית נוטרדאם דה בובואר (Nôtre Dame de Beauvoir), וכוכב מוזהב התלוי על שרשרת המחברת בין שתי גדות הקניון המקומי – מתנתו של האביר באלקאז ששב ממסע צלב ארוך בישראל. "הנה, אנחנו מחזירים לו ביקור", מלקקים השניים את גלידותיהם בתאווה. יש למקום קסם משלו, שלא מעייף גם את הצעירים שבינינו. סמטאות צרות ומבוכים כהים תמיד יעצימו בהם את תחושת ההתרגשות – ההרפתקה ממתינה מעבר לפינה.

בוקר יום המחרת, שבת למניינם, הפתיע אותנו. הכיכר המרכזית, המשמשת בימי החול גם כמגרש חניה (בתשלום), הפכה לשוק ססגוני ומלא גילויים מרעישים לילדים, רובם בגודל של מתנה אישית. ואולם, ראשית לכל התיישבנו בבית הקפה להשלמת ההתעוררות. הקרואסונים נטפו שוקולד חם והשוקולה־שו השלים את גודש המתיקות החיונית. "מה אני אגיד לך, אבא", הפתיע אותי הבכור בדיבור מוקדם מהרגיל, "אחלה מקום, פטרה קסטלאנה". וחייך חיוך רחב.

טירת הנשרים בדרום צרפת

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.