יש מקום מיוחד בעולם בו חיים בשלום עם הקטבים, סוגדים לפריחת הדובדבנים – בעיקר בשל היותם ארעיים, מבליטים את השברים והסדקים בזהב, ומשבחים את יופיים של הצללים.
הריק עולה על המלא, גם החלוד, הישן והמחוספס שווה,
ההאטה היא סוד להצלחה, ושרות הוא מעלה גבוהה.
זה מקום בו פחות הוא יותר, וויתור הוא שחרור,
המנצח הוא זה שלצאת לקרב נמנע.
מקום בו אי היקשרות ואחיזה ראויים להערצה וה"ככות"* ברוכה.
לטבע יש עוצמה ונוכחות, והחיים מתנהלים ב"שלוב היות"*.
זה מקום ממנו אני שואבת המון השראה ולכאן אני שמחה להביאה,
כי אני ראיתי יופי, לא שקיעת שמש קסומה, לא פריחה צבעונית נפלאה, לא חוף ים כחול עד אין סוף, וגם לא ילד חייכן ומתוק.
אני ראיתי יופי,
בחלופיות, בהשתנות, בשחרור ובהיפרדות. ראיתי יופי בסערה, באש הבערה, בעצים המדממים ועליהם הנושרים, ובאלו הערומים, ללא בושה.
ראיתי יופי באדמה הרטובה, בהרים הקפואים, בעננים האפורים, ראיתי יופי ביומיומיות ובפשטות, ללא הוד, הדר ונוכחות.
ראיתי יופי בנסתר ובלא מוכר. בהפתעה ובסימני השאלה, יופי זמין שבכל מקום נמצא, כשהלב פתוח לקבלה.
כי יופי הוא ההשתקפות שלי/ שלך.
ביטוי אחד ביפנית אומר הכל:
שמונה מיליון האלים – Yaoyorozu no Kami – 八百万の神 (אינסוף ישויות רוחניות).
וככה הם חיים… היפנים, יחד ולצד ה"אלים". בידיעה שהרוח נוכחת בחומר, בכל רגע ופינה,
ללא ציווי, איום או הפחדה, ללא עשה ואל תעשה והוראות הפעלה. רק בנוכחות שלמה, עוצמתית, עמוקה
בהבנה שאנחנו חלק ממרקם שלם ומופלא.
האלוהות הזאת נמצאת בתודעה,
והיא באה לידי ביטוי בענווה ללא קול תרועה רמה, ביומיומיות של החיים, במחוות ובמעשים הכי פשוטים ורגילים,
קידה של הכרת תודה, כבוד לקצב החיים, דממה שמדברת, אנשים שאכפת להם באמת,
הרצון הכן להיטיב ולשרת, ההתחשבות ותשומת הלב לפרטים הקטנים, ההבנה שאנחנו זמניים ומשתנים ועם זאת נצחיים.
האחריות האישית על היותנו הגרסה הכי טובה, והכרת התודה על מה שבא.
למדתי לדבר עם ה"אלים", ליצור אתם דברים מופלאים ולהגשים, לקבל מהם השראה ושיעורי חיים…
היום יפן היא הייפ, טרנד, אופנה; אלא שזו אינה עוד מדינה לסמן איקס על המפה.
זו ארץ שמשאירה חותם על הנשמה. ה"אלים" הללו נוכחים בחיים היומיומיים, במקדשים הקטנים בכל סמטה,
בקידה של בעל החנות שעוטף את הרכישה הכי קטנה במלוא תשומת הלב ומודה לך "אריגטו גוזאימאשיתה"
כזה שגורם לך להרגיש שרואים אותך.
הכבוד שהם נותנים לכל דבר שהם עושים, לטבע, לאנשים. החיים בהקשבה לעונות השנה צובעים את הארץ כמו שירה.
האביב המסמיק כמו לחיי נערה בפריחת דובדבן ארעית וכל כך ומרהיבה.
הסתיו הבוער והמדמם בעצי מייפל אדומים שהופכים צלעות הרים לאמנות חיה.
החורף שמעטר בלבן גגות מקדשים וכפרים, הקיץ מפוצץ הפסטיבלים, זיקוקים, ציקדות, וילדים ביוקטה רוקדים.
היופי שבפשטות – קערת ראמן מהבילה שמרגישה כמו חיבוק. וילון פשתן בכניסה למסעדה שמזמינה להציץ לתוכה.
סמטה נסתרת שמובילה לגינת טחב שבה נעצרת הנשימה.
והזמן, הזמן שמערבב אתמול ומחר, ולפעמים נעמד פשוט עכשיו וכאן.
היופי שבפרטים הקטנים, בסדקים, בצללים, יופי שמזמין נוכחות והקשבה.
ברגע שנגענו בלב ליבה, של יפן הקסומה היא נשארת איתנו נוכחת, נוגעת ואינה דוהה, נותרת בלב הרבה שנים, אולי לנצח נצחים.
* ככות – מושג מתורת הזן, אותו הנחיל יעקב רז, שמשמעותו היא שהדברים הם פשוט ככה, כפי שהם, ללא סיבה, וזה בסדר. זה נובע מתוך ענווה וקבלה, היפנים מבינים שהם לא יודעים הכל ולא ניתן לתת לכל דבר פרשנויות והסברים.
* שלוב היות – הוויה שלובה, איחוד, שיתוף פעולה, מהות משותפת.
_____
תרצה פייטן סלע
מורת דרך לאמנות וקליגרפיה יפנית
בעלת הסמכה מממשלת יפן
אומנית, מרצה, ומנחת קורסים וסדנאות
קליגרפיה ואמנות יפן כ-3 עשורים,
הקימה ומנהלת את מרכז תרבות יפן בישראל,
מציגה תערוכות ומופעי קליגרפיה,
מובילה טיולים ייחודים ליפן,
הביאה את אמנות הקליגרפיה למערב,
בצורתה המסורתית והמודרנית.
נבחרה ע"י שגרירות יפן בישראל לפתוח את השנה החדשה,
עם הקליגרפיה הראשונה של השנה.
ליצירת קשר:
תרצה פייטן סלע TIRZA PAYTAN SELA
| 052-4408951 | ayami2@013.net shodo.calligraphy@gmail.com









