סקנדינביה – סיפורה של קהילה יהודית

לשוודיה הגיעו יהודים רק במאה ה־18, ובשנת 1838 הם קיבלו הכרה כחלק בלתי נפרד מהחברה השוודית. האוטונומיה בוטלה, והם נקראו "מאמינים בני דת משה". במרוצת השנים נוספו ליהודים זכויות, וב־1951 הוסרו המגבלות האחרונות והיהודים הורשו להחזיק גם במשרות של שרים. לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הגיעו ניצולי מחנות ופליטים מהונגריה, גדלה הקהילה. היום חיים בשוודיה כ־18,000 יהודים הפזורים בשלוש קהילות גדולות: שטוקהולם – 8,000; מאלמו – 3,000; גטבורג – 2,500 והשאר בקהילות קטנות כמו אופסלה, ואקסיו, נורקופינג ועוד. אין לקהילה השפעה פוליטית, והיא מיוצגת על ידי מועצה מרכזית, שמושבה בשטוקהולם.

במרוצת המאות ה־17 וה־18 היתה נורווגיה מאוחדת עם דנמרק וכך, כמובן, גם ההיסטוריה של הקהילה היהודית. ב־1844 הוענקו זכויות להגירת יהודים לנורבגיה וב־1892 נוסדו הקהילות הראשונות באוסלו ובטרונדהיים. כיום מונה הקהילה רק כאלף נפש, המנהלים חיים יהודיים פעילים, בעיקר במרכז הקהילתי של אוסלו.

בפינלנד מתגוררים כאלף ומאה יהודים, מהם 900 בהלניסקי וכ־200 בטורקו. ראשוני היהודים הגיעו לפינלנד בשלהי המאה ה־19, אך רק לאחר מלחמת העולם הראשונה נוסדה קהילה מאורגנת. הקהילה, אשכנזית ברובה, בעלת מעורבות רבה למסורת, והחיים הקהילתיים מתנהלים סביב בית הכנסת ובתי הספר המוכרים על ידי המדינה.
קהילות היהודים בסקנדינביה חיות בשלווה, והקיום היהודי כמעט ואינו מופרע. לקהילות קשר הדוק עם ישראל ועם ארגונים יהודים בינלאומיים.

דרך ההצלה
לנוסע היהודי מומלץ לעקוב אחר "מסע ההצלה" של יהודי דנמרק ב־1943. המסע משחזר את הדרמה המופלאה, שהביאה את היהודים אל איזור ה"ריביירה הדנית" (לילנד הצפונית), ממנה יצאו הספינות "בין כסה לעשור" והנחיתו את היהודים בחוף שבדיה.

כדי להכיר את המסע ראוי לדעת מעט על ההיסטוריה של יהודי דנמרק באותם ימים. הגרמנים כבשו את דנמרק ב־1940, אך עד אוגוסט 1943 זכו היהודים להגנה רשמית, לא נשקפה להם כל סכנה ולא נגרם להם כל נזק.

באוגוסט 1943 החליטו הגרמנים להנהיג משטר צבאי ולממש תוכנית לגירושם של כל היהודים למחנות השמדה, בלילה שבין הראשון לשני באוקטובר. דבר המשימה נודע לאיש ספינות גרמני בשם דוקוביץ, שגילה אותה למי שהיה לימים ראש ממשלת דנמרק, הנס הדרופט. זה האחרון הפיץ את הידיעה, ותוך זמן קצר פוזרו כל היהודים במקומות מסתור ומחסה. בעקבות הודעת נציג שבדיה הנייטרלית על נכונות ארצו להיות מקלט ליהודי דנמרק, התגייס כל העם הדני למבצע העברתם של היהודים לחוף מבטחים. במעבורות ובספינות דיג קטנות הועברו תוך שלושה שבועות 7,200 יהודים וכן 700 קרובי משפחה אל חופי שבדיה. ההתגייסות הספונטנית של העם הדני קיבלה אופי של מבצע מאורגן בעזרת המחתרת האירית. הוצאות המבצע, כ־12 מיליון כתרים, כוסו במחציתם על ידי היהודים והשאר בתרומות דניות. כאשר הגיע מועד איסוף יהודי דניה תפסו הנאצים פחות מ־500 יהודים, שנשלחו לטרזינשטט. הם ניצלו במבצע שאירגן הצלב האדום הדני.

דרך ההצלה סומנה, וניתן לעקוב אחרי נתיבם של היהודים שברחו מדניה לשבדיה. מקופנהאגן ניסע אל דרך החוף (MEJEVDMARTS) ונגיע לכפרי המילוט ניווה (AVIN), METTELS ו־KABELMUH (שבו המוזיאון החשוב "לואיזינה") וכן – NETSREKKENS,  שבו העבירו הדנים את היהודים תחת אפם של הגרמנים. היעד הבא הוא אלסינור (ERONISLE) שהוא, לכאורה, מקום החצייה הטבעי ביותר של מעבר אורסונד (DNUSERO) לשבדיה. אלא שעיר זו, השוכנת כארבעה קילומטרים מהחוף השבדי, שרצה חיילים גרמנים, ואנשי המחתרת נאלצו לנוע צפונה. בנמל אלסינור ניצבת אנדרטה להנצחת המבצע.
נגיע לנקודת המעבר, אל נמל המעבורות המפליגות לעיר השבדית הלסינבורג. זמן ההפלגה 20 דקות ומעבורת יוצאת כל 15 דקות. מסלול ההברחות מוביל אותנו לכפרים ועיירות נוספים בשילנד הצפונית – הלבק, הורנבר (עיירת נופש ידועה) גילליי (עיירה השוכנת מול הנמל השבדי SANAGOH), ומשם צפונה לאשרום, פרדנסבורג (שבה ארמון משפחת המלוכה) ולעיר הילארוד. סיור ב"דרך ההצלה" הוא מעקב אחרי פרשה מופלאה בהיסטוריה היהודית, פרשה הנותנת משמעות יתר לקשר בין דנמרק ומדינת ישראל.