שימור אתרים – בית המוכתר בזכרון יעקב

סיפור טוב ככל שהוא מסופר עוד ועוד, כך הוא קונה לעצמו מעמד של מעשה אמיתי. בכל אגדה נפוצה יש כנראה גרעין של אמת. כזה הוא הסיפור על עץ התאנה האבוד במושבה זכרון יעקב. ראשוני המושבה שבכתף הכרמל הגיעו לארץ ישראל ב־1882 מרומניה. הם היו חדורי אמונה במשמעות שיבתם לארץ האבות ונטו לייחס משמעות קוסמית לכל חוויה שחוו. כך, עם עגינת ספינתם, שיגרו שני שליחים לתור את הארץ, כפי שנהג משה רבנו על פי המסופר בתנ"ך.
השליחים שבו כעבור ימים מספר ועיניהם בורקות. הם מצאו מקום שבו מתמזגות כל הברכות כולן. בשיפולי הר שומרון המתואר בתנ"ך נמצאת הנחלה, משקיפה אל אגמים מלבבים ואל כפר שמשמעות שמו גן עדן. הם תיארו עץ תאנה ענקי שצמח במקום, פירותיו עמוסים עסיס עד להתפקע. עז אחת, כך תיארו, אכלה מלוא פיה מן התאנים, שפתיה נטפו דבש וחלב זב מאליו מעטיניה.
התיאור לא הותיר מקום לספקות. עד מהרה טופלו העניינים המנהלתיים והמתיישבים עלו לאדמת הטרשים שעליה סיפרו חבריהם. עד מהרה התברר שהשליחים לא פירשו נכון את מראה עיניהם. האגמים המקסימים לא היו אלא ביצות רוחשות יתושים ומארה, "גן העדן" האמור היה הכפר העני פוריידיס, והמקום בכלל אינו בהרי שומרון אלא רק במקום ששמו בעל צליל דומה: זמרין. השבועות הראשונים זימנו כשלונות צורבים בכל תחום אפשרי. אסונות, קשיי פרנסה, מחלות קשות ואפילו מוות. "את עץ התאנה לא מצאנו", כתב באירוניה מרירה המייסד אריה לייב סמסונוב.
האכזבה המרה פינתה מקומה לתקווה עם ראשית פעולתו של הברון רוטשילד בארץ ישראל. זה אימץ אל חיקו את המושבה, שנקראה מעתה בשם אביו, "זכרון יעקב". הוא הקים מערך פקידות שבזכות פעולותיו הצליחה המושבה להתבסס ולהפוך לכפר חקלאי מצליח, טובל בנוף של גפנים מניבות. יקב משוכלל נבנה במזרח הגבעה ובית מפואר לפקידות הברון בצד המערבי. בין שני המבנים הוקם בית כנסת גדול שממנו השתלשל הרחוב הראשי שהוביל עד בית הקברות הישן. במרכז הרחוב בריכת מים ומאחוריה "בית המוכתר".
המושג "מוכתר" היה קיים בכל יישוב בימי השלטון העותמאני ואחר כך גם בימי המנדט הבריטי. בתפקיד אחז אחד המתיישבים שהיה אחראי לייצג את המושבה בפני השלטונות. המוכתר נדרש להיות בעל ידע בשפות על ניביהן ומכתמיהן, להיות בקי בחוקי המדינה ובנהליה ולא פחות מכך, בעל רגישות, תחכום, כישרון וכריזמה. לא פעם ולא פעמיים נדרש המוכתר במושבה לגלות תושייה ולחלץ את התושבים מצרות ומפגיעות השלטון.

בית המוכתר, מבט מבפנים. בעל המבנה חבר למועצה לשימור במבצע לנקיון הבית

רצון, יוזמה ונחישות
שנים חלפו. הזמן עשה בעיקר טוב לזכרון יעקב. בני האיכרים שנולדו במושבה גדלו כצברים שזופים וזכו לזקנה מכובדת במקום שייסדו הוריהם בסבל ובמאמץ. במרתפי היקב נצברו חביות שיינן עתיק ומשובח, צנרת מודרנית תפסה את מקומה של הבריכה הישנה, את אבני הבתים כיסה דוק של יושן, ואפילו המושג "מוכתר" עבר מן העולם ואת מקומו תפסו מערכות השלטון המודרניות. סמוך ליובל המאה לזכרון יעקב חשבו ראשי המושבה כי טוב יעשו אם ימצו את זכויות הבנייה המגיעות להם על פי חוק ויחריבו את הבתים הישנים ברבי קומות שישקיפו אל הים.
הרעיון זעזע רבים, שנזעקו למנוע את מימוש התוכנית. הדברים נפלו על אוזן קשבת ובעזרת שיתוף פעולה מוצלח בין מספר גורמים ובהם המועצה לשימור אתרים, רשויות תכנון, אדריכלים, חוקרים ותושבים, הוכנה תוכנית חדשה לפיתוח המושבה. ביסוד התוכנית עמד העיקרון של שימור המורשת הבנויה תוך פיתוח ענפי כלכלה חדשים.
ההמשך ידוע. בתוך זמן קצר הפכה זכרון את תדמיתה. המושבה המנומנמת בצד הדרך הפכה ליהלום תיירותי. בחזיתות הבתים נפתחו בתי קפה ססגוניים, והרחוב הראשי הפך שוקק חיים. אך על בית אחד במושבה המתעוררת פסח התהליך. דווקא "בית המוכתר", מהחשובים והמרכזיים במרקם ההיסטורי של זכרון, נותר בעליבותו.
המראה צורם ומצער בשל אפשרויות הפיתוח שמזמן המבנה. בזכות גודלו, מיקומו ומשמעותו של "בית המוכתר", הוא עשוי להיות אתר ששמו יינשא למרחוק. אין כאן שאלה משפטית או ערכית. גם לשאלות הפיננסיות ניתן למצוא מענה שהרי מדובר כאן בפרויקט שהיתכנות הצלחתו כבר הוכחה. כל שנדרש כאן הוא רצון, יוזמה ונחישות. בעל הבית הנוכחי כבר חבר למועצה לשימור אתרים למבצע ניקיון של המבנה. יש לקוות שזה רק השלב הראשון בתהליך שיקומו של הבית.
בזכות הביצוע הקפדני של השימור זכתה זכרון יעקב לפריחה כלכלית בכל התחומים. הציבור זכה בנכס של מורשת תרבותית שאת חשיבותו לא ניתן לאמוד בערכים חומריים. ניניהם של המייסדים מצאו את אותו עץ תאנה מטיף דבש שחיפשו אבותיהם לשווא. כעת מוטלת עליהם החובה לטפח אותו ולהבטיח את המשך תנובתו גם עבור הדורות הבאים.