תפריט עמוד

צ'ילה: מעוף הקונדור

מבין ההרים המושלגים צץ בשמים כתם שחור. קונדור. יש משהו מפחיד מאוד ביצור עצום המעופף מעליך ומחכה למותך, אבל בה בעת קשה שלא להתרגש מהעוף הענק שזוהי ממלכתו

היה זה זכרון הרי הפיינה אשר משך אותי בחזרה לדרום אמריקה. לא יכולתי לשכוח את הצוקים האנכיים, את בהירות האור, הרוח הזועפת ואין ספור הפרחים. הנה אני שוב כאן. הרי הפיינה מגיעים לגובה 3,200 מטר ולרוב הם עטופים בסערות שלגים. סמוך אליהם נשאים ה"מגדלים" לגובה 2,620 מטר במסך של צוקי גרניט היורד לאגם טורקיז בגובה פני הים. הם נראים כמו אצבעות הנשלחות מתוך כף יד מלאה שלג. קרחונים גולשים בין הצוקים ומדי פעם נשמע רעם של מפולת שלגים וזרם עז של קרח ושלג שוטף כמפל את קצות הסלעים.

רוחות הבוקר כמעט מעיפות בני-תמותה מהמקום, אבל מדי פעם בהפוגות נשמעים צלילי עפרוני או אנקור שיר מקומיים. על גבעות רכות של מורנות קרחוניות ניצבים גואנקות צעירים בכיסוי צמרירי. אלה הם בני-דודם הפראיים של הלמה והאלפקה. פה ושם מציצים אגמים קטנטנים שורצי צפורים ,כמו ביצות כפריות בצבעים שונים. ניתן לראות אווזי הרים לבנבנים אפורים, מלווים בשיירות אווזונים רכים, ברווז צהוב-מצח צ'יליאני, ברבורי קוסקורובה אדומי-מקור, מגלנים חומי-צוואר ואגמיות.

עם הרוח מגיעים עננים שונים ומשונים, לעולם לא זהים. מבט על אחד מקירות הגרניט בעלי כיפות הצפחה השחורות, מגלה עננים עולים כמו אדים מקומקום.
מקרב שלוחות השלג הזורם מההרים זז לפתע כתם שחור וחד. קונדור. יש משהו מפחיד מאוד בדבר שחור בגודל שלושה מטרים המעופף מעליך ומחכה למותך, ואינך יכול שלא להתרגש למחשבה שציפור זו הינה השלטת כאן.

בסקוטלנד קוראים המקומיים לעקב "נשרם של התיירים", באנדים עיטים מוחלפים לעתים קרובות בקונדורים. אבל כל מי שראה קונדור בתעופה לא יטעה שנית. את צלליתו הטיפוסית יוצרים כנפיים ישרות ורחבות עם "אצבעות" בצדדים, זנב יתדי גדול וצוואר קצר. קונדור גדול שוקל לעיתים 12 ק"ג, ובפרו נמדד פרט בעל מוטת כנפיים של שלושה מטרים וחצי! אם מדידה זו מדוייקת, גודל זה גדול מזה שנמדד לגבי האלבטרוס הנודד, וה שהופך את קונדור האנדים לציפור הגדולה והכבדה ביותר המסוגלת לעוף. שטח הכנפיים מגיע לשני מטרים רבועים, ולמרות משקלו הגדול הוא ממריא בקלות רבה: ניתן לראות קונדור עף במשך שעות מבלי לרפרף בכנפיו. הוא נע בכזאת מיומנות ויופי, עד כי ניתן לשכוח כמה מגושם ומכוער הוא על האדמה.

קונדוראצ'י וחגיגות אינדיאניות אחרות
דמות הקונדורים מופיעה במיתולוגיה אינדיאנית בת אלפי שנים. שרטוט מדויק התגלה בין ציורי הענק המסתוריים בנאסקה שבפרו (ציורים הנראים מהאוויר בלבד), וכן בקדרות ובטקסטיל של תרבויות פרה-אינקאיות רבות. האינדיאנים של ההרים אוכלים בשר קונדור, משתמשים בעצמות הכנפיים לחלילים, מטגנים את העיניים לחידוד הראייה ומשתמשים בנוצות לעיצוב מחזיקי סיגריות. את הקשר בין האינדיאנים והכובש מציינים בפולחן מוזר בכמה כפרים בסביבות קוסקו, בירת האינקה. בפארורו וקוטבמבה נוהגים לקשור את רגלי הקונדור שנתפס לצוואר שור באמצעות רצועת עור. שתי החיות הזועמות מובלות אחר כבוד מסביב לפלאזה, עד שכלים כוחותיו של השור. קונדור שנשאר בחיים, זוכה בחנינה למחרת היום. שוורים ומלחמות שוורים – מקורם בספרד, ואילו מצעד הקונדורים מסמל את הצלחת ההתנגדות האינדיאנית.

חגיגה יותר אכזרית מקיימים בכפרים מסוימים בקצה הצפוני של קלחון דה אוהילס בפרו. בין קורדילריות בלנקה ונגרה – שרשרות ההרים "הלבנה" ו"השחורה". קונדוראצ'י (קשירת הקונדור) נעשית בתוך שער, והכפריים מתקיפים באגרופים במלוא המרץ בעודם רכובים מלמטה. אותו אחד שמכה אחרון שולף החוצה את הלשון הצהובה והארוכה של הציפור ומתכבד בפתיחת הפייסטה הבאה. התהליך כולו מלווה בנשיכות הקונדור וכתוצאה מכך נוצרים אצל הפצועים זיהומים מחיידקים שמקורם בבשר רקוב.

האינדיאנים של פרו מרבים בסיפור עלילות דם מפחידות אודות הדורס. יש המאשימים אותו אפילו בגניבת תינוקות. סניור גאלו פלזה, נשיאה לשעבר של אקוודור, מספר כי קונדור שעשועים שהיה לו נורה משום שטרף בעלי חיים צעירים, ופעם נראה עף עם כבש. נערה סקוטית שחיכתה לבדה בבסיס ליד הפיינה הוטרדה במשך כמה ימים על ידי קונדורים, עד שמצאה מחסה במערה.
למעשה – טרם דווח על תקיפת אדם חי.

ציפור או מפלצת
על פי דרווין, יכולים הקונדורים לחיות חמישה עד שישה שבועות מבלי לאכול, וכאשר מזדמן להם, הם בולסים וזוללים עד שובע. קונדור מסוגל לאכול כמויות אדירות של מזון. לאחר ארוחה שכזאת, הקונדור אינו מסוגל להמריא ויהיה עליו ללכת מאות מטרים במעלה הגבעה. עובדה זו מנוצלת על ידי האינדיאנים והספרדים: על מנת לתפוס את העוף, הם נוהגים להניח פתיונות במקום שסביבתו גבוהה כך שהקונדורים מסוגלים לנחות ולאכול, אבל נבצר מהם להמריא לאחר מכן.

לטרף עט הקונדור בסיבובים גדולים. בדרך כלל הוא נוחת במרחק מסוים מהקרבן בגובה קל וצועד במהירות לכיוונו. הנוצות משוכות לאחור והצוואר חשוף – מראה המזכיר מפלצת. על מנת להביא בעלי-חיים למלכודת, הקונדורים מבצעים עבודת צוות מחושבת להפליא: חלקם עסוקים בהברחת החיה לקצה הצוק, ואחרים ממתינים לו מעל הצוק. כעבור זמן קצר לא נראה זכר לקרבן. לעתים נראים 40 קונדורים על נבלת סוס או חיה גדולה אחרת. בצ'ילה כיום הקונדורים נורים פחות ומספרם גדל. לעומת זאת בפרו ובמקומות אחרים בהם אוכלוסיית האינדיאנים גבוהה, הם נדירים.


תורגם ע"י גיל אל-עמי, מתוך הספר "מעוף הקונדור", בהוצאת Little Brown. ספר זה נכתב כרקע להסרטת סדרת טלוויזיה ל-BBC בעלת אותו שם.

הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מצ'ילה

אי הפסחא: מסע אל הלא נודע
אי הפסחא: מסע אל הלא נודע

מסע מיוחד במינו אל אי הפסחא המרוחק והמבודד, הידוע בפסלי הענק המסתוריים שבו, כדי להגשים את החלום של תומר בכר ז"ל, תרמילאי מושבע שרצה להגיע אל האי ולא הספיק. בשבילך, תומר, עד קצה העולם, כותבת לו אמו, דליה ...

חגיגות סילבסטר בקרטרה אוסטרל, צ'ילה
חגיגות סילבסטר בקרטרה אוסטרל, צ'ילה

התכנית המקורית לא עלתה יפה, וכך שירלי נדרי מצאה את עצמה מבלה את ערב השנה האזרחית החדשה בכפר נידח בדרך הקרטרה אוסטרל בצ'ילה, בלי מיטה אחת פנויה. את מה שקרה אחר כך היא לא תשכח לעולם, בעיקר לא ...

טורס דל פיינה: המסלול ההיקפי – המדריך לתרמילאי
טורס דל פיינה: המסלול ההיקפי – המדריך לתרמילאי

פארק טורס דל פיינה (מגדלי הפיינה) נמצא בדרום צ'ילה, בפטגוניה הצ'יליאנית. הוא נחשב ליהלום שבכתר ואחת השמורות היפות בעולם. במרכזו נמצאים שלושה מגדלי גרניט שנתנו לפארק את שמו, וסביבם הרים מושלגים, קרחונים, אגמי טורקיז יערות והרבה שקט. מה ...