תפריט עמוד

מתחם המוסקוביה בעין כרם

עין כרם היא שכונה ירושלמית רוגעת המקפלת בתוכה עבר היסטורי ודתי מעניין. מאז התקופה הביזנטית מקודש המקום לנוצרים ומוכר כמקום הולדתו של יוחנן המטביל. המתחם הנוצרי הגדול ביותר והכי פחות מתוייר שייך לכנסייה הרוסית פרבוסלאבית ולכן כונה בפי תושבי המקום הערביים "המוסקובייה" על שמה של מוסקבה

• עונה מומלצת: כל השנה

• למי מתאים: כל המשפחה

• קושי מסלול: קל (הטיפוס אל עבר הכנסיה החדשה תלול)

• אורך מסלול: כקילומטר

• משך מסלול: כשעתיים בניחותא

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 9, מבואות ירושלים


• הגעה מהמרכז: נוסעים בכביש מס' 1 (ירושלים תל אביב) עד למחלף הראל. במחלף הראל פונים ימינה עד לכיכר שבכניסה לסטף. בכיכר פונים שמצומת הסטף ממשיכים שמאלה לעבר עין כרם. בכיכר הבאה פונים ימינה ואחר כך שמאלה, בעליה, בעקבות השילוט להדסה עין כרם. נכנסים אל מתחם בית החולים. לאחר שעוברים בעמדת הבידוק הביטחוני פוני ימינה וימינה, לעבר מעונות הסטודנטים. סמוך לעיקול החד של הדרך ניתן לחנות. בדיוק בעיקול נמצא שער הכניסה למנזר. מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים

• הכניסה לכנסיות אפשרית בשעות הפתיחה בלבד ומחייבת לבוש צנוע. שעות הפתיחה של המנזר (מדי יום למעט יום ראשון): 10:00-13:00, 15:30-18:00.

• מומלץ לתאם את הביקור בטלפון: 02-6412887.

עין כרם היא שכונה ירושלמית רוגעת המקפלת בתוכה עבר היסטורי ודתי מעניין. מאז התקופה הביזנטית מקודש המקום לנוצרים ומוכר כמקום הולדתו של יוחנן המטביל. בברית החדשה (לוקס, פרק א') מסופר כי מרים הבתולה ההרה הגיעה ל'עיר קטנה ביהודה' כדי לבקר את אלישבע קרובתה שהרתה 3 חודשים לפניה ואת זכריה, לימים הוריו של יוחנן המטביל. אותה 'עיר קטנה ביהודה', מקום התרחשותו של האירוע שלימים זכה לכינוי "הביקור", מזוהה עם עין כרם. במהלך הביקור נע וזע הילד, שעתיד היה להיקרא יוחנן וכעבור שנים להטביל את ישוע במימי הירדן, בבטנה של אלישבע וקד לפני אדון העולם, הצעיר ממנו, שנמצא בבטנה של מרים. לפי המשך הסיפור כאן שרה מרים את שירת ה'מגניפיקט' המפורסמת, המקבילה במובנים רבים לשירת חנה. מפאת קדושתה משופעת עין כרם במנזרים ובכנסיות של פלגים נוצריים שונים.

המתחם הנוצרי הגדול ביותר והכי פחות מתוייר שייך לכנסיה הרוסית פרבוסלאבית ולכן כונה בפי תושבי המקום הערביים "המוסקובייה" על שמה של מוסקבה.

מיד לאחר שניכנס בשערי המנזר (שהנזירות החיות בו לא תמיד מסבירות פנים ולעתים גם נדרשת מעת סבלנות כדי שהכניסה תתאפשר) חשים שנמצאים במקום שונה. שקט מיוחד עוטף את המדרון המוקף חומה גבוהה החובקת את המבנים הקדומים, הכנסיות, עצי פרי רבים וערוגות מטופחות. הכביש שנמשך לאורך אותו קו גובה יוביל אותנו הישר אל עבר מרכז המתחם, אך נוכל גם לפנות ימינה, בפניה תלולה ולהעפיל אל עבר הכנסיה החדשה הבולטת מצלע ההר. מערכת של שבילי מדרגות צרים מובילה ממנה אל המרכז הישן של המתחם שבו חיות הנזירות ושבו גם יכולים עולי רגל רוסים להתארח.

במאה ה- 19 גדל מאוד מספר הצליינים הרוסיים לארץ הקודש והחל משנות החמישים של אותה מאה החלו הרוסים לרכוש אדמות ולהקים מנזרים ואכסניות. כמו מגרש הרוסים בירושלים. הנזירות במקום מספרות שלפני כמאה שנה חי במקום כומר רוסי בשם טיחון. הוא שוטט בהרי ירושלים כשמנורה דולקת בידו, תר אחר האמת הצרופה. יום אחד הגיע לעין כרם – אל המעיין וכאן הסתיים מסעו והאמת נגלתה. הן הגיעו למקום בעקבותיו.

בשנת 1871 רכש אנטונין קפוסטין, נציגו של שגריר רוסיה בקושטא שנשלח כדי לישב סכסוכים קשים בקרב העדה הרוסית בארץ, שני בתים ראשונים בעין כרם. הוא נועד להישאר כאן שלושה חודשים, אך נשאר 30. הוא הרחיב את שטח המוסקובייה ויזם הקמת כנסיה. בזמנו חיו במקום כמאה נזירות ושטח האתר היה מאות דונמים. כנסיה זו נחבאת היום בצילם של עצי ברוש גדולים ובתוכה עולם עשיר של מנורות מוזהבות ואיקונות לרוב.

הכנסיה החדשה, המושכת מיד את העין (רוב הזמן נעולה) אינה חדשה לחלוטין כפי שנדמה במבט ראשון. מאחורי הקמתה סיפור מעניין במיוחד. בראשיתה הוקמה על ידי הנסיכה אליזבטה פודרובנה, רעייתו של סרגיי, מושל מוסקבה ואחותה של אשת ניקולאי, הצאר האחרון. היא התחנכה בבית המלוכה האנגלי וחזרה לרוסיה כדי להינשא לנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר. בביקורה בארץ התאהבה בעין כרם והחליטה להקים כנסיה גדולה והיא הביאה עימה את רוח מרעננת של דאגה לעם. במהרה הפכה לפטרונית מוסדות צדקה והקדישה את כל זמנה ליתומים, עניים וחולים. העם הרוסי העריץ אותה גם בתקופה בה שנאתו לבית המלוכה גדלה והלכה. באמצע שנות ה- 80 של המאה ה-19 הפכה לפראבוסלאבית ויצאה למסע עליה לרגל לארץ. היא פגשה את אנטונין קפוסטין הזקן והחליטה להמשיך את מפעלו. בסוף שנות ה- 90 נהגה לבוא לעין כרם ולבלות עם הנזירות. בשנת 1905, כשיצאה עם בעלה מהארמון, הושלכה לעברו פצצה על ידי מהפכן פוליטי והוא נהרג לנגד עיניה. בתום ימי האבל הלכה בסתר לפגוש את המתנקש הכלוא בכוונה להחזירו בתשובה, אולם הוא גילה לה ששלוש פעמים ניסו להתנקש בחיי בעלה ונמנעו מלעשות זאת כי לא רצו לפגוע בה. הוא כמובן סירב להביע חרטה ולחזור בתשובה.

לאחר מות בעלה החליטה להקים כנסיה לזכרו – הכנסיה היפה מכל שתבנה בזכות ייסורים ואהבה. תשע שנים הקדישה לבניית הכנסיה והתגברה על בירוקרטיה עות'מאנית ומחסור באמצעים, ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה. אליזבטה חזרה למוסקבה כדי לדאוג לבני עמה. היא עמדה בראש ארגון הצלב האדום הרוסי. אירועי סוף המלחמה מנעו ממנה לשוב לארץ. ב- 18 במאי 1918, בעקבות המהפכה הבולשוויקית, נלכדו בני משפחת הצאר והוצאו להורג. ביניהם הייתה הנסיכה. חסידיה הבריחו את גופתה לבייג'ין ומשם לארץ, כדי למלא את צוואתה. היא קבורה בכנסיית מרים המגדלית במורדות הר הזיתים ולימים הוכרה כקדושה על ידי הכנסיה הפרבוסלאבית.

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לא ניתן להגיע קרוב לכנסיה מכיון שבית חולים הדסה חסם את כל הדרך במחסומים לעובדים.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.