מצדה

אם רוצים מקום אחד שבו אפשר להתרשם מן העוצמה וההשקעה האדירה שהושקעו בהקמת מצדה כדאי להתבונן בארמון הצפוני- פנינת אדריכלות עם הרבה יומרה ותעוזה שגם לאחר אלפיים שנים עדיין מרשימה את המבקרים.
הארמון הצפוני במצדה הוא החלק המרשים ביותר על ההר. הארמון צמוד לצוק הצפוני של ההר ונראה כתלוי מעל התהום. נופים מרהיבים של מדבר יהודה נשקפים מחלונות חדרי השינה. על הפסגה הקים הורדוס בית מרחץ גדול ויש בכך הכרזה מלכותית מאוד – דווקא בלב המדבר השחון והיבש יטבלו בני משפחת המלוכה במים צוננים.

בפסגת ההר הוקמו 29 מחסנים גדולים, אורך כל אחד מהם 27 מטרים. בחפירות התגלו מאות כלי חרס, בהם נאגרו כמויות עצומות של מזון. כך, בשילוב נדיר של תנאים טבעיים ומפעלות אדם, הפכה מצדה לצוק כמעט בלתי ניתן לכיבוש.

השימור והשחזור במצדה נעשים בידי אנשי רשות הטבע והגנים בחומרים שהרכבם זהה לחומרים בהם השתמשו בימי קדם. לצורת שחזור זו יש חשיבות רבה במיוחד כאשר מטפלים בציורי קיר, בפסיפסים ובאלמנטים אומנותיים.

נצא לטיול במצדה

• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב.

• התאמת המסלול: למשפחות.

• קושי המסלול: קל מאוד עד בינוני (יש כמה אפשרויות).

• אורך המסלול: כשני קילומטרים.

• משך המסלול: שלוש-חמש שעות.

• מפה: מפת סימון שבילים מספר 11 "דרום מדבר יהודה וים-המלח".

• הגעה מהמרכז: ישנן שלוש דרכים לעלות אל מצדה והן שונות במידת הקושי שלהן. הדרך הקלה ביותר היא לעלות אל ההר ברכבל, הדרך הבינונית היא טיפוס קצר יחסית משביל הסוללה. הדרך הקשה היא טיפוס ארוך בשביל הנחש, העולה מהצד התלול ביותר של ההר. מובן שניתן לשלב בין הדרכים, אלא שאם עולים בסוללה ויורדים בנחש או להפך, נדרשת הקפצת רכבים ארוכה במיוחד. כדי להגיע אל תחתית שביל הנחש ואל הרכבל (הכניסה הראשית) נוסעים אל ירושלים, ממנה לים המלח ודרומה בכביש מספר 90 עד לפניה ברורה ימינה (מערבה) למצדה, כ-15 קילומטר דרומית לעין-גדי. נסיעה בת שני קילומטרים תביא אותנו אל החניון שמעליו מתנשא ההר. כדי להגיע אל חניון שביל הסוללה יש לעלות מצומת זוהר לערד או להגיע לערד מכיוון באר-שבע (דרך כביש 31). בערד יש לעקוב אחרי השילוט למצדה. נפנה לכיוון התחנה המרכזית וניסע ישר עד כיכר גדולה. בכיכר נפנה ימינה (מזרחה) וכעבור קילומטר וחצי נפנה שמאלה (כביש מספר 3199, 22 קילומטר). הדרך יפה ביותר וחוצה את בקעת קנאים על נופיה הבראשיתיים, אולם – נוסעים רגישים עלולים לחטוף בדרך בחילה ולכן מומלץ לא לאכול בסמוך לזמן הנסיעה.

את סיפור מצדה כולנו מכירים. גם אם היינו בראש ההר בטיול השנתי של כיתה ט', בסיום מסע כומתה או בהזדמנות אחרת, תמיד יפה להעפיל שוב למרומיו, להתרשם מבידודו, לצפות על סביבותיו, להכיר את השרידים הארכיאולוגים ולברר מחדש את יחסנו לסיפור עליו גדלנו.

הסיור במצדה קל מאד כל עוד לא חם. פני השטח כמעט מישוריים (למעט הירידה לארמון הצפוני) והאתרים השונים משולטים בבירור. מומלץ להתחיל באחד מחדרי חומת הסוגרים שבנה הורדוס. מנקודות רבות לאורכה ניתן להשקיף על הנוף סביב ולהבין היכן נמצאים. בפועל, אין צורך של ממש בחומה היקפית במצדה, אך הורדוס בחר לבנות אותה על מנת לפאר את שמו. הראשונים שהקימו מבצר במצדה היו החשמונאים. הורדוס חיזק ופאר את מבצריהם כנקודות מקלט אפשריות עבורו. פחדיו של הורדוס מפנים היו מהיהודים שלא אהבו את מלכם הגיור, בעוד פחדיו כלפי חוץ התעוררו בשל אהבתו של אנטוניוס, שליט רומא המזרחית, לקלאופטרה מלכת מצרים. קלאופטרה לטשה עיניה לארץ פורייה והורדוס חשש שאנטוניוס יעניק לה אותה.

מפעל ביזנטי לאבני פסיפס במצדה

אל תפסחו על הארמון המערבי של הורדוס, בו פסיפסים מרשימים ושרידי מטבח ועל הארמון הצפוני הבנוי בשלושה מפלסים תלויים מעל התהום. ארמון זה נחשב בגדר פלא ארכיטקטוני של ממש – הן בתכנונו והן במיקומו ולכן מומלץ לרדת עד למפלסו הנמוך ביותר. גרם מדרגות חדש מוליך לשם. בסמוך לארמון ישנם מחסנים אדירים למזון ולתחמושת ובית מרחץ מפואר שבו חדרים בהם היו טמפרטורות שונות. מניין המים? מי הגשמים ומי השטפונות נאגרו אל בורות מים עצומים שנחצבו בהר.

לאחר מלכות הורדוס, תחת שלטון הנציבים הרומיים שהה במקום חיל מצב קטן. עם פרוץ המרד הגדול בשנת 66 לסה"נ תפסו את מקומו בעורמה קנאים. סיפורם של הקנאים קשור בהורדוס. הם השתמשו במחסני המזון האדירים שהותיר במקום (שהשתמרו היטב בזכות היובש) ובמערכת בורות המים האדירה. מצדה שימשה לקנאים מעוז אחרון ונותרה כזו עד שנת 73 לסה"נ, שלוש שנים לאחר שחרב בית-המקדש וחוסל המרד בכל יתר חלקי הארץ.

להבדיל מהורדוס, הקנאים לא הותירו במצדה שרידים מרשימים ביותר, אך חשיבותם הארכיאולוגית רבה: המקוואות שכרו ברצפת הארמון המערבי ובית-הכנסת שפעל במקביל לבית המקדש ונמנה עם העתיקים ביותר בעולם. בית הכנסת הוא אחד החדרים הצמודים לחומה המערבית. יש שילוט ברור המוביל אליו.

הרומאים לא ויתרו לקנאים, ולמרות הקושי שבהעברת כוחות צבא גדולים ואספקת מים ומזון לנקודה, הקימו בחורף שנת 73 חומה היקפית למרגלות ההר ושמונה מחנות צבא.

אז החלו בבניית הסוללה בצד המערבי, כדי לאפשר את הגעת כלי הפריצה אל החומה. רגע לפני נפילת מצדה בידי הרומאים בחרו נצורי המצודה להתאבד כולם. על הסוללה ניתן להשקיף ממרומי ההר. מי שבוחר ללכת בשביל הסוללה יפסע על שוליה ואף יוכל לראות שבתוכה קורות עץ מקוריות שהונחו כדי לתמוך אותה.

המעוניינים לקרוא את סיפור מצדה לפי יוסף בן-מתתיהו יכולים למצוא אותו בספרו "מלחמת היהודים ברומאים" ספר ז' פרקים 9-8.

אתר הבית של מצדה.