נדודים 16: הטרילוגיה הנורדית – צלילי המוזיקה של נורווגיה

השעה היתה עשר בערב. השמש התקרבה באיטיות נורדית אל שקיעתה. זה עתה הסתיים מעגל שירה. כולם התיישבו על האדמה ותורנים עברו בקהל והגישו ארוחת ערב מתוך סירים גדולים. שלפתי צלחת וכף וקיבלתי כמו כולם תבשיל צמחוני, אורז וסלט. קשרתי שיחה עם אנשים סביבי, צעירים שזו להם הפעם הראשונה, וותיקים שכבר באים במשך שנים למפגשי ה'טינג'. פגשתי בעיקר נורווגים, שבדים, דנים ופינים, אבל גם אנגלים, גרמנים, צרפתים ואחרים. סיפרו לי גם על שני ישראלים שהשתתפו בטינג בשנים האחרונות, כרגע הייתי היחיד. "זה מאוד מזכיר לי את מפגשי ה"ריינבו" אמרתי. "זה אכן דומה" הסכימו איתי, "אבל המקור הוא כאן בארצות הנורדיות. המפגשים החלו בשנת 1979 ומהם נולדה תנועת הריינבו העולמית בשנות השמונים באמריקה".

השעה היתה עשר בערב. השמש התקרבה באיטיות נורדית אל שקיעתה.

בימים הבאים שהיתי עם חבורת הטינג בחיק הטבע. ישנתי בקרוואן שלי שלפתע נראה כמו מלון מפואר עם מיטה ומקלחת לצד האוהלים הקטנים. עזרתי במטבח, ואכלתי פעמיים ביום עם כולם. בסוף כל ארוחה יצאנו בנגינה ושיר ואני הצטרפתי עם החליל האירי שלי, לסיבוב איסוף תרומות עם כובע הקסמים שקיבל הרבה נשיקות וליטופים אבל באורח פלא נאספו בו גם שטרות שהבטיחו את הארוחה הבאה.

דיברנו במעגלי שיח על רגשות, מחשבות ועל החיים בעולמנו. השתדלתי להמעיט בסיפורים על ישראל כי רציתי להתנתק מהבית ולהיפתח לעולמות חדשים. ג'ימג'מנו שירים בליווי גיטרות, חלילים, תופי ג'מבה וכל מה שניתן לנגן עליו, עד שיכרון חושים.

ג'ימג'מנו שירים בליווי גיטרות, חלילים, תופי ג'מבה וכל מה שניתן לנגן עליו, עד שיכרון חושים.

יצאנו לטיולים ברגל שתמיד הגיעו למעיין מפל או אגם והסתיימו ברחצה בעירום. למרות הפשטות על פינוק אחד לא ויתרו ההיפים של הטינג, כיאה לסקנדינבים – הסאונה. מישהו גרר סאונת עצים על גלגלים במעלה ההר ומיקם אותה לצד פלג מים. בלילות הקרירים השתרך תור ליד הקרון המעשן ומידי פעם יצא מישהו לטבול בפלג הקר וחזר אל החום.

מישהו גרר סאונת עצים על גלגלים במעלה ההר ומיקם אותה לצד פלג מים

אל הפיורדים הדרומיים

פיורד ליסה במלוא הדרו וקירותיו התלולים

בערב עברתי דרך מנהרה וגשר אל העיר סטבנגר בצידו השני של הפיורד. שוטטתי בעיר העתיקה בין בתי העץ המסורתיים. אלו היו ימי מונדיאל, ובלילה יצאו המונים לרחובות לצפות במשחק של נבחרתם נגד אנגליה. עברתי בין מסכים, וקולות העידוד שימשו לי מוזיקת רקע, במיוחד כשהובקע השער האנגלי. המשכתי בדרכי בטרם השוו האנגלים וניצחו, וחסכתי לעצמי את שברון הלב של האוהדים.

פיורדים, קרחונים והאופרה פר גינט

גיל יניב, ידידי, מטייל וחי כבר שנים רבות עם אילנה זוגתו באוטוקרוואן בדרכי אירופה, וארצות סקנדינביה הן הדובדבן שבקצפת עבורם.לפני שהמראתי אל הארצות הנורדיות נפגשנו בביתו ברמת רזיאל, ישבנו על מפות צבעוניות ורשמתי לעצמי את המרגליות שהפיק. כעת, אספתי בשדה התעופה את מריאנה ונסענו צפונה.

אחד הדברים האהובים עלינו בטיול הוא להקשיב למוזיקה מקומית, וכך המסע מקבל מימד אודיו ויזואלי. גיל שלח אותנו ל 'דרך פרגינט'. חיפוש מהיר העלה שזהו מחזה בן המאה ה-19 שכתב הנריק איבסן הנורווגי על בסיס הסאגות ופולקלור מקומי.

אדוארד גריג, אף הוא בן המקום, חיבר את המוזיקה למחזה ושילב בה מאפיינים של המוזיקה העממית הנורווגית. עתה נסענו ב'דרך פרגינט' בשמורת טבע הררית, בין יערות ואגמי הרים, טיילנו ברגל בנוף המעונן והקשבנו לשירי התיאטרון והאופרה של פרגינט.

נסענו אל לב הפסגות של שמורת הטבע יוטנהיימן. עלינו למרומי 1,400 מ' והתמוגגנו מן הנופים של פסגות המתנשאות מעל סלעי בזלת שחורים וטובלות בקצפת קרחונים.

בשמורת הטבע יוטנהיימן התמוגגנו מן הנופים של פסגות המתנשאות מעל סלעי בזלת שחורים וטובלות בקצפת קרחונים.

שמורת הטבע יוטנהיימן. הלכנו ברגל לכיוון אחד הקרחונים, ולמרגלותיו גילינו בריכה.

הלכנו ברגל לכיוון אחד הקרחונים, ולמרגלותיו גילינו בריכה. להפתעתי המים לא היו קרים מדי, אולי שמש הקיץ הצליחה לחמם את הבריכה הרדודה. העזתי ונכנסתי למים. טוב, לרחצה ממש קצרה, העיקר שיכולתי לצעוק "I did it".

חניון בין אגם ונהר עם אשדות. מכאן מתחיל הטרק אל רכס בסגן

הגענו לחניון בין אגם ונהר עם אשדות. מכאן מתחיל הטרק אל רכס בסגן (Besseggen). למחרת עלינו למעבורת שהפליגה אל צידו השני של האגם. טיפסנו יותר משעה אל קו הרכס ומשם צעדנו בשביל הפסגות במשך כמה שעות.

גרינגר, אולי הכפר היפה ביותר במחוז הפיורדים, אבל אניות הענק המגיעות אליו בקיץ גרמו לו לאבד משהו מזהותו. נשאר לנו לצעוד על מדרגות המתכת לצד האשדות הקוצפים במורד הכפר, לאכול עוגת שוקולד עם קקאו חם, ולהתרחק ללינת לילה אל מחוץ לעיירה.

האשדות הקוצפים במורד הכפר גרינגר

למחרת עלינו עם האוטוקרוואן שלנו למעבורת שהפליגה בפיורד הלסילט בין עשרות מפלים שטפטפו מן ההרים. הגענו אל העיירה הלסילט בקצה הפיורד, אשד פראי עתיר מים חוצה אותה במרכזה כאילו מכריז שהטבע עדיין שולט כאן.

עלינו עם האוטוקרוואן שלנו למעבורת שהפליגה בפיורד הלסילט בין עשרות מפלים שטפטפו מן ההרים

העיירה הלסילט בקצה הפיורד היפה בין ההרים

פסטיבל של מוזיקה עממית ומפגש משפחתי לסיום

מריאנה היא הממונה על התרבות במרחב המחיה הקרוואני המצומצם שלנו. היא מצאה פסטיבל מוזיקה עממית נורווגית בעיירה ווגמו (Vagamo). אתר הפסטיבל מיועד לנורווגים ולא היה בו מידע באנגלית. כך הגחנו טבולה ראסה מן הפיורדים והטרולים, עם מידע קלוש שיש אקורדיונים בפסטיבל.

ואז הגיע המפגש המשפחתי. נדב בני נחת באוסלו עם אשתו הדר ובנם התינוק שליו, נכדי המתוק ונדיב החיוכים. אספנו אותם בשדה התעופה באהבה רבה, והמשכנו לבקתת עץ ליד אגם גדול.

ואז הגיע המפגש המשפחתי. נדב בני נחת באוסלו עם אשתו הדר ובנם התינוק שליו, נכדי המתוק ונדיב החיוכים.

מריאנה גילתה שגם בגינה יש שפע פירות יער ומילאה קערה ענקית בכל הטוב הזה. הכנו ארוחת דגים טעימה עם קינוח מושלם של יוגורט ופירות יער. טיילנו לאורך חוף האגם, ונהנינו מהחברותא המשפחתית.

אספנו את פירות היער לקינוחים טעימים עם יוגורט ודבש

מסרתי את האוטוקרוואן בידיו האמונות של נדב. עברתי איתו על מערכות הרכב והקרוואן. שמחתי לראות שהם מתלהבים מההרפתקה שעומדת בפניהם. ביום השלישי הם יצאו למסע שלהם ובדרכם הורידו אותנו בשדה התעופה. מריאנה ואני טסנו להלסינקי לפרק הבא של הנדודים שלנו.