מערת הנטיפים – טיול משפחתי

לפני שנכנסים למערה, כדאי להקדיש קצת זמן לדרך היורדת אליה: מדרגות אבן מקסימות מוקפות בחורש טבעי ועצי אורן ובעונה – גם בפרחי בר. לא מוכרחים לרוץ במדרגות, להפך. כדאי ללכת לאט, להשקיף על הנוף ולשאוף את האוויר הצלול.

למערת הנטיפים עצמה נכנסים רק בקבוצה ובליווי מדריך. הסיור מתחיל במצגת על אופן היווצרותה של מערת נטיפים: בתקופות קדומות חלחלו מים לאורך סדקים שנוצרו בסלעי דולומיט, המיסו את הסלעים ויצרו את חלל המערה. בתקופתנו, כשטיפות המים מגיעות למערה, הן רוויות בפחמן דו חמצני וטעונות בחומרים גירניים. הפחמן הדו חמצני משתחרר בחלל המערה מכל טיפת מים שנכנסת, והחומר הגירני שבה שוקע ובונה את הנטיפים והזקיפים. המצגת מעניינת את המבוגרים, אבל אולי יבשושית לצעירים שבחבורה.

רגע לפני שנכנסים מקבלים הזדמנות אחת ויחידה לגעת בנטיפים ובזקיפים שנשברו והונחו בפינת ליטוף, כשברקע מהדהדת האזהרה החמורה של המדריך שלא לגעת בנטיפים שבהמשך הדרך (וגם שאסור לאכול, לעשן, לצלם או להרעיש במערה). הילד שומר החוק במשפחתנו הקפיד להזכיר את האיסור הזה בכל פעם שנראה לו שאני עומדת למעוד וללטף איזה זקיף חלקלק שצמח לו באמצע השביל.

הטרגדיה של רומיאו ויוליה
המחזה הנגלה בפתח המערה יפה להפליא. אפשר לראות פה הדגמות של כל סוגי הנטיפים והזקיפים שהופיעו במצגת, והמציאות עולה על כל דמיון: נטיפים שזכו לשם "מקרוני" הנראים כצינור דק וארוך, נטיפי "גזר" שהם בעצם נטיפי מקרוני שנסתמו והטיפות שהמשיכו לזלוג עליהם מבחוץ נתנו להם צורת קונוס, סוג אחר הנראה כמו אלמוגים וקיר קסום שנוצר ממפגש של נטיפים וזקיפים רבים.

למי ששואל את עצמו מתי נוצרים הנטיפים היורדים מן התקרה ומתי צומחים זקיפים מרצפת המערה, התשובה טמונה בקצב טפטוף המים: אם הטפטוף איטי, יספיק הפחמן הדו חמצני להתנדף, והחומר הגירני יהפוך למוצק כשהטיפה עדיין נמצאת על הנטיף. אם קצב הטפטוף מהיר, ישתחרר החומר הגירני רק לאחר שהטיפה תנשור אל הרצפה, ובמקום יגדל ברבות השנים זקיף.

באופן אישי, הייתי מעדיפה פשוט לשוטט לאט לאורך השביל המתפתל בין הנטיפים והזקיפים היפהפיים. אבל צוות ההדרכה מרגיש כנראה שהקהל זקוק ליותר ממה שהטבע יכול להציע, ולכן המדריך מאיר בפנס בכל פעם נטיף או זקיף אחר וקורא בשם הדמות שאותה הוא מאיר. עם הרבה דמיון ורצון טוב אפשר לראות פה את מלך האריות, חתן וכלה רוקדים, גביע גלידה, עוגת קצפת וכדומה.
מכל אלה, סיפור אחד בכל זאת נגע ללב: במקום שבו הסדק נסתם ולא עוברים עוד מים, נותרו נטיף וזקיף זה מעל זה כשרווח זעיר בלבד מפריד ביניהם. המדריך קרא להם רומיאו ויוליה. "יש סיכוי שהם יתחברו פעם?" שאל הבן הבכור בתקווה. "רק אם תהיה רעידת אדמה והסדק ייפתח מחדש", ענה המדריך, ואני פתאום ייחלתי לאיזו רעידונת קטנטנה, בלתי מורגשת, שתאחד סוף סוף את צמד הנאהבים.

חזרה אל האוויר החופשי
עוד כמה צעדים, עוד קריאת שמחה כשטיפת מים צונחת על הראש, ואתם בחוץ. באוויר החופשי, כשהעיניים מתרגלות לאור המסנוור, פתאום שמים לב שהיה די קשה לנשום במערה שהאוויר שלה ספוג ב־99 אחוזי לחות והמון פחמן דו חמצני שמשתחרר מטיפות המים. תנשמו עמוק. עכשיו מחכה לכם העלייה במדרגות האבן המקסימות עד למגרש החניה.

מכאן אפשר לחזור לכביש מספר 1, אבל מומלץ לפנות דווקא לכיוון ההפוך (ביציאה מכביש הגישה למערה פונים שמאלה לעבר ירושלים, ולא חוזרים ימינה לעבר בית שמש). אם דאגתם בעוד מועד לארוז פיקניק, חפשו פינה שקטה בפארק עצמאות ארצות הברית הסמוך. אם בחרתם, כמונו, לסיים את הטיול במסעדה באבו גוש, סעו לכיוון בר גיורא בכביש מספר 3866, משם פנו שמאלה לכביש מספר 386 עד צומת כרם, בו פנו שמאלה לכביש מספר 395 עד לצומת הר איתן וימינה לכביש מספר 3965 שיאחד אתכם שוב עם כביש מספר 1 ליד מבשרת ציון. נכון שילדים אולי לא תמיד מעריכים נופים, וודאי תיאלצו להתמודד עם "מתי מגיעים?" אחד יותר מדי, אבל למבוגרים שספונים כל השבוע במשרד, הירוק בעיניים יפצה על היבבות במושב האחורי.

מדריך מהיר למבקרים במערת הנטיפים
הגעה: הנוסעים על כביש מספר 1 מכיוון תל אביב יורדים ימינה במחלף שער הגיא ונוסעים בכביש מספר 38 לכיוון בית שמש. בכניסה הראשונה לבית שמש (ליד אזור התעשייה) פונים שמאלה לכביש מספר 3855 לכיוון המושב מחסיה ושוב שמאלה לכביש מספר 3866, ועוקבים אחר השילוט למערת הנטיפים.
שעות פתיחה (ניתן להיכנס לאתר עד שעה לפני הסגירה): אוקטובר עד מרץ 16:00-08:00, אפריל עד ספטמבר 17:00-08:00, החל מהשנה במהלך חודשי הקיץ (יוני, יולי ואוגוסט) בימי חמישי המערה פתוחה עד השעה 20:00. הכניסה בתשלום.
טלפונים לבירורים: 9911117־02, 02-9994730, 02-9915756
גישה לנכים: יש נגישות רק לחלק המרכזי של המערה, בתיאום מראש.