מערת קשת – טיול

עונה מומלצת: כל השנה (בחורף יש להיזהר מחלקלקות הסלעים).
התאמת המסלול: לכל המשפחה.
קושי המסלול: קל מאוד.
אורך המסלול: קילומטר וחצי.
משך המסלול: שעתיים וחצי.
מפה: מפת סימון שבילים מס' 2, "הגליל העליון".
הגעה מנהריה: נוסעים בכביש מס' 4 צפונה, לעבר ראש הנקרה. בצומת בצת פונים ימינה (מזרחה) בכביש מס' 899 (כביש הצפון). חולפים על פני שלומי וצומת חניתה ומגיעים לצומת T, הקרויה צומת עבש. בצומת פונים שמאלה (מזרחה), בהמשך כביש 899. כעבור חמישה קילומטרים לערך מגיעים לפניה שמאלה (צפונה) לעבר אדמית. נוסעים במעלה הכביש המפותל אל שיא הגובה שבו שילוט ברור ימינה, אל החניה המסודרת שבמקום.
• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.
• מסלול מתאים גם לנכים.

שביל קצר ונוח (המתאים גם לנכים, אם כי יש לזכור שהחזרה לחניה היא בעלייה ונדרש לדחוף את כיסא הגלגלים במעלה!) יוביל אותנו ממגרש החניה אל מרפסת התצפית הניצבת ממש מעל המערה. נוף מרהיב נשקף מכאן אל כל הגליל המערבי. אפשר לראות בבירור את שיאי הגובה של הגליל העליון משתפלים מערבה לעבר רצועת חוף צרה ונטרפים על ידי גלי הים. בין לבין אפשר לראות את מושבות הגליל וכפריו טובלים בירק, את נהריה, בירת האזור וביום עם ראות טובה גם את רכס הכרמל ואת חיפה. ממש מערבית לנו נראה חלקו המערבי של רכס סולם, הנופל ישירות אל הים בראש הנקרה ומהווה מעין גבול טבעי בינינו לבין לבנון.

אל מערת קשת
קשת יש, אבל היכן המערה? ובכן, מעשה שהיה כך היה: לפני שנים רבות חייתה במערה הגדולה כנופיית שודדים שנהגה לבזוז באכזריות את השיירות שעברו בדרך הנמשכת למרגלות הרכס. באחד הלילות נגלה מוחמד הנביא בחלומו של ראש הכנופיה. מוחמד הזהירו שאם לא יחזרו, הוא וכנופייתו למוטב, רע יהיה סופם. למחרת היום, קיבץ ראש הכנופיה את אנשיו, סיפר להם את דבר ההתגלות וניסה להניעם מכל מעשי שוד בעתיד. השודדים שהתפרנסו בקלות לא שעו לדברי המנהיג, מה גם שחשבו כי דעתו נשתבשה ולכן חרשו מזימה לחסלו. פנו אליו והציעו לו לבצע שוד אחד אחרון וגדול במיוחד. על ראש הכנופיה הוטל להיות הצופה, כך שיוכל להזניק את חבריו כשיזהה שיירה גדולה במיוחד מתקרבת. בזמן שניצב בפתח המערה התגנבו חבריו לאורך דפנות המערה כדי להדוף אותו מטה ולהיפטר ממנו. כשעמדו להגיע אליו מוטט אללה את תקרת המערה. השודדים נקברו כולם במפולת, אולם מעל המקום בו ניצב השודד שביקש לחזור לדרך הישר, נותרה קשת אבן מגינה.

כך גורסת האגדה, אולם לצדה ישנה גם גרסה מדעית לגבי אופן היווצרות המערה – בתהליכי הבלייה הקרסטית (הנוצרת מהמסת הסלע הגירני על ידי חומצה פחמתית) נעשתה תקרת המערה כה דקה עד שלא יכלה עוד לשאת את עצמה וקרסה פנימה. את שברי התקרה אפשר לראות בתוך המערה, אם כי הם לא בולטים במיוחד בגלל מצבורים אדירים של גללי עזים שלא אחת מוצאות כאן מחסה. מה שהיה בעבר פתח המערה הקבוע במרומי המצוק הוא למעשה החלון שנמצא תחת קשת האבן.

שביל יפה חולף על פני הקשת עצמה וממשיך מזרחה, לאורך המצוק המשקיף על נחל בצת. לאחר מכן מטפס השביל ועולה בחזרה לחנייה (שביל זה אינו מותאם למעבר נכים). אפשר להעפיל אל מעל מגרש החנייה לעבר פסגת ההר, שם נמצא בית הקברות של הכפר הבדווי הסמוך ערב אל-ערמשה. התצפית ההיקפית מאפשרת הצצה חטופה לעבר לבנון (מצפון לנו, על מגדל השמירה, נוכל להבחין בדגלים לבנוניים).

אם נעקוב אחר השילוט שהניחה הקק"ל נוכל להגיע אל שני מפעלים נוספים מטעמה – גן התבלינים והבוסתן. שניהם נמצאים בשיפולים הצפון מערביים של ההר. כאן נוכל להלך בטראסות שהוכשרו במיוחד ושבהן נטעו עצים מניבי פרי (חרובים, רימונים, גפנים ועוד) וערוגות צמחי תבלין וריח (זוטה לבנה, מרווה מסוגים שונים, לואיזה, רוזמרין, אזוב ועוד) לרווחת הציבור. אם יש עמנו גזיה או בנזיניה, נוכל לאסוף מתוך שפע הצמחים את אלו האהובים עלינו לתה, למצוא פינה יפה המשקיפה מערבה אל עבר השקיעה ולגמוע – את התה ואת יפי הנוף.