תפריט עמוד

מבוא לנדודים 27: דרך האוהלים

רונן רז נודד מאוהלו של עיד, דרך עין עבדת ועין עקב, אל מדרשת שדה בוקר, מצטרף לספארי לילה, חוזר דרומה ומחפש אירוח בדואי כמו פעם. וגם מוצא את דרך האוהלים

אני גר בחצרו של עיד, בכפר הרועים עבדת. הבדואים כבר לא גרים באהלים. פעם היו גוזזים את הצמר השחור של העיזים, טווים חוטי צמר ואורגים מהם יריעות לאוהלים. חדר האירוח בנוי מעמודי מתכת ובד שמשונית שמכסה אותם נגד שמש יומיומית וגשם נדיר. הרצפה היא אדמה כבושה עם מקום למדורה מרכזית קטנה וסביבה פורשים שטיחים צבעוניים, מזרונים וכריות למנוחה. קומקום שחור מעשן מונח על הגחלים עם תה מתוק, וכעת בימי קורונה כוסות חד-פעמיות מחליפות את כוסות הפינג'אן המסורתיות.
קמתי עם שחר לצינת הבוקר והמתנתי עם כוס תה מתוק לזריחת השמש מעל גבעת העיר העתיקה עבדת. כשהגיעה יצאתי ליום טיול שמתחיל מחצרו של עיד בשביל המלווה את נחל צין עליון. הנחל זורם ברמת הנגב היבשה ובעת שיטפונות הוא ויובליו מכים בעוצמה בסלעי הגיר של המדבר ומכיירים בהם קניונים מרשימים. על אבני גיר עם קליפת פאטינה שחורה חרוטים ציורי סלע מרהיבים ואני הרגשתי שאני צועד במרחבי מוזיאון של הטבע. האמנות בסגנון מדברי נאיבי משהו, קרניים קשתיות של יעלים עם מלבן גוף וקווי רגליים, בן אדם מושך גמל בחבל, אחר רוכב על סוס, אנשים אוחזים מגן וחנית, וואסם – מתאר של זוג כפות רגליים, אולי סימן לשטח מחייה של החמולה. המוזיאון מחליף תערוכה במקום בו הנחל צונח עשרות מטרים אל בריכת עין עבדת. לפני כשנתיים טיילתי כאן בחורף כאשר החל לטפטף גשם. נדחסתי לתוך כוך קטן לתפוס בו מחסה והמתנתי לבאות. לאחר כמה רגעים הגיע גל המים הראשון והחל לטפטף ותוך דקות ספורות המפל שצף וקצף ושיטפון בוצי זרם בעוצמה אל עומק הקניון. אני עדיין חש את הלמות הלב וההתרגשות מהמראה המרהיב גם כעת כשהואדי יבש. בראש מעלה דיבשון עצרתי למנוחה מול נופי המדבר. הבטתי לעבר שדה צין עליו שוכנת מדרשת שדה בוקר הירוקה, אל חוד עקב שהוא הר חרוטי הבולט מעל סביבתו, ואל מצוק הצינים התלול שדרכו חורצים נחלים את רמת עבדת בדרכם אל בקעת צין.

על אבני גיר עם קליפת פאטינה שחורה חרוטים ציורי סלע מרהיבים ואני הרגשתי שאני צועד במרחבי מוזיאון של הטבע

על אבני גיר עם קליפת פאטינה שחורה חרוטים ציורי סלע מרהיבים ואני הרגשתי שאני צועד במרחבי מוזיאון של הטבע

האמנות בסגנון מדברי נאיבי משהו, קרניים קשתיות של יעלים עם מלבן גוף וקווי רגליים, בן אדם מושך גמל בחבל

האמנות בסגנון מדברי נאיבי משהו, קרניים קשתיות של יעלים עם מלבן גוף וקווי רגליים, בן אדם מושך גמל בחבל

וואסם – מתאר של זוג כפות רגליים, אולי סימן לשטח מחייה של החמולה

וואסם – מתאר של זוג כפות רגליים, אולי סימן לשטח מחייה של החמולה

ליד פרסת נחל דיבשון, המקום בו הוואדי נופל אל התהום, ולצד השביל המסומן חיה משפחה של בדואים. שלט תלוש ליד אוהל נטוש עם קרעי בדים ושברי ארגזים העיד על ימים טובים יותר והזמין את המטיילים לאירוח עם תפריט של תה בדואי, פיתה עם לבנה, חצילים ממולאים ושאר טובין שעל הדרך. זיכרון רחוק של טרק בנפאל עלה בראשי. אני מטייל בנופי ההימלאיה סביב הר האנפורנה, שואף אויר הרים צלול ומידי שעה או יותר מגיע אל בית תה של השבט המקומי, עוצר, מוריד את התרמיל, מתרענן בכוס תה, משביע רעב בדאלבט תבשיל אורז ועדשים או מומו טיבטי, מבלה את הלילה על מזרון או מיטה בבקתה בהרים. כמה נחמד יהיה אם הבדואים היו מארחים אותנו בביתם שבמדבר כמו שהנפאלים ארחו אותנו בהרים, אנחנו נזכה לאירוח אותנטי, מזון ולינה ומפגש מקרב לבבות, והבדואים יזכו לפרנסה ולאותו מפגש מקרב לבבות. העזובה החזירה אותי למציאות, לקרעי הבדים המתנופפים ברוח, השלטים הדהויים על אדמת המדבר. התקרבתי לצריף המגורים הקרוב וניצבתי מעבר לגדר. "יש כאן מישהו?" שאלתי בערבית ואחר כך בעברית. ילד קטן יצא והתבונן בי אבל לא אמר מלה. חזרתי על שאלתי. "מה אתה רוצה לדעת?" הגיע אלי התשובה בקול נשי בעברית. הבנתי שלא אוכל להיכנס לדבר עם אישה לבד ושאלתי "אני רוצה לדעת למה הפסקתם עם האירוח" אמרתי בקיצור נמרץ את מחשבותיי. "בגלל הקורונה" ענה לי הקול.

התקרבתי לצריף המגורים הקרוב וניצבתי מעבר לגדר. "יש כאן מישהו?" שאלתי בערבית ואחר כך בעברית. ילד קטן יצא והתבונן בי אבל לא אמר מלה

התקרבתי לצריף המגורים הקרוב וניצבתי מעבר לגדר. "יש כאן מישהו?" שאלתי בערבית ואחר כך בעברית. ילד קטן יצא והתבונן בי אבל לא אמר מילה

המשכתי משם אל עין עקב, המעיין האלמותי עם הבריכות הקרות. הימים ימי חול המועד פסח והמקום עמוס במטיילים. המשכתי במעלה הנחל, עצרתי לרחצה בגב עם מים נקיים ואכלתי ארוחת פירות קלה. מעין עקב עליון טיפסתי בשביל שעלה בגדה אל מחוץ לנחל וצעדתי לאורך קילומטרים בנוף הפתוח של רמת עבדת חוצה טראסות, סכרים, מאגורות מים עתיקות ובארות. יכולתי לדמיין עד כמה המדבר היה גן פורח לפני אלפיים שנים, ואולי יכול להיות שוב היום. השלמתי מעגל של כעשרים קילומטרים וחזרתי אל בית הקרוואן שלי בחצרו של עיד מול העיר העתיקה עבדת.
לעת שקיעה שמעתי את המואזין קורא ברמקולים לקראת תפילת הערב. חיפשתי בעיניי מסגד עם מגדל מואזין גבוה. לשווא, הקולות בקעו מצריף דוהה ומכוסה אבק כמו כל שאר הבתים. הלילה ירד ונסעתי למדרשת שדה בוקר.

עצרתי לרחצה בגב עם מים נקיים ואכלתי ארוחת פירות קלה

עצרתי לרחצה בגב עם מים נקיים ואכלתי ארוחת פירות קלה

המשכתי משם אל עין עקב, המעיין האלמותי עם הבריכות הקרות

המשכתי משם אל עין עקב, המעיין האלמותי עם הבריכות הקרות

ספארי לילה סביב מדרשת שדה בוקר

לפני כארבעים שנה חיפשו במדרשת שדה בוקר עובדים לפרויקט של המכון לחקר המדבר לבנות בית בוץ מודרני ראשון מסוגו בישראל. באותם ימים שבתי מטיול בן למעלה משנתיים בעולם, ולאחר נחיתה בבית אמי בבאר שבע, חיפשתי מקום שקט להסתגל מחדש לחיים בארץ. קיבלתי את העבודה ועברתי למספר חודשים להתגורר במדרשה. ימים שלמים ערבבתי דליים של חול, אדמת לס ומים, יצקתי את התערובת לתבניות וכיסיתי אותם בגלילי נייר כדי שיעברו ייבוש איטי ונקבל לבנים ללא סדקים. למדתי לערבב טיח ולמרוח על קירות בית הבוץ שנולד מן האדמה. החוקר שזו היתה עבודת הדוקטורט שלו, הכניס שלל רעיונות אקולוגים בבית אחד. ארובת רוח מעל בריכת מים לקירור החדר הגדול. לוחות שחורים ולבנים מול השמש לקליטת ופליטת חום בהתאם לעונות השנה, קירות כפולים עם רווח ביניהם ליצירת בידוד ואווירת מערה קרירה. כעת חיפשתי את הבית במדרשה ושמחתי לראות שהוא עדיין עומד על תילו ובגאון. כביסה שהתייבשה בחזית וצעצועי ילדים מפוזרים בחצר העידו שמשפחה גרה כאן. פגשתי את נעמה ואביעד שחיים בבית הזה עם שני זאטוטים. היא פיזיותרפיסטית והוא בדרך לדוקטורט בחקלאות. סיפרתי להם את חוויות הבניה שעברתי כאן ושאלתי איך זה מרגיש לחיות בבית המיוחד הזה. הם אמרו שהם אוהבים את הבית ושמחים לגור בו. אביעד שמע על חלק מהפתרונות האקולוגיים שנבנו בבית, "אבל" הוא הצביע על מזגן חדש ואמר: "אחרי כמה לילות עם ארבעים מעלות בחוץ אף שיטה לא עבדה, ואז נשברנו והאוניברסיטה הסכימה להתקין לנו מזגן". חלפו מאז ארבעים שנה, בתי בוץ צצו ברחבי המדבר במגוון שיטות, מצוקים ולוטן בדרום הערבה ועד רותם במזרח השומרון. עדיין לבית הבוץ שעזרתי לבנות במדרשת שדה בוקר שמורה זכות ראשונים, לפחות בלבי.

חיפשתי את בית הבוץ במדרשה ושמחתי לראות שהוא עדיין עומד על תילו ובגאון. כביסה שהתייבשה בחזית וצעצועי ילדים מפוזרים בחצר העידו שמשפחה גרה כאן

חיפשתי את בית הבוץ במדרשה ושמחתי לראות שהוא עדיין עומד על תילו ובגאון. כביסה שהתייבשה בחזית וצעצועי ילדים מפוזרים בחצר העידו שמשפחה גרה כאן

ד"ר חיים ברגר הוא חוקר טורפים ומדריך סיורי ספארי לילה סביב שדה בוקר. חיים הוא בן מושב כפר אוריה בשפלת יהודה ושם הכרנו לפני לא מעט שנים. באותם ימים חייתי במושב עם אשתי לשעבר שמחה וגידלנו את שלושת ילדינו. חיים עשה אז את עבודת הדוקטורט שלו שכללה תצפיות על טורפים בפארק בריטניה הקרוב. ערב אחד סיכמנו ביננו לעשות מעשה חינוכי ותלינו פתק על לוח המודעות שבו הצענו לחברי המושב לצאת איתנו לסיור לילה, הג'יפים והזרקורים עלינו, והם רק צריכים לבוא. להפתעתנו פחות או יותר כל המושב נרשם על נשיו וטפיו, ובלילה הבא הוצאנו חיים ואני סיורים סביב השעון לאור הזרקורים.
עכשיו הצטרפתי אליו ולקבוצת מטיילים שיצאה לסיור לילה בשדה צין. קר ברמת הנגב בחודש אפריל ויצאנו עטופים במעילים כפפות וכובעי צמר. נסענו לאט, מביטים באור הזרקורים בציפייה לבאות. בין השדות ומטעי הזיתים צפינו בתנים ובשועלים שהתחמקו מאור הזרקורים אל החושך, ביקרנו מחילה של דורבן שאמנם לא היה שם אבל הותיר לנו כמה קוצים לתפארת. יצאנו לסיור רגלי ועקרבים זהרו מולנו באור אולטרה סגול. נמרים כבר אין פה בנגב, ושיא הספארי היה דווקא ירבוע קטן שקפא על עמדו מול אלומת האור ויכולנו לרדת מהג'יפים ולהתקרב אליו.

ירבוע קטן קפא על עמדו מול אלומת האור ויכולנו לרדת מהג'יפים ולהתקרב אליו

ירבוע קטן קפא על עמדו מול אלומת האור ויכולנו לרדת מהג'יפים ולהתקרב אליו

באוהל אצל מג'דאלן

סיפרתי לענת וארתור על החלום בהקיץ שלי אל מול אוהל האירוח ברמת דיבשון. ענת אמרה שהיא חברה של מג'דאלן, האשה שחיה במקום, והציעה שנקפוץ אליה ביחד עם הג'יפ. הנימוס מחייב וענת דיברה עם סולימאן הבעל שעובד בבית ספר שדה בשדה בוקר. סולימאן הודיע שהוא אמנם יהיה בעבודה אבל מג'דאלן תקבל את פנינו. הגענו בשעת בוקר מאוחרת. מג'דאלן התחבקה עם ענת ושאלה לשלום הילדים… "ואיך קטיה?" היא אמרה ברוך ובעיניה געגועים לילדה הקטנה של ענת שכבשה את ליבה. התבוננתי בהנאה באחוות השכנות המתחבקות. "בואו תשבו" אמרה מג'דאלן והובילה אותנו לאוהל אירוח קטן, מסתבר שגם נשים בדואיות מארחות. "רוצים לאכול ולשתות?" שאלה מג'דאלן. "רק תה" ענתה ענת. מג'דאלן הלכה וחזרה עם לאבנה, חצילים בטחינה, חיטה מבושלת, סלט ערבי קצוץ, וגם תה כמובן.
מג'דאלן וסולימאן בעלה הם משבט עזאזמה שהוא השבט הבדואי הגדול בנגב ושוכן ברובו ליד באר שבע. עשרים שנה חלפו מאז שהיא וסולימאן שמו לב שמטיילים רבים עוברים ליד האוהל שלהם. בהתחלה הם הציעו רק תה למטיילים, אחר כך אפתה פיתות על הסאג' עם שוקולד למריחה ועם לאבנה, ואז התחילה לבשל מג'דרה וממולאים. לפני שנתיים גם התחילו להציע לינה באוהל בדואי על מזרונים.

"רוצים לאכול ולשתות?" שאלה מג'דאלן. "רק תה" ענתה ענת. מג'דאלן הלכה וחזרה עם לאבנה, חצילים בטחינה, חיטה מבושלת, סלט ערבי קצוץ, וגם תה כמובן

"רוצים לאכול ולשתות?" שאלה מג'דאלן. "רק תה" ענתה ענת. מג'דאלן הלכה וחזרה עם לאבנה, חצילים בטחינה, חיטה מבושלת, סלט ערבי קצוץ, וגם תה כמובן

שלט תלוש ליד אוהל נטוש עם קרעי בדים ושברי ארגזים העיד על ימים טובים יותר והזמין את המטיילים לאירוח

שלט תלוש ליד אוהל נטוש עם קרעי בדים ושברי ארגזים העיד על ימים טובים יותר והזמין את המטיילים לאירוח

עפרה יצחק היא ציירת ומעצבת שגרה במדרשה וגם חברה של ענת ומג'דאלן. היא הייתה מגיעה לאוהל פעם בשבוע לשבת עם חברתה ולדבר על החיים. באחת הפעמים ישבו כמה נשים יחדיו והחלו להעלות רעיונות עיצוביים, שירים וביטויים, וכך נוצרו השלטים הצבעוניים שנכתבו בארבע שפות עברית ערבית אנגלית וצרפתית ועפרה ליוותה אותם בציורים ואיורים. "ככה אנשים הגיעו אלינו והתחילו להכיר את החיים שלנו הבדואים" סיפרה מג'דאלן, "ויש כאלו שהגיעו באופן קבוע. חברת כנסת אנסטסיה מיכאל התארחה אצלנו כמה פעמים. הקונסול של צרפת ז'אק בואנה נהיה חבר המשפחה ובמשך שלוש שנים כל חופשה היה מבלה עם משפחתו באוהל שלנו עד שחזר לצרפת. עכשיו הפסקנו בגלל הקורונה" היא אומרת ואני מבין שהפחד חדר גם לאוהלי המדבר.

בראש מעלה דיבשון עצרתי למנוחה מול נופי המדבר

בראש מעלה דיבשון עצרתי למנוחה מול נופי המדבר

סיפרתי לחברים על עיד ומג'דאלן ועל אוהלי האירוח של הבדואים ברמת עבדת. קתרין, חברה ומדריכה בחברת" זעתר", שלחה לי צילום דף שמקורו לא ידוע שמשרטט את דרך האוהלים. אהבתי את השם ושמחתי לראות שכבר חשבו על זה קודם. אני מצרף את הצילום בין התמונות וכולי תקווה שנמשיך לטייל להנאתנו ונזכה לקרוב הלבבות גם יחד.

צילום דף שמשרטט את דרך האוהלים. אהבתי את השם ושמחתי לראות שכבר חשבו על זה קודם. אני מצרף את הצילום בין התמונות וכולי תקווה שנמשיך לטייל להנאתנו ונזכה לקרוב הלבבות גם יחד

צילום דף שמשרטט את דרך האוהלים. אהבתי את השם ושמחתי לראות שכבר חשבו על זה קודם. אני מצרף את הצילום בין התמונות וכולי תקווה שנמשיך לטייל להנאתנו ונזכה לקרוב הלבבות גם יחד

מפה טופוגרפית של האזור

לחצו להגדלה. באדיבות עמוד ענן והמרכז למיפוי

לחצו להגדלה. באדיבות עמוד ענן והמרכז למיפוי

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מהר הנגב

מבוא לנדודים 53: השביעי בספטמבר
מבוא לנדודים 53: השביעי בספטמבר

נסענו בנוף מטורף של שלושה הרים חרוטיים שליוו את נחל סרפד. שורות של אבנים פילסו חלקות חקלאיות והעידו על נוכחות אנושית בצפיפות היסטורית. שפע של מאגורות נחפרו בסלעי הקירטון ותעלות חפורות הזינו אותן במים. השעה מתאחרת, השמש שוקעת, ...

מבוא לנדודים 52: עזוז – על גמלים, אנשים ואבנים
מבוא לנדודים 52: עזוז – על גמלים, אנשים ואבנים

רונן רז נודד בעקבות חלום ילדות – להקים חווה לטיולי גמלים. בחאן בארותיים שבאזור עזוז הוא פוגש את עופר וגלי שהגשימו את חלומו בעשר אצבעותיהם, מטייל במדבר עם הג'יפ ופוגש גמלים צעירים, עדויות מרשימות לנוכחות הנבטים – מערכות ...

מבוא לנדודים 40: דרך איש במדבר
מבוא לנדודים 40: דרך איש במדבר

רונן רז נודד עם הקרוואן לפארן כדי לטייל עם גדעון במדבר: מדובר בטייל מושבע וחוקר נלהב בכל אמותיו, גידיו ונשמתו. בשנות התשעים גדעון עבר קורס מדריכי מדבר שהשתלב היטב עם אהבתו לצבור ידע ולהעביר אותו הלאה. הידע הנרחב ...