מה זה אחות"י? "זו קבוצה של אוהבי טיולים ותאנים", מסביר בפשטות יורם קרני, חשמלאי בכיר שמגדיר את עצמו בהומור כקצין יחסי הציבור של אגודת חובבי התאנים הישראליות, ובקיצור: אחות"י. באגודה, שפועלת משנת 2000, יש כמה עשרות חברים בני 45 עד 80, רובם מגדלים תאנים ליד הבית. בשנים האחרונות מתקיימים מפגשי האגודה בבנימינה, בבוסתן התאנים של יושב ראש האגודה דני יקיר, מהנדס כימאי במקצועו. יקיר מתגורר בכלל בחיפה, אבל הוא מגיע פעמיים־שלוש בשבוע לעבוד בשטח החקלאי שקנה בבנימינה. "פעם בשבועיים אנחנו נפגשים בבוסתן לארוחת בוקר או ערב, וכל חבר מביא תבשיל עם תאנים", הוא מתאר את ההווי באחות"י. "מכיוון שעכשיו סוף עונה, אי אפשר לדרוש מהמבקרים להביא רק מאכלי תאנים, אבל בדרך כלל מביאים עוף בתאנים או תאנים ממולאות בגבינה". אך לא מדובר בחוויה קולינרית בלבד: לצד המאכלים מועברות הרצאות על התאנה, על זניה השונים ועל תהליך ההפריה שלה. גן הילדים של התאנים לפני ששאר החברים מגיעים למפגש הראשון של השנה החדשה, יקיר
לוקח אותנו לסיבוב בבוסתן ומציג כל עץ ועץ בפירוט מדעי כמעט ובהתלהבות שעוצרת אותו מלהשלים משפט בגלל תאנה שהוא חייב לטעום. "כל העצים פה צמחו מייחורים שאני שתלתי, וזה הדור החדש", הוא אומר ומורה בידו על עציצים נמוכים, "זה גן הילדים של המטע. יש כאן אוסף של תאני ארץ ישראל". בשטח גדלים כ־150 זנים שונים של תאנה וגם כמה עצי פפאיה, רימון, תמר והדר, שנשתלו ביניהם כדי לגוון. בין התאנים שהוא מציג שמור ל"סבעי" ("בערבית זה אריה") מקום חם בלב. "זה אחד מזני התאנים הטובים בארץ". לפני שמונה שנים, כשהחל לעסוק בתחביב גידול התאנים, חיפש אחר התאנה האידיאלית. "עשיתי משאל, יעני כוכב נולד, בין כל מיני מבינים בתאנים, ושאלתי שאלה אחת: 'אם היה לך מקום לעץ אחד בחצר, איזה עץ תאנה היית שותל?', והסבעי קיבל מקום שני, ובצדק". במקום הראשון נבחר החורטמני, מודה יקיר, אבל לא מסכים עם הבחירה. כדי להוכיח שהוא לא לבד בהעדפתו את הסבעי הוא מציין שגם הציפורים, למרות המבחר, מעדיפות אותה. בין שורות העצים הנמוכים הוא מציג את הטוולי ("מהמילה טווילה, שמשמעותה ארוכה"). זהו זן ארוך ורזה של תאנה שמבשילה מאוחר. "היא זהה כמעט לתאנה בשם שטאווי, שמשמעותה 'חורפי'", הוא מטעים. מאחר שהשטח מוגבל – 12 דונם – יקיר שותל בכל מקום ומוסיף רק תאנים משובחות. אל הזנים החדשים הוא מגיע דרך סיפורים. מכיוון שאנשים נוטים להתרברב בגודל הפרי שלהם, לדבריו ("כולם אומרים שיש להם גדול"), הוא מחכה לקיץ כדי לטעום את התוצר. אם זה משהו מיוחד שעדיין לא גידל, הוא לוקח ייחורים מאותו העץ ומגדל אותם בגן הילדים שלו. בדרך חזרה לסוכה שבה מתאספים החברים הוא מציג מכולה מקוררת שריח שמרים עז בוקע ממנה. ארגזי תאנים וחביות ממלאים את החלל שבו יקיר מתסיס את הפרי המתוק. לאחר ריסוק במכשיר שהיה פעם מקדחה ותסיסה טבעית מוסיפים שמרים, מסננים, ואת הנוזל המסונן מזקקים כמה פעמים עד לקבלת ברנדי בדרגה של ארבעים אחוז אלכוהול, הוא מסביר בפשטות משכרת את התהליך. חברים ותיקים שנמשכים אל הריח באים לומר שלום ולהעביר לסוכה ארגזי תאנים מאוחרות שינצחו את כל המאכלים האחרים בפופולריות שלהם. "אחות"י היא מקום מצוין להחליף אינפורמציה. את טכניקות ההרכבה של עצי הפרי למדתי מחברים שהם מגדלים חובבים", הוא מסכם.
נשאר להם רק זה את זה אף שהתאנה היא מרכז העניינים באגודה ובפעילותה, החברים מבהירים שהיא רק תירוץ. "בגילנו אנחנו מחפשים חברים", מודה קרני, שהביא לשם את כל חבריו אוהבי האדמה והשירים של פעם. האגודה מתבססת על חברויות בנות עשרות שנים, והיא נולדה מהדינמיקה שבין האנשים. רבים מהנוכחים מגדירים את קרני בתור הדבק האנושי שמחבר ביניהם. ולמרות זאת, עבור אלה שהגיעו לארגון דרך חברים אחרים או מהעיר ולא מהקיבוץ – התאנה היא עדיין כוח המשיכה העיקרי. עם רדת הערב והחשכה נדלקים האורות במבנה העץ, והנוכחים מתחילים לתופף ולנגן בחליל ולשיר על סימונה מדימונה ועל הדרך לתבור. אחרים מטיילים בבוסתן וקוטפים תאנים. יקיר מספר לחברים על כנס תאנים בפורטוגל שבו נכח עם אשתו מגי ועם עוד חמישים מדעני תאנים מכל העולם, וכן על משלחת של מדענים ישראלים ממכון וולקני שדיברו על הנדסה גנטית בפרי. לאחר הסיפורים מגיע השלב הרשמי אך הבלתי מעונב של המפגש – חלוקת תעודות החבר: כרטיס קטן עם צילום של תאנה ושם האגודה. טל, בתו של קרני, חוגגת יום הולדת במועד המפגש, והזר שהכינה לה מגי יקיר הוכן, מיותר לציין, מעלי תאנה. "ככה הם רואים את החיים, ממקום של שמחה", מסבירה טל. תומר רחובי, החבר שלה, מוסיף כי רוב הנוכחים הם קיבוצניקים. "כשהם היו צעירים, הקיבוץ היה הבסיס, וחברות היתה הדבר העיקרי. פתאום המדינה גדלה להם מול העיניים. סדר העדיפויות הלאומי השתנה, וזה שעובד את האדמה התחלף בזה שמביא מיליונים, אז נשאר להם רק אחד את השני. להיות ישראלי וציוני זה החיבור בין האדם לטבע". כשהחברים נשאלים מדוע דווקא התאנה, ולא פרי ישראלי אחר, היא שמחברת ביניהם, הם מונים את יתרונותיה: היא בריאה יפה וטעימה, אפשר לעשות ממנה מאכלים, היא מסמלת את ארץ ישראל, אין פרי עם זנים כה רבים שקל לקטוף, כל אחד יכול לגדל עץ תאנה משום שהיא לא מפונקת וגדלה בכל מזג אוויר או אדמה. לאחר שהם מסיימים למנות את שפע הסיבות הטובות לגידול התאנה הם פוצחים בשיר "בפרדס ליד השוקת". כשהם מגיעים לשורה "תמה העונה, תמו נעורי", נותר רק לצפות לעונת התאנים הבאה. |
תאנים: אגודת המעריצים
לא בטוח ששמעתם על אחות"י - אגודת חובבי תאנים ישראליות, אבל אין ספק שתרצו להצטרף אחרי שתקראו עליהם. הם נפגשים בבוסתן, שרים, מחללים ואוכלים תאנים. היש טוב מזה? |
אלי ברקו הגיב:
שלום,
אני צורך הרבה מאד דבלות(תאנים אורגניןת) והתברר לי שהן מיובאות מטורקיה,
מדוע אין דבלות תוצרת ישראל?
בכבוד רב,
אלי