לפני הרבה שנים, כשחייתי בקיוטו, שמעתי על עיר קסומה שבפי היפנים כונתה "קיוטו הקטנה", קאנאזאווה שמה. קאנאזאווה היא בִּצַּת הזהב של יפן, בה מייצרים מעל 99% מעלי הזהב (Kanazawa Haku) של יפן כולה. הזהב הזה שזור עמוק בהיסטוריה, באמנות ובתרבות המקומית של העיר.
קאנאזאווה שוכנת במרכז האי הונשו, לחופו של ים יפן, ומשמשת כבירת מחוז אישיקווה. אי אפשר שלא להתאהב בה. העיר לא נחרבה במלחמות סמוראים ולא הופצצה במלחמת העולם השנייה על ידי האמריקאים, וכך נותרה עד היום כנכס ועדות קפואה לתרבות ומסורת מופלאה.
רחוב בקאנאזאווה. עדות קפואה לתרבות ומסורת מופלאה
מבודהיסטים לסמוראים
לפני שהפכה לעיר סמוראים, קאנאזאווה נשלטה על ידי כת בודהיסטית קיצונית בשם "איקו-שיו" (Ikkō-shū). במשך כמעט מאה שנה כת זו ניהלה באזור מעין "ממלכת איכרים" עצמאית, ללא תלות בשליטים הפיאודליים, עד שהובסו בשנת 1580 על ידי צבאו של המאחד הגדול של יפן, אודה נובונאגה, ובשליטתו הפכה קאנאזאווה לעיר של סמוראים.
אדריכלות מסורתית בקאנאזאווה
בשנת 1583 קיבל הסמוראי מאדה טושיאיה (Maeda Toshiie) את השליטה על האזור. שבט מאדה הפך לשושלת הפיאודלית השנייה בעוצמתה ובעושרה ביפן, מיד אחרי שוגונות טוקוגאווה ששלטה באדו (טוקיו). כדי להפגין נאמנות לשוגון ולא להצטייר כאיום צבאי, השקיעו שליטי מאדה את הונם העצום (שנמדד בייצור אורז בקנה מידה אדיר) בטיפוח תרבות, אמנות, אדריכלות ומלאכות יד. העיר משכה אליה אמנים, שחקני תיאטרון נו, אדריכלי נוף ויצרנים מומחים. בתקופה זו הוקם גן קנרוקואן הנחשב כיום לאחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן ונבנו רובעי הסמוראים ורובעי השעשועים (הגיישות). בתקופה זו העיר הפכה למרכז ייצור עלי הזהב של יפן, מסורת שנשמרת עד ימינו.
גן קנרוקואן אשר הוקם בתקופת שושלת מאדה
עם ביטול המשטר הפיאודלי בזמן רסטורציית מייג'י (1868), איבדה משפחת מאדה את כוחה הפוליטי. הכלכלה המקומיות נחלשה באופן זמני, אך העיר מִיקדה את עצמה מחדש כמרכז תעשייתי במיוחד טקסטיל ומשי וכמרכז השכלה אקדמי חשוב באזור.
בניגוד לערים גדולות רבות ביפן שנחרבו כליל מהפצצות חיל האוויר האמריקאי, קאנאזאווה כמעט ולא נפגעה במהלך מלחמת העולם השנייה. הודות לכך, הארכיטקטורה המקורית של העיר נשמרה בצורה מופלאה. רחובות צרים מתקופת אדו, בתי עץ מסורתיים, תעלות מים היסטוריות ורובעי הסמוראים כמו שכונת נאגמאצ'י Nagamach נותרו שלמים ומעניקים לעיר את כינויה "קיוטו הקטנה". כיום, קאנאזאווה נחשבת לפנינה תיירותית ותרבותית המשלבת באופן הרמוני היסטוריית סמוראים עשירה, אמנות מסורתית חיה ומוזיאונים מודרניים.
רחוב בקאנאזאווה
טירה, גן ומוזיאון: הפנינים של קאנאזאווה
מי שמגיע לעיר יכול ליהנות מביקור טירת קאנאזאווה (Kanazawa Castle) שהייתה לב ליבה של העיר במשך מאות שנים ושימשה כמרכז השלטון של שבט מאדה העוצמתי. השחזור של טירת קאנאזאווה נעשה בטכניקות נגרות מסורתיות ומרהיבות ללא מסמרים, מה שהופך את הביקור בה לחוויה היסטורית ואדריכלית יוצאת דופן.
טירת קאנאזאווה. חוויה היסטורית ואדריכלית יוצאת דופן
ממול שוכן גן קנרוקואן (Kenroku-en) שנחשב לאחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן. פירוש השם הוא "גן ששת האלמנטים המשולבים", והוא מייצג את פסגת תכנון הגנים הפיאודליים ביפן, המשלב מרחב, בידוד, אמנות, מסורת, בתי תה, מקורות מים, צמחייה ונופים מרהיבים.
מול הגן נמצא מוזיאון המאה ה-21 לאמנות עכשווית בקנזאווה ( Kanazawa 21st Century Museum of Contemporary Art). זהו אחד ממוזיאוני האמנות המפורסמים והפופולריים ביותר ביפן, המוכר בזכות הארכיטקטורה הייחודית שלו והמיצגים האינטראקטיביים שבו.
גן קנרוקואן. אחד משלושת הגנים היפים ביפן
גן קנרוקואן. מקורות מים, צמחיה ונופים מרהיבים
זן ושעשועים
מן העבר השני, על גדת נהר האסאנו נמצא רובע השעשועים היגאשי צ'איה (Higashi Chaya). כשהערב יורד, ופנסי הנייר ניצתים באודם עמום, סמטאות העץ המפותלות הופכות לבמה של צללים. מאחורי חלונות העץ המסורגים, אפשר לדמיין את פסיעתה הקלה של הגיישה או הגייקו הפוסעת אל בתי התה העתיקים. הגיישה משמרת את מסורת הריקוד והשירה מתקופת אדו ומוגנת מפני העולם המודרני.
אפשר לדמיין את פסיעתה הקלה של הגיישה או הגייקו הפוסעת אל בתי התה העתיקים
בקצה השקט של העיר, הרחק מהמולת תעשיית הזהב, הארכיטקטורה הופכת לזן צרוף במוזיאון ד.ט. סוזוקי (D.T. Suzuki Museum) המוקדש לפילוסוף בן העיר שהביא את מחשבת הזן הבודהיסטית אל העולם המערבי. המבנה, בעיצובו של האדריכל המינימליסטי יושיאו טאניגוצ'י, מורכב משלושה אגפים המחוברים במסדרונות בטון חשוף וגאומטרי. גולת הכותרת היא "אגף ההרהור" — קוביית בטון הפתוחה אל "בריכת המים השקטים" (Water Mirror Garden).
מסדרונות הבטון במוזיאון ד.ט. סוזוקי
אין במוזיאון מוצגים רבים, אין פסלים ואין הסברים ארוכים. המים זזים ברוגע, פעם בכמה דקות נזרקת טיפה מכוונת המייצרת אדוות מעגליות, והרוח מניעה את העצים המקיפים את המבנה. זוהי הזמנה לשבת על ספסל העץ, להביט בריק, ולחוות את ה-מוּ (Mu) – הכלום המכיל את הכל.
אגף ההרהור. גולת הכותרת של מוזיאון ד.ט. סוזוקי
קאנאזאווה מבינה את הסוד הגדול של הזן: היופי הגדול ביותר נמצא דווקא ברגע שבין נקישת העץ לבין הדממה, בזהב שנעלם אם משפשפים אותו חזק מדי בין האצבעות, ובזיכרון של עיר שנותרה שלמה בעולם שבור.
___________
תרצה פייטן סלע – מורת דרך לאמנות וקליגרפיה יפנית, בעלת הסמכה מממשלת יפן. אומנית, מרצה, ומנחת קורסים וסדנאות. קליגרפיה ואמנות יפן כ-3 עשורים, הקימה ומנהלת את מרכז תרבות יפן בישראל, מציגה תערוכות ומופעי קליגרפיה, מובילה טיולים ייחודים ליפן. הביאה את אמנות הקליגרפיה למערב בצורתה המסורתית והמודרנית. נבחרה ע"י שגרירות יפן בישראל לפתוח את השנה החדשה עם הקליגרפיה הראשונה של השנה.
ליצירת קשר:
תרצה פייטן סלע TIRZA PAYTAN SELA
| 052-4408951 | ayami2@013.net shodo.calligraphy@gmail.com
https://www.facebook.com/TirzaPaytanSela
